Doom Eternal הוא המשך ראוי למשחק הקודם בסדרה. עם יותר אויבים, נשקים משופרים ויכולות חדשות, האקשן לא עוצר בחווית משחק אינטנסיבית ומאתגרת.
אנו חיים בתקופה חשוכה בה האנושות מסתגרת לה מחשש לאיום אפוקליפטי חיצוני ומחכה לתרופה, אז אין דרך יותר טובה להעביר את הזמן מאשר משחק בו האנושות מסתגרת לה מחשש לאיום אפוקליפטי חיצוני ואתם, כן אתם, התרופה. ציפינו ל-DOOM Eternal עוד מהכותר הקודם שיצא ב-2016,שסיומו הכין את הקרקע למשחק הבא; האם הוא עומד בציפיות?
באמת שאין צורך להרחיב על DOOM, מי שהיה בבעלותו מחשב ב-20 השנה האחרונות לבטח שיחק בו או באחד מכותרי ההמשך שלו. לעומת המשחקים הנוסטלגיים, המשחק הקודם בסדרה היה משחק יריות עם קרבות כאוטיים שהקפיצו את הדופק, לצד ארסנל לא רע של נשקים המיועד לחיסול שדים. DOOM Eternal לא משנה את הנוסחה, לטוב ולרע.
איפה לעזאזל המפתח הצהוב?
בדומה לכותר הקודם, ב-DOOM Eternal אנו חוקרים שלבים ארוכים מלאי סודות תוך כדי קרבות עם שדים. השלבים ארוכים, אולי אפילו קצת יותר מדי, אבל יש להם הרבה יותר גיוון הנע בין כדור הארץ ההרוס מפלישת השדים, מעבדות סודיות, תחנות חלל או שאריות ציוויליזציות עתיקות. לשמחתי הגיוון נמצא גם באזורים השונים, דבר שהרגשתי שהיה נדרש אחרי הכותר הקודם, שם היינו בעיקר במאדים או בגיהנום.
כאמור, במהלך המשחק תגלו לא מעט סודות, הכוללים שיפורים לדמות, בובות של דמויות מהמשחק, תקליטי מוזיקה או אזורים בעלי קרבות קשים במיוחד (עם פרס ששווה את הטרחה). המשחק עושה שינוי מבורך, ובסוף השלב ניתן להשתגר חזרה לאזורים שונים בשלב, כך שיש הזדמנות לגלות את כל הסודות בלי שתאלצו לחזור על השלב מאפס.
ל-DOOM Eternal כמובן שיש עלילה והיא… מעניינת. אין ספק שנעשתה השקעה רבה בפיתוח העולם, אבל יכול להיות שהיה אפשר להעביר את העלילה בצורה טובה יותר מאשר דרך יומנים ארוכים שדי קוטעים את המשחקיות באמצע.
דום ברוטאלי
אבל בואו נגיע לחלק שבאמת מעניין את כולם, הקרבות. הסגנון דומה מאוד למשחק הקודם, כך שאם אהבתם את האקשן התזזיתי הכולל תנועה בלתי פוסקת תוך קטל של עשרות שדים, תאהבו, ואפילו יותר, את המשחקיות של DOOM Eternal ואם לא, המשחק כנראה לא בשבילכם.
אבל מה חדש בעצם? תתפלאו, אבל לא מעט דברים. ב-DOOM Eternal יש יותר שדים, וחלק מאלו שהופיעו במשחק הקודם שופרו בשביל להיות יותר מאתגרים. קחו לדוגמה את קלאס ה-Prowler – אויב שדומה ל-imp עם יכולת השתגרות שיכול להיות מסוכן אם הוא מופיע בזמן הלא נכון, ואת ה-Arachnotron (שיהיו זכורים לאלה ששיחקו את המשחקים הישנים בסדרה) הבאים עם כמות חיים מאסיבית ורובה מסוכן ביותר שכדאי להרוס בשנייה שרואים.
האויב המאתגר ביותר במשחק, לדעתי, הוא ה-Marauder, שבניגוד לשאר האויבים במשחק, מתמקד בהגנה. וכשאני אומר הגנה אני לא מדבר רק על כמות החיים הפסיכית שלו אלא על מתקפותיו שלא מרפות לרגע, ה-Marauder הוא פשוט אויב שלא נותן לשחקן דרכים "לרמות" נגדו עם כלי נשק מיוחדים. מסתבר שההגנה הטובה ביותר היא התקפה. מלבד ה-Marauder האויבים לא ממש חכמים, אבל יש מספיק מהם שזה עדיין יהיה מאתגר.
נראות האויבים משתנה באופן דינמי לאורך הקרב, כתלות בנזק שהם מקבלים, חתיכות העור והבשר שעפות נותנות מידע לשחקן כמה האויב קרוב למות, וכמובן, זה נראה מגניב. לחלק מהאויבים יש חלקים שניתן לשבור בשביל למנוע מהם לעשות את המתקפות היותר מסוכנות (מזכיר קצת את הרובוטים ב-Horizon Zero Dawn), רק חבל שמדובר בחלק מאוד קטן מהאויבים ולרוב דורש את אותה אסטרטגיה ואותו כלי נשק.
רובה פ***** גדול
האויבים החדשים והמשופרים הופכים את DOOM Eternal למשחק הרבה יותר מאתגר מהכותר הקודם, אך למזלו של ה-DOOM Slayer יש לו גם כמה הפתעות חדשות משלו. רוב כלי הנשק מהמשחק הקודם נשארו, עם כמה שינויים חדשים כמו וו תפיסה שמחובר ל-Super Shotgun שמאפשר להפתיע אויבים שממשיכים לברוח ממקום למקום. לאלה מצטרף נשק חדש, ה-Ballista, שבתזמון הנכון יכול לשמש לחיסול המוני מצד אחד, וגם קוטל מעופפים בחסד מצד שני. כמו במשחק הקודם, לרוב כלי הנשק יש כמה מצבים שיכולים לשנות את התועלת בהם בהתאם לסיטואציה.
בנוסף לכלי נשק יש ל-DOOM Slayer גם להביור שעוזר בהורדת השריון של האויבים, רימוני קרח ואגרוף מפוצץ שגורם לכמות עצומה של נזק לכל האויבים מסביב (מומלץ לשלב עם הלהביור) ואת ה-BFG שלו מהמשחק הקודם. כמובן, איך אפשר בלי המסור המסורתי? הפעם, המסור החשמלי נטען כך שיהיה לו תמיד מינימום של תא דלק אחד, פונקציה חיונית ביותר, שכן הקרבות במשחק ידרשו מכם כל טיפת תחמושת אפשרית. יש עוד כלי נשק מיוחדים במשחק שמאוד שימושיים אבל אני אתן לכם כבר לגלות אותם…
גם מנגנון הרונות, המשפרות את יכולות השחקן, חוזר מהמשחק הקודם, אך הפעם הן הרבה יותר חלשות ורק מעט מהן באמת משנות את המשחקיות. זה קצת חבל, כי היה מגניב אם היה אפשר להשתמש בהן בשביל להתאים את המשחק לאיך שהשחקן רוצה לשחק.
בין משימה למשימה תוכלו לבלות במצודה האישית של DOOM Slayer. אין הרבה מה לעשות שם מלבד להסתכל על חפצים שמצאת וכמה שדרוגים שאפשר לפתוח, אבל זה דרך נחמדה לעבור בין המשימות ובאופן כללי ממש מגניב.
לקרוע ולתלוש עד שנגמר!
המשחק עצמו רץ בצורה חלקה על ה-PlayStation 4 עם זמני טעינה מאוד קצרים, שזה יתרון בקרבות היותר קשים במשחק. DOOM Eternal נראה מצוין, המודלים של האויבים מפורטים ביותר, הסביבות מעוצבות כמו שהייתם מצפים מגהנום עלי אדמות והאפקטים החזותיים של הקרבות מרהיבים. אציין שהיו מספר פעמים שבהם אויבים נעלמו במהלך קרבות וזה גרם לכך שלא קיבלתי פרסים בסוף המשימה על חלק מהקרבות, אבל אני מאמין שזה יתוקן בעתיד הקרוב.
הסאונד במשחק מעולה, החל מהמוסיקה הקצבית במהלך הקרבות, דרך קולות של שדים והדיבוב, וכלה באפקטים הקוליים של היריות והפיצוצים. באופן אישי, אני מרגיש כאילו יכלו לתת לנשקים קול יותר חזק וכך לתת הרגשה חזקה יותר, אבל הבסיס טוב.
סך הכל DOOM Eternal הוא המשך שלא מחדש הרבה. הוא משפר איפה שצריך, ולא שובר את מה שעובד טוב, וזה מה שחשוב. מי שרוצה משחק יריות מאתגר שמחייב תגובה מהירה והרבה תזוזה יהנה מאוד.
בעוד שהוא לא מעביר את העלילה שלו בצורה טובה, המשחקיות המהירה והראוותנית של DOOM Eternal היא מה שמעריצים יבואו כדי לשחק, ואני חושב שהם יהנו מכל רגע, גם אם המשחק עצמו לא מאוד ארוך.
