Days Gone Remastered – חוויה מוכרת ומשודרגת

אם פספסתם את Days Gone בגלגולו הקודם או שאתם מרגישים געגוע קל לרכיבה על אופנוע בפוסט-אפוקליפסה אמריקאית, ייתכן שהרימאסטר ל-PlayStation 5 הוא ההזדמנות שלכם לחזור לשטח. Bend Studio, המפתחת המקורית, חידשה את המשחק בגרסה שמכוונת לביצועים טובים יותר וחוויה מעט מלוטשת יותר – רזולוציה 4K, קצב רענון יציב יותר, זמני טעינה מהירים, ותמיכה בשלט ה-DualSense. אז כן, זה אותו משחק – אבל עם שפם של גרפיקה מעודכנת וקפה חזק יותר במנוע.

תחושה מוכרת מפעם – עולם, אווירה ודמויות

העולם של Days Gone Remastered לא מחדש יותר מדי למי שמכיר עולמות זומביים: יערות עבותים, דרכים נטושות, ותחושת בדידות קלה שמתגברת בלילה. אתם בתפקיד דיקון סיינט ג'ון – אופנוען לשעבר, שורד בהווה, ואדם שמחפש תשובות בעידן שבו הפריקרס (הגרסה המקומית לזומבים) שולטים בשטח. בין אם תתקרבו למחנות השורדים, תיתקלו בחיילי ה-NERO (הפדרלים של העולם הזה), או תברחו מפולחן כזה או אחר – תגלו שהאויב האמיתי לפעמים לא מגיע עם שיניים חדות אלא עם אידיאולוגיה.

המשחק מתרחש בצפון-מערב ארצות הברית לאחר מגפה קטלנית שהפכה את מרבית האוכלוסייה ליצורים פראיים הקרויים "Freakers". הסיפור של Days Gone אולי לא יפיל אתכם מהכיסא, אבל הוא טוב – במיוחד כשזוכרים שמדובר בעוד עולם פוסט-אפוקליפטי מלא בזומבים. לא היה כאן טוויסט מהפכני, אבל היו בו מספיק דמויות מעניינות, קשרים אנושיים ומערכות יחסים שגרמו לי לרצות להילחם, לנסוע, ולהתאמץ – רק כדי לעזור להן. מצאתי את עצמי מתמסר למשימות לא בגלל השלל, אלא בגלל הדמויות.

אם הייתי מנסה לנתק את המשחק מהסיפור, כנראה שהייתי פחות מתחבר. יש היום המון משחקי הישרדות שמציעים עולם פתוח ואיומים חיצוניים – והז'אנר הזה, באופן אישי, לא תמיד מצליח לרגש אותי. אבל Days Gone מצליח להכניס נפח רגשי וחווייתי, כזה שגורם לך להרגיש שאתה לא רק עוד שחקן – אתה דיקון. או אולי אפילו ריק מ"המתים המהלכים" – רק בעולם אחר, עם בעיות אחרות, ואופנוע טוב יותר.

שליטה בעייתית תורמת למתח?

כדי לסקר את Days Gone Remastered נאלצתי לנסוע חצי מדינה, כי אין לי PS5 בבית (אני בכלל שחקן PC גאה). אולי בגלל זה, ואולי לא, חוויית הכיוון עם השלט הייתה פשוט מתסכלת; רק אם עומדים במקום ומכוונים בזהירות אפשר לפגוע. ברגע שצריך לירות תוך כדי תנועה או לחץ, רוב הכדורים פשוט מתפזרים לכל כיוון.

המשחקיות עצמה נשארה די זהה – אתם תעברו בין חקירה, התגנבות ולחימה, תאספו חומרים, תשפרו ציוד, ותחליטו מתי להיכנס ראש בראש ומתי לברוח. האווירה מצליחה להעביר תחושת דחיפות: הלילה יורד, ואתם עדיין רחוקים מהיעד. מערכת הזמן דינמית ומוסיפה לחץ, אבל עם מספיק סבלנות אפשר לגשת למשימות בגישה שקטה יותר. והאמינו לי – כדאי לבחור בגישה הזו. התגנבות היא כמעט הכרח (במיוחד לאור הכוונת הגרועה ב-PS5); אפילו בגרסה הקלה, להצליח לפגוע בראש של פריקר בתנועה מרגישה כמו מיני-משימה בפני עצמה.

העולם הפתוח של המשחק מרשים בגודלו ובדינמיקה שלו – מזג האוויר, מחזור יום-לילה והתנהגות האויבים משתנים כל הזמן, מה שיוצר תחושת עולם חי, מאיים ובלתי צפוי. Freakers, למשל, הופכים לאגרסיביים יותר בלילה או כשהם רטובים, מה שמכתיב התנהלות זהירה ותכנון מוקדם.

אבל מערכת הזמן כאן לא רק אסתטית – היא מרכיב שמשנה את כללי המשחק. הלילה מביא איתו פריקרס מסוכנים יותר, מארבים תכופים ותחושת בדידות מוחשית. מצד שני, שחקנים מנוסים יבחרו לפעול דווקא בחשכה כדי לנצל את דפוסי ההתנהגות של אויבים מסוימים, או כדי להימנע מהיתקלויות אנושיות. כל יציאה מהמחנה הופכת להחלטה אסטרטגית – בהתחשב בדלק, בתחמושת, ובעצבים. זו מערכת זמן שלא רק מוסיפה צבע – אלא משפיעה ישירות על קצב ההתקדמות והדרך בה תבחרו לשרוד.

תמצאו גם את סכין הפלא שפותחת כל מנעול בעולם, אבל משום מה לא מצליחה לחתוך פריקר… אלא אם כן אתם זוחלים מאחוריו בלילה. הרגעים האלה יכולים להיות מלחיצים, בעיקר אם אתם כמוני, משחקים בלילה, והיו יכולים להיות עוד יותר אפקטיביים אם הדיבוב של דיקון היה ממשיך קצת מעבר ל"שומעים את הפחד". נשימות כבדות, תגובות אמיתיות – אלו דברים שחסרים להשלמת החוויה. בין כל האלמנטים האלה, המתח וההישרדות הם החלקים שמחייבים את השחקן לחשוב על כל צעד.

לא שחסרים רגעים מותחים – להיפך. הנסיעות בלילה יכולות להיות חוויה מלחיצה בפני עצמה: חיות טרף, פריקרים, או סתם רוצחים אקראיים שצצים משום מקום, עושים הכול כדי להפתיע אותך ולהעיף אותך מהאופנוע בג׳אמפסקר קלאסי. המשחק הזה לא חוסך בתחושת מתח, במיוחד לשחקנים כמוני שמגבירים את הווליום עד הסוף, מתכנסים פנימה ומעדיפים התגנבות שקטה על פני יריות מבולגנות ושריפת תחמושת שגם ככה חסרה.

הישרדות וניהול משאבים זה שם המשחק

ובתוך כל זה, אלמנט ההישרדות פה בולט אפילו יותר ממשחקים אחרים בז׳אנר. לא רק הכדורים נדירים – גם הדלק, תקינות האופנוע, וכל שיטוט קטן דורש מחשבה ותכנון. התחבורה המרכזית במשחק היא האופנוע של דיקון, שמלווה אותו לאורך כל הדרך – לא רק ככלי תחבורה, אלא כחלק מהזהות שלו. הכלי הזה דורש תדלוק תכוף, תיקונים מתמידים, ושדרוגים חשובים כמו שיפור מהירות, יציבות ועמידות.

התחזוקה הזו שוזרת את האופנוע במשחקיות עצמה ומעודדת תכנון מסלולים, ניהול משאבים וחיבור לסביבה.כדי לבצע fast travel תצטרכו לפנות קינים של פריקרים או מחנות אויבים – וזה דווקא רעיון מוצלח, שמשלב בין התקדמות בטוחה לבין טיהור הדרגתי של המפה.

מערכת ה־Crafting מוסיפה עוד שכבת הישרדות שחייבים לקחת בחשבון. כל חיפוש בשטח הופך להזדמנות – לאסוף בד, מתכת, שמן או רכיבים אחרים שבעזרתם תייצרו תחמושת, רימונים, תחבושות, או אפילו כלי נשק מאולתרים. המערכת עצמה פשוטה יחסית, אבל היא שומרת על מתח קבוע: האם להשתמש עכשיו במה שאספתם, או לחכות לרגע קריטי באמת?

מערכת ההתקדמות במשחק כוללת עץ יכולות בשלושה תחומים: לחימה, הישרדות ואופנוע. כל פעולה במשחק – החל ממילוי משימות עיקריות, דרך חיסול בסיסי אויבים ועד הצלת שורדים – מעניקה נקודות ניסיון שמובילות לשדרוגים משמעותיים. נוסף על כך, קיימים מחנות שורדים ברחבי העולם, שלכל אחד מהם מערכת אמון נפרדת. ככל שדיקון עוזר להם, נפתחים בפניו כלי נשק חדשים, ציוד איכותי ושדרוגים לאופנוע. זה מוסיף ממד של בחירה טקטית – האם להשקיע באמון של מחנה אחד או לפזר משאבים?

מעבר למשחק עצמו, יש גם מודים נוספים – כמו permadeath למזוכיסטים שביניכם, speedrun לאלו שבאמת אהבו את המשחק (כנראה יותר ממני), ו־Horde Assault שמחזיר אתכם להילחם מול גלים אינסופיים של פריקרס – שהפעם מגיעים בקנה מידה גדול יותר מהגרסה של PS4. אישית? בקושי שרדתי נגד עשרה, אז מאות זה כבר יותר מדי. תודה, אבל לא תודה.

שדרוגי הגרפיקה נחמדים, אך אין פה מהפכה. הכול נראה חד יותר, האור בשמיים יפה, האופק ברור יותר. אבל בשטח, זה אותו המשחק. השמע? תואם את האווירה, אבל לא חף מבעיות. רעשים בצמחייה מאחרים להגיע, ולעיתים מרגיש כאילו מישהו עוקב אחריכם – כשבעצם זה רק האודיו שמתעכב. גם הסקיל של "הליכה שקטה" לא באמת משתיק את הרגליים שלכם, אלא רק גורם לאויבים לא לשמוע – מה שאומר שאתם פשוט צריכים לדמיין שהכול עובד.

Days Gone Remastered אולי לא מחדש הרבה, אבל הוא כן מציע חוויית הישרדות-אקשן מהודקת עם עלילה סוחפת שמניעה את השחקן קדימה. הסיפור מספיק מושקע כדי לעודד חקירה, הצלת דמויות וסיום משימות – גם כשהמשחקיות מרגישה לעיתים בסיסית. רגעים של מתח טהור, מערכת זמן דינמית ואווירה עוצמתית יוצרים תחושת הישרדות אמיתית. מי שאוהב זומבים ואווירה של אמריקה הפראית ימצא כאן חוויה מותחת, מדממת ולעיתים אף מרגשת להפליא.

עותק הביקורת של Days Gone סופק על ידי ישאפר