The Last of Us Part II Remastered ביקורת: סוף-סוף פורט מופתי

גרסת ה-PC של The Last of Us Part II Remastered מביאה את המשחק המוערך למחשב האישי עם חוויה משודרגת הכוללת דיוק עכבר, שליטה במקלדת, ותוספות קלות לעומת גרסאות הקונסולות הקודמות. המשחק מציג עלילה מרגשת בעולם אפוקליפטי אך יפהפה עם גרפיקה מרהיבה, פסקול מדויק ואווירה סוחפת. אמנם המבנה הלינארי מורגש, החופש מוגבל והאויבים טיפשים, אך הפורט למחשב מצליח להרשים בזרימה חלקה, תמיכה בטכנולוגיות מתקדמות כמו DLSS ו-FSR, ואפשרויות גרפיות עשירות שמעצימות את החוויה.

הכינו את המקלדת ואת משטחי העכבר – גרסת ה-PC המצופה של The Last of Us Part II יוצאת סוף־סוף לאוויר העולם, והפעם – עם דיוק העכבר, הקונטרול של המקלדת, עם מעט חידושים ותוכן נוסף. זו הפעם השלישית שאנחנו פוגשים את המשחק, אבל בניגוד להשקות הקודמות לקונסולות הפלייסטיישן, הפעם מדובר בחווית משחק שונה ואיכותית יותר ולראשונה תוכלו לחסל קליקרים באמצעות כוונות העכבר – ולא ג'ויסטיק.

אבל רגע, בואו נעשה סדר.

הגרסה הנוכחית היא פורט למחשב של The Last of Us Part II Remastered, ששוחרר לפלייסטיישן 5 לפני כשנה וכבר סקרנו אותו בהרחבה. בעוד שאתן מדי פעם את האינפוטים שלי לגבי העלילה, המשחקיות, הדמויות והמודים – תזכרו שבתכלס הכל זהה מלבד כמה שינויים שאפרט בהמשך. אז למה בכלל להתלהב? ובכן, השינוי טמון בחוויה, ונגיע לזה בהמשך. ראשית, תזכורת קצרה כדי שנבין על מה מדובר.

העלילה מספרת את סיפור ההמשך של אלי וג'ואל אותם הכרנו במשחק הראשון של הסדרה וחייהם בתוך מחנה של שורדי אפוקליפסה. המשחק מציג לנו את ההסתגלות של הדמויות לחיי השגרה במחנה, עבודות היום-יום והניסיון הנואש לחיות חיים רגילים בעולם קשוח לצד הישרדות קשוחה וחסרת רחמים. המסע אליה העלילה לוקחת אותנו היה לא צפוי עבורי, והכה אותי ללא רחם, כנראה באמצעות אלת גולף.

חוויה ראשונית בגרסה האולטימטיבית

עד שקיבלתי לידי את המשחק, נמנעתי מלשחק בו; גם כי לא הייתה לי קונסולה תואמת, וגם כי העדפתי להמתין לגרסת ה-PC המובטחת. עד שהיום הזה סוף־סוף הגיע, שמרתי על עצמי כמו נזירה… וכשהפעלתי את המשחק – ללא ספק מדובר בחוויה אחרת לגמרי מכשהייתה ב-2019, בלי לשחק בגרסת הפלייסטיישן.

המשחק נפתח בצורה דרמטית שמכניסה אתכם ישר ללב העולם האפוקליפטי של אהבה, מוות ורובוטים (אהה נבגים, כן. נבגים). הגרפיקה מהממת, הפסקול מדויק, והאווירה – כבדה ומהפנטת. כבר מהרגעים הראשונים הרגשתי חלק בלתי נפרד מהעולם ונפעם מכמות הפרטים הגרפיים (שעברו שדרוג ליכולות המחשב) שהמפתחים הכניסו לסביבה המורכבת הזו.

כמו במשחק הקודם, המבנה הלינארי מורגש היטב. יש ניסיון ליצור תחושת חופש, אך בפועל, העולם מרגיש קצת סגור ותבניתי, והנתיב די ברור מראש. זה לא בהכרח דבר רע – החוויה עדיין סוחפת – אבל שחקנים שמחפשים חופש פעולה אמיתי עלולים להיתקל פה בתקרה שקופה.

הדמויות ברובן כתובות לעילא, הסיפור לדעתי מעט נלקח למקומות לא נכונים עבור הז'אנר אבל מה שבטוח כל פרט קטן – מסופת השלגים ועד הכתובות על הקירות – מרגיש חי ואותנטי. אני חייב להודות, החלק שהכי אהבתי היה לחקור את אזורי סיאטל ולהיכנס לבית הכנסת; היו בו חלונות יפהפיים שעשויים מזכוכית צבעונית עם מגן דוד גדול, ובעזרת כמה תרגילי פארקור אפשר להגיע למשרדו של הרב, שם נמצא ארונית ובו ספרי תורה. ממה שראיתי, הם כתובים נכון בעברית, וזה נתן לי את ההרגשה שבאמת בוצעה כאן השקעה שהיא מעבר לסטנדרט הרגיל של ירידה לפרטים.

אולם כשזה מגיע לאינטיליגנציה של האויבים, הירידה לפרטים מתחת למצופה. משחק שנמצא לכאורה בז'אנר של אימה, שאני אישית מאוד אוהב, הפך לקליל ונינוח, מדי. הקליקרים, מלבד הרעש המאיים והמלחיץ שלהם, די פשוטים לתפעול; מעט התגנבות ולחיצה על E ובזה נגמר האירוע. אני מאוד מקווה שבעתיד נוכל לראות אויבים קצת יותר אינטיליגנטים ואדפטיביים – טוב, אולי כשהנבגים יעופו באוויר או כשהגהנום יתמלא בפטריות.

הבינה המלאכותית של האויבים האנושיים נשאר גם הוא זהה, לא שציפיתי שיטרחו לשנות את זה בפורט. אני אהיה כן לחלוטין – מעט התאכזבתי, לאחרונה אנחנו רואים משחקים רבים שלא מצליחים להביא את האויבים לשלב הבא של התחכום, וחבל. הקרבות יותר דינמיים וזורמים מהמשחק הראשון, אבל בתכלס לא צריך את כל זה כשכל מה שנדרש ממך זה להתבצר בפינה ולגרום לאויבים פשוט להגיע אליך ולקטוף אותם כמו פטריות אחרי הגשם.

בשורת המחשב

ראשית, אציין שמהניסיון שלי הפורט פשוט נהדר. בניגוד לפורטים קודמים של סוני – כמו Marvel's Spider-Man או Horizon Forbidden West – שכמעט תמיד סבלו מבעיות בהשקה בתחום הגרפיקה, כאן נראה ש-Nixxes Software ממש למדו את הלקח. כבר מהרגע הראשון המשחק זרם ללא נחיתת פריימים, קריסות או באגים מוזרים ולא מובנים, וזה כשההגדרות ששמתי הינן תואמות כרטיסי מסך עדכניים. אתם יודעים מה? כשזה עובד, זה עובד.

גרסת המחשב מביאה עמה את כל השיפורים והתוספות החדשות שהוצגו בגרסת הפלייסטיישן 5 ששוחררה ב-2024, כמו מצב ההישרדות בסגנון רוג-לייק "No Return", מצב הנגינה החופשי בגיטרה, ושעות של הערות ופרשנויות ממפתחי המשחק. בנוסף לזה, גרסת המחשב כוללת שלל שיפורים ייחודיים לחוויית המשתמשים שמפיחה חיים בהרי ג'קסון המושלגים שבוויומינג וברחובות הגשומים של סיאטל, וושינגטון – בצורה מרהיבה במיוחד. גרסה זו מכילה מפרט טכני רחב של שיפורים והנה כמה דוגמאות:

• תמיכה ב־Nvidia DLSS 3 Super Resolution ו־Frame Generation.
• תמיכה ב־AMD FSR 3.1 ו־FSR 4, כולל שדרוג איכותי והפקת פריימים.
• אפשרויות VSync והגבלת קצב פריימים, כולל אפשרות ללא הגבלה כלל.
• תמיכה ב־DirectStorage ועוד.
• התאמה אישית של איכות טקסטורות.
• טווח מרחק לפרטי רמות (LOD).
• איכות אפקטים נפחיים (Volumetric Quality).
• איכות הצללות.
• סגירת אור סביבה (Ambient Occlusion).
• איכות השתקפויות.

המשחק תומך גם במסכים אולטרה רחבים, כך שתוכלו לחוות את הנופים עוצרי הנשימה ברזולוציות 21:9 אולטרה־רחב, 32:9 סופר־אולטרה־רחב, ואף 48:9 – עם תאימות מלאה למערכי שלושה מסכים. כל פרק במסע שלכם יהיה זמין ברזולוציית 4K מרהיבה, עם אפשרות לשחק באמצעות בקרי משחק נתמכים שונים (הגרסה תומכת באופן מלא בבקרי משחק, כולל בקרי DualSense של פלייסטיישן – עם פידבק הפטי מלא) או שלט+עכבר. ואולי הכי חשוב – תוכלו להיטמע לחלוטין בסיפור באמצעות שמע תלת־ממדי שמקיף אתכם בכל רגע מתוח של אקשן ובכל סצנה שקטה של חקירה.

המשחק מציע גם מנעד רחב של הגדרות גרפיקה ופריסטים מוכנים מראש, כדי להבטיח חוויית משחק מיטבית – בין אם אתם משחקים על מחשב גיימינג עוצמתי או על מכשיר גיימינג נייד. אני למשל, הופתעתי לחלוטין מאיך שתפוח האדמה שלי מריץ אותו כל-כך טוב.

נקודת האל חזור

בנוסף מצב הרוגלייק No Return מקבל גם הוא תוכן חדש, ואולי תשמחו לקראתו. למצב יתווספו שני דמויות חדשות – ביל ומרלין מ־The Last of Us Part I, שיכניסו טיפה נוסטלגיה במשחק. כמו כל לוחם במצב No Return, גם הדמויות הללו מגיעות עם סגנון משחק ייחודי, ומציעות הזדמנות מרעננת ומאתגרת לשחקנים ותיקים וחדשים לבחון את כישוריהם בזירה.

ביל מאמץ סגנון משחק של "מבריח" (Smuggler) – הוא יכול להשיג רובה ציד מותאם אישית מנקודות השלכה (dead drops), ומקבל כפל שלל מהשלכות. הוא חזק יותר נגד התקפות גוף־לגוף, אך לא מסוגל להתחמק (אין לו יכולת Dodge). מרלין, לעומת זאת, מתאפיינת בסגנון של "הרפתקנית/לקיחת סיכונים" (Risk Taker) – עם רובה סער מותאם אישית, מהלכי "הכל או כלום", ויכולת לשנות את מסלול ההתקדמות שלה במצב No Return פעם אחת בכל ריצה, ועוד יכולות נוספות.

למצב No Return נוספו גם ארבע מפות חדשות:

• Overlook – ממוקמת גבוה מעל העיר סיאטל, מאופיינת בהרבה גבהים ותנועה אנכית, ומבוססת על אזור מוכר מהקמפיין שבו נתקלים לראשונה באנשי ה-Seraphites.
• School – בית הספר היסודי הנטוש שבו אלי ודינה מתמודדות מול ה־W.L.F. במהלך הקמפיין.
• Streets – מתרחשת בשכונת הילקרסט שבסיאטל, שכונה שגדלה פרא עם הזמן.
• Nest – מוכרת במיוחד לשחקנים ששיחקו כאבי, באחד המבנים הנגועים ביותר במשחק.

ולגבי שחקני פלייסטיישן 5 – אל דאגה: כל התוכן החדש של No Return, כולל הישגים חדשים (Trophies) ותיקוני באגים נוספים, יהיה זמין באותו יום של ההשקה למחשב – במסגרת עדכון גרסה 2.0.0 שיגיע כהורדה חינמית.

גרסת המחשב של Part II Remastered תתמוך גם ב-Overlay של פלייסטיישן ובמערכת ההישגים של PSN, עם אפשרות להתחבר באמצעות חשבון PlayStation Network. התחברות לחשבון כמובן אינה חובה (ראינו מה קורה שכן, כנראה שהם למדו משהו מהניסיון הכושל שלהם במשחקים אחרים – למען הדמוקרטיה כמובן), אך שחקני PC שיבחרו להתחבר עם חשבון PSN שלהם יקבלו גם בונוסים מיוחדים, כולל 50 נקודות בתוך המשחק לצורך הפעלת פיצ'רים וסקין חדש לדמות של אלי, עם הז'קט של ג'ורדן א. מון מתוך המשחק החדש שמפותח כעת לפלייסטיישן 5 – Intergalactic: The Heretic Prophet.

פורט מופתי

גרסת ה-PC של The Last of Us Part II Remastered מביאה את המשחק המוערך למחשב האישי עם חוויה משודרגת הכוללת דיוק עכבר, שליטה במקלדת, ותוספות קלות לעומת גרסאות הקונסולות הקודמות. המשחק מציג עלילה מרגשת בעולם אפוקליפטי אך יפהפה עם גרפיקה מרהיבה, פסקול מדויק ואווירה סוחפת. אמנם המבנה הלינארי מורגש והחופש מוגבל, אך הפורט למחשב מצליח להרשים בזרימה חלקה, תמיכה בטכנולוגיות מתקדמות כמו DLSS ו-FSR, ואפשרויות גרפיות עשירות שמעצימות את החוויה.

למרות זאת, ישנם חסרונות: האינטליגנציה של האויבים נותרת בסיסית ולא מאתגרת מספיק, מה שפוגם בתחושת האימה שהמשחק שואף להעביר. עם זאת, הפורט מצטיין בפרטים הקטנים – מהסביבות האותנטיות כמו בית הכנסת בסיאטל ועד תמיכה במסכים רחבים ושמע תלת-ממדי. מצב ה-No Return מוסיף תוכן חדש כמו דמויות ומפות, מה שמרענן את החוויה, והיעדר באגים טכניים בהשקה מראה על עבודה מוקפדת של המפתחים, מה שהופך את הגרסה הזו למומלצת לחובבי הסדרה ולשחקני PC כאחד.

עותק הביקורת של The Last of Us Part II Remastered סופק על ידי ישפאר.