Super Mario 3D All-Stars מביא שלושה מהמשחקים הטובים ביותר של מריו ל-Switch במארז נהדר. לא כל האוסף התיישן טוב, ועיקרו מיועד לחובבי נוסטלגיה, אבל גם שחקנים חדשים יהנו ממנו.
לפני 35 שנה הגיח לחיינו השרברב האיטלקי מריו, ולמעשה שינה את כל עולם משחקי המחשב והפך לימים להיות הפנים של Nintendo. לכן, אין זה מפתיע שהחברה החליטה להוציא מחדש 3 משחקי התלת מימד האהובים ביותר של מריו, לקונסולת ה-Switch בשם Super Mario 3D All-Stars.
שלושת המשחקים המדוברים הם Super Mario 64 שיצא בשנת 1996, Super Mario Sunshine שיצא בשנת 2002 ו-Super Mario Galaxy שיצא בשנת 2007. בתור מי שלא זכתה לשחק אותם כשיצאו לראשונה, התרגשתי לשחק אותם ולחוות את מה שנחשבים כמשחקים הטובים ביותר של מריו. בביקורת זו אדבר על כל משחק בנפרד, אספר את החוויה שלי והאם לדעתי, שווה לשחק את המשחקים האלה היום, גם כשני עשורים אחרי.
Super Mario 64
רבות שמעתי על Super Mario 64 – שהוא היה מהפכני לזמנו, שהוא ביסס את הכיוון התלת מימדי שסדרת משחקי סופר מריו לימים תפסה, ושהוא הוא הציע מגוון דרכים לקפוץ ולנוע ממקום למקום ונתן לנו לפתור את השלבים שלו בצורה יצירתית. כל אלה נכונים גם היום.
היה לי מאוד כיף לטייל במגוון העולמות שהמשחק מציע ולמצוא כוכבים תוך עשיית משימות שונות. המשחק נותן לשחק בחופשיות, וזה מלהיב ביותר. ב-Super Mario 64 תוכלו לפתוח איזו דלת שתרצו ולהיכנס לעולם שמסתתר מאחוריה, בתנאי שיש מספיק כוכבים כדי לפתוח את הדלת. גם הכוכבים המוסתרים נותנים תחושה של טיול וחקירת מקומות חדשים, והיה מאוד כיף למצוא וסודות ברחבי הטירה של הנסיכה פיץ' (Peach). כל אלה בהחלט עשו לי חשק לחזור לכל עולם כמה פעמים ולמצוא כוכבים חדשים.
מבחינת הגרפיקה, המשחק רץ בקלות ומהירות על קונסולת ה-Switch וניתן לראות כי שיפרו את הטקסטורות, הן של הדמויות והן של החדרים השונים בהם ניתן לבקר. המשחק רץ ביחס של 4:3 וזה אומר שהוא לא רץ על מסך מלא. זה נתן לי את התחושה שזהו למעשה רק העתקה של המשחק בלבד, ולא התאמה לקונסולה הנוכחית.
זה בהחלט חבל, כי ישנן לא מעט גרסאות מעריצים לא רשמיות שכן הרחיבו את המסך, מה שגרם למשחק להיראות טוב יותר. עם זאת, אני לא הרגשתי שהרזולוציה של המשחק פגעה לי בהנאה מהעולמות הרבים והמגוונים שחוויתי במשחק.
דבר שבהחלט כן פגע בהנאה שלי מהמשחק הוא השליטה במריו. מהבחינה הזו, המשחק לא התיישן טוב בכלל. ברוב זמן המשחק שלי מצאתי את עצמי נופלת מפלטפורמות לתהום ונדרשת להתחיל את כל השלב מחדש בתסכול, ורק לעיתים הצלחתי באמת לקפוץ לאן שרציתי. כך למשל, בשלבים מסוימים הייתי צריכה ללכת ממש בעדינות ובזהירות כדי לא ליפול או לקבל מכה מאויב, לאבד את ההתקדמות שלי במשחק, ואז להצטרך להגיע לאותו מקום פעם נוספת.
גם העובדה שיש במשחק נזק מנפילה פגעה לי ביכולת ההנאה. זו בהחלט הייתה חוויה מתסכלת לפרקים רבים במשחק, דבר שגרם לי לאבד עניין ב-Super Mario 64 יחסית במהירות.
עכשיו, אני יודעת שזהו משחק ישן מאוד, אבל לכל הפחות מרגיש לי ש-Nintendo היתה יכולה לשפר קצת את התנועה של מריו כדי להתאים את המשחק לשנת 2020 ולא להשאיר אותו תקוע בזמן בשנת 1996. להרגשתי, עיקר השחקנים שיהנו ממנו יהיו שחקנים מנוסים ששיחקו את המשחק הזה בעבר בקונסולת Nintendo 64 המיתולוגית. לעומת זאת, שחקנים חדשים וצעירים – לא כל כך. לאלו המשחק יגרום בעיקר לתסכול וכעס בפעם ה-20 שיפלו, רק כי הקפיצה לא הייתה מושלמת או אם אתם תקועים במקום כי קיבלתם מכה. זה חבל, כי לדעתי עם מעט מחשבה, היה אפשר להנגיש את המשחק גם כיום לאנשים צעירים.
Super Mario Sunshine
המשחק השני באוסף הוא Super Mario Sunshine. במשחק הזה מריו מגיע ביחד עם הנסיכה פיץ' לאי טרופי לחופשה. כשהוא נוחת, הוא רואה שהאי כולו מלוכלך בגלל כפיל רשע של מריו.
גם המשחק הזה הוא משחק עולם פתוח שבו עוברים בין עולמות שונות ואוספים כוכבים, אבל יש לו טוויסט מיוחד ומגניב. בנוסף ליכולת לקפוץ ממקום למקום, למריו יש סילון מים בשם FLUDD שנותן לו לשאוב מים ולהשפריץ אותם כדי לשטוף את הלכלוך, או אפילו כדי לרחף באוויר כמו באמצעות תיק סילוני.
המשחק מתרחש ברובו בתוך האי כשהוא עובר בין גרפיטי שונה שמריו הכפיל משאיר לו, ועובר בין כל מיני עולמות שונים. כל אחד מהעולמות מיוחד ומעניין, יש בו הרבה מה לעשות ומקומות לבקר. גם כאן יש אפשרות לעבור בין כל אחד מהעולמות כפי שתרצו, המשחק נותן לכם חופש לבקר היכן שתרצו ולעשות מה שתרצו וזה מהנה. אם לא בא לכם להיכנס לעולם מסוים, גם על האי עצמו יש לא מעט פעילויות כמו לנקות תושבים שהתלכלכו, לקנות כוכבים ולמצוא מקומות סודיים. הגרפיקה כאן, של עידן הגיימקיוב, עדיין נראית נהדר וממש ניתן להרגיש כאילו אתם בחופשה באי טרופי. כל עולם הוא עולם ומלואו שכיף מאוד לחקור.
המשחקיות פשוטה יחסית והיא תלויה בשני מצבים של FLUDD: להשתמש בו כסילון מים, או לרחף איתו לזמן קצר. אלה מאפשרים לפגוע באויבים שנמצאים באיזור או לנקות את הלכלוך שהמריו הרשע השאיר. באמצעות הריחוף ניתן גם להגיע למקומות שונים ולמצוא מקומות מחבוא בקלות.
בכל אחד מהעולמות, המשחק נותן לנו צורות מיוחדות ומקוריות להתקדם במשחק. כך למשל, באחד השלבים מגיע זחל גדול שמנסה לפגוע בנו, בעזרת סילון המים מריו מפעיל פצצה שפוגעת בזחל והופכת אותו. רק אחרי זה ניתן לקפוץ עליו ולהרוג אותו. זוהי בהחלט דרך מקורית להתמודד עם אויבים שונים שלא תלויה בפגיעה בהם באמצעות סילון המים, ולפעמים צריך לחשוב מעט כיצד לפגוע באויב.
החוליה החלשה של Super Mario Sunshine היא השליטה של מריו על סילון המים. במקרה זה המשחק מחייב אתכם לפגוע באויב בצורה מושלמת, כמו למשל למלא את הצמח הטורף במים. במידה ואתם לא פוגעים בו בצורה מושלמת, הוא נעלם וצריך להתחיל הכל מההתחלה. זה די מתסכל לעיתים, והיו אויבים שלקח לי זמן להרוג אותם מהסיבה הזו, ולא כי הם היו קשים במיוחד. להיפך – ברגע שמבינים מה צריך לעשות, רוב קרבות הבוס קלים יחסית.
למרות המשחקיות יכולה לפעמים להרגיש חלשה ומסורבלת, Super Mario Sunshine הוא מאוד מהנה ולאורכו תמיד רציתי להמשיך לחקור עוד עולמות ולהשיג עוד כוכבים, גם כשלא באמת הייתי צריכה. המשחק הזה מתאים גם לשחקנים חדשים וגם שחקנים ששיחקו את המשחק בעבר.
Super Mario Galaxy
המשחק האחרון וכנראה הטוב ביותר מבין השלושה הוא Super Mario Galaxy. הדבר הראשון ששמים לב אליו כשמפעילים את המשחק בפעם הראשונה הוא הגרפיקה הנהדרת שלו. אמנם המשחק יצא לראשונה בשנת 2007 לקונסולת ה-Wii, אבל לא הייתי מתפלאת אם היו אומרים לי שהוא יצא בשנים האחרונות ל-Switch.
המשחק יפהפה הן מבחינת הכוכבים והגלקסיות שבהם מריו מבקר, והדמויות השונות שמופיעות במשחק. המשחק באמת נראה מודרני, במיוחד ליד שני המשחקים האחרים, והוא בהחלט התיישן בצורה הטובה ביותר.
במשחק הזה מריו עובר בין כל מיני גלקסיות ומחפש כוכבים. כל גלקסיה שהוא מגיע אליה בנויה מלקט כוכבי לכת זעירים עם כוח משיכה משלהם. כדי מנת לחקור את הגלקסיה ניתן לקפץ בין כוכבים שלכל אחד מהם יש כוח משיכה משלו וחוקים מיוחדים משלו. כל אלה נותנים משחקיות מיוחדת ומהנה במיוחד, שמשכה אותי להמשיך לצאת ולחקור כוכבים חדשים ולמצוא כוכבים חדשים.
בגלל שהמשחק יצא במקור לקונסולת ה-Wii גם פיצ'רים שונים שלו הגיעו לגרסה העדכנית. הבולט שבהם הוא יכולת מסך הטאצ', המשמש כ-"סמן אוויר" שמלווה את המשחק. פיצ'ר זה מאפשר למריו להפיל כוכבים על אויבים ולפגוע בהם או לבצע אינטרקציה עם עצמים על המסך כמו להוריד כוכבים מהעצים. זהו גימיק נחמד, שנועד במקור להראות את היכולות של ה-Wii אבל הוא לא באמת מסייע, ואפשר להסתדר בלעדיו. למזלי הוא לא מופיע ברגעים קריטיים במשחק, והמשחק לא מכריח אותנו להשתמש בו במקרים רבים.
מבחינתי, Super Mario Galaxy הוא סיבה מספיק טובה לקנות את החבילה של Super Mario 3D All-Stars. הוא כל כך כיפי ומהנה ותמיד כיף לטייל בגלקסיות שונות ולמצוא כוכבים נוספים. הוא מומלץ לכל מי שאוהב משחקי פלטפורמה ולא בכדי הוא זכה לתואר אחד המשחקים הכי טובים של מריו.
נוסטלגיה למעריצים, קושי לחדשים
Super Mario 3D All-Stars נותן לנו לשחק שלושה משחקים שבמשך שנים נחשבו כטובים ביותר של מריו. אצל חלק מהם זה עדיין נכון גם אם לא שיחקתם בהם מעולם, כמו Super Mario Galaxy, אך במקרה של שני המשחקים האחרים, המשחקיות לעיתים קרובות מאוד נוקשה ומקשה על שחקנים להתקדם במשחק.
אם Nintendo היתה משכילה להתאים את המשחקים הישנים לקונסולה החדשה, יתכן שהיינו מקבלים את החבילה המשתלמת ביותר למעריצי מריו ושחקנים שרוצים להכיר את המשחקים שלו.
האוסף מציע גם נגן שמנגן את המוסיקה משלושת המשחקים, אבל לא יותר מזה. שחקנים ותיקים שאהבו את המשחקים בעבר, כנראה יאהבו אותם גם עכשיו, אבל שחקנים חדשים – לא בהכרח.
שימו לב ש-Super Mario 3D All-Stars זמין לזמן מוגבל, עד ה-31 למרץ 2021.
מפתחת: Nintendo
מפיצה: Nintendo
תאריך יציאה: 18 לספטמבר, 2020
עותק הביקורת של Super Mario 3D All-Stars סופק על ידי נינטנדו ישראל.
