Days Gone ביקורת: רק אני והאופנוע שלי

Days Gone הוא משחק עולם פתוח פוסט-אפוקליפטי רחב היקף ומרשים. הוא אמנם לא מחדש או מהפכני, אבל הוא בהחלט יכול לגרום לכם להתקף לב קטן ולהביא לכם שעות של הנאה.

Days Gone הוא המשחק הבא שמגיע אלינו מהסטודיו של סוני למחשב האישי, אחרי Horizon Zero Dawn שהצטרף בשנה שעברה. ההתחלה שלו אמנם איטית, אבל למי שממשיך ומשחק מצפה משחק עולם פתוח מאתגר, עוצר נשימה, מלא תוכן ועם סיפור מרגש.

ימים עברו

Days Gone מתרחש שנתיים לאחר התפרצות מחלה נגיפית שהרגה את רוב העולם והותירה מיליונים מודבקים בנגיף הנקראים פריקרים (Freakers). המשחק מתרחש בצפון מערב הפסיפיק של ארה"ב בו אתם משחקים את דיקון סיינט ג'ון (Deacon St. John), חייל וחבר בכנופיית אופנוענים לשעבר, העובד כמעין צייד ראשים בין המחנות באזור.

המשחק פותח בסצנה המציגה את שלושת הדמויות הראשיות במשחק, דיקון, אשתו שרה וויטקר (Sarah Whitaker) וחברו וויליאם גריי (William Gray) המכונה בוזר (Boozer). השלושה מתחמקים ממוקדי ההתפרצות של המגיפה ומגיעים למסוק חילוץ על גג אחד הבניינים, שם דיקון נפרד משרה ושולח אותה לטיפול רפואי אצל אחד ממרכזי National Emergency Response Organization או נירו (NERO), ארגון האחראי לטיפול באירועים בשעות חירום בארה"ב, בעל חשיבות רבה במשחק.

במהלך המשחק ניחשף למערכת היחסים של דיקון עם שרה ובוזר, כיצד דיקון משתלב בין מחנות השורדים כצייד ראשים ומערכות היחסים שלו עם ראשי המחנות והמתגוררים בו, נכיר מספר קבוצות עוינות של בני אדם ביניהן הריפרים (Rippers), קבוצת אנשים הסוגדת לפריקרים המנסים לפגוע בכל אחד שלא מוכן להצטרף אליהם, ויקריבו מרצונם את גופם למאכל לנוכח הפריקרים.

משימות הסיפור ומשימות הצד מחולקות לתתי משימות או סיפורים קטנים. למשל יש משימות בהן דיקון חוקר את המחנות של NERO ומגלה עוד על הפעילות של הארגון לאחר פרוץ המגיפה. אתם מתקדמים במשימות אצל הארגונים השונים, ולכל ארגון יש התקדמות משלו ופרסים בהתאם. הסיפור חושף את עצמו לאט, ולוקח זמן עד שמגיעים לחלקים החשובים שבו, אך ברגע שהעלילה מתקדמת לא תרצו להניח את השלט (או המקלדת ועכבר אם זה יותר נוח לכם) ותרצו להמשיך עוד ועוד.

אל תקראו לנו זומבים

במהלך המשימות או בזמן שיטוטכם במפה תיתקלו בהרבה אויבים שרוצים לחסל אתכם. יש מספר סוגים של פריקרים אך ב-10 השעות הראשונות של המשחק תיתקלו בעיקר בסוג הרגיל, ה-Swarmer. הפריקרים הם בני אדם או חיות שעברו מוטציה כתוצאה מהנגיף, אבל עדיין פגיעים ממכות אלה, כדורים, מלכודות, בקבוקי תבערה ועוד. בהמשך המשחק תיתקלו בסוגים נוספים וקשים יותר של פריקרים, וכמו כן בעלי חיים שהשתנו כתוצאה מהנגיף כמו זאבים. בניגוד לזומבים אחרים במדיה, הפריקרים יכולים לנצל את הסביבה לטובתם – הם יכולים לטפס על מבנים, לסגור לך דרכי מילוט או לתקוף בהמוניהם, וכמובן גם לרוץ.

לעיתים תתקלו במספר פריקרים משוטטים בדרך אך ככל שתתקדמו במשחק תחשפו גם למיקומים שבהם יש עדר שלם של פריקרים. אם לא תהיו זהירים או תסתתרו, העדר יתחיל לסגור עליכם ותמותו במהרה, כשמוזיקת הרקע מתגברת מרגע לרגע מה שהופך כל מפגש איתם לחוויה מעוררת פחד בכל פעם מחדש. עד שלבסוף, כמובן, תוכלו להשמיד גם אותם.

המשחק עושה שימוש בגלגל נפתח המאפשר לדיקון להשתמש ב-3 סוגי נשקים בכל זמן נתון, כמו רובה, תת מקלע ואקדח. בעזרת הגלגלת ניתן לגשת גם לפצצות, לערכות רפואה, למלכודות ועוד.

הנשקים לטווח ארוך במשחק מגוונים, החל מתת מקלע, דרך רובה ציד, ועד קשת. כמובן שתרצו להשתמש בנשקים שקטים קודם כל כדי לא למשוך אויבים נוספים בזמן הקרב, ולכן המשחק נותן לכם למצוא או לקנות משתיקי קול לאקדח או לרובה שיאפשרו לכם להרוג בשקט יחסית. הנשק האהוב עלי כרגע הוא הקשת – למרות שתצטרכו לטעון כל פעם חץ אחרי השימוש, הירי עצמו שקט, ולא צריך לדאוג שמשתיק הקול ייהרס בזמן הקרב.

יש הרבה נשקים במשחק, וניתן ליצור תחמושת ולאסוף שדרוגים לחלק מהנשקים וציוד הרפואה לפי הצמחים והאביזרים שדיקון אוסף בדרך. לפי ההתקדמות שלכם עם כל ארגון, אתם יכולים גם לקנות תחמושת ונשקים במחנות של אותם האירגונים, ואלה ישארו איתכם לתמיד.

בכל הריגה דיקון יקבל ניסיון לפי סוג הפריקר או האדם, כאשר בכל עליית שלב דיקון יקבל נקודות לפתיחת כישורים נוספים ב-3 קטגרויות שונות: Melee, Ranged, Survival. ישנם סקילים שונים חשובים יותר כמו הצגת צמחים על המיני מפה, חלק מהצמחים ניתן למכור וחלק להכנת חצים או הגדלת טווח הראייה של ה-Survival Vision שמאפשרת לזהות מיקום חפצים באזור גם דרך קירות, היא יכולת שימושית להפליא.

זה עולם חדש

את המסע לאורך המפה הענקית דיקון לא יעשה בהליכה רגלית כמובן, אחת מהמכניקות המרכזיות ב-Days Gone, שלפי דעתי לא באה מספיק לידי ביטוי במשחקי עולם פתוח אחרים, היא השימוש בכלי תחבורה כאמצעי העיקרי לנוע ממקום למקום. האופנוע של דיקון מהווה את הדרך הבטוחה ביותר לנוע ממקום למקום במפה.

השליטה באופנוע נוחה ולא מסובכת, ניתן לבצע פניות בקלות, ולא צריך לאלף אותו כדי שהוא יקשיב לכם. ברגע שתרדו מהאופנוע, המפה תמשיך להציג לכם את המיקום שלו ביחס לדיקון, כך שתדעו תמיד כמה התרחקתם ובשעת צרה לרוץ אליו.

בהתאם לאופי ההשרדות של המשחק, האופנוע של דיקון יכול להיהרס או להינזק במידה וספג נזק מהתנגשות, נפילות או יריות של אויבים אחרים בשטח. דיקון יכול לתקן את האופנוע בדרכים באמצעות חלקי חילוף (Scrap) שנמצאים חשופים או בתוך מכוניות לאורך המשחק. לא נתקלתי במחסור בחלקי חילוף, ולא היו יותר מדי פעמים שהייתי צריך לתקן את האופנוע במלואו, אבל זה כנראה יכול להשתנות לפי רמת הקושי או לפי כמה פעמים נפלתם למארב של שודדי דרכים או אויבים אחרים. לאופנוע יש גם מיכל דלק שניתן למלא אותו בתחנות דלק שעדיין פעילות, או באמצעות מיכליות דלק שפזורות לאורך המשחק.

את האופנוע אתם יכולים גם לשדרג באמצעות חלקים מהמחנות השונים, מה שיכול להשפיע על כמות הנזק שהאופנוע יכול לחטוף, או להגדיל את מיכל הדלק כדי שתוכלו לרכוב לזמן ממושך יותר.

במהלך המשחק תיחשפו לסביבות שונות ומזג אוויר משתנה. בתחילת המשחק תהיו בעיקר ביערות, עיירות נטושות ושבילי עפר נרחבים, אבל ככל שתתקדמו במשחק תיחשפו לסביבות עם מזג אוויר משתנה כמו אזור מושלג לחלוטין. סביבות אלו ישפיעו על הפריקרים במידה מסוימת, כמו הגשמים שיקשו על הפריקרים מלשמוע את הצעדים של דיקון. מערכת מזג האוויר במשחק מגוונת להפליא ומשתנה מעת לעת, מה שמוסיף עוד גוון וצבע למשחק.

פריקרים, פריקרים בכל מקום

Days Gone על המחשב האישי הוא פורט מצוין בלי יותר מדי בעיות. הגרפיקה במשחק מצוינת עד לפרטים הקטנים, הדמויות מפורטות מפרטי לבוש, קמטים, קעקועים ועוד. התאורה והצללים במשחק מרגישים חיים ומציאותיים, על אף שאין למשחק Ray-Tracing. גופי המים, מזג האוויר המשתנה והמעברים בין היום ללילה מציאותיים. כרטיס המסך ה-2060RTX שלי איפשר לי לפתוח את מספר הפריימים לשניה מעל ל-60, וזה היה מורגש במיוחד בתזוזת הדמות במשחק ובעולם בפרט. תוכלו כמובן ליהנות מגרפיקת 4K למי שיש מסך מתאים. טעינת המשחק עם כונן SSD לוקחת פחות מ-10 שניות, שיפור משמעותי מגרסת הפלייסטיישן 4, אך כנראה שאם יהיה לכם HDD, המשחק ייטען קצת יותר לאט.

מבחינת סאונד המשחק מציג קולות רקע מצוינים, בין אם אלה קולות הפריקרים מסביב שיתנו לכם תחושת אי נוחות, פכפוך המים בכל פעם שאתם דורכים בנחל ובין אם זה האופנוע עם הרעש המציאותי. מה שכן, פס הקול שלו אינו עוצר נשימה או גורם לי לרצות לשמוע אותו שוב ושוב כמו זה של God of War המצוין, שלפי דעתי אף פס קול משחק לא יכול להתעלות עליו, או פס הקול של Horizon Zero Dawn המרגש, שנכנס גם הוא ללב.

מבחינת השליטה המקלדת והעכבר הרגישו לי זרים כבר מהרגע הראשון, למרות שיכולתי למפות הכפתורים באיזו דרך שרציתי. אני יכול לציין לטובה שהחלפת הנשקים בעזרת הגלגלת מהירה יותר מהשליטה בשלט, אבל מהר מאוד עברתי לשלט של Xbox One מטעמי נוחות. סיבוב המצלמה בעזרת העכבר לא הרגיש לי טבעי, בניגוד לאנאלוג סטיק של השלט, גם כששיניתי את הגדרות הרגישות של העכבר. אבל תמיד יכול להיות שזה רק מה שאני הרגשתי ולשחקנים אחרים אולי לא תהיה את אותה הבעיה.

נתקלתי מדי פעם בבעיות טכניות, למרות שהן לא היו בעיות טכניות מהסוג ששובר את המשחק. מדי פעם קרה לי שדיקון החטיא את האויב ב-Melee Attack, קצת כאילו המכה לא נרשמה. בנוסף, נתקלתי במעט גליצ'ים גרפיים לאורך המשחק, כשהחמור שבהם היה באמצע משימת סיפור שחלק מהמכוניות לא רונדרו ונשארו בגרפיקה מפוקסלת או מודל ראשוני של המכונית. הבעיות שנתקלתי בהן הופיעו לעיתים רחוקות ולא גרמו למשחק להיות בלתי שחיק, ואני מאמין ש-Bend Studio יוציאו תיקונים בהמשך.

Days Gone הוא משחק מרשים בגודלו, שאפתני ומלא בכל טוב. אמנם ההתחלה שלו איטית ועד שנכנסים לעומק הסיפור עלינו לעבור כברת דרך של יותר מ-10 שעות, אך מי שהאהבה שלו היא משחקים פוסט אפוקלפטיים כדוגמת The Last of Us Part 2 ימצא את עצמו בבית.

אם עוד לא שיחקתם ב-Days Gone על ה-PlayStation 4 או PlayStation 5 ויש ברשותכם מחשב גיימינג של השנים האחרונות, זוהי הזדמנות מצוינת לעשות חוויה מתקנת ולשחק באחד מהאקסלוסיבים הפחות מוערכים של סוני מהשנים האחרונות. Bend Studio עשו עבודה נהדרת בלהביא את המשחק למחשב האישי ועם טיפה תיקונים, זו יכולה להיות גרסה הרבה יותר טובה משל ה-PlayStation 4.

עותק הביקורת של Days Gone סופק על ידי ישפאר.