Dragon's Dogma 2 ביקורת: זה לא היעד, זה המסע

Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים מאתגר, שמלא ברגעים אפיים שישאירו בכם זכרונות טובים, לצד תנועה איטית ואויבים אכזריים. הוא יודע להפתיע לטובה אבל באותה מידה לאכזב, ובעיקר דורש סבלנות מרובה.

---

Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים טוב, אבל בהחלט לא משחק תפקידים לכל אחד, ולמעשה, אם אין לכם איזשהו היסוס כשאתם מתלבטים אם ללכת לשחק אותו, אתם כנראה לא מבינים עד כמה הוא הולך להיות כבד. הכובד הזה הוא המקור לחוזקה הגדולה ביותר של המשחק, אבל גם הפיצ'ר שהכי יפריע לשחקנים מתנדנדים. הוא משחק שבו פחות משנה היעד, כמה אתם חזקים, כמה משימות הצלחתם, והרבה יותר משנה הדרך שאותה עברתם כדי להצליח את כל זה.

שיר של צ'יל ולחץ

Dragon's Dogma 2 הוא משחק שבנוי מחוויות, ואפילו הסיפור שלו בנוי יותר מחוויות מאשר עלילה רציפה. אחרי הקדמה לא מאוד ארוכה, אתם תמצאו את עצמכם בצפון הממלכה, והמשחק פחות או יותר ישחרר אתכם לעשות מה שבא לכם, איך שבא לכם. לאורך הדרך, אתם תמשיכו לקבל משימות שהן בפועל משימות סיפור, אבל המשחק בהחלט דואג שהן לא ירגישו כמו משימות סיפור, אלא כמו משימות צד שאתם עושים ובמקרה מקדמות גם את הסיפור.

המשימות השונות במשחק ממש לא עמוסות בעלילה או דיאלוגים. ברובן המוחלט אין איזה מוסר מיוחד או משהו כזה. למעשה, בחלקן אפשר להכשל ולהחמיץ קו עלילה שלם.

הכשלון במשימות מתחלק לשתי צורות – האחת היא אם פשוט דמות מפתח במשימה מתה או אם טעיתם בבחירה, והשניה היא כשחולף יותר מדי זמן מאז תחילת המשימה והיא פגה תוקף, או שהסיפור עבר את הנקודה שבה היא יכולה להשתלב. שני האספקטים האלה לא נשמעים נוראיים מאוד במשחק רגיל, אבל ב-Dragon's Dogma 2 אין אפשרות להשתגר ממקום למקום בחופשיות (יש, פשוט לא בחופשיות), ואין אפשרות לשמור ולטעון כאוות נפשיכם. התוצאה עבורי היתה שהרגשתי מאוד לחוץ בתחילת המשחק, ומאוד השתדלתי להתרוצץ ממקום למקום ולהשלים את המשימות שקיבלתי מוקדם כדי שהן לא יפוגו תוקף.

זה יכול להיות עבור חלקכם דילברייקר של ממש, וגם אותי הוציא מאיזור הנוחות. אבל כתוצאה מזה, למדתי להעריך ולהנות יותר מכל משימה שהשלמתי, ולזכור גם את הכשלונות בתור חוויות.

כל אחד ימצא פה את הפתרון שהכי מתאים לו. עבורי זה היה להרגע, להרשות לעצמי להכשל במשימות פה ושם, ופשוט לזרום עם זה. ברגע שהפנמתי את זה, המשחק הפך לרגוע וקליל בדיוק כמו שרציתי שהוא יהיה. במקום לרדוף אחרי כל קווסט, וללכת כל פעם מצד אחד של היבשת לצד השני, התחלתי לשחק רגוע יותר, והמשחק הפך באמת לאוסף של הרפתקאות.

המשחק לא מציע אפשרות להשתגרות חופשית או Fast Travel. במקום זה, יש לכם מערכת של קריסטלי מעגן (Portcrystal) ואבני מסע (Ferrystones) שבאמצעותם ניתן להציב עוגנים ולהשתגר אליהם. בנוסף, יש מערכת של כרכרות שאפשר לנסוע בהן מערים מסויימות, אבל הן מוגבלות מאוד וזמינות רק עבור נתיבים ספציפיים. כדי ללבות את האש עוד יותר – ה-Portcrystal זמין לרכישה מחוץ למשחק מה שנותן קצת תחושה שיש פה ניסיון לפתות שחקנים לשלם עבור נוחות.

בנוסף לכל זה, מהירות הריצה שלכם מחוץ לעיר היא איטית להחריד, ומד הסטמינה יגרום לכם לעצור כל כמה שניות. אני מבין שהיתה פה כוונה לחזור לשורשים של הז'אנר ולדחוק שחקנים להנות מהדרך, אבל בו זמנית המשחק שורף הרבה יותר זמן ממה שהוא היה צריך, וזה מרגיש קצת לא מתחשב בשחקנים, במיוחד כשצריך לחזור על אותה הדרך שוב ושוב. קשה להדגיש עד כמה ההליכה היא חלק גדול במשחק – אם המשימה שלכם לא נמצאת על הנתיבים של הכרכרות, אתם תצטרכו ללכת דרך ארוכה ברגל, מה שיכול לקחת בין מספר דקות לעשרות דקות ארוכות, אולי אפילו יותר, כתלות בכמה בעיות יש לכם בדרך.

עם כל זה, יש בעיה נוספת שפוגעת במשימות במשחק, וזו העובדה שהמשחק לא מדריך אתכם בצורה ברורה בנוגע למה אתם צריכים לעשות, ובעיקר, מדריך אתכם בצורה רעה. במספר משימות הייתי צריך לחפש מישהו ספציפי לדבר איתו בעיר, שזה אומר להסתובב בחוסר אונים ברחבי העיר עד שאני במקרה מוצא את האדם הרצוי. במשימה אחרת, הייתי צריך להעביר דקות ארוכות בלדבר עם כל האנשים באיזור, רק כדי לגלות שהחמצתי דלת סתרים שהובילה אותי למטרה שהייתי אמור להגיע אליה. מצד אחד, זה שוב מזכיר לי משחקים קלאסיים שלא ידעו להדריך אתכם בצורה ברורה ואז הייתם צריכים לשבור את הראש, אבל מצד שני, זה מתסכל ומוציא את הכיף ממשימות ממש מהר.

ל-Dragon's Dogma 2 יש מפה רחבה לחקור. היא לא עמוסה במיוחד, ולמעשה, היא דלילה בהרבה מהמפות במשחקים כמו The Elder Scrolls V: Skyrim או The Witcher 3. אבל הבניה שלה מתבלטת לטובה. בין יערות מעורפלים למנהרות שמובילות אתכם לפסגות ועיר תת מימית, המשחק עמוס במקומות מעניינים שבעיקר נראים מעניינים, ללא מסכי טעינה בין לבין.

אבל איפה שהמפות בולטות לרעה זה בעיצוב המבוכים, שהם ברובם משעממים ולינארים במיוחד. למשל, באותה עיר תת מימית, אתם מוצאים את עצמכם מגיעים אליה, הולכים ישר, עולים על גרם מדרגות, וזהו, זו היתה העיר התת מימית. הקונספט – מגניב ברמות, אבל הביצוע? מבאס בהחלט. ולצערי, נתקלתי באכזבות שכאלו פעם אחר פעם בעודי מתקדם במשחק.

המכשף, הכימרה, ותיבת האוצר

כשאתם רק מתחילים את Dragon's Dogma 2, אתם תרגישו מאוד חלשים. אם תנסו לשחק אותה רמבו ולהתנפל על כל אויב שניקר בדרך שלכם, אתם תמותו, הרבה. למעשה, בנקודות מסויימות במשחק, הוא לגמרי מזכיר את Dark Souls, ומרגיש שהוא שוחק אתכם בכל מפגש עם אויבים. מערכת הקרב עצמה תורמת לתחושת החולשה הזו שבתחילת המשחק. אתם מוגבלים במד סטמינה, תוקפים לאט, ולרוב המקצועות אין יכולת התחמקות או גלגול, אז כל אויב שרוצה יעיף אתכם לעזאזל. גם ההתקפות שלכם ירגישו מאוד חלשות, וזה יאריך קרבות יותר ממה שהיה יכול להיות כיף.

אבל ברגע שאתם חוזרים לעיר, אתם יכולים לקפוץ לגילדת המקצועות המקומית ולרכוש יכולות חדשות, וזה הופך כל הרפתקה מתישה למתגמלת ומספקת. אתם יכולים לצרף עד 4 יכולות כאלו בכל פעם, ולכל מקצוע יש את הניואנסים שלו. עם ההתקדמות, אתם תשיגו יכולות שיוסיפו יותר אקשן לקרב ויאפשרו לכם לנצח אויבים מסויימים בזריזות תוך ניצול חולשות. רק כשאתם מתקרבים לסוף ההתמקצעות של הדמות שלכם, אתם תתחילו להרגיש באמת חזקים, אבל בטח מהר מאוד פשוט תעברו לשחק במקצוע אחר.

בתחילת המשחק זמינים לכם רק 4 מקצועות (Vocations), ואתם יכולים לעבור ביניהם בחופשיות כשאתם מבקרים בגילדה בעיר. אתם תפתחו עוד מקצועות כאלה דרך משימות צד, ותוכלו לשנות את סגנון המשחק שלכם לאורך הדרך לפי מה שכיף לכם. אני לא הייתי ממליץ לחכות למקצוע ספציפי לפני שאתם מבצעים מעבר מקצוע, פשוט כי המשחק מציע מספיק תוכן כדי שתוכלו להתמקצע בכיף ב-3 או 4 מקצועות, ואולי אפילו יותר. אני התחלתי את המשחק בתור קשת, עברתי למכשף, ובסופו של דבר לקשת קסום.

אויבים קטנים תמצאו בכל פינה במשחק, אולי אפילו לעיתים תכופות מדי. אבל האתגר הכי מספק ב-Dragon's Dogma 2 הוא המפלצות הענקיות שתלחמו מולן. המפלצות הללו כוללות אויבים כמו ציקלופים ומינוטאורים, וכן גם כימרות ודרקונים קטנים. את האויבים הגדולים צריך לנצח תוך שאתם תוקפים את נקודות התורפה שלהם, ולומדים להתחמק מההתקפות שלהם.

הקרבות הללו הם השיא של המשחק, ומציעים הרבה יותר אתגר ואסטרטגיה – אפשר לטפס על המפלצות באמצע קרב, המוזיקה משתנה כשאתם פוגעים בהם במידה מסויימת, וחלקים מהשריון שלהם נשברים לאורך הקרב, וכל זה מייצר חווייה מדהימה.

אחוות הדרקון

בנוסף לדמות שלכם, אתם בונים גם דמות חייל (Pawn) שתעזור לכם במשימות. אתם בוחרים לה מקצוע ומתחזקים אותה, ובנוסף שואלים שתי דמויות Pawn משחקנים אחרים באינטרנט כדי להרכיב קבוצה של 4 דמויות סך הכל. ככה מצד אחד יש לכם דמות שתעזור לכם למצות את המקסימום מהדמות שלכם (למשל, דמות תמיכה שתחזק או תרפא אתכם בזמן שאתם תוקפים, או דמות טנק שתמשוך אש בזמן שאתם נלחמים מרחוק), ומצד שני, יש לכם אינטרקציה עם שחקנים אחרים בצורה עקיפה. זה מצחיק לראות את היצירות (לעיתים מטורפות) של שחקנים אחרים, ומנגד, יש לכם תמריץ טוב לבנות דמות Pawn שימושית כי אתם מקבלים פרסים כששחקנים אחרים שואלים את הדמות שלכם.

בזמן שאתם מטיילים, ה-Pawns לא סותמים את הפה. לפעמים הם אומרים דברים לא חשובים, כמו לדבר על הרכב הקבוצה שלכם, אבל לפעמים הם יראו לכם מערה סודית או תיבה שהם מצאו בזמן שהם חקרו את העולם אצל שחקן אחר. כך הם עוזרים למלא את החלל הריק של המשחק שיחסית דל בדיאלוגים, תוך כדי שאתם מטיילים בעולם.

ה-AI של ה-Pawns יחסית טוב לדעתי, וברוב הזמן, הם ידעו לנחש מה אני רוצה לעשות במפה או בקרב, ולתמוך בי בהתאם. היו מספר פעמים שה-Pawn שלי, לוחמת בשם עמליה על שם דמות שאהבתי ב-Unicorn Overlord, זינקה על מפלצת שמעדה במורד מצוק, וכתוצאה מזה מתה. אירועים שכאלה מצד אחד גרמו לי לחשוב "מה ה-Pawns הדבילים האלה חשבו לעצמם?" שזה משעשע בפני עצמו, ומצד שני הפכו את ההרפתקה להיות יותר מאתגרת וחווייתית כי אז הייתי צריך לחפש מקום להחיות בו את ה-Pawn שלי.

בסופו של דבר, גם האירועים שאמורים להיות מתסכלים, או המשחקיות שלעיתים יכולה להרגיש מסורבלת, תורמים לאווירת ההרפתקה המתגמלת והמספקת, אם אתם באים בגישה הנכונה.

מבעד למסך ומה שמוצאים שם

אחד הדברים ששומרים את ההרפתקה ב-Dragon's Dogma 2 מהנה, זה העיצוב המרשים שלו. זה לא שהוא המשחק הכי יפה בשוק, יש יפים ממנו, וזה לא שכל סביבה במשחק מעניינת או יפה, אבל האיזורים שכן, הם מרשימים במיוחד. בין שערי מתכת ואבן ענקיים, מדרונות הרריים, גשרים ומפלי מים, וטירות ענקיות, עבודת הקונספט בעיצוב המשחק בולטת פה לטובה, ונראה שהמשחק עבר תרגום טוב מהקונספט ארט לעיצוב השלבים עצמו.

אני בדרך כלל לא שם לב לקצב פריימים בשניה של משחק, וגם כאן לא, אבל לאלה שחשוב להם, בקונסולות המשחק צפוי לרוץ סביב ה-30FPS ומעלה, אבל לא באמת יגיע ל-60FPS. לי אישית לא היו בעיות ביצועים במהלך המשחק על ה-PlayStation 5.

בכל מה שנוגע לסאונד, המשחק לא מאוד מתבלט. הסביבות שקטות למדי, הדיבוב לא מרובה, והרגעים היחידים שבהם המוזיקה כן זכורה לי מהם, זה ברגעי השיא של קרבות מול מפלצות גדולות.

בסופו של דבר, Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים טוב, אבל אחד שמיועד לשחקנים מאוד מאוד ספציפיים שגם יש להם הרבה סבלנות. יש לו הרבה רגעים טובים, אבל הם קורים אחת לכמה זמן, ומוקפים ברגעים מעייפים ומרגיזים.

המשחק לא מתסכל באותה מידה כמו Dark Souls וחבריו, אבל הוא בהחלט בנוי לשחקנים שאוהבים מידת אתגר וטקטיקה דומות. הוא יאפשר לכם לרוץ כמו לגולס, אבל רק אחרי שאתם לומדים לשרוד קצת כמו הוביט.

אבל אם אתם מרגישים שאתם מוכנים להרפתקה שתציע לכם מלא חוויות שתזכרו עוד הרבה זמן, אולי גם אתם תרצו ללכת ולצוד מפלצות אימתניות ב-Dragon's Dogma 2.

עותק הביקורת של Dragon's Dogma 2 סופק על ידי ישפאר.