אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפתי לסדרת God of War. באופן אירוני למדי, זה היה בזמן של מלחמה. זו היתה מלחמת לבנון השניה, התארחתי אצל סבא וסבתא שלי, הלכתי לחנות צעצועים וזה היה אחד מהמשחקים שהיו על ה-PlayStation 2 שהיה שם. שיחקתי עם אח שלי בזה לסירוגין, הגענו לקרב הבוס נגד ההידרה, וקהל של ילדים בני פחות מ-10 התאספו מאחורינו. בסופו של דבר ניצחנו את ההידרה, רצחנו אותה בברוטאליות, ואז המשחק חתך לסצינה עם נערות חשופות חזה ובשלב הזה כמובן ההורים משכו את הילדים שצפו בנו אחורה.
ככה אני זכרתי את סדרת God of War – ברוטאלית, ולא מצונזרת, ולא היה לי שמץ של מושג שיום יבוא וזה יגיע להיות אחד מהמשחקים האהובים עלי של כל הזמנים.
המשחק החדש בסדרת God of War משקשק לגמרי את כל מה שקשור לסדרה. אחרי שבטרילוגיה המקורית מיצינו את המיתולוגיה היוונית, היצורים המיתולוגיים והאלים שאנחנו פוגשים והורגים לאורך הסיפור כאן מבוססים על המיתולוגיה הנורדית.
את הנשקים האיקוניים של קרייטוס, ה-Blades of Chaos, מחליף ה-Leviathan Axe, גרזן אימתני עם כוחות קרח ויכולת לחזור ליד של קרייטוס אחרי שהוא זורק אותו. במקום לטייל לו לבד ולהרוג מפלצות, קרייטוס מסתובב עם בנו אטריאוס (Atreus) שמצטרף אליו לאורך המסע. סך הכל קיבלנו הרבה מאוד שינויים מהמשחקים הקודמים, ואחת החששות שלי היתה שהמשחק משנה יותר מדי דברים, ויאבד את הזהות שלו. שמחתי לגלות שטעיתי בגדול.
כל אלה מאוד הולמים את קרייטוס שלנו. המיתולוגיה הנורדית היא יפהפיה ומעניינת, הגרזן החדש של קרייטוס הולך להיות אחד מהנשקים האהובים עלי ממשחקי וידאו (אחרי כמובן, תיבת פנדורה מ-Devil May Cry 4), והדינאמיקה בינו לבין אטריאוס היא מהטובות שראיתי במשחקי וידאו.
לאורך המשחק קרייטוס מלמד את אטריאוס לצוד, מספר לו משלים שונים על מלחמה, ואפילו יש ביניהם חילופי דברים משעשעים יותר. מאוד אהבתי לשמוע את אטריאוס מבקש מקרייטוס ללכת איתו למשימת צד ולשמוע את הטיעונים של קרייטוס נגד.
מעבר לדינאמיקה המעולה של קרייטוס עם בנו ועם שאר הדמויות שתפגשו במשחק, העלילה כולה ממש טובה, ותיקח אתכם דרך חלק נכבד ומוצלח מהמיתולוגיה הנורדית. הסיפור מתחיל זמן מה לאחר המשחקים הקודמים, אחרי שקרייטוס עבר למידגארד (Midgard) בתקווה למצוא שם חיים שקטים. קרייטוס הוא אבא עכשיו, ויחד הוא ובנו יוצאים למסע לעבר ההר הגבוה ביותר בממלכה. כמובן שתוך כדי זה האלים המקומיים מגלים על הנוכחות של קרייטוס והם לא מאוד שמחים לגבי זה, מה שכמובן משפיע על המסע של שני הגיבורים שלנו. ברור שהסיפור בפועל נהיה הרבה יותר מעניין ואפי ממה שאני יכול לתאר לכם כאן, ומסתכם בהרבה יותר מטיפוס הרים משפחתי.
המיתולוגיה במשחק משאירה הרבה טעם של עוד ולא תגרום לכם להרגיש שמישהו התאמץ לדחוף את הכל מהר מהר במשחק אחד. זה אומר שאם יש אלמנט שאתם אוהבים במיתולוגיה הנורדית, בין אם אלה דמויות שאתם מכירים בזכות סרטי מארוול של ת'ור, ובין אם אתם פשוט חובבי מיתולוגיה כמוני, סביר להניח שאתם תראו או תשמעו משהו שקשור לזה.
הסיפור של המשחק מוצלח לא רק בזכות העלילה האפית שלו והגיבורים הטובים שלו, אלא גם בזכות הדרך המעולה שבה הוא מספר אותו. כל הצילומים, הבאות הפנים, העצירות בזמן הנכון, הכל נעשה בצורה מדוקדקת ומדוייקת. המשחק משאיר אתכם במתח לפני שהוא חושף בפניכם פרט עלילתי חשוב, מראה לכם את הבעת הפנים של קרייטוס או אטריאוס משתנה כשהם מעבדים התרחשות. הכל נעשה ברמה הוליוודית איכותית, וזה מה שהופך את העלילה לכל כך איכותית בעיני.
אפילו כשתנועו ממקום למקום, למשל כשאתם שטים בסירה, הדמויות יפצחו בדיאלוג מעניין שירחיב על סיפור הרקע של הדמויות השונות. ב-God of War אין קטע משעמם.
כמובן שמשחק בסדרת God of War לא יכול להתקיים בלי מערכת קרב ברוטאלית וראוותנית, ועל אף השינויים המשמעותיים בה, מערכת הקרב במשחק היא מהאהובות עלי בכל הזמנים, ולא רק בסדרת God of War. כפי שהזכרתי מקודם, את ה-Blades of Chaos האיקוניים של קרייטוס מחליף ה-Leviathan Axe, והוא ללא ספק אחד מהנשקים המגניבים שתזכו להשתמש בהם.
מעבר לקומבואים זורמים שתוכלו לבצע איתו, את הגרזן תוכלו לזרוק על יריבים כדי להפיל אותם מהרגליים או אפילו להקפיא יריבים, ולמשוך אותו חזרה אליכם, בדומה לאיך שת'ור משתמש בפטיש שלו בסרטי מארוול. זה תענוג להשתמש בגרזן של קרייטוס, וזה כל כך מספק לזרוק אותו ולמשוך אותו חזרה ולפגוע ביריבים בדרך, תוך כדי שאתם משרשרים קומבואים מפלצתיים.
תוך כדי הקרבות, המצלמה נשארת קרובה מאוד לקרייטוס, מה שהופך את הכל לסינמטי יותר מצד אחד, ואישי יותר מצד שני. אתם מרגישים כל מכה שאתם נותנים או חוטפים. בנוסף המשחק משתהה בכל מכה שאתם נותנים, מה שמקנה תחושה שאתם פוגעים במשהו אמיתי, בין אם זה שריון, מגן, או בשר.
כשאתם לא בקרב, המשחק פותח בפניכם מפה עצומה לחקור. זה לא בדיוק מרגיש כמו עולם פתוח – אתם מוגבלים לטפס רק על אבנים עם ציורים בזהב עליהם, וללכת רק איפה שאתם אמורים, אבל המפה עשירה במקומות מעניינים לבקר בהם, והיא ממשיכה להפתח ככל שאתם מתקדמים במשחק, ככה שתמיד היתה לי הרגשה שיש הרבה מה לחקור. התנועה במפה מאוד נוחה, ורק לעיתים מאוד נדירות כשמצאתי את עצמי מגיע לאיזו פינה נידחת במפה וצריך לחזור אחורה, הרגשתי שחבל שאין דרך קצת יותר מהירה להגיע ממקום למקום, על אף שיש במשחק מערכת Quick Travel די טובה.
המפה במשחק מאוד מזמינה אתכם לחקור אותה. היא מלאה באוצרות למצוא, ומלאה בסיבות לחזור למקומות גם אחרי שסיימתם לטייל בהם בפעם הראשונה. האיזורים במשחק לא באמת מרגישים כמו מבוכים מוגדרים כמו במשחקים רבים אחרים בז'אנר, אלא כמקומות אורגניים שנמצאים בדרך שלכם, וזה מה שהופך אותם לכל כך מעניינים לדעתי, כשכל אחד מהאיזורים הללו מרגיש מיוחד.
האוצרות שתאספו לאורך המשחק יאפשרו לכם לשדרג את הנשק והשריון שלכם, ויפתחו אצל קרייטוס יכולות והתקפות חדשות. זה היה אספקט שהיה מעניין מספיק בשביל לא להרגיש סתמי, ופשוט מספיק בשביל לא להכביד על המשחק. זה כיף שיש מה לאסוף, ובאף שלב לא הרגשתי שאני צריך לחשוב יותר מדי לגבי הבילד של הדמות שלי.
הדמויות מדובבות טוב. לקרייטוס יש את הקול הנמוך והעייף שהייתם רוצים שיהיה לו, ולאטריאוס יש קול מעולה גם כן, אך פחות ייחודי משל קרייטוס. גם המוזיקה במשחק טובה, ונעה בין מרגיעה לדרמטית, לפי מה שהסיפור מחייב באותו רגע.
מה שתשימו לב אליו מוקדם מאוד כשתתחילו לשחק הוא שהמשחק נקי מזמני טעינה, חוץ מכאשר אתם מפעילים אותו. אתם לגמרי יכולים לנוע מצד אחד של המפה עד לצד השני שלה, בלי שהמשחק יעצור לרגע, וזה אדיר. גם כשאתם תבצעו Quick Travel באמצעות המערכת שקיימת במשחק, אתם תמצאו את עצמכם הולכים דרך שביל בין-מימדי שיוביל אתכם, בסופו של דבר, לדלת שיוצאת לנקודה שאליה אתם רוצים להגיע. הכל אופטימלי ומלוטש בדיוק כמו שהייתם מצפים ממשחק אקסקלוסיבי, וזה בולט.
אבל מעבר לפן הטכני, המשחק פשוט מהמם. הנופים המרהיבים שהמשחק מציע גורמים לי לחשק עז לטוס לטייל בנורווגיה וסביבתה. הם מציאותיים ומעניינים, וחוץ מהפינות החשוכות יותר במשחק, כמעט כל מקום שבו תעצרו את המצלמה יהיה יפה ברמות. אחד האיזורים האהובים עלי במשחק היה איזור מושלג שבו השלג מגיע לקרייטוס ואטריאוס עד הברכיים, והם משאירים עקיבות בתוכו, באופן מאוד מציאותי. עכשיו כשקיבלנו גם מצב צילום מובנה במשחק, תוכלו לצלם סקרינשוטים יפהפיים של קרייטוס ובנו בשלל הלוקיישנים הנפלאים במשחק.
God of War הוא מהמשחקים היחידים במינהם האלה, שאתם פשוט נשאבים לתוכם ומתאהבים בהם. על אף שהוא שונה מהם, מבחינתי הוא נמדד לצד ענקים כמו The Witcher 3 ו-The Elder Scrolls V: Skyrim. זה משחק שפשוט אי אפשר לעזוב, והוא ישאיר אתכם עם הפה פעור אחרי כל תפנית מעניינת. הוא מצטרף לספריה הנהדרת של Sony ומהווה עוד סיבה חזקה ביותר לקנות PlayStation 4.
