ביום חמישי האחרון התקיים האירוע של Microsoft ובו חשפו את המשחקים הצפויים ל-Xbox Series X. אחד מהם היה חשיפה ראשונה למשחק חדש של הכותר הפופולרי Fable. המשחק, שמפותח על ידי Playground Games מציע התחלה חדשה לסדרת המשחקים הזו.
למי שלא מכיר, Fable היא סדרת משחקי תפקידים המתרחשת בממלכה הדמיונית של Albion וכל כותר מייצג תקופה אחרת באותו עולם, הראשון שבהם מתרחש בתקופה המקבילה לאירופה של ימי הביניים וראה אור לראשונה בשנת 2004. Fable 2 מתרחש 500 שנה אחרי ומתאר את קורות ממלכת Albion בתקופה הדומה לעידן הרנסנס של המאה ה-17 והמשחק Fable 3 מתרחש בעיצומה של המהפכה התעשייתית בממלכת Albion. סדרת המשחקים הזו מאז ומעולם ניחנה בחוש הומור בריטי טוב ולא לקחה את עצמה ברצינות יתרה ולפי הקדימון נראה שגם הפעם נהנה מהומור מתוחכם.
בעוד ש-Fable 3 יצא ב- 2010 ניסתה המפתחת המקורית, Lionhead Studios (שגם אחראית על משחקי Black&White), לפתח את המשחק Fable Legends שמתרחש כרונולוגית לפני המשחק הראשון, בסגנון Co-op של עד ארבעה משתתפים. למרבה הצער, חברת Lionhead Studios נסגרה ב- 2016 והמשחק לא ראה אור מעולם.
בעוד שה- Teaser Trailer לא חושף הרבה מעבר לפיה שמרחפת לה ביער ונבלעת על ידי צפרדע, מידע מעניין הגיע דווקא ממקור אחר. העיתונאי הצרפתי CronoTK חשף בציוץ בצרפתית שהמשחק יהיה ביקום של Fable ויהיה בסגנון MMO (מצטער, לא יהיה Fable 4). לאחר מכן יצאו מספר הכחשות של בכירים ב- Microsoft ואותו עיתונאי הוציא הבהרה שזה לא יהיה MMO כמו World of Warcraft אלא משחק לשחקן יחיד עם אלמנטים של MMO, כמו Co-op. כזכור, היו תוכניות למשחק Co-op בעולם של Fable שנגנזו לפני ארבע שנים ושמועות עיקשות טענו שהן עדיין עשויות להתממש.
הקדימון המשעשע הראה גם את החרב המעניינת שמזכירה קצת את אקסקליבר וגרמה לי לתהות באיזה תוקפה של Albion יתרחש המשחק. ב- Xbox ציינו שהמשחק יהיה התחלה חדשה לסדרת המשחקים ויכול להיות שנראה מעין Reboot לסדרה. בנוסף, ניתן לראות תמונות אומנות של קונאר קרוס (Conar Cross), ארט דיירקטור בחברת Playground שעבד על משחק תפקידים שעוד לא הוכרז נכון לחודש מאי 2020.
יהיה מעניין לראות איך Playground יבצעו את החזון של Lionhead Studios וכמה נאמן למקור יהיה המשחק החדש, האם הוא אכן יהיה משחק מרובה משתתפים או שיישאר כמשחק לשחקן יחיד. Fable הוא עוד כותר מצוין שמתווסף לרשימה הארוכה של משחקים שייצאו יחד עם ה- Xbox Series X בסוף שנת 2020.
אתמול בפרזנטציית Xbox Games Showcase של חטיבת המשחקים של Microsoft, הוצגו לא מעט משחקים. המשחק שצד את עיני הוא משחק חדש בעולם ישן של חברת Obsidian Entertainment שייקרא בשם Avowed לפי הטריילר הקצר ששחררה החברה.
חברת Obsidian Entertainment מוכרת בעיקר בשל משחקי התפקידים המעולים שלה כמו Neverwinter Nights 2, Fallout New Vegas, Pillars of Eternity והמשחק האחרון The Outer Worlds שיצא בסוף 2019. החברה נרכשה בשנת 2018 בידי חברת Microsoft אך למרות זאת המשחק The Outer Worlds הספיק לצאת ולהיות מופץ על ידי Private Division. מאז הספיקה החברה להציג משחק אחד תחת Xbox Games Studios בשם Grounded. אבל Avowed יהיה משחק התפקידים הראשון שלה תחת Microsoft.
Avowed מתרחש בתוך עולם המשחק של Pillars of Eternity בשם Eora. הטריילר לא חושף הרבה, אבל מספר על העולם שידע מלחמה אך נטש את שבועותיו ואמונותיו ולכן על הגיבור להציל אותו מהיצורים שנוצרו עקב כך. מעבר לכך, לא ידוע לנו כלום למעט העובדה שמדובר במשחק מגוף ראשון בפנטזיה גבוהה.
בסוף הטריילר נראה הגיבור ממבט ראשון כאשר ביד ימים חרב וביד שמאל הוא מצייר רונה שהופכת את היד שלו לנשק קסום בעודו מחכה ליצור מסתורי העומד להגיח מתוך הלהבות. החלק האחרון, שנראה כאילו הוא לקוח מהמשחק עצמו, מאוד הזכיר לי את Skyrim, בעוד שציור הרונה וצורתו הטבעתית של הלחש הזכיר לי את המשחק The Wizards שיצא למציאות מדומה ומאפשר להפעיל קסמים בעזרת מחוות ידיים. אם לא הייתי חושש לזכויות יוצרים, הייתי אומר שהסצנה מזכירה את סצנת הבאלרוג משר הטבעות.
המילה Avowed משמעותה להיות מוצהר או מושבע, וזה מתיישר עם הטריילר שבו מספר הקריין כי האומה שכחה את שבועותיה וזנחה אותם. מי יודע, אולי אפילו נוכל לצעוק שבועות כמו Dragonborn.
אנחנו לא יודעים כמה מעולם המשחק של Pillars of Eternity יהווה נדבך משמעותי מהמשחק עצמו, למעשה אנחנו בכלל לא יודעים שום דבר על המשחק בשלב הזה. אנחנו רק יודעים שזהו משחק התפקידים הראשון של Obsidian תחת חברת Microsoft ושהוא יהיה בלעדי ל- Xbox Series X ולחלונות במחשב האישי ויהיה זמין ב- Game Pass של Microsoft.
חטיבת המשחקים של Microsoft הציגה גידול אדיר בחצי השנה האחרונה והמגמה של גדילת כמות השחקנים והמנויים ל-Xbox Game Pass ממשיכה. חברת Microsoft משקיעה הרבה בתחום והרכישה של Obsidian מעידה על כך. המשחק נראה כמו אחד מהמשחקים הגדולים שצריכים לצאת לקונסולה ואנחנו נחכה לראות כיצד תצליח החברה במשחקי פנטזיה לאחר רצף ארוך של משחקי מדע בדיוני, והאם יצליחו לשחזר את הקסם של Neverwinter Nights 2.
אחד הפרוייקטים המצופים בעולם הגיימינג והסימולטורים הוא Microsoft Flight Simulator 2020, או בקיצור FS2020. אני אישית מאוד אוהב סימולטורים, אבל זו בהחלט נישה קטנה ששייכת לכמה מופרעים בקצה הרחוק של עולם המשחקנות. ועדיין, FS2020 מצליח לייצר עניין בקרב המיינסטרים של עולם הגיימינג.
חברת מיקרוסופט הודיעה היום כי המשחק ייצא עוד כחודש מהיום, ב-18 באוגוסט, ויכלול שלוש גרסאות: רגיל, דלוקס ופרימיום. ההבדל בין הגרסאות הוא כמות שונה של שדות תעופה ומטוסים זמינים, אך כל הגרסאות יכללו את העולם כולו באופן מלא.
הגרסא הסטנדרטית תעלה $60 ותכלול 30 שדות תעופה ו-20 כלי טיס. גרסת הדלוקס תכלול 35 שדות תעופה ו-25 כלי טיס. גרסת הפרימיום תכלול 40 שדות תעופה ו-30 כלי טיס. עם הזמן אמורים להצטרף עוד שדות ומטוסים. אם לשפוט לפי המשחקים הקודמים של החברה, כמובן שעם הזמן יתווספו מודים ופיתוחים צד שלישי, שמיקרוסופט כבר הודיעה שתתמוך בהם. אנחנו צפויים לראות מגוון של מטוסים, חינמיים ובתשלום, ועוד שדות תעופה בתוכן שמגיע מהקהילה.
Microsoft Flight Simulator 2020 מציג חידוש מעניין: כל העולם (העולם שלנו, פה, על כדור הארץ) יופיע במשחק בצורתו האמיתית על סמך המפות של Bing, ומנוע המשחק ישאב תוכן מהעולם האמיתי.
מיקרוסופט מציגה כאן יכולת מדהימה לבנות עולם אמיתי על סמך מפות ותצלומי אוויר. הם טוענים שכל אחד יוכל למצוא את הבית שלו וכל מקום בעולם יופיע במשחק ברמת רזולוציה של שיחים, עצים ובעלי חיים. בהחלט יתכן שהטכנולוגיה תוכל לשמש לבניית עולמות למשחקים אחרים, שינצלו את הטכנולוגיה הזו יוכלו לבנות מפות ענקיות ומפורטות כפי שלא ראינו מעולם.
המטוסים ממודלים בפירוט רב, עד לרמת המתג הבודד, עם מכשירי ניווט שלקוחים ישר מהעולם האמיתי. גם שדות התעופה יהיו מפורטים להפליא, עם מגדלי פיקוח וטרמינלים נאמנים למציאות. כל המידע העצום הזה יישלף מהאתר של Bing והוא כולל תוכנות AI חכמות שאמורות לשלוף את המידע מהרשת ולמדל אותו לתוך המשחק בזמן אמת.
עכשיו אתם מבינים למה דרישות המינימום של FS2020 הן 150GB של מקום פנוי ולפחות 20Mgps של אינטרנט כדי להזרים את כל המידע למחשב. הדרישות הגרפיות דווקא סבירות ומדברות על מינימום של GTX970, כרטיס ישן למדי. כנראה שהשרתים של Azure יעשו הרבה מהעבודה בשביל השחקנים.
המשחק נראה כמו הרבה מעבר לסתם עוד סימולטור חדש, מה שמסביר למה הוא מעלה עניין רב כל כך גם מעבר לקהילת טייסי הסימולטורים. הוא נראה כמו ערימה של ניסויים בטכנולוגיות חדשות שיכולות להשפיע על כל התעשיה. מיקרוסופט כבר התחילה בשירותי הזרמת משחקים לענן עם פרויקט xCloud, ויחד עם מנוי ה-Xbox Game Pass היא תציע מעטפת כוללת של משחקים לכולם, בכל מקום.
כמובן ש-Microsoft Flight Simulator 2020 יהיה גם ב-Xbox Game Pass מהיום הראשון, ולמען האמת ניתן כבר להוריד אותו כעת. הגרסה של Xbox Game Pass תכלול רק את הגרסה הסטנדרטית, אבל אני ממליץ לכולם להתחיל ממנה ולראות אם יאה המשחק בעיניהם לפני שהם רוכשים אותו. למי שאין סבלנות, ניתן כבר עכשיו להזמין את המשחק מאתר החברה.
מי שמעוניין בדיסק פיזי יוכל להזמין אחד דרך חברת Aerosoft, שתמכור עותקים פיזיים בחנויות באירופה בעתיד הקרוב. האם יהיו גם עותקים בחנויות בארץ? איני יודע לומר אך מקווה שכן.
הבקשה הגדולה ביותר מצד הקהילה היא תמיכה ב-VR. מיקרוסופט כבר אמרה שלא תספיק לעשות זאת עד ההשקה אך היא בהחלט תוסיף את זה בעדכונים עתידיים. אנחנו נמשיך לעדכן אתכם ברגע שהמשחק ייצא ולאחריו.
Microsoft Flight Simulator 2020 יוצא למחשב האישי ול-Xbox One ב-18 באוגוסט.
חברת SteelSeries מציגה את Apex 3, מקלדת ממברנה שמציעה פתרון זול למי שרוצה מקלדת גיימינג אך לא יכול להרשות לעצמו מקלדת מכנית. המקלדת מגיעה עם קשת של צבעי RGB ויכולות תכנות גבוהות בזכות האפליקציה של החברה – SteelSeries Engine 3.
כששוק המשחקים רותח, הרבה חברות מצטרפות ומציעות מקלדות למשחקן המתחיל, כמו GIGABYTE AORUS K1 שסיקרנו לא מזמן. חלק מאותן מקלדות שמוצעות לגיימר המתחיל הן מקלדות Membrane, או מקלדות ממברנה בעברית.
"מקלדת ממברנה לגיימינג?" אמרתי לעורך שהביא לי את מקלדת ה-Apex 3 בהפתעה גמורה. הרוב המוחץ של מקלדות למשחקים הינן מקלדות מכניות ולא מקלדות ממברנה. חלק מהקוראים בוודאי אומרים לעצמם עכשיו "מי משתמש במקלדת ממברנה למשחקים?" וזה נכון, ולחלק הזה של הקוראים אני מציע לקרוא עד הסוף, אולי תופתעו. החלק השני של הקוראים מכיל את אלו שלא יודעים מהו ההבדל בין מקלדת ממברנה למקלדת מכנית. את הפסקה הבאה – אני מקדיש לכם.
על מקלדות וממברנות
מקלדות מחולקות (בגדול) לשני סוגים: מקלדות ממברנה ומקלדות מכניות.
המקלדות הפופולריות ביותר בקרב גיימרים הן מקלדות מכניות שבהם כל כפתור הוא מעגל אלקטרוני נפרד שנמצא סביב הכפתור וכל לחיצה על הכפתור סוגרת את המעגל סביב הכפתור ומשדרת למחשב את התו. היתרון הגדול של מקלדת מכנית היא הפידבק הטוב שמגיע מהמקלדת כיוון שהמתג המכני נותן צליל ותחושה ברגע שהמעגל נסגר. בנוסף, המתג לא מחייב לחיצה עד הסוף, אלא רק מספיק כדי לסגור את המעגל וזה מקל על הקלדות ארוכות כמו משחקים. והלחיצה הקצרה יותר על המקש מאפשרת זמן תגובה מהיר יותר בין העין ללחיצה על המקש.
מקלדת ממברנה היא מקלדת שבה הכפתורים יושבים מעל לוח של מעגלים אלקטרוניים ולחיצה על הכפתור עד הסוף סוגרת מעגל חשמלי עם הלוח ומשדרת את התו למחשב.
מקלדת ממברנה הרבה יותר זולה לייצור כיוון שמדובר בלוח אחד שמכיל את כל המעגלים החשמליים עליו ובעצם מודפס כמקשה אחת. יתרה מכך, מקלדת ממברנה שקטה יותר ועמידה יותר לתקלות כיוון שמדובר במשטח אחד של מעגלים חשמליים, כאשר למקלדות החדשות הוסיפו גומי שמאפשר הקלדה נוחה יותר ופידבק מורגש יותר, אך עדיין צריך ללחוץ את הכפתור עד הסוף.
כמה מילים על עיצוב
הדבר הראשון שהבחנתי במקלדת זה שהיא קטנה. כמה קטנה? 444.7 מ"מ, וזה אולי קצת קטן מידיי. קרה לי לא מעט שפספסתי את המקשים הנכונים בגלל שהיד שלי נחתה במנח הרגיל במקום הלא נכון. המקלדת הקטנה גם גבוהה באופן יחסי לגודל שלה ופחות נוחה לידיים מקדימה. כך חשבתי עד שגיליתי בקופסה את המשטח הקדמי למקלדת שמשפר את המנח של היד והופך את ההקלדה לנוחה משמעותית. המשטח מתחבר בקלות באמצעות מגנטים לחלק הקדמי ומאריך את המקלדת בעשרה סנטים.
המקלדת עצמה מכילה את כל המקשים כולל את ה-Numpad בצד ימין שמקלדות רבות נוטות לוותר עליה אך אני מוצא אותה מאוד שימושית, אך יכול להיות שאם ב-SteelSeries היו מוותרים עליה – היה ניתן לרווח את המקלדת יותר ולהקל על ההקלדה. בחלק העליון מצד ימין ישנה גלגלת השולטת על עוצמת השמע, והאמת? זה דבר מצוין. כמי שמשחק מידיי פעם במציאות מדומה, היכולת לגשת לגלגלת ולשנות את עוצמת השמע מבורכת. כפתור המולטימדיה עובד בשיטה של קליק אחד לניגון ועצירה, שני קליקים להריץ קדימה ושלושה קליקים להריץ אחורה, פתרון חסכוני במקום אך לא נוח במיוחד.
המקלדת מגיעה בתקן IP32, שזהו בעצם תקן בינלאומי לעמידות במים ואבק. אישית? לא בדקתי. אך יש אומרים שניתן ממש להטביע אותה בכיור והיא תמשיך לעבוד. זו דוגמה ליתרון המובנה של מקלדת ממברנה על מקלדות מכניות. מצד שני, הכבל הפשוט שמגיע עם המקלדת קצת הורס את החבילה וחבל, אפשר היה לשים בד שזור ולא פלסטיק זול.
כמובן ששום מקלדת משחקים לא שלמה ללא RGB, וגם פה SteelSeries לא מאכזבים. ה-Apex 3 מגיעה עם עשרה איזורים שונים של RGB שניתן לתכנת דרך האפליקציה של SteelSeries, שנקראת SteelSeries Engine 3. ניתן לגרום למקלדת להגיב באופן דינמי לפידבק שהיא מקבלת מהמשחק וניתן גם לתכנת פקודות מאקרו לכפתורים על המקלדת אך אין כפתורים מיוחדים לכך.
מבחן ביצועים
חברת SteelSeries עשתה עבודה מצוינת בנושא של ה-Apex 3 ולמרות שהיא אינה מקלדת מכנית היא עשתה עבודה מצוינת בהקלדה. עבדתי שעות רבות על המקלדת והידיים לא הרגישו עייפות מההקלדה. לחיצה ארוכה על מקש כמו W בזמן תנועה עדיין מרגיש פחות נוח ממקלדת מכנית אך הגומיות עוזרות בהקלה על הלחץ שיש להפעיל על המקשים כדי לקבל תגובה.
היתרון הגדול של מקלדת ממברנה הוא השקט שלה. ה-Apex 3 אכן מאוד שקטה, אבל אני לא יכול לומר שזה דבר כל כך משמעותי,בתור אחד שמשחק לרוב עם אוזניות אני גם ככה לא מודע לרעש שמייצרת המקלדת המכנית, אז יתרון השקט של ה-Apex 3 הוא אולי נחמד, אך לא יעיל לאלו מכם שמשחקים עם אוזניות.
אחד היתרונות של מקלדת מכנית הוא הפידבק בתחושה מהמקש שעוזר לי לדעת אם ביצעתי את הפעולה שרציתי לעשות. בנושא התחושה Apex 3 דווקא פוגעת, בניגוד למקלדות ממברנה אחרות – יש תחושה פיזית מצוינת שנותנת פידבק על לחיצה על מקש, ופה אני חייב להוריד את הכובע בפני החברה.
האפליקציה של SteelSeries מאפשרת לבצע פקודות מאקרו בפשטות וביעילות, וכמי שמשתמש הרבה במאקרו במשחקי MMORPG זה נושא שחשוב לי. ה-SteelSeries Engine 3 פשוט מצוינת ועושה את העבודה כמו שצריך. מה שכן, לא הצלחתי לסנכרן בין העכבר ה-Rival 3 לבין המקלדת מבחינת תאורת ה-RGB, אבל זה לא משהו שצריך להדיר שינה מעיניכם.
To membrane, or not to membrane
בתחילה הייתי סקפטי לגבי היכולת של מקלדת ממברנה להצליח לספק את החוויה שמעניקה מקלדת מכנית, אך ה-Apex 3 של חברת SteelSeries מציעה מקלדת מאוזנת במחיר נוח. היא מצליח להתגבר על הקשיים המובנים במקלדת ממברנה, לפחות חלקית, ולספק מקלדת גיימינג במחיר כניסה תחרותי של 369 ש"ח. המקשים לא נותנים תחושה כמו מקלדת מכנית ויש פספוסים שנובעים מלחיצה חלקית על המקשים, כמו גם פספוסים שנובעים מהגודל שלה, אבל היא מציעה מחיר הרבה יותר תחרותי עם עמידות גבוהה למפגעים והתוכנה של SteelSeries פשוט מצוינת ומספקת מעטפת מעולה.
אני חוזר ומדגיש בכל פעם שאני מסקר ציוד היקפי למשחקים – הפריטים הכי חשובים אלו הם המקלדת והעכבר. אפשר להתווכח על אוזניות, בקרים, כיסאות, וכל השאר. על מקלדת ועכבר טוב לא כדאי להתפשר. וכשאני אומר לא להתפשר זה לא אומר שזה חייב להיות יקר, זה פשוט צריך להיות טוב. מי שמחפש פתרון זול וזמין יכול למצוא את כל מה שהוא מחפש ב-Apex 3, אבל צריך לזכור שבסוף זו לא מקלדת מכנית וההבדל מורגש.
עכבר ה-Rival 3 של חברת SteelSeries מנסה לתת קצת מהכול ולא להתמחות בשום דבר, מה שיכול להתאים למי שצועד את צעדיו הראשונים בעולם הגיימינג ועדיין לא התביית על סגנון העכבר המתאים לו. לעכבר מבנה סימטרי לשתי הידיים אך הכפתורים הנוספים בצד שמאל, כך שהעדפה היא עדיין לגיימרים ימניים.
מי אתה, Rival 3?
כאשר פתחתי את הקופסה ושלפתי את עכבר ה-Rival 3 ממנה הוא מאוד הזכיר לי את Cooler Master CM310 שסיקרתי. שניהם עכברים סימטריים ושניהם פונים למי שמחפש עכבר במחיר כניסה לתחום הגיימינג. אני אישית אוהב את הרעיון הזה כי כמו שאני אומר בכל ביקורת, הציוד ההיקפי החשוב ביותר לגיימר הוא עכבר ומקלדת ועל כל השאר אפשר להתווכח. לפיכך, עכברים ומקלדות שפונים לקהל המתחיל ובמחירים נוחים הם מבחינתי מוצרים נהדרים היות וכך תמיד יהיה מוצר שיתאים למישהו, וכיוון שהעכבר בוחר את הגיימר, זה מאוד חשוב להתחלה בתחום.
Rival 3 מגיע במשקל נוצה של 77 גרם והוא מרגיש ממש קל ביד ונותן תחושה של המשך היד. על פניו זה דבר נהדר, אך אני אישית מעדיף עכברים כבדים יותר שנותנים לי פידבק על התנועות שלי. לתדהמתי אני במיעוט ורוב האנשים יעדיפו עכבר קל יותר; אם אתם כאלה, דעו שה-Rival 3 הוא מתמודד נהדר בתחרות על עכברים קלי משקל.
לעכבר שישה כפתורים ששוב מפלים את השמאליים ולמרות העיצוב הסימטרי הכפתורים מותאמים למחזיקים ימניים. לטעמי, העיצוב שלהם שקוע מדי והקשה עליי למצוא את הכפתורים בלהט הקרב כאשר האגודל מגשש כלפי מעלה. לזכותם יאמר שההקלקה נשמעת ומורגשת ונותנת פידבק מצוין. באתי, הקלקתי. לעכבר תוחלת חיים מוצהרת של כ-60 מיליון קליקים וזה המון, יותר מלא מעט עכברי פרימיום שעולים פי שתיים ושלוש. לפחות מבחינת העמידות לא חסכו כאן.
העכבר Rival 3 נמצא בדיוק בגודל שבין אחיזת Palm לאחיזת Claw, כך שהוא מציע את שני האופציות אך שתיהן לא ממש נוחות. תשמחו לשמוע שזה לא כל כך נורא ומאפשר למי שעדיין לא מכיר למצוא את עצמו באחת מהתנוחות הללו – האחיזה יחסית נוחה למרות שהוא לא בנוי ממש לאף תנוחה. אני, שמשתמש במעין שילוב של Palm ו- Claw הרגשתי בנוח איתו, אך למי שיש כף יד גדולה לא יצליח להסתדר באחיזת Palm. כמו כן, המבנה הסימטרי היה לי מאוד נוח למרות היותי ימני, והעכבר עשוי מחומר נעים למגע.
עושה את מה שצריך
המערכת המצוינת של SteelSeries בשם Engine 3 מאפשרת לתכנת פקודות מאקרו לתוך הכפתורים באופן פשוט יחסית. אני אישית משתמש בהרבה פקודות מאקרו בעיקר במשחקי MMORPG, אך הם טובים להרבה משחקים שבהם נדרשות לחיצות רבות על מקשים. פקודות המאקרו מאפשרות לתזמן לחיצה על מקשים בסדר קבוע מראש על ידי הפעלה של מקש אחד.
המערכת מאפשרת גם שליטה על ה-DPI שמגיע עד לערכים של 8500. לכאורה מדובר במספר נמוך יחסית לעכברי גיימינג שמטפסים גם עד ל 20,000 DPI, אך כפי שציינתי בעבר, אין ממש מה לחפש בערכים גבוהים מ- 6000. הקושי בשליטה בעכבר באזור הזה שמור לשחקנים מנוסים והעכבר נהיה ממש עצבני בשלב הזה. אני מאוד אוהב את המשחק עם ה-Polling Rate שעליו הסברתי בסקירה על העכבר Cooler Master MM530 ובנוסף, ב-Rival 3 ניתן גם לתכנת את ה-Angle Snapping שעליו ארחיב מיד.
העכברים המודרניים מאוד מדויקים לעומת החיישנים הכדוריים של שנות ה-90, אך יכולת הדיוק הזו עלולה להיות לרועץ, כיוון שהיד האנושית לא מספיק מדויקת והעכבר שמחקה אותה בשלמות יהיה לא מדויק גם כן. לכן, מפתחים חכמים המציאו את ה-Angle snapping שלמעשה מיישר את הקו שמייצרת היד ומחליק את העקומה (למי שקורא את זה מהעתיד, אנחנו בעידן הקורונה אז זו מעין בדיחה פנימית שלנו). כך ניתן לצייר קווים ישרים יותר, יעיד כל מי שחתם על מסמך ב PDF וחשב שיצא לו ממש ישר.
עכברים מתקדמים כמו Rival 3 מאפשרים לבטל את הפונקציה של Angle Snapping וזה דבר נהדר שאני ממליץ עליו בכל פה, אם השימוש שלו לגיימינג. כאשר משחקים הקו שמוביל אותך לנקודה הוא פחות משמעותי, ויש משמעות גדולה יותר למיקום הסופי של הנקודה לעומת הדרך אליה. מה שעשוי לקרות במצב Angle Snapping הוא החלקה של הקו ואתם עלולים לסיים עם העכבר בנקודה שונה מהיכן שרציתם להיות. תעשו לעצמכם טובה ותבטלו את זה. העינית של Rival 3 היא גרסה מוחלשת של העיניות מהסדרות היוקרתיות אך היא עדיין עושה עבודה מצוינת, ולא נתקלתי בקפיצות או רעידות שלא היו אמורות לקרות.
ה-Rival 3 הוא עכבר נהדר ביחס למחיר ולמרות שהוא מגיע עם פתרונות זולים על מנת להוזיל עלויות הוא נותן תמורה למחיר איפה שזה באמת חשוב, בלי נתונים מפוצצים של DPI עם 5 ספרות ובלי סינכרון של ה-RGB למקלדת (כי למי אכפת?). מדובר בעכבר שנראה לא רע, מרגיש טוב ביד ועושה עבודה מצוינת במחיר משתלם. מי שמחפש את העכבר הראשון שלו בגיימינג, Rival 3 בהחלט יכול להיות אופציה רלוונטית.
SpongeBob SquarePants: Battle for Bikini Bottom – Rehydrated הוא משחק פלטפורמה שמציע משחקיות לילדים צעירים ומתובל בהומור למבוגרים. המשחקיות פשוטה ולעיתים משעממת, ריבוי המשתתפים לא אפוי בכלל, אבל המשחק תופס את האווירה של ביקיני בוטום.
בקרקעית הים שוכנת לה עיירה מנומנמת בשם ביקיני בוטום (Bikini Bottom), ובעיירה גר לו בובספוג מכנס מרובע (SpongeBob SquarePants) שמכין את קציצת הסרטן (Krabby Patty) הכי טובה בעולם. אך לא הכל שליו כפי שנראה. המתחרה של הסרטן הפריך (Krusty Krab) על המזללה הטובה בביקיני בוטום הוא לא אחר מפלנקטון (Plankton) שזומם להשיג את הנוסחה הסודית ולשם כך יצר צבא של רובוטים המאיימים להחריב את ביקיני בוטום לאחר שפלנקטון איבד עליהם שליטה.
מי שיציל את העיירה משלטון הרובוטים המפחיד הוא לא אחר מבובספוג מכנסמרובע וחבריו במשחק פלטפורמה תלת מימדי שמחדש את המשחק הפופולרי מ-2003.
בוקר אחד בעיירה ביקיני בוטום
SpongeBob SquarePants: Battle for Bikini Bottom – Rehydrated הוא משחק מעט יותר ארוך מהשם שלו ומיועד לילדים לכאורה. אני אומר לכאורה כיוון שזה המשחק עם הפער הכי גדול בין הקהל למשחק לבין מי שיבין את הבדיחות שלו. אבל אל תתבלבלו, אם אתם באים בשביל הסיפור, אתם לא תשרדו את המשחק. העלילה הקלושה יחסית מספרת על פלנקטון שזומם על הנוסחה הסודית לקציצת הסרטן, ומייצר רובוטים סוררים הכובשים את ביקיני בוטום ומייצרים כאוס מוחלט. יקירנו בובספוג מכנסמרובע בטוח שהכל קרה באשמתו ולכן הוא נחלץ להצלת העיר בעזרת חבריו.
זה לא המשחק הראשון בסדרה. למען האמת, יאמר לזכות Nickelodeon שהם יודעים למצות את המותג עד תום. למעשה יש למותג הזה כ-40 משחקים מתחילת שנות האלפיים. זה אומר סדר גודל של שני משחקים בשנה. מי שעומד מאחורי המשחק הוא סטודיו קטן בשם Purple Lamp Studios, אך המפיצה היא לא פחות מ-THQ Nordic. כלומר, המשחק הזה הוא מהחבר'ה של Darksiders.
האופנה הרווחת למחזר משחקים משנות ה-90 כמו Command and Conquer שזוכה לעניין, הגיעה גם לשנות ה-2000. אחרי שזכינו בכבוד המפוקפק שנקרא WarCraft 3 Reforged שקיבל טיפול במובן השלילי של המילה, הגיע תורה של הדמות האהובה על הזומרים ולכן יצרו חידוש בעל שם קצר וקליט SpongeBob SquarePants: Battle for Bikini Bottom – Rehydrated, השמועה אומרת שאם אומרים את זה שלוש פעמים ברציפות בובספוג מגיע ומעניק משאלה אחת.
המשחק עצמו לא משנה כמעט כלום מהמשחק הישן ונשאר פלטפורמר כיפי אם כי קצת מיושן. העולם המופלא מהסדרה קם לחיים בצורה יוצאת מן הכלל, צבעונית וכיפית עם שלבים שצריך לפתוח באמצעות תרבדים (יש מילה כזו, תבדקו אותי) מוזהבים שניתן להשיג בכל מיני חלקים במפה. התרבדים פותחים שלבים נוספים על המפה וניתן להשיג אותם גם על ידי החלפת דברים נוצצים עם מר סרטן (Mr. Krabs) או גרביים משומשות עם פטריק (Patrick).
בובספוג וחברים להצלת העולם
המשחקיות הבסיסית למדי כוללת קפיצות, תזמון של התחמקות ממכשולים, ומכות שונות לסוגים שונים של רובוטים. האתגרים לא מסובכים מדי, ונקודות השמירה פזורות בנדיבות ברחבי המפה. ניתן מדי פעם ללכת לאיבוד אבל זה לא ממש קורה. המפה פשוטה וכל ילד יתמצא בה.
הקרב להצלת Bikini Bottom הוא קרב קשה, מתיש, וארוך, אך אל דאגה, בובספוג לא לבד. כדי להתגבר על חלק מהמכשולים, יש לכל דמות תכונות שונות ויכולות מיוחדות השמורות לדמות עצמה. ניתן להחליף בתחנות אוטובוס לדמויות הרלוונטיות לכל שלב.
כנגד שלושה דמויות דיבר המשחק והם בובספוג מכנסמרובע, פטריק , וסנדי (Sandy). לכל אחת יכולות אחרות כשבכל שלב אפשר תמיד לשחק את בובספוג ובנוסף תהיה דמות נוספת בהתאם לאתגרים המתאימים. פטריק, כוכב הים וחברו הטוב ביותר של בובספוג, יכול להרים אבטיחים וסלעים ולהטיח אותם. מנגד, סנדי הסנאית הטקסנית יכולה לעשות תרגילי לאסו מרהיבים.
מכיוון שהמשחק פונה יותר לילדים צעירים, יש שילוט לפני אתגרים המסביר את מה שצריך לעשות. זה חוסך מהשחקן גם את מעט היוזמה שנדרש אליה. המשחק הוא כיפי וקופצני אבל אין מה לעשות, הוא לא מתיימר להיות משחק קשה. גם חלק מהדיאלוגים רלוונטיים אך ורק לדמויות מסוימות ולא ניתן יהיה להשלים אותם בתור דמות אחרת. אל דאגה, לא באמת מדובר בדיאלוגים אלא בשיח מתוסרט מראש.
ב-SpongeBob SquarePants: Battle for Bikini Bottom – Rehydrated יש אתגרים שדורשים יכולת פתרון בעיות אבל על רוב השלבים ניתן לדלג בקפיצה כפולה. יש חלקים שבאמת לא ברור מי חשב על האתגר ובן כמה הוא היה כשחשב עליו.
אינני איש בשורות בנושא הקרבות, אין פה ממש קרבות, הרובוטים הם יותר מטרד מאתגר והבוסים היו יכולים להיות קלים אם לא היו הוראות בזמן אמת לקרבות, מה שהופך אותם לממש קלים. מכנית, המשחק הזה לא בנוי לשחקנים מעל גיל 13, ואני באמת לא חושב שהם ימצאו שם אתגר.
מצד שני, הבדיחות מתחילות להיות מובנות בגיל 16 ונהיות ממש מצחיקות מגיל 25. אז או שתהנו מהמשחק, או שתהנו מהבדיחות. והבדיחות, הו הבדיחות, הן פשוט תענוג. אפילו גרי (Garry) חתול חילזון המחמד של בובספוג, מנהל דיאלוגים עמומים באמצעות מיאו. חוץ ממנו נפגוש את סקווידוויד (Squidward), ההולנדי המעופף (The Flying Dutchman), לארי הלובסטר (Larry the Lobster) ועוד דמויות מפתח מצחיקות וסאחיות כאחד.
מצחיק זה לא מספיק
הבדיחות אגב, הינן אותן בדיחות מהמשחק המקורי ויתרה מכך, כל הדיבוב הוא אותו דיבוב מהמשחק המקורי משנת 2003. כיוון שעברו הרבה שנים בין המשחקים, החליטו בסטודיו לבנות את הגרפיקה מחדש בהתאם לעונה ה-12 של בובספוג וניתן לראות זאת באנימציה הדיגיטלית החדשה של המשחק שנשארת נאמנה לעונות החדשות של הסדרה. זה יפה, זה מגניב, אין לי מילה רעה אחת על העיצוב.
פעם המשחק היה מיועד לכולם והיום הוא מיועד לגילאי 10 ומעלה. אז אם אתם תוהים איך הגיל המינימלי השתנה למרות שהמשחק נשאר אותו הדבר, התשובה היא שפעם לא הייתה הגבלת גיל ל-10 ומעלה. הקטגוריה הזו נכנסה בשנת 2005, כשנתיים לאחר יציאת המשחק המקורי.
טוב האחד מן השניים
עכשיו אני רוצה לגעת בנושא כאוב. כשניגשתי לראשונה לשחק את שלבי ה-Multiplayer הצטרפה אלי כתבתנו המגניבה, איה. בדקנו ביחד את השלבים ואני חייב לציין שלא ממש נהנינו. בתחילה חשבתי שריבוי משתתפים יגרור ריבוי דמויות ויכולות בצורה שקצת מזכירה את משחקי LEGO בהם כל דמות עם יכולות שונות עושה משימות שונות ומתגברת על אתגרים בעבודת צוות.
למרבה הצער, זה ממש לא המצב. שלבי ה-Multiplayer הם שרשרת של קרבות משמימים וארוכים בצורה יוצאת דופן. השלבים יצרו עייפות בעיניים מהר מאוד, והבחירה במפה אחידה ולא פיצול מסכים מקשה על הניווט והשליטה בדמות. רמת הקושי פה היא הפוכה לגמרי מהמשחק בשחקן יחיד, וגלי הרובוטים קשים באופן לא פרופורציונלי לקהל היעד.
כל אלה ביחד יוצרים מעין כאוס כזה שקשה להשתלט עליו ומשחקיות מאוד רפטיטיבית עם חוקים לא ברורים. באיזשהו מקום ה-Multiplayer מרגיש לא אפוי ונראה שהדביקו אותו יחד עם המשחק רק כדי לשחרר אותו עם ה-Multiplayer. הייתי מציע לחברה לחזור לשולחן השרטוטים במקרה הזה.
אני לא מעריץ של SpongeBob SquarePants, לא עקבתי אחרי הסדרה ואני מכיר את הדמויות רק במעומעם. ועדיין, היה לי כיף לשחק ב-SpongeBob SquarePants: Battle for Bikini Bottom – Rehydrated ולצחוק מדי פעם.
המשחק לא מספיק מאתגר למי שיש ניסיון במשחקים, וקהל היעד שלו הוא ילדים צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם המשחקים, או במילים אחרות, אלה שרואים את הסדרה.
מי שאוהב משחקי פלטפורמה יהנה ממנו בהתחלה, אבל ימצה את עצמו אחרי שלב אחד או שתיים. ילדים צעירים יותר יהנו יותר, למרות שההומור כנראה יחלוף מעליהם. מה שבטוח הוא שמי שאהב את המשחק המקורי יהנה גם מהחידוש.
NASEF, הלא היא הפדרציה הצפון אמריקאית ללימודי Esports, מגיעה לישראל עם תחרות עיצוב במשחק הפופולרי Minecraft, בשם Minecraft Masters.
התחרות נעשת תחת הפדרציה לגיימינג חינוכי ותתרחש כבר בקיץ הקרוב. זו השנה הראשונה שבה גם צוותים מישראל מוזמנים לתחרות, שהולכת להיות חגיגה של Minecraft ויצירתיות. הפדרציה הוקמה ע"י אנשי מפתח בתחומי החינוך, הגיימינג והספורט האלקטרוני בישראל.
מטרת הפדרציה היא לשלב את ההצלחה של תחום הגיימינג ברב צעירים כדי לחזק ולעניין תלמידי חטיבת ביניים ותיכון לעסוק במדעים, טכנולוגיה הנדסה ומתמטיקה. ע"פ הראיה המובילה את הפדרציה לגיימינג חינוכי, ניתן באמצעות מדיום זה לייצר חווית למידה אימרסבית ואותנטית שמתאימה לדרישות הטכנולוגיות של עולם ההיי-טק. נוסף על כך, המציאות של ימינו בעידן הקורונה, מחזקת אמצעים שונים כדוגמת ה-Minecraft Education Edition ככלי ללמידה מרחוק באופן קבוצתי.
למי שנחת זה עתה על כדור הארץ, Minecraft הוא כנראה המשחק הנמכר ביותר בעולם כיום עם למעלה מ- 200 מיליון עותקים שנמכרו מאז השקתו הרשמית בשנת 2011 ולאחר שנקנה על ידי חברת מיקרוסופט בשנת 2014.
העולם של Minecraft מורכב מקוביות. קוביות שניתן לחצוב, לאסוף, לאגור במלאי שלך ולהשתמש בהם לבנייה. יש נהרות ועצים העשויים מבלוקים ריבועיים ויש בעלי חיים ובני אדם העשויים מבלוקים. בכלל, בלוקים זה דבר חשוב שם. בלילה, אחרי שהשמש הקובייתית שוקעת יוצאים הזומבים הקובייתיים ומאיימים על השלווה של העולם הקובייתי. אבל מעבר לזה, העולם בנוי על בנייה והרכבה. כל הקוביות ניתנות לשימוש ומכל דבר אפשר לבנות משהו. החל ממפלים של קוביות מים וכלה בטירות, מבצרים והרים מושלגים. הכל ניתן לבנות בקוביות של Minecraft.
פה נכנסת לתמונה הפדרציה לגיימינג חינוכי, שתקיים את תחרות Minecraft Masters – תחרות Esports יצירתית במיוחד שתגרום לקבוצות להיאבק על התוצאה היצירתית ביותר. לשם כך היא פונה לצוותים של שני אנשים ומעלה בגילאי 13 עד 18 ומבקשת מהם להעלות סרטוני וידאו של הדברים הכי יפים שהם יכולים לבנות במשחק.
התחרות עצמה תחולק לשני שלבים עיקריים: שלב הניפוי והשלב החי. בשלב הניפוי יוכלו המועמדים להעלות סרטון וידאו של יצירותיהם ולתת לשופטים לבחור את הארבעה הטובים ביותר. שלב הניפוי יתחיל ביום שני, ה-29 ביוני, ויימשך כשבועיים וחצי עד ליום שישי, ה-17 ביולי. אני מנחש שכל הצוותים החזקים יחכו לרגע האחרון כדי להעלות את הסרטונים שלהם, אז צפו לתחילת האקשן בשבוע האחרון לתחרות.
לאחר שלב הניפוי, תיבחרנה 4 קבוצות מנצחות ויתחיל השלב החי בו יצטרכו המתמודדים לעקוב אחר הנחיות בנייה בשידור חי ולהתמודד ראש בראש עד להכרזה על המנצח. במקביל, כל אלו שלא עלו לשלב החי יוכלו להשתתף במקצה נפרד של אתגרי בית ולענות עליהם גם בזמן אמת.
אירוע Esports בקנה מידה מרשים כל כך ובמשחק יצירתי כל כך הולך להיות מעניין מאוד ומאתגר מבחינה יצירתית. זוהי תחרות ששמה דגש על יצירתיות ולא על מהירות או קשר עין-יד, ולכן היא הולך להיות שונה מתחרויות Esports קונבנציונאליות. יצא לי לראות כמה תחרויות פנימיות של ילדים במשחק Minecraft ואני חייב להודות שראיתי דברים מדהימים.
הורים לילדים, עודדו את ילדכם להשתתף בתחרות. אם יש משחק שאני ממליץ בלב חם לכל ילד זה Minecraft. מדובר במשחק חינוכי ויצירתי ומצוין. זו היא גם המנטרה של NASEF, שהוקמה כדי לתמוך בתחרויות Esports ולהביא את הספורט כמכשיר חינוכי לילדים על מנת להקנות להם מיומנויות של שיתופי פעולה, תקשורת ופתרון בעיות.
האקו-סיסטם של NASEF, כפי שהיא רואה את השחקנים וחברי הארגון.
ולכל הילדים שקוראים את זה – אני מפציר בכם להשתתף. לא צריך הרבה מעבר ליצירתיות והיכרות בסיסית עם Minecraft (שניתן ללמוד יחסית מהר). בכדי להשתתף יש צורך בכמה תוכנות בסיסיות המפורטות באתר התחרות. החשובה מכולן היא השימוש ב-Minecraft Education Edition שמשמשת ללימוד מרחוק של תכנים ומומלצת ביותר.
מי יודע, אולי הזוכה הגדול נמצא בישראל וקורא את המילים הללו עכשיו.
את המשחק In Sound Mind של We Create Stuff אני מכיר כבר כמה זמן. לפני כחצי שנה ראיינתי אותם על איך מפתחים משחק. אז הנה נולד לו עוד שלב והמשחק הגיע לדמו, שעתיים של משחקיות מתוך המשחק בחינם לכל המתעניין.
כל סיפור טוב מתחיל בהתחלה
המשחק הוא מעין הומאז' לשנות ה-90 ומייצג נאמנה את הז'אנר של משחקי הגוף הראשון שנעשו באותה תקופה- משחקי אימה כמו Silent Hill ו-Resident Evil, כמו גם משחקי פעולה מגוף ראשון כמו Half Life. אני חייב להודות שפעם מאוד אהבתי משחקי אימה ואני אוהב סרטי אימה עד היום. היום משחקי האימה פחות עוסקים בלהחדיר אימה בלב השחקן ויותר עוסקים בהבהלות. אני שמח להודיע שזה לא המקרה במשחק הזה ועל כך אני מודה להם מאוד.
המשחק מתחיל במרתף חשוך כאשר הדמות מתעוררת ללא זכרון מכל עברה וללא מושג מה היא עושה שם. הגיבור מטפס את דרכו אל הקומה השניה, שם יכיר את הנבל שאת טיבו עדיין איננו יודעים. העבר של הגיבור נחשף אט-אט עם רמזים המובילים אל התגליות שיקחו אותו לטיול במרכז מסחרי גדול, בעקבות מישהי הקשורה לעברו של הגיבור.
הסיפור מתקדם באמצעות חפצים שהדמות מוצאת ודרך אינטראקציה עם הסביבה. הגיבור ימצא חפצים שיקחו אותו לעולמות אחרים או למחשכים של ראשו, אנחנו לא יודעים עדיין. אנחנו כן יודעים שיש קשר בין הדמויות למקומות שאליהם הוא מגיע. יש בעלילה רוחות רפאים, אוייב לא ידוע שמתקשר דרך טלפונים, ועוד כמה יצורים שטיבם לא ידוע עד לסוף הפרק.
לשלוט על עצמכם
המשחק עצמו נאמן לעקרונות הקלאסיים של משחק אימה במבט ראשון. התנועה נעשית באמצעות מקשי WASD וניתן להשתופף, לרוץ, לקפוץ, ולהתגנב. יש במשחק הרבה מעברים סודיים ומקומות קטנים וניתן לבצע אינטראקציה עם הסביבה באופן מעניין ביותר. בידיכם פנס גדול שמאיר קצת וסוללה שהולכת ואוזלת עם הזמן, ואוכל שמחזיר חיים וחוסן. אפשר גם להרכיב אקדח בשלב כלשהו של המשחק.
המשחק מתחיל בטוטוריאל שמסביר על המכניקה במשחק. אצלי הטוטוריאל התחיל לא נכון עם כפתורים שגויים, מבט חטוף בתפריט מקשי השליטה הבהיר לי מה הכפתורים הנכונים. בנוסף לכך, ההתחלה קצת לוקה בהסברים, כמו איך פועלים חלק מהדברים. מצד אחד זה מקשה על הפאזלים שזה דבר חיובי, מצד שני קשה להבין מה רוצים מהשחקן בהתחלה, ואני מקווה שזה ישתפר עם הגרסה הסופית.
מרכז המסך מכיל נקודה לבנה המשמשת כסמן שאיתו ניתן להבין על מה ניתן לבצע אינטרקציה במשחק. זה לא מסמן הכל, כי יש דברים שצריך לגלות אבל זו השיטה העיקרית.
In Sound Mind מכיל גם קרבות, והם די דומים אחד לשני. זה בסדר, כי המשחק לא מתיימר להיות משחק קרבות, והשימוש בהם מדי פעם מעיר את המשחק לאקשן ודורך את השחקן.
המשחק מכיל חידות מגוונות הכוללות חשבון, ומשחקים עם מתגים. הרבה מהחידות מאלצות את השחקן לחשוב ולמצוא את הפתרון מבלי לעזור לו להבין וזה נהדר בעיניי. מי שמרגיש שרמת הקושי גדולה לו תמיד יוכל לחפש תשובות באינטרנט, אבל הנטייה של משחקים מודרניים לעזור לשחקן להגיע לפתרון לא מתרחשת כאן וזה מצוין. המשחק אילץ אותי לא פעם לסוב על עקבותיי ולנסות למצוא מה פספסתי. בשלב מסויים גם קיבלתי רביב של מראה המשמש אותי לחתוך דברים, וכחלק מהעלילה הוא בעל מכניקה מאוד ייחודית. בנקודה הזו, למשל, הלכתי לאיבוד לפעמים כי לא הבנתי את המכניקה שרצו שאשתמש בה. זה גרם לי למות לא מעט, אך המוות במשחק חסר משמעות.
המטרה של המשחק היא לעורר בכם פחד, אבל לא פחד כזה שמבהיל אתכם, לא נתקלתי בהבהלות. הפחד שהמשחק בונה הוא זריעת פחד ברחש קל, בנצנוץ אור ובדמויות שמופיעות משום מקום ונעלמות לשום מקום. אני לא אומר שלא יוצאות הבהלות פה ושם, אבל תחושת האימה שמשתלטת על המשחק בנויה מצוין.
שנות התשעים התקשרו
האווירה מאוד מזכירה את שנות ה-90, עם אותו מבנה של בניין נטוש וטלפוניים קוויים. רשמקול, ושולחנות כתיבה. רואים שהמשחק שואב השראה ממשחקי אימה והאווירה מכניסה. המשחק של האפרוריות עם הצבעים החזקים של היצורים נותן דגש יפה.
הופעות אורח של יצור מסוים מעתיקות את הדופק מליבי, והתקשורת עם הנבל הראשי היא דרך צלצולי טלפון קווי. ישנה עוד דמות שמתקשרת בפתקים, אך נאלץ ללמוד על כולן רק מהמשחק הסופי.
אני חייב לומר שמחלקת הסאונד עשתה עבודה מעולה, אפילו שעוד לא מדובר בגרסה הסופית של המשחק. המוזיקה יודעת להכניס טוב טוב לאווירה והיא נכנסת במקום וכמו שצריך. הצלילים מצוינים ומכניסים לאווירה בצורה יוצאת דופן. הצליל מהווה נדבך חשוב במשחקי אימה וגם כאן הוא משחק תפקיד משמעותי, כמו למשל בתקשורת שלכם עם הנבל.
In Sound Mind הוא משחק מונחה עלילה וזהו רק הפרק הראשון מתוך שבעה שאמורים להיות במשחק הסופי. אנחנו נעקוב אחר צאתו של המשחק ובינתיים אתם מוזמנים להוסיף אותו לרשימה שלכם ב-Steam ולקבל עדכונים, ולנו נותר רק לאחל לצוות We Create Stuff בהצלחה בהמשך.
חברת Microsoft סוגרת את שירות השידור שלה, Mixer, ופותחת ביחסים עם Facebook Gaming בהודעה מפתיעה ששיחררה בבלוג של Xbox. לפי ההודעה, בעוד חודש מפרסומה, קרי ה-22 ליולי, היא תחשיך את האתר לטובת Facebook.
המספרים של שוק הסטרימינג
שוק הסטרימינג, או שידורים של משחקי וידאו בשידור חי, חווה גידול משמעותי בשנים האחרונות ובתקופת הקורונה בפרט. המוביל הבלתי מעורער בקטגוריה הוא Twitch הנמצא בבעלות Amazon. במקום השני אך הרחק מאחור עומדים YouTube ו- Facebook, כאשר האחרון מצמצם פערים בקצב יפה. Mixer, על פי הנתונים, נמצא אי-שם במקום האחרון.
קרדיט: StreamElements
לפי דוח של חברת StreamElements כמות הצפיות בסטרימינג של משחקים עלתה בכ- 100% מאפריל 2019 ובכ- 45% ממרץ 2020, והגיעה קרוב לארבע מיליארד שעות צפיה במשחקי מחשב. Twitch, שנמכרה ל-Amazon ב- 2014 תמורת מיליארד דולר במזומן מוערכת כיום בכארבעה מיליארד דולרים, עם הכנסות מוערכות של למעלה ממיליארד דולר בשנת 2020 וצפי להכנסות של מיליארד וחצי דולר ב 2023.
שוק הסטרימינג למשחקים מוערך בלמעלה מחמישה מיליארד דולרים בשנת 2019; בעוד שהספורט המסורתי לא זוכה לעדנה השנה, תחרויות Esports של משחקים בין שחקנים ברשת זוכות לפופולריות רבה ולפרסים של עשרות מיליוני דולרים. כוכבי הסטרימינג כמו Ninja, מגיעים להכנסות אדירות של חצי מיליון דולר בחודש רק משידורים חיים של משחקים וסרטים ב- YouTube ומבלי לספור חסויות כמו סמסונג, רד בול, ואדידס. באוגוסט 2019 עבר Ninja למתחרה החדשה Mixer מבית Microsoft במחיר של שלושים מיליון דולר.
Microsoft ו- Facebook מגלות את הסטרימינג
ההצלחה המסחררת של Twitch והפריצה החזקה של YouTube בשידור חי של משחקים קרצו לחברת Microsoft שרצתה נתח מההצלחה. חטיבת המשחקים של Microsoft שהוקמה אי אז בשנת 1981 זוכה כיום לרווחים גדולים, למשל כ-11.4 מליארד דולר בשנת 2019 – 10% יותר משנת 2018 וזאת בעיקר הודות לשירותי ענן ושירותי מנויים למשחקים.
החזון של החטיבה הוא ליצור שירות משחקיות בענן שאמור לייתר את הצורך במחשב ולאפשר לאנשים בכל העולם לשחק במשחקי וידאו בכל מקום. היעד של החברה הוא שני מיליארד משתמשים והעבודה עליו החלה עוד ב- 2015. אציין כי פרויקט של משחקים בענן אינו חדש והוא קיים אצל Google ו-Amazon, כמו גם חברות רבות נוספות כגון EA, ו- Nvidia.
בחטיבה הבינו שכדי למשוך עוד שחקנים לפלטפורמה עליהם ליצור אתר תוכן בעל ממשק ידידותי הן ל-Windows והן ל-Xbox ושדרכו יוכלו לחשוף קהלים רבים לפלטפורמות המשחק שלהם. כך הם יצרו את Mixer, פלטפורמת סטרימינג שהייתה אמורה להתחרות באתרי הסטרימינג השונים, כולל YouTube. שזוכה לפופולריות גדולה בקרב שחקנים בנייד.
אולם, למרות הסכומים האדירים שהושקעו בפרויקט, הוא פשוט לא הצליח לפרוש כנפיים ולהמריא. לאור זאת, זה אולי כבר לא כל-כך מפתיע שאתמול הודיעה החברה על חבירה ל-Facebook וסגירת האתר לגמרי, שנה אחרי שנפתח השירות בקול תרועה רמה.
חברת Facebook מבינה אף היא את הפוטנציאל של שידורים חיים למשחקים והקימה את Facebook Gaming שמתחרה בעיקר בתחום המובייל. הבעיה בתחום הזה שהוא סובל מזמני שידור קצרים יותר משידורי משחקים למחשב ולקונסולות.
Facebook גם שכרה סטרימרים מפורסמים כדי להעלות את שעות הצפייה של אנשים בשידורים שלה, דבר שאכן עבד. ב- 2019 Facebook חוותה עליה של 210% בצפייה לעומת 2018, זאת יחד עם עליה של 78% בכמות הצופים. החיבור של שתי חברות הענק האלה צפוי לענות לכל אחת מהן על הבעיות שיש להן כיום.
Mixer ו- Facebook, למה ולאן?
אם נצלול לעומק, נבין יותר טוב למה החיבור הזה הגיוני. מצד אחד Facebook נהנית ממאגר אדיר של 2.7 מיליארד משתמשים ויכולת פילוח מהטובות בעולם אם לא הטובה ביותר. מצד שני, היא מתחילה לסבול מנטישה של דור Z שעובר לרשתות כמו Instagram וטיק-טוק (נכון, Instagram שייכת ל-Facebook, אך הם לא רוצים איבוד לקוחות לאחת על חשבון השנייה).
בעוד שוק הגיימינג תופס נפח ועימו שוק המובייל שמתעתד להיות השוק הגדול ביותר למשחקים, רוב שעות השידור עדיין הולכות למשחקי מחשב וקונסולות, ובעיקר ענף ה-Esport התחרותי שמצריך ציוד קצה יקר ומדויק. כפי שראינו, Facebook לבדה לא באמת יכולה להתחרות ב- Twitch כיום והיא אף מפגרת מאחורי YouTube שחזקה מאוד בתחום המובייל.
Microsoft, מצידה, צריכה מאגר משתמשים. שירותי המשחקים בענן הם התפיסה שלה לעתיד עולם הגיימינג והבאת הגיימינג ליותר אנשים. ללא מאגר אדיר של משתמשים שיכירו את שירותי המנוי שלה ויהוו את עיקר הצמיחה בחטיבת הגיימינג, הם ינחלו כישלון.
היתרון של Microsoft הוא טכנולוגיית ההזרמה המהירה והחלקה שלה, אותה היא תוכל לשלב בתוך שירותי הסטרימינג. זה ממש win-win, כי Facebook תוכל לקבל גישה למאגר משחקים וטכנולוגיית משחקים ארוכה שתחזיר משתמשים אל חיק הרשת החברתית.
קרדיט: NewZoo
זוהי רק ההתחלה
הסטטיסטיקה נספרת על 70% מדור המילניום שמשחקים משחקים וצופים בשירותי לייב-סטרימינג של משחקים, והנתח של דור ה-Z כנראה גדול אף יותר. עולם שידורי המשחקים נמצא רק בתחילת דרכו וכבר מייצר מולטי-מיליונרים חדשים וקובע סדר יום חדש בתרבות הבידור:
שוק ה- eSports כבר עומד על מיליארד דולר בהכנסות וגדל כל שנה ועולם הסטרימינג מהווה חלק בלתי נפרד מהמערכת הגדולה שכוללת מאבק בין חנויות, שירותי משחק בענן, ושירותי מנוי. השחקנים הגדולים ביותר בעולם נלחמים על השוק הזה באגרופים שלופים בעוד ברמה התאגידית Facebook, Microsoft, Google ו- Amazon מנהלות מאבק עיקש על כיסם של הצרכנים באחד הקרבות המעניינים בתעשייה.
אם הכתבה עשתה לכם חשק להתחיל לצפות בסטרימרים או שאתם פשוט רוצים לדעת על מה כל ההמולה, אתם מוזמנים לבוא לצפות בערוץ ה- Twitch שלנו ולהתרשם מהשדרנים המוכשרים שלנו.
חברת DJI הוציאה את ה-Mavic Mini אח קטן לרחפן הדגל שלה. זו גרסה קטנה הנוחה לנשיאה ומציעה ביצועים מרשימים, אך עדיין חסרות בו כמה תכונות נדרשות.
חברת DJI הסינית הבליחה לעולמנו יחד עם עליית הרחפנים ומיתגה את עצמה כשם עולמי בכל הקשור לאותם מטוסים ארבעה רוטוריים. הרחפן החדש שלהם DJI Mini Mavic מנסה לארוז את אחיו הגדול באריזה פשוטה וקלה לנשיאה ולהפוך אותו למצלמה מעופפת לטיולים.
כלי טיס בלתי מאויישים (כטב"מ) הולכים אחורה כל הדרך עד למלחמת העולם הראשונה, אך החלו לשמש לצילומים ומודיעין באופן נרחב בעיקר במלחמת ויאטנם, ואפילו במלחמת יום הכיפורים היו מטוסים ללא טייס. מאז עשו הרחפנים כברת דרך ארוכה וכיום הם אותם רחפנים ארבעה רוטוריים מונעים בחשמל שמשמשים טייסים חובבנים רבים ברחבי העולם כמצלמות מעופפות וכצעצועים אתגריים.
מתחת למכסה המנוע של ה-Mavic Mini
רחפן ה-Mavic Mini הושק בסוף 2019 כמענה לדרישה לרחפנים זולים ונוחים לנשיאה. בהתאם למטרה שלשמה נוצר הוא קטן וקל ובמחיר נוח מאוד יחסית לרחפנים של DJI. משקלו עומד על 249 גרם ויחד עם זרועות מתקפלות הוא לא גדול בהרבה מטלפון נייד כאשר הוא מגיע במצב מקופל.
יחד איתו מגיע השלט ששוקל בערך אותו הדבר ומגיע באותן המידות, שאף הוא מתקפל לגודל נוח לנשיאה. עם הסוללה שאמורה לספק 30 דקות של טיסה, הצלחתי הגעתי ל-25 דקות טיסה. לא רע ביחס לנתוני היצרן, ואני מתאר לעצמי שמשך זמן הסוללה תלוי בכמות השימוש בתכונות הרחפן.
הרחפן נטען באמצעות כבל USB-A ואם לא שמעתם על הדגם הזה אז אתם צודקים, זה היה רעיון מאוד גרוע של המעצבים ולא ברור מדוע החברה בחרה להשתמש בכבל זה. בכל מקרה ניתן להשתמש בכבל USB-C אם ממש מתאמצים.
הרחפן מגיע עם מגיני רוטורים ששומרים עליו ובהתאם מגבילים את הטווח שלו. המגנים ניתנים להסרה בקלות וכך הרחפן יודע לשחרר את ההגבלות על הגובה והטווח. זה פיצ'ר נחמד שמאפשר ללמוד לשלוט על הרחפן ללא חשש, ואף להטיסו בתוך מבנים.
השלט נוח ביותר ומגיע עם שני סטיקים שהרגישו לי טבעי ביד כיוון שאני מטיס סימולטורים. אך גם משתמשים שאינם מנוסים בהטסת סימולטורים הרגישו בנוח עם הסטיקים מהרגע הראשון.
השלט עצמו מתחבר לטלפון הנייד וניתן להפעיל ממנו את המצלמה והממשק לשליטה ברחפן. בעוד שהרחפן עצמו נשלט באמצעות הסטיקים, הוראות טיסה אוטומטית והמצלמה נעשים דרך אפליקציה ייעודית המתממשקת בין הטלפון החכם לשלט דרך כבל, ומשם לרחפן עצמו.
המצלמה יכולה לצלם ברזולוציה של עד 2K ובקצב של 60FPS, ומספקת אפשרויות שליטה בסיסיות על התכונות שלה. המצלמה מעוגנת באמצעות חיישן Gimbal השומר על המצלמה מאוזנת ביחס לאופק ללא תלות במצב הרחפן.
ה-Gimbal מאפשר למצלמה לשמור על זווית צילום רציפה לאורך כל הדרך ללא תלות בטלטלות אותן חווה הרחפן עקב תנועתו או הרוח.
בנוסף יש לרחפן כפתור גלילה המאפשר לשלוט על זווית הגימבל ביחס לקו האופק. החל מ 15 מעלות כלפי מעלה ועד 90 מעלות כלפי מטה. הרחפן לא מגיע עם חיישנים בצד ומקדימה, אלא רק למטה כדי לזהות נחיתה, לכן יש להיזהר בשימוש בו באיזורים סגורים וחבל.
בננה לצורך קנה מידה של רחפן ה-DJI Mini Mavic והשלט שלו
לתפוס שליטה
ההפעלה הראשונית של המכשיר מעבירה טוטוריאל קצר, ולאחר מכן צריך להירשם ולהכניס שם משתמש כדי לשחרר את ההגבלות על הרחפן.
הרחפן מצויד ב-3 מצבי טיסה: רגיל, סינמטי וספורטיבי. כאשר הסינמטי הוא האיטי יותר והספורטיבי הוא המהיר יותר. זה מתבטא בזריזות שבה מגיב הרחפן לפקודות שמגיעות מהשלט ובאופן שבו הוידאו מוחלק.
ההמראה והנחיתה נעשות באמצעות מגע על המסך כאשר הרחפן יודע לזהות נחיתה גם לפי מד קרבה. בנוסף ניתן לתכנת את הגובה והמרחק של הרחפן מהטייס כדי למנוע מצבים של אובדן קשר עין.
השליטה על הרחפן פשוטה ואינטואיטיבית, סטיק אחד נע רוחבית, סטיק שני נע אנכית ועל ציר הסיבוב, כאשר את הכל ניתן לכיוונון לפי הטעם. לא ראיתי צורך להתעסק בהגדרות היצרן שכן התכנות הראשוני היה מצוין עבורי.
במצב הספורט השליטה מעט עצבנית ואינה מומלצת לטייס המתחיל, מחשש לפגיעה בעצמים ונזק לרחפן עצמו. זאת ועוד לאור העובדה שני המצבים האחרים נותנים מענה מצוין לשימושים הממוצעים.
היכולת של הרחפן לתקן את עצמו בזמן המעוף מרשימה ביותר והתבטאה במקרים של רוח חזקה כאשר הרחפן שמר על עצמו ישר וחלק חרף משבי רוח חזקים. מעבר לכך כאשר הרוח נהיית חזקה מידיי, ה-Mini Mavic מתריע על כך ודורש לנחות, אך ברוב המקרים פשוט לא הבחנתי בכך שיש רוח חזקה, והוא פשוט תיקן את עצמו בצורה מצוינת.
מעבר לשליטה הבסיסית ניתן לתת לרחפן פקודות מתוכנתות מראש הקיימות בתוכנה. ניתן לסמן על המסך בטלפון נקודה במצלמה שתגרום לרחפן להתמקד בה, ולאחר מכן לבצע כל מיני תמרונים מובנים ברחפן: הרחפן יודע להקיף את האובייקט, להקיף תוך כדי טיפוס למעלה, לזנק למעלה ישר או בזווית, וכל זאת תוך כדי עקיבה אחר האובייקט.
ברגע שהתכונה נבחרת הרחפן מזהה אוטומטית אובייקטים ומסמן אותם על המסך כדי שהטייס יוכל לבחור. במידה וה-Mavic Mini אינו מאתר את הנקודה הרצויה, ניתן לסמן עבורו ידנית את המטרה.
הרחפן לא מגיע עם אפשרות עקיבה, וזוהי בחירה תמוהה ביותר, שכן היכולת שלו לעקוב איננה מוטלת בספק והוא משתמש בתכונה הזו בצורה עקיפה. זה מרגיש כמעט כאילו זה תוכנן כך בכוונה, אולי בעתיד יוסיפו את התכונה הכל כך פשוטה אך כל כך חשובה.
ההטסה בתוך מבנים לא שונה בהרבה למעט העובדה שלא ניתן להפעיל את הצילום האוטומטי מסיבות ברורות של חשש מפגיעה בעצמים. גם גובה הטיסה של הרחפן מוגבל בשל העובדה שאין קליטת לווינים.
ההגבלות הנ"ל מתבצעות בצורה אוטומטית וזה דבר מצוין ומראה על תכנון ממשק משתמש נבון – הדבר האחרון שנרצה זה לרסק את הרחפן החדש שקנינו על התקרה. בכל מקרה המנועים של הרחפן מאוד רועשים והוא פחות נוח לשימוש בתוך מבנה, ועל כן אנו ממליצים להימנע מכך.
חייך למצלמה
הייעוד הטוב ביותר לרחפן ה-DJI Mavic Mini הוא מצלמה מעופפת, והמצלמה עושה עבודה מצוינת. ניתן לשלוט בהרבה מהתכונות שלה, אבל אחרי משחקים רבים מצאתי שמצב הצילום האוטומטי עובד פשוט מעולה. כמובן שמי שמגיע מרקע יותר מקצועי בנושא הצילום יוכל לשחק עם ה-ISO, Shutter, Brightness ולהפיק תוצאות טובות יותר.
הסרטונים ניתנים לעריכה אוטומטית על ידי תוכנת השליטה ברחפן והיא עושה עבודה מצוינת: כל מה שצריך לעשות זה להורות לתוכנה להוריד את הסרטון לנייד ולערוך אותו, וניתן אף לדלג ולחזור בין הסרטון הערוך לסרטון המקורי. מנגד קבצי RAW לתמונות חסרים למי שאוהב לערוך לבד וצריך את הקובץ המקורי לפני הכיווץ.
DJI Mavic Mini – סיכום
בשורה התחתונה ה-DJI Mavic Mini הוא מכשיר מצוין שפונה לקהל ההולך וגדל של חובבנים המחפשים דריסת רגל בעולם, ומחפשים ברחפן יותר מצלמה מעופפת מאשר כלי טיס בלתי מאויש.
ככזה, הרחפן מספק את הסחורה בצורה ראויה ומציע מימדים נוחים יחד עם איכות בלתי מתפשרת, למרות שהחיישנים הצידיים חסרים ומאלצים את המפעיל להשגיח על מסלול הטיסה בשבע עיניים – תכונה בסיסית והכרחית בעיניי. בנוסף נושא העקיבה האוטומאטית מאוד תמוה בעיניי שכן הרחפן בהחלט יודע לעקוב אחר אובייקטים ולא ברור כיצד תכונת ה-Follow Me המצוינת של סדרת הרחפנים של DJI לא הגיעה לרחפן הזה.
אני בהחלט מקווה שזה נושא שיפתר באחד מעדכוני החברה כי זו תכונה נהדרת שצריכה להיות על הרחפן. ייתכן שהיא חסרה בו כיד מכוון.
המשקל הנמוך של ה-DJI Mavic Mini הופך אותו למותר לטיסה ברוב מדינות העולם ללא צורך ברישום של כלי הטיס באופן המתבקש מכלים גדולים יותר(מספר כנף), רק וודאו כי אתם עושים זאת באחריות ולאחר בדיקה כי אתם רשאים להטיס רחפן באיזור הצילום.
