אתמול במסגרת המצגת של Xbox Games Showcase, קיבלנו הצצה מורחבת לעולם של Clockwork Revolution, משחק אקשן תפקידים מגוף ראשון שהוכרז לראשונה לפני שנתיים. המשחק מתאפיין בסגנון סטימפאנק צבעוני, ואחרי שקט תעשייתי של מאז ההכרזה, קיבלנו טריילר עם מלא תוכן ששווה לדבר עליו.
אתם תשחקו בתור מורגן ונט (Morgan Vanette), שאותו תוכלו לעצב לפי טעמכם האישי. מורגן חבר בכנופיית ה"Rotten Row Hooligans", שמגלה כי העולם שבו היא חיה שונה בדרכים מסתוריות על ידי ליידי איירונווד (Lady Ironwood) המסתורית. איירונווד עיוותה את מהלך ההיסטוריה באמצעות מסעות בזמן על מנת לצבור עוצמה ועושר בלתי נתפסים, תוך שהיא שומרת את מעמד הפועלים תחת מגף הדיכוי.
אבל עכשיו, היא כבר לא היחידה, כי גם מורגן למד להשתמש בנסיעה בזמן והוא מנצל את היכולת הזו כדי להחזיר את גלגל השיניים לאחור. הטריילר מציג את יכולות השליטה בזמן; זה נראה כמו שילוב של Bioshock יחד עם Prince of Persia: Sands of Time, ואני אוהב את זה. כל היכולות האלה יוכלו לשמש הן במהלך קרב והן לפתרון חידות ופאזלים במשחק. דוגמה מגניבה שהמפתחים הביאו היא לרוקן אל מישהו את המחסנית ואז להחזיר אחורה את הזמן על הקליעים ולקחת אותם חזרה.
ואם בנשק חם עסקינן, הטריילר הציג נשקים בעיצוב סטימפאנקי מגניב שניתנים גם לשדרוג. הקסטומיזציה כמובן לא קוסמטית בלבד, אלא גם ממש תקנה לנשקים בוסטים משמעותיים. כל נשק שתשיגו במהלך המשחק יישאר איתכם מאותה נקודה והלאה, ותוכלו לשחק עם השדרוגים לפי הסגנון שאתם אוהבים.
אחד הדברים הבולטים בטריילר זה האקצנטריות של הדמויות; הן צבעוניות, בוטות ומלאות בפאתוס ודרמה, באופן טוב. כפי הנראה המשחק יהיה גם מלא ברגעים הומוריסטיים למדי, שזה תמיד בונוס. כמו כן, על פי המפתחים, הבחירות שתעשו במשחק ישפיעו על העולם והסביבה. אתם תבחרו את הדרך שלכם, והעולם יזכור לכם מה עוללתם וישתנה בהתאם.
בסוף הטריילר נאמר שהמשחק יגיע "בעיתו ובזמנו", כלומר שאפילו לא קיבלנו חלון יציאה רחוק. באופן אישי המשחק אני מאוד הסתקרנתי מהמשחק ומקווה שנראה אותו יותר מוקדם מאשר מאוחר כשהוא יצא למחשב ו-Xbox Series X|S.
אחרי שנים ששחקני ה-Xbox (וגם המחשב קצת מאוחר יותר) השאירו אבק לשחקני הפלייסטיישן, נוצרה לאלו האחרונים הזדמנות לסגור את הפער ולהנות מכל העושר והטוב שיש ב-5 Forza Horizon. מדובר במשחק עם עושר של תוכן, כיף וחדוות נהיגה שלא נראתה שנים בשום פלטפורמה וההגעה שלה פלייסטיישן היא לא פחות ממתנה.
לאחר המתנה ארוכה, Forza Horizon 5 מגיע סוף סוף לפלייסטיישן 5, ומביא עמו את אחת מחוויות המרוצים הפתוחות והמרהיבות ביותר שנראו על הקונסולה. המשחק מציע עולם פתוח עצום עם מגוון סביבות המתרחש בנופים המרהיבים של מקסיקו, עם מאות רכבים לבחירה ושלל פעילויות מרגשות.
החוויה כולה
כשביקרתי את Forza Horizon 5 אי אז ב2021 שבחתי את המשחק והחוויה האדירה שהוא מספק לשחקנים חובבי המוטוריקה. המשחק בנוי על עולם ענק ועשיר בתוכן, משימות ופעילויות שנפתחות לאורך זמן המשחק במהירות אדירה. המשחקיות ותחושת הנהיגה מדהימה עם מגוון של רכבים שמרגישים שונה כל אחד בדרך אחרת. אין במשחק שניה אחת שבה לא נתוגמל על ידי נקודות ניסיון, כסף או פשוט פרסים שאפשר לתרגם לעוד מכוניות, דירוג או אופציות קסטומיזציה שונות.
הפעם כל הטוב הזה מגיע בגרסה חדשה ועל פלטפורמה חדשה שהמותג מגיע אליה בפעם הראשונה אי פעם. Forza Horizon 5 בגרסה הכחולה כולל את כל התוכן של העידכונים שהמשחק קיבל מאז היציאה והפעם בצמוד להשקה המשחק גם מקבל את העדכון Horizon Realms ביחד עם כל שאר הפלטפורמות עליהן המשחק זמין.
פורט מושלם, כמעט
את הביקורת למשחק במקור עשיתי על מחשב גיימינג ונהניתי במשחק מחוויה גראפית עוצרת נשימה ובקצב פריימים גבוה. לשמחת כולם, החוויה הזאת ממשיכה גם על קונסולת ה-PS5. המשחק מגיע עם 2 מצבי ביצועים, מצב רזולוציה לאיכות תמונה טובה יותר ומצב ביצועים בשביל ובכן, יותר ביצועים.
כמובן שבהקדם האפשרי החלפתי למצב הביצועים בשביל לקבל תמונה חלקה יותר בזמן המירוצים ולא חוויתי ירידות פריימים בכלל בשום שלב במשחק, גם ברגעים הכי אינטנסיביים, והיו כאלה. התמונה הייתה חדה מאוד ובזמן מירוצים מהירים האסתטיקה והמראה של המשחק חדים כתער.
אציין ששיחקתי בפלייסטיישן 5 הרגיל; ב-PS5 Pro, מצב האיכות יכלול Ray Tracing בזמן אמת במהלך מרוצים ובעולם הפתוח, מה שהופך את ה-PS5 Pro לקונסולה היחידה שתומכת ב-Ray Tracing במשחק זה. מצב הביצועים ב-Pro מציע 60 FPS עם שיפורים ויזואליים נוספים, אז אם יש לכם את הפרו, החוויה תהיה אף מהנה יותר.
הדבר היחיד שאכזב אותי בפורט הוא חווית הנהיגה בזמן השימוש בשלט הדואלסנס. התחושות שהשלט מעביר אינן כל כך מורגשות בזמן המשחק ואין דקויות רבות שמורגשות אם עוברים מסוגים שונים של קרקע עם הרכב. אך אם נשים זאת בצד, תשמחו לדעת שבהשקת המשחק על ה-PS5 מגיע גם פיצ'ר Crossplay מלא עם שחקני האקסבוקס ושחקני המחשב.
כל מה שחדש באופק
מאז ש-Forza Horizon 5 יצא, המשחק המשיך לקבל עדכונים ולהתפתח באופן עקבי עם תכנים חדשים שהוסיפו לחוויה של המשחק. כיוון שעוד לא התנסיתי בהן, אני חוויתי אותן לראשונה בפורט הזה. בין התוספות המרכזיות נמצאת הרחבת Hot Wheels, שהביאה מסלולים בסגנון של הצעצועים המפורסמים עם פעלולים מטורפים באוויר, לולאות ענקיות ותכנון אוירי עוצר נשימה. ההרחבה הצליחה לשלב בין פנטזיית ילדות להנאה טהורה, והייתה נגישה גם לשחקנים חדשים בזכות קצב התקדמות הדרגתי.
השינוי מהחופש לבחור בכל מכונית שרוצים בכל רגע במקסיקו למגבלה מאוד קשיחה על המכוניות הזמינות מאוד חריג. אבל בתור שחקן שאוהב מאוד משחקי מרוצים אהבתי שהמשחק מגביל אותי ומכריח אותי להתנסות ברכבים מהרמה הנמוכה יותר קודם ולהשתפר.
ההרחבה השנייה של פורזה, Rally Adventure, הציגה מפה מדברית חדשה והתמקדה במרוצי ראלי טכניים ואותנטיים יותר. היא סיפקה חוויה קלאסית יותר, עם מסלולי עפר ארוכים, דרכים מאתגרות ואפקטים מציאותיים של אבק ובוץ. אמנם היא פחות חדשנית ומלהיבה מ-Hot Wheels, אך מהווה תוספת נהדרת לשחקנים חובבי מירוצי ראלי ושטח בכל הרמות, עם אפשרות להתאים את רמת האתגר האישית.
העדכון הגדול הבא, Horizon Realms, מבטיח להחזיר ולשמר אזורים ואירועים זמניים שהקהילה אהבה במיוחד. מדובר במצב משחק חדש המשלב 12 אזורי משחק שונים, הכוללים תוכן עבר מוצלח לצד תוספות חדשות ומעניינות. הוא מאריך משמעותית את חיי המשחק וגורם לו להיות אטרקטיבי גם לשחקנים חדשים וגם לוותיקים, במיוחד בזכות ההישגים החדשים, הרכבים הבלעדיים והתאמה מצוינת הן לשחקן הסולו והן למשחק עם חברים.
אישית אני לא התחברתי לאזורים והתמות של ה-Realms בגלל שהמשחק פחות או יותר זורק את השחקן בסביבה פתוחה ומשחרר אותו לעשות כרצונו. אני אוהב יותר כשהמשחק קובע לי משימות ומטרות מוגדרות שיש להשיגן לעומת פתיחות אדירה.
בסיכומו של דבר, התוכן החדש שהתווסף ל-Forza Horizon 5 מאז ההשקה ממשיך לשמור על המשחק רענן, מגוון ומהנה. בין אם אתם מתחילים, שחקני ביניים או מקצוענים, המשחק מצליח להציע משהו לכולם ומצדיק ביקור חוזר גם לאחר שנים. אם אתם בעלי פלייסטיישן שמצפים למשחק, הולכת להיות לכם חוויה מצוינת עם הפורט הזה, וזה לא דבר של מה בכך.
South of Midnight הוא תשובה לשאלה מה היה קורה אילו הקוסם מארץ עוץ היה מתרחש בלואיזיאנה ולא בקנזס. הוא מביא גרפיקה ציורית, מוסיקה שהיא תאווה לאוזניים, וסיפור סוחף שלוקח אותנו למסע מרתק בפולקלור הדרומי של ארה"ב ומשלב משחקיות מהנה וקלילה.
South of Midnight הוא משחק הרפתקאות פעולה בגוף שלישי המשלב חקר, קרבות ופתרון חידות, תוך התמקדות עמוקה בפולקלור הדרומי של ארצות הברית. המשחק מתרחש בעולם קסום ומעוות בהשראת סיפורי עם אמריקאיים, בו יצורים מיתולוגיים, רוחות ואגדות מקומיות מתעוררים לחיים.
המארג הגדול
המשחק עוקב אחר הייזל, צעירה שמוצאת את עצמה בלב עולם שבור לאחר שהוריקן הרס את עיירת הולדתה, פרוספרו (עיירה דמיונית), וסחף את אמה בשיטפון. בדרכה לחפש אחר אמה, היא מגלה שבתוך העולם שלה מתקיים עולם נוסף – "המארג הגדול" – מערכת הקשרים שמחברת בין כל הדברים והסיפורים של כולם. החוטים המרכיבים את האריג הזה יכולים להתעוות או להיקרע בעקבות טראומה וצער, וטווים (Weavers) מסוגלים לתקן ולארוג מחדש את החוטים הללו כדי להשפיע על העולם סביבם.
במסעה, הייזל מגלה שיש לה כוחות טוויה מיוחדים המאפשרים לה לתקן קשרים שבורים ולנווט באמצעות חוטי המארג. כשהיא יוצאת למסע לשיקום העולם וגילוי ייעודה, היא נתקלת בדמויות מהפולקלור הדרומי, כמו ג'ון הנרי, וביצורים מסתוריים שבוחנים את כוחה. בעולם בו אירועים טראומטיים יוצרים מוקדים של כאב וכאוס, הטווים מסוגלים לזהות ולתקן קשרים פגועים, ובכך להשיב את האיזון. תהליך הריפוי נעשה בעזרת עצי הבקבוקים, המסייעים לאסוף את השברים הרגשיים ולשלבם מחדש במארג.
במהלך המשחק אנו לומדים על הצער שמלווה את דמויות המשחק. כל אחת מהן נושאת סיפור כואב, בין אם בשל סבל אישי שעברה ובין אם בשל מעשים שעשתה לאחרים. אחת הסצנות הנוגעות ללב במיוחד מתרחשת בשלבים הראשונים של המשחק, ומספרת על שני אחים – אחד מהם סבל מבעיות שכליות וספג הצקות מהסביבה, בעוד אחיו הגן עליו במשך שנים. יום אחד, אחיו פשוט הפסיק להגן עליו, והסיפור התפתח לכיוון אפל במיוחד, המדגיש כיצד טראומה וכאב יכולים לעצב את המארג של עולמם.
אם לא היו משקיעים כל כך הרבה בעלילה ובאווירה, כנראה שהייתי מרגיש שהמשחק הזה די בינוני. אבל משהו בסיפור, בדרך שבה העולם נבנה סביבו, פשוט תפס אותי. הרגשתי שהשקיעו כאן מחשבה אמיתית על איך לגרום לכל פרט להרגיש חי ובעל משמעות, וזה מה שהרים את החוויה כמה רמות למעלה. המשחק אולי לא מושלם, אבל בזכות הסיפור והעולם שהוא מציע, הוא הפך עבורי להרבה יותר מסתם עוד משחק.
מארג טווי מראש
South of Midnight משלב בין חקר, פתרון חידות ולחימה. הייזל משתמשת בכוחות הטוויה שלה כדי להתמודד עם אויבים, לעבור מכשולים ולפתור חידות סביבתיות. עם זאת, החקר במשחק יחסית לינארי – יש נתיב ברור מאוד ואין הרבה מרחב לשיטוט חופשי. מי שמעדיף חווית משחק ממוקדת ולא בזבוז זמן על איסוף חפצים צדדיים ייהנה מכך, אך מי שמחפש עושר חקירתי עשוי להתאכזב.
בנוסף, השליטה במשחק עשויה להרגיש מעט נוקשה, במיוחד בפלטפורמות וקפיצות מדויקות. לפעמים נראה שהתגובה של הייזל מעט איטית (מתאים לאווירת האנימציה), מה שעלול להוביל לתסכול ברגעים מסוימים. כשמדובר בדברים שדורשים דיוק, הייתי מצפה לתת לשחקן את הכלים שהוא צריך.
המשחק מאוד מובנה, אין אויבים שמסתובבים בעולם וקופצים עליכם תוך כדי החיפוש אחר אמא. יש איזורים מוגדרים לכל חלק במשחק שעוברים ביניהם באמצעות ריצות, קפיצות, דאייה, ועוד שימושים בקסמי הטוויה כמו להחיות את הבובה האהובה על הייזל ולתת לה לשוטט ולהכנס לכל מיני מחילות. פיתוח הדמות יחסית פשוטה, היכולות הבסיסיות שנפתחות באות כחלק מהסיפור וניתן לחזק אותן באמצעות חלקי מארג שאוספים בדרך.
קרב בסיסי וחזרתי
כאשר המארג הגדול נפגע מצערם של אנשים, חוטיו נקרעים ומתעוותים, ויוצרים "Stigma" – שרידים של טראומה רגשית. רוב האנשים אינם מסוגלים לראות או להרגיש את הסטיגמה, אך ה-Weavers יכולים. כאשר הסטיגמה מצטברת, היא הופכת ל-Haints – יצורים אפלים וזועמים המסכנים את העולם. ל-Weavers יש את הכוח להשמיד אותם ולשחרר את האנרגיה הכלואה בהם באמצעות פירוקם במהלך קרב.
היכולות משתלבות בקרב באופן בסיסי למדי – אין שילובים מעניינים או עץ יכולות שמאפשר פיתוח סגנון משחק ייחודי, וזה מעט מאכזב. אמנם ברור שהמשחק לא מתמקד בקרבות, אלא שם את הדגש על הסיפור והאווירה, אבל דווקא בגלל זה היה אפשר להכניס עומק נוסף שיגרום לשחקן להרגיש מחובר יותר לדמות.
אם ל-Weaver היו סגנונות קרב שונים או עץ יכולות שהתפתח בהתאם לבחירות השחקן, זה היה מוסיף ממד של גיוון ועניין. אפילו אם המערכת הייתה נשארת בסיסית, לפחות היא הייתה יכולה לעורר סקרנות לנסות גישות שונות, מה שהיה מגביר את ה-replayability של המשחק. כרגע, מי שסיים את הסיפור – סיים את המשחק, ואין סיבה אמיתית לחזור אליו.
זה בעיקר מרגיש כמו פיספוס; אמנם האויבים מעוצבים בצורה מעוותת שמשתלבת היטב עם האווירה, ולכל אחד מהם יש מכניקת קרב ייחודית, אך התחושה היא שהאלמנט הזה לא מנוצל עד הסוף. זה היה יכול להיות הרבה יותר מרגש אם הקרבות היו משקפים לא רק את העולם מבחינה ויזואלית, אלא גם את האיום שהוא מציב בפניי.
למשל, אם האויבים היו מנסים להפוך אותי לאחד מהם במקום רק להרוג אותי, והייתי צריך להיאבק בזה, אפילו דרך מכניקה פשוטה של button smash – מילוי מד כלשהו כדי להדוף את ההשפעה – זה היה מוסיף רובד נוסף של מתח ודרמה לקרב. כרגע, זה מרגיש שטחי לעומת מה שהיה יכול להיות.
אל תטעו – הקרבות יכולים לאתגר, במיוחד בכל פעם שנפגשים עם אויב חדש ואף יותר מכך כשיש כמות נכבדת של אויבים. הם דורשים תזמון ושימוש נכון ביכולות, מה שמוסיף עומק ואתגר למשחק, למרות שאין יותר מדי מקום לגוון. כמו כן, לעיתים גם שילוב של כמה סוגים שונים יכולים לעשות לכם בעיות ויגרמו לכם להתחמק מהם או להסתתר מאחורי עץ בזמן שהם מנסים לפגוע בכם. אציין שהקרבות הרגילים מרגישים חזרתיים במקצת, במיוחד נגד אויבים רגילים, אך לפחות הקרבות מול בוסים מספקים חוויות ייחודיות שמספקות גיוון.
ויזואליות מרהיבה שקשה לסחוב
המשחק מציג סגנון אמנותי ייחודי המשלב אנימציית סטופ-מושן, המעניקה לו תחושה קולנועית ומיוחדת. סגנון זה, המאופיין בכמות פריימים נמוכה יחסית, מזכיר סדרות טלוויזיה ישנות שבהן נעשה שימוש בדמויות מפלסטלינה. השימוש באנימציה מסוג זה מעניק למשחק אסתטיקה ייחודית ומבדלת, המוסיפה לאווירה המיסטית והגותית של העולם. עיצוב חיות היער מאופיין באותו סגנון אומנותי שמוסיף נפח ומראה כי השקעה בויזואליות של המשחק היתה בסדר עדיפות גבוה.
האווירה הגותית-דרומית מועברת בצורה מרשימה דרך עיצוב הסביבות, הדמויות – אך הסאונד משדרג את זה אף יותר. הפסקול המוזיקלי משלב אלמנטים מהפולקלור הדרומי. המוסיקה תפורה לכל מקטע במשחק ונכתבה עבור כל פרק ופרק, אפשר להקשיב למילות השיר שמספרות את הסיפור של אותו הפרק. השירים נעים בין מנעד של עצב וצער לבין שמחה וקצב גבוה שמשתלב עם אופי הפרק אותו משחקים. רחשים ששומעים תוך כדי המשחק תורמים לאווירת המסתורין ואם מקשיבים להם ניתן לשמוע את הסיפור שהם מספרים על דמות כזו או אחרת, אני התרשמתי.
לצערי, המשחק סובל מבעיות ביצועים, אפילו על חומרה חזקה. בגרסת המחשב האישי, הוא מציע גרפיקה מרשימה, אך גם שימוש גבוה במשאבי חומרה. למרות היעדר טקסטורות ברזולוציה גבוהה או עומס ויזואלי משמעותי, עדיין קיבלתי הודעות אזהרה מכרטיס המסך שלי (RTX 3080 Ti) על מחסור במשאבים. זה מעיד על אופטימיזציה לקויה שעלולה להקשות על השחקנים, במיוחד על אלו עם חומרה פחות מתקדמת. דבר אחד נוסף שחבל ואין במשחק והוא מצב צילום, העולם יפה וניתן להוציא ממנו את המירב אם רק היה מצב צילום כמו בהרבה משחקים.
הגיע הזמן להקיש בעקבים
South of Midnight מבטיח חוויה ייחודית המשלבת סיפור עמוק, משחקיות מאתגרת ועיצוב אמנותי מרהיב. מי שאוהב משחקים לינאריים עם קרבות מאתגרים סיפור נוגע ללב ימצא כאן חוויה ייחודית. עם זאת, החסרונות הקטנים – במיוחד בעיות הביצועים והקרבות החזרתיים – עשויים להוריד מעט מהחוויה. אני בהחלט מצפה לראות כיצד המשחק יתקבל עם השקתו הקרובה.
קהל מעריצים גדול התאכזב לשמוע אתמול שהכותר המצופה Fable, שהוא בעצם ריבוט של הסדרה הותיקה והפופולרית, בסוף לא יגיע אלינו השנה אלא נדחה למועד לא ידוע בשנת 2026. עם זאת, קיבלנו אתמול טריילר משחקיות קצר משלבי הטרום אלפא, שלפחות נותן נחמה פורתא ומאשר שהפיתוח אכן מתקדם. ראש Xbox Game Studios, קרייג דאנקן (Craig Duncan) התארח אתמול בפודקאסט של אקסבוקס ונתן את רשמיו מהמשחק, ולטענתו, המשחק "בהחלט שווה את ההמתנה".
אבל לפני שאציין מה הוא אמר, נדבר קצת על הטריילר. קודם כל, כמובן שמדובר בפוטג' לא סופי בכלל של המשחק, ולמרות זאת הכל נראה מאוד טוב. העיירות יפהפיות, היערות עם צבעים חדים ומלאי חיים, ומעט הקרבות שהוצגו נראו חלקים וזורמים. על פי הטריילר תוכלו להילחם במגוון נשקים (כולל פטיש ענק!), להטיל קסמים והכי חשוב, לבעוט בתרנגולות.
אולי לכשעצמו זה לא נראה מרשים מאוד, אך כאמור, זה רק אוסף של דברים שמוצגים לנו משלבים שעוד די רחוקים מסיום. דאנקן אומר שהוא שיחק במחלק מהקווסטים, השתתף בקרבות ואף בקרב בוס ושהוא "ממש נרגש מההתקדמות, ממש נרגש ממה שקורה ב-Playground (המפתחת)". הוא גם שותף לאכזבת המעריצים מדחיית המשחק: "למרות שאני יודע שזה אולי לא החדשות שאנשים רוצים לשמוע, מה שאני רוצה להבטיח לאנשים הוא שזה בהחלט שווה את ההמתנה. יש לי ביטחון מוחלט בצוות של Playground".
כזכור, Playground Games אחראים על סדרת Forza Horizon המצליחה, ולא עבדו על משחקי Fable בעבר. היו מי שחששו, אך דאנקן אומר ש"מה שהם מביאים ל-Fable כזיכיון, תחשבו על הוויזואליה שאתם מצפים ממשחקי Playground בתוספת משחקיות מדהימה, הומור בריטי, הגרסה של Playground לאלביון". הוא שב ומדגיש שהמשחק החדש של Fable יהיה "בהשראת מה שהיה קודם בזיכיון, אבל הגישה שלהם, במימוש היפה ביותר של אלביון שראיתם אי פעם".
אז לצד אכזבה על הדחיה, לפחות יש לנו לאחל ולייחל שהיא תביא ליטוש נוסף שיביא לנו משחק שלם ואפוי היטב, שלא כמו משחקים אחרים שיצאו מוקדם מדי מהתנור.
Psychonauts 2 הוא כל מה שהמעריצים חיכו לו: משחק המשך שלא מאבד מהקסם של המקורי, עם סיפור מרתק, כתיבה שנונה ומצחיקה, ועולמות מנטאליים מרהיבים שלא ייצאו לכם מהראש.
Psychonauts המקורי הוא אחד המשחקים הטובים ביותר שכנראה לא שיחקתם. הוא נחשב ל"יהלום חבוי" בקרב מביני עניין, ולאחד ממשחקי הפלטפורמה היצירתיים שבסביבה. קהל המעריצים ההדוק אך קטן חיכה למשחק המשך במשך 16 שנים (16 שנים!), והנה, Psychonauts 2 סוף סוף קורה.
הצטרפו לשורות הפסיכונאוטים
Psychonauts 2 ממשיך ימים אחדים אחרי אירועי המשחק המקורי, כאילו בכלל לא עברו כמעט עשרים שנה. אנחנו מצטרפים לרספוטין אקוואטו וצוות הפסיכונאוטים כשהם נוחתים במפקדת הארגון לאחר שהצילו את המנהיג שלהם במהלך Psychonauts in the Rhombus of Ruin (משחק VR קצרצר שמחבר בין שני המשחקים).
אם אתם מאלה שלא שיחקו ב-Psychonauts, או צריכים רענון קל מאז 2005, אל דאגה – המשחק נפתח בסרטון שיעזור לכם להדביק את הפער. או, אתם יודעים, לכו לשחק את המשחק המקורי – הוא ממש זול עכשיו. בתור אחד ששיחק את המשחק המקורי לא מעט פעמים, קצת קשה לי לשפוט אם הסרטון הזה עושה את העבודה. אבל מכיוון שמדובר במשחק המשך לכל דבר ועניין, מי שמכיר את הסיפור עד כה יהנה הרבה יותר.
בכל אופן, רספוטין, או רז בקצרה, נכנס במהרה לתוכנית המתמחים של ארגון הביון העל-חושי, ומשם העניינים רק מסתבכים. לפניכם סיפור מלא בתככים, סודות מהעבר, הומור חד (אם כי אולי טיפ'לה ילדותי לעיתים), וטראומה – המון, המון טראומה.
כמו במשחק המקורי, גם Psychonauts 2 מתרחש רובו בתוך התת-מודע של הדמויות במשחק, קומפלט עם כל החרטות, הפחדים, והזכרונות המודחקים. רז חוקר את נבכי התודעה שלהם במטרה לדלות מידע חשוב או לעזור לדמויות להתמודד עם העבר הכואב שלהם, ואני חייב לציין שהמפתחים התמודדו בצורה בוגרת (אם כי עדיין קצת שטחית) עם עניינים כואבים כמו הלם קרב, אבל, והתמכרות.
לחקור את השלבים המופשטים ולעיתים סוריאליסטים האלה זו תמיד חוויה חדשה ומרתקת. המפתחים הפכו כל עולם פנימי לעולם בפני עצמו, עם סיפור, אתגרים ונראות משלו. בין השאר, אנחנו נלחם נגד הסיכויים בבית חולים שהוא גם קזינו, נשתתף בתוכנית בישול קטלנית, ונדלג במשרד מלא בשיניים.
כשהוא לא נובר במוחות של אנשים אחרים, רז חוקר את הבסיס המוח (Motherlobe) – המפקדה של ארגון הפסיכונאוטים בעולם האמיתי. המפה של המשחק גדולה למדי, אם כי היא לא עולם פתוח – יותר כמו 4-5 מפות שמחוברות יחדיו. העולם האמיתי אמנם פחות מעניין מהשלבים שמתרחשים בתוך הראש של הדמויות השונות במשחק, אבל פה אנחנו נזכה לדבר עם אותן דמויות, להשלים משימות צד, ולהתקדם בסיפור המרתק.
לוליינות מנטאלית
אבל מה בתכלס עושים בזמן שחוקרים את כל המקומות האלה? ובכן, הגיימפליי של Psychonauts 2 מתחלק בגדול לשניים: קפיצות וקרב.
נתחיל מהקפיצות. לפני שרז הצטרף לשורות הארגון החשאי, הוא היה אקרובט בקרקס, ופסיכונואוטס 2 לא נותן לנו לשכוח את זה. יש הרבה דרכים לזוז בעולם המשחק: אפשר לקפוץ, להתנדנד מענפים, ללכת על חבלים, לטפס, לרחף, לגלוש, ולאסוף דברים בדרך. לרוב הכל עובד בסדר גמור, אבל לפעמים כל המערכות האלה קצת מתנגשות ושמות רגליים אחת לשנייה.
קורה שלפעמים תטפסו לאורך קיר וכשתנסו לקפוץ רז יקפוץ לכיוון שלא התכוונתם אליו. או שהוא פשוט יעזוב את הענף ממנו אתם מתנדנדים ויפול למטה במקום לקפוץ לענף הבא. אתם יכולים להוסיף לזה את הבעיות הקלאסיות של פלטפורמר תלת-מימדי כמו מצלמה שלא תמיד משתפת פעולה, או קושי באמידת מרחק בין משטח למשטח. כל אלה הן בעיות שהיו קיימות גם במשחק המקורי, לפני 16 שנים, ובעוד שהן לא חמורות או הורסות את המשחק, זה עדיין קצת מציק שאחרי כל הזמן הזה, השליטה עדיין לא מהודקת כמו שקיוויתי שתיהיה.
אבל כשזה עובד, זה עובד ממש ממש טוב, ופשוט כיף לחקור את העולמות המשחק, גם כדי להתקדם בשלב וגם כדי לאסוף את כל הבונוסים, הסודות, והחפצים הפזורים בכל מקום. יש ב-Psychonauts 2 לא מעט אלמנטים של "מרתון איסוף" (collectathon), ויש הרבה מה לאסוף – מטען רגשי, פניני חוכמה, קלפים, ועוד ועוד. באופן אישי, אני לא מת על מרתוני איסוף, כי השחקן עסוק בלמצוא ולאסוף הכל ופחות בסיפור או בחווית המשחק. הדבר נכון גם פה, אבל מכיוון שחלק מהדברים האוספים מגלים לכם קצת יותר על הדמויות, או עוזרים לכם לשדרג את רז עצמו, זה מרגיש "שווה את זה".
אם אתם חולקים את הדעה שלי, תשמחו לדעת שהמשחק תמיד מאפשר לכם לחזור אחורה לכל שלב ולאסוף את מה שפספסתם בפעם הראשונה. ככה תוכלו להתמקד ביופי, ייחודיות וסיפור של כל שלב ואחר כך לחזור ו"לנקות" אותו.
קרב המוחות
אבל לא הכל זה דילוגים ואיסופים – Psychonauts 2 הוא גם משחק אקשן. לאורך כל שלב תתקלו באויבים מכל מיני סוגים, שכל סוג דורש אסטרטגיה קצת שונה.אני מאוד אוהב איך שכל אויב מקושר לרגש או רעיון שלכולנו יש בתוך הראש – חרטה מפילה עליכם משקל כבד מלמעלה, ספק מאט אתכם, והתקף חרדה תזזיתי שתוקף מכל כיוון.
למזלו של רז (ושלכם) יש באמתחתו שלל כוחות על-חושיים שיעזרו לכם להתמודד עם האויבים האלה. תוכלו לירות עליהם מרחוק, לשרוף אותם, להקפיא אותם בזמן, ואם ממש ממש תרצו – אפילו לראות את העולם דרך העיניים שלהם. גם תוכלו לשדרג את הכוחות שלכם כדי להוסיף להם יכולות חדשות, או סתם לשגר את הטווח או הכוח שלהם. הקרב במשחק מגוון, והכוחות החדשים שלא היו במשחק הקודם יעילים גם לקרב וגם לניווט. והכי חשוב, ממש כיף להשתמש בהם.
אבל לא כל התוספות החדשות באמת מוסיפות, וחלקן אפילו קצת מיותרות. קחו למשל את מערכת הסיכות: תוכלו לרכוש סיכות שמשנות קצת את איך שאתם משתמשים בכוחות שלכם. לדוגמה, יש סיכה שמשנה את הצבע של כדור הרחיפה שלכם, וסיכה אחרת תתן לכם לעשות יותר נזק לאויבים אבל במקביל הופכת אתכם ליותר פגיעים. זה נחמד והכל, וקצת משנה את איך שאתם משחקים, אבל מרגיש די לא נחוץ כי רוב הכוחות שלכם עובדים סבבה גם בלי הסיכות האלה. אני בקושי השתמשתי בהן (חוץ הסיכה שמאפשרת לכם ללטף חיות בעזרת טלקינזיס. 10 מתוך 10).
עולם פנימי עשיר
אבל משהו שבהחלט מוסיף הוא כמה המשחק נראה נהדר. המפתחת Double Fine עשתה עבודה מדהימה בלקחת את הסגנון הייחודי של Psychonauts ולתרגם אותו לגרפיקה מודרנית וחדה. העולמות צבעוניים ומזמינים, והדמויות כולן שומרות על המראה האיקוני שלהן.
אני חייב לציין כמה מרשימים חומרים וטקסטורות כמו צמר, פלסטיק, עור, או מתכת, נראים במשחק הזה. הם נראים כל כך טוב עד כדי שאפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שהם אמיתיים, מה שנותן לכל המשחק תחושה של סטופ מושן. גם המראה כמעט בובתי של הדמויות בהחלט עוזר לתחושה הזו.
מבחינת סאונד, מעריצים ישמחו לדעת שהשחקני הקול המקוריים של רז, לילי, סשה, מיה ושאר הפסיכונאוטים חוזרים, לצד כישרון חדש ומוכשר לא פחות. בעלי שמיעה חדה במיוחד יוכלו לזהות שחקנים כמו ג'ק בלאק (Jack Black) ואלייז'ה ווד (Elijah Wood) שעושים עבודה מעולה לצד השחקנים האחרים.
כן יצא לי לחוות כמה רגעים בהם האפקטים הקוליים הרגישו פחות ממרשימים, אבל המוסיקה הנפלאה לצד הדיבוב המוצלח גונבים את ההצגה.
שווה את הציפייה
אז האם היה שווה לחכות 16 שנים ל-Psychonauts 2? בקצרה – כן. Double Fine דאגו שכל אחד ואחת יוכלו ליהנות מהמשחק הזה, בין אם אתם פה בשביל האקשן, האיסוף האובססיבי או רק הסיפור. יש לא מעט אופציות קסטומיזציה לרמת הקושי, וזה ממש נחמד לראות מפתחת לוקחת את עניין הנגישות ברצינות.
מעבר לכך, פסיכונאטוס 2 הוא כל מה שמעריצים חיכו לו. משחק ההמשך לא מאבד מהקסם של המקורי, אלא רק מרחיב עליו. קיבלנו משחק גדול יותר, מושקע יותר, ויפה יותר שישאר לכם בראש במשך שנים – בדיוק כמו שקרה לכל מי שהצטרף לשורות הפסיכונאוטים כבר ב-2005.
Tell Me Why הוא שילוב מבריק בין עולם של פשע אמיתי, כוחות על טבעיים, אהבת אחים וכמובן הקהילה הטרנסג'נדרית בייצוג ייחודי ושונה ממה שראינו עד כה. בין המשחקים הבודדים שהפכו לי את הבטן והשאירו אותי נחושה לגלות את הסיפור המלא.
למי מכם שלא שעקב באדיקות כמוני אחרי המשחק החדש Tell Me Why, מדובר במשחק מיוחד מכמה וכמה בחינות. המפתחת DontNod, שהביאה לנו את סדרת הדרמה-התבגרות Life is Strange, השקיעה את מירב המאמצים להביא לנו משחק מורכב, מרתק, שמרגש עד דמעות והופך את הבטן עם שאלות קשות ומעניינות.
תגידו לי מה במשחק
Tell Me Why הוא משחק מונע סיפור, מיועד לשחקן יחיד, בו נשחק שתי דמויות מרכזיות: טיילר רונן (Tyler Ronan) ואחותו התאומה אליסון רונן (Alyson Ronan). הסדר בו נשחק בשתי הדמויות מתבצע אוטומטית ולא לבחירתינו, ויכול לבוא לטובתינו או לרעתינו בהתאם לתחושות שלנו ולבחירות שנעשה בכל מצב נתון.
הסיפור שלנו מתרחש בעיירת דיג קטנה ושמרנית בשם דלוס קרוסינג (Delos Crossing), אי שם באלסקה. הלם ותדהמה מכים בקהילה הקטנה עם מותה של מרי אן רונן (Mary Ann Ronan), הן בגלל הנסיבות המחרידות והן בגלל שהרוב לא יכולו להעלות בדעתם שדבר מה שכזה יתרחש בעיירה השקטה שלהם.
את המשחק נתחיל כשמציגים לנו את התאומים אליסון וטיילר, שהולכים להתאחד לראשונה מזה עשר שנים. כבר בשלב הראשוני הזה, אנחנו מקבלים מושג על האופן שבו הדברים עובדים. המשחק יזמין אותנו לברר, לחפש ולהתבונן בחדר בו נמצא כל אחד מהאחים בתורו. אנו נחפש דבר מה על מנת להתקדם לעבר הפגישה המיוחלת בינהם. המשחק מונחה בעיקר מהבחירות שנבצע, אך למרות שזהו החלק העיקרי, הוא לא היחידי.
אנחנו גם נקרא ונצלול עמוק יותר לחומרים מרתקים שמגלים לנו עוד מידע על עברם של התאומים, על המוות של אימם, וכל מי שהיה קשור אליהם בדרך זו או אחרת. מאחר וזהו משחק מונע סיפור, יש הרבה מאד מידע שיש לקרוא על מנת להעמיק ולהבין את העלילה, הדמויות והמקום. יש חשיבות גדולה לעבר ולמידע הרב שנאסוף. באמצעותם, נוכל לפתור חידות ולגלות סודות אפלים במיוחד שהובילו אותנו לנקודה בה האחים נמצאים במשחק.
אחד הפריטים שילוו אותנו לאורכו של Tell Me Why הוא ספר הגובלינים – "The Book of Goblins" שאותו כתבו התאומים יחד עם אימם בילדותם. האם, כך נדמה, שזרה בו תשובות לחידות רבות בהן ניתקל כשנחקור את העבר.
כמו בסדרת Life is Strange, גם כאן יש כוחות על טיבעיים. כשהיו ילדים, התאומים פיתחו יכולות לתקשר בטלפתיות. בבגרותם, הם מגלים שזה לא היה אחד מהסיפורים שדמיינו אלא כוח אמיתי שאיתו הגיע כוח חדש נוסף וחשוב לא פחות: האפשרות לראות שוב זיכרונות שחוו יחדיו. הכוח הזה נחשף אך ורק כשהם חווים רגש עוצמתי שקשור בזיכרון ובמקום בו הם נמצאים. זה לא פשוט לחוות את הזיכרונות הללו שוב כשאתם חוקרים רצח, במיוחד כי כשני אנשים שונים, הזכרונות שלכם מוצגים בצורה שונה. אנחנו כשחקנים נאלץ לבחור מידי פעם על איזה זכרונות אנו מוכנים לסמוך וזה משנה את העלילה ואת ההמשך.
ייצוג בעייריה קטנה ושמרנית
טיילר, אחד התאומים, הוא גבר טרנסג'נדר. החוויות שלו כשהוא חוזר לקהילה השמרנית בה גדל כ"הבת של," נותנות לנו הבנה מעמיקה יותר לחייהם של טרנסג'נדרים ואיתה גם מושגים חדשים שאולי לא הכרנו קודם לכן.
ניתקל רבות באנשים מהעבר של השניים שיתקשו למצוא מילים לברך את טיילר על שובו לעייריה מבלי להזכיר את המגדר ומין איתם הוא נולד. תחושת התיסכול של טיילר מהיחס הזה מוצגת כאן באופן כל כך אפקטיבי, שהיה לי קשה שלא להבין ולהזדהות עם הכאב שלו.
כשאליסון וטיילר מסיירים בעייריה בניסיון למצוא את האנשים שהכירו את אימם, אנחנו "זוכים" לקבל מנה קטנה מהיחס בו בני הקהילה הטרנסית נתקלים כל הזמן. לא אשקר – זה גרם לי לנוע באי נוחות בכיסא לא מעט. מאידך, זכינו גם ליחס מכבד ואפילו מרגש מאנשים שונים ככל שהמשחק התקדם ובהתאם לבחירות מסויימות שעשינו במהלכו.
מאחר ומגוון הדמויות אינו רב, ולא נגלה במהרה, יהיו דמויות שנאלץ לשוב ולשוחח איתן אחרי שנחשוף אמת ומידע שהן לא טרחו לחלוק איתנו קודם לכן. כאן עניין הבחירה מאד חשוב. האם נלך בדרך התקיפה, עם הלב, או השכל הישר? כל בחירה כזאת תשנה ותעצב את המשך המשחק ואת מה שנוכל לגלות.
התברר לי אחרי הפרק הראשון, שיש דברים שאיבדתי במהלך הדרך בגלל בחירה כזו או אחרת. למרות זאת, המתח במשחק מעניין גם אם לא מגלים הכל בפעם הראשונה שמשחקים.
הנופים של אלסקה והקור החודר שלה
המפתחת שיחררה מספר סירטונים שמדברים על הבחירה באלסקה ועל כך שלמקום הזה יש אישיות ומנהגים משלו. אחרי ששיחקתי בשני הפרקים הראשונים של Tell Me Why, אני נוטה להסכים לחלוטין. נכון שאין יותר מידי נופים שייצא לכם לחקור, אחרי הכל זה לא עולם פתוח, אך מהמעט שיצא לי לראות זה ללא ספק מקום מלא קסם, מיסתורין, ויופי רב.
כבר בהתחלה, כששני האחים עושים את דרכם בחזרה לעייריה, אנו נתקלים בנופים מרהיבים של המקום, והקור שסביב. מצד אחד, העייריה והאיזור מצטיירים לנו כמקומות חמים עם אנשים טובים, אבל השלג והאווירה הקרה בה מתקיים המשחק ממחישים את הקור בו ניתקל במהלך המשחק בניסיון לגלות עוד על העבר של התאומים.
הגרפיקה עצמה נראית די פשוטה אך יפה ועדינה. חלק מרכזי במשחק מורכב מסצינות סינמטיות שבהן אנו מקבלים מידע רב אודות הסביבה שלנו, סיפורי הרקע של הדמויות שלנו ואט אט עוד פיסות מידע מעיינות על הסביבה. כמו כן, גם פיתרון חידות וחיפוש אחר תשובות משלב בתוכו סצינות סינמטיות. השילוב של הסצינות והמשחקיות, יחד עם הנופים והמקומות האמיתיים שבאלסקה, יוצרים אווירה קסומה שמקנה למשחק חן ייחודי אף יותר.
נושא בוער
Tell Me Why נוגע בנושא חשוב – דיספוריה מגדרית. דיספוריה מגדרית היא מצוקה נפשית שטרנסג'נדרים סובלים ממנה עקב יחס חברתי למין שלהם שאינו תואם את המגדר שלהם. מין ומגדר אינם זהים; דרך אחת לנסות להבין את זה היא שמין, כפי שהוא מוכרז בלידה, זה מה שיש לנו בין הרגליים, ומגדר קשור למה שיש לנו בין האוזניים. זו אמנם הפשטה גסה, אך זו דרך יעילה להמחיש איך התפיסה הרווחת שמין ומגדר הם זהים אינה נכונה ואף עלולה להיות מסוכנת.
נראה שלמשחק מאוד חשוב להעביר את הנקודה הזו. הדמות הראשית, טיילר, זוהה בלידתו במין שאינו תואם את המגדר שלו, ולכן בבגרותו החל בתהליך להתאמה מגדרית. זה חלק שמאד חשוב לסיפור והמפתחת עשתה את מירב המאמצים להביא ייצוג אותנטי, נכון ומדוייק ככל האפשר לדמות הזאת.
אני באמת מאמינה שהמשחק הזה יכול לתת לנו מושג על מה שטרנסג'נדרים עוברים ואיך אנחנו יכולים להיות אדיבים ומכילים יותר למצבם. הקהילה הטרנסג'נדרית סובלת מתדמית שגויה ופוגענית, עם ייצוג דל עד מאד במדיות השונות. אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות לגעת בנושא הזה דרך משחק שכיבד אותו בצורה מיטיבה כל כך.
Tell Me Why שבה אותי כבר בטריילר הראשון שלו שיצא אי אז בכנס X019. ככל שהתעמקתי בעלילה, בדמויות ובסביבה של הסיפור, נשאבתי עוד יותר פנימה. למרות שיש עוד פרק אחד שטרם יצא, אני ממליצה בחום לכל מי שמתעניין בפשע אמיתי, הקהילה הגאה ובכלל במשחקים מנועי סיפור, לצלול פנימה.
Ori and the Will of the Wisps לוקח את כל מה שהיה חסר במשחק הראשון ומשפר אותו. עם עלילה מרגשת, פסקול יפהפה, ומשחקיות מדוייקת, הוא מציב סטנדרט חדש למשחקי מטרואידווניה.
Ori and the Will of the Wisps הוא משחק המשך למשחק המצויין Ori and the Blind Forest, שבו אנחנו משחקים יצור יערות קטנטן שעוזר להשיב את האור האבוד ליער שבו הוא גר, ובכך מציל אותו מרקבון משחית. משחק ההמשך נשען באופן משמעותי על עלילת המשחק הראשון, אבל נדאג לא לספיילר לכם שום דבר ממנה.
לילה חדש, רגשות מוכרים
Ori and the Will of the Wisps מתחיל כשלאורי מצטרפת ידידה חדשה בשם קו (Ku), ינשופה צעירה שאורי ומשפחתו מלמדים איך לעוף. קו ואורי עפים ליער מרוחק, מתפצלים, ואורי נאלץ לחפש אחר קו ביער החדש. תוך כדי, ובדומה למשחק הקודם, אורי עוזר להציל את היער החדש מרקבון משחית.
בניגוד למשחק הקודם, שהיה יפהפה אך שומם, הפעם אורי לא לבד. ולא, זה לא כי קו נמצאת שם כל הזמן, ולמעשה, קו נעלמת בשניה הראשונה האפשרית וכמעט ולא מנוצלת בצורה מעניינת לאורך כל המשחק, שזה די חבל. אבל לא, אורי לא לבד כי היער החדש שאליו הוא הגיע, ניוון (Niwen), מלא ביצורי יער חמודים יותר ופחות שכולם שמחים לעזור לו.
יצורי היער השונים יספקו את אורי במשימות צד ואפשרויות שונות להשיג יכולות חדשות. אף אחד מהם לא מספק נרטיב מתוחכם, אבל הם מוסיפים יותר עניין לעולם של אורי שהיה חסר במשחק הראשון.
העלילה הראשית של המשחק לא מורכבת יותר מדי, אבל נוגעת ללב לא פחות מבמשחק הקודם. אורי מגיע ליער שכמעט ואיבד תקווה ועוזר ליצורים הקטנים בו לקבל תקווה מחדש. המשחק מציג נבל חדש ומסקרן, אבל פחות עמוק ומעניין מהנבל של המשחק הקודם.
החיים שביער
Ori and the Will of the Wisps לא יותר ארוך מ-Ori and the Blind Forest, ולמעשה, לקח לי פחות זמן להשלים אותו מאת המשחק הראשון. אבל בניגוד למשחק הקודם, היער ניוון מחולק ליותר איזורים שונים שניתן לבקר בהם. מעבר לכך, יש לנו אפשרות בחירה באיזה סדר לבקר באיזורים השונים, שזו אפשרות נהדרת למשחק בז'אנר המטרואידווניה.
כל המקומות במשחק יפתחו בפנינו כוחות חדשים שיאפשרו לנו להגיע לפינות חדשות באיזורים שכבר ביקרנו בהם. זה מעודד אתכם לחקור מקומות לעומק מספר פעמים, כשכל ביקור חדש בהם נשאר מעניין.
חקר העולם רק נופל כשזה מגיע למשימות המירוץ. במשימות מירוץ, כמו שהשם שלהן מרמז, אתם צריכים להגיע מנקודה אחת לשניה בזמן הקצר ביותר. אף אחת מהן לא מאתגרת מדי, אבל הן לרוב דורשות תזמון מדוייק כדי להשלים את המסלול בזמן הקצר ביותר, וזה לרוב פשוט לא מאוד כיף.
פרט למירוצים, חקר העולם ב-Ori and the Will of the Wisps מצויין, ואחד הדברים שהופך אותו לכזה כיפי הוא המוביליות המשתפרת של אורי לאורך המשחק. בתחילת המשחק, אורי מתחיל ללא כל הכוחות שלו מהמשחק הקודם, אבל מהר מאוד צובר את כל הכוחות הקלאסיים, וממשיך ליכולות חדשות שלא היו זמינות במשחק הקודם.
ככל שאנחנו ממשיכים לצבור כוחות, המשחק ממשיך לאתגר אותנו בדרכים שונות שדורשות מאיתנו לשלב את הכוחות כדי להתקדם ולהגיע למקומות חדשים. הכוחות הללו הם יותר מאשר "סיימון" שדורש מאיתנו להפעיל כל פעם יכולת אחרת. חלק מהכוחות דורשים תכנון ויצירתיות וזה הופך אותם לעוד יותר כיפיים לשימוש. בשלבים מתקדמים במשחק, אתם כבר לא מרגישים שאתם מפעילים סדרה של כוחות, אלא פשוט הופכים לגוש קטן וחמוד שטס לאן שאתם מסתכלים. כל זה בזכות השליטה הנוחה באורי ובכוחות שלו.
סורה מפני האור
אבל הכוח החדש המוצלח ביותר שאורי מקבל ב-Ori and the Will of the Wisps הוא היכולת להלחם באויבים באמצעות חרב מאור בשם Spirit Edge. אחרי שבמשחק הקודם יכולנו בעיקר להתחמק מאויבים תוך כדי שאנחנו מורידים להם את החיים מרחוק באמצעות קרני אור שמתבייטות עליהם, במשחק ההמשך קיבלנו מערכת קרב אמיתית, שדומה יותר למשחקים אחרים בז'אנר.
לאורי יש מגוון התקפות, כולל התקפה שתשגר את האויבים לאוויר ותתן לנו לעשות בהם ג'אגלינג, ומנגד, התקפות אוויריות שיתנו לנו לבלות יותר זמן מעל הקרקע. מערכת הקרב מהנה במיוחד, והיא רק ממשיכה להשתפר לאורך המשחק.
ל-Spirit Edge מצטרפים חץ וקשת שאורי מקבל בשלב מוקדם במשחק. אלה מאפשרים לאורי לשחרר עוד התקפות גם כשהוא מרוחק מהאויבים. אורי ממשיך לאסוף עוד נשקים שונים לאורך המשחק, ויש לנו המון מקום לגיוון באיך שאנחנו בוחרים להלחם באויבים במשחק.
זה לא נגמר שם – מעבר לנשקים השונים שאורי מקבל, אנחנו מקבלים גם קריסטלים שמאפשרים לנו לשנות את איך שיכולות מסויימות פועלות. למשל, במשחק יש קריסטל שהופך את החיצים שאורי יורה עם הקשר לחיצים שמתפצלים ויוצרים נזק הקפי. הקריסטלים הללו הם לא רק עוד חפץ לאסוף, אלא ממש משנים את סגנון המשחק ונותנים לו מימד נוסף של עומק.
Ori and the Will of the Wisps לא עוצר בלהוסיף מערכת קרב שכל כך היתה חסרה במשחק המקורי, ומוסיף גם קרבות בוס אמיתיים. במשחק הראשון הדבר הכי קרוב לקרבות בוס שראינו היה סצינות המרדף, שהיו אפיות ומהנות ביותר, אבל בהחלט אנטי-קליימטיות. במשחק ההמשך אנחנו רואים כבר קרבות בוס בגודל מלא, שידרשו מכם, כמובן, להשתמש ביכולת החדשה שפתחתם קצת לפניהם, כיאה למשחק בז'אנר. המשחק מוסיף אבל לא גורע, ולא מוותר על סצינות מרדף אפיות.
היופי שבאופל
Ori and the Will of the Wisps מצליח להיות אפי ומרגש גם בזכות הויזואליות המצויינת שלו. היער ניוון צבוע בשלל צבעים, החל מסגולים וכחולים אפלים, וכלה בצהובים מדבריים, ופריחה אדומה. כל איזור במפה מקבל אופי ייחודי, ומלא גם בפרטים קטנים ברקע שהופכים כל נקודה למעניינת.
הויזואליות הנהדרת של המשחק לא מסתיימת ברקעים, ומתבטאת גם באנימציות של הדמויות השונות, ובמרכזן אורי. כל תנועה קטנה שלכן מתבטאת באנימציה מדוייקת של אורי ולפעמים גם של חפצים רכים במפה, שנותנת תחושה של משקל וכוח. הכל מגיב בצורה מושלמת למה שהייתי רוצה שיקרה, וזה הופך את המשחק למהפנט.
את המסע היפהפה שלכם ביער ניוון מלווה פסקול תזמורתי ומרגש. מכלי נשיפה לכלי קשת, ומקהלה, הפסקול של Ori and the Will of the Wisps עוצמתי, ומדלג בין קטעים שבהם הוא ממתין ברקע, לקטעים שבהם הוא תופס את מרכז הבמה ומגביר את הרגשות שמועברים.
Ori and the Will of the Wisps הוא המשך מצויין למשחק המקורי, שלוקח את כל מה שהיה חסר במשחק הראשון ומוסיף אותו. הוא על הדרך מעט מזניח את חלק מהפוטנציאל של העלילה שלו, אבל התוצר הסופי הוא בכל זאת משחק metroidvania מהטובים שקיימים.
הוא קובע סטנדרט לאיך משחק בז'אנר צריך להבנות, עם פס קול מרגש ואנימציה מפורטת ומדוייקת. המשחק נותן דרכים נהדרות לנוע ממקום למקום, להלחם באויבים, והכל מרגיש טבעי, אינטואיטיבי, ודי מהפנט.
Microsoft חוזרת עם הסימולטור האיקוני שלה במידול של כל פינה בעולם. Microsoft Flight Simulator 2020 הוא בהחלט אחד הפרויקטים המרשימים שנעשו בעולם הסימולטורים עד היום.
הסימולטור הראשון של Microsoft יצא ב-1982 והיה פסגת הטכנולוגיה בשעתו. הוא ניצל את מירב כוח העיבוד של המחשב בזמנו (IBM) והיה ללהיט. מאז יצאו גרסאות נוספות כשהאחרונה היתה ב-2006 עם ריענון קל ב-2014. אז תארו לכם את ההתרגשות שהיתה בקרב טייסי סימולטורים כשהוכרז Microsoft Flight Simulator 2020 באמצע שנת 2019.
משחקי סימולטור של Microsoft היוו תמיד בסיס לקהילה גדולה של טייסים ובקרי טיסה שישבו במגדלי פיקוח וירטואליים. בעוד שהכתר עבר מהסימולטורים של Microsoft למתחרים המעודכנים יותר כמו Prepared של Lockheed Martin ו-Xplane, קהילת טייסי Microsoft חיה ובעטה כל השנים ושמחה על הגעתו של המתחרה החדש שאמור להעלות את הרף כמו שרק Microsoft יודעת.
Microsoft החליטה ללכת על גישה מהפכנית ושונה מכל הסימולטורים שהכרנו, וממשחקים בכלל. הבסיס עצמו של העולם לא יישב על המחשב אלא יוזרם מהשרתים של Microsoft וכך יפתור את בעיית הנפח. כדור הארץ נבנה במלואו באמצעות המפות של Bing ומגיע לגודל אסטרונומי של 2 Petabyte של מידע. זה מה שלקח ל-Microsoft כדי למדל את העולם כולו עד לפרטים הקטנים.
השיטה שבה השתמשו היא שימוש בבינה מלאכותית שתלמד את המפות של Bing ותדע לשחזר אותן בצורה תלת מימדית. כך ישבו מכונות, הסתכלו על מפות, והפכו אותם לעולם תלת מימדי כמעט מושלם. אם תמיד צחקנו על בינה מלאכותית ו-Skynet, אז זה הזמן להתחיל לדאוג.
המידע מופיע בכיס המושב שלפניכם
הממשק של Microsoft Flight Simulator 2020 פשוט עובד טוב. הדבר הראשון שהבחנתי בו היה הטיפים הקטנים בצד שמסבירים מה אומרת כל בחירה. בעיקר בהתחלה כשבוחרים את ההגדרות לברירת המחדל של המשחק. שאר התפריטים מסודרים יפה וברורים. תפריט הבית מכיל את הגלובוס, כדור הארץ בזמן אמת ועליו עשרות אלפי נקודות המייצגות שדות תעופה ונקודות עניין ברחבי העולם. אפשר לשחק עם הממשק של העולם ולשנות דברים בקלות.
אחד המהלכים החכמים שעשו פה הוא שלא צוירו גבולות על מדינות. כידוע כל מפה היא חומר נפץ פוליטי, הגדה המערבית, צפון קפריסין ועוד שלל דוגמאות שקיימות בעולם. Microsoft פשוט לא ציירו גבולות, וחסכו מעצמם את הבעיה.
המפה שבצורת כדור הארץ מאפשרת למנוע חיפוש בסיסי ביותר, שחסרות בו תוצאות שהייתי מצפה ממנוע חיפוש למצוא. הייתי מצפה מ-Bing להיות מסוגלת למצוא כתובות או נקודות עניין מעבר לבסיסיות. למשל חיפוש של פירמידות כן הניב את הפירמידות במצריים אך Sagrada לא מצא כלום בברצלונה. גם פתח תקווה לא מופיעה בחיפוש, אבל זה לא מפתיע וכנראה נאמן למציאות. חיפוש בעברית אינו קיים גם כן, אבל ניתן למצוא נקודות לפי קווי אורך וגובה כמו ב-GPS.
ממשק מזג האוויר לא פחות ממדהים וניתן לבחור בין מזג אוויר חי, מזג אוויר קבוע מראש וקסטומיזציה מלאה של הגשם, השלג, העננים הברקים ושעות היום. את כל זה ניתן גם לשנות במהלך הטיסה עצמה.
תפריט האפשרויות גם בנוי מעולה ונותן תיאור מובן של כל אפשרות והמשמעות שלה, אך הדבר שהכי הרשים אותי היה תפריט השליטה. כפי שאתם ודאי יודעים, טייס שמכבד את עצמו משתמש ב- HOTAS או Yoke. אם זה נשמע לכם כמו קללות ביידיש אז הכנו לכם מדריך קצר שיסביר על המכשירים הללו.
תפריט השליטה של Microsoft Flight Simulator 2020 פשוט מעולה. הוא מזהה את כל הציוד ההיקפי שיש לי, ומציע אפשרות קסטומיזציה וחיפוש מצוינת. מעולם לא היה קל יותר להכין HOTAS לטיסה, ורואים שמי שעשה את זה מבין בסימולטורים ויודע כמה חשוב להתאים את השליטה במטוסים. רק נקודה אחת שלא היתה מובנת לי היא הבחירה במצערת ככפתורים ולא כציר. לרוב האנשים זה לא אומר הרבה, אבל עבורי, כטייס סימולטורים, זו בחירה לא מובנת, ועדיף לתת את האופציה של גם וגם כמו שעשו בשאר המקרים.
תסתכל עליי, אני הקפטן עכשיו
המטוסים של Microsoft Flight Simulator 2020 באים בצורות רבות אך לא כל כך מגוונות. בגרסת הפרימיום של המשחק יש כ-30 מטוסים מתוכם 22 מטוסי פרופלור, 3 מטוסי טורבו פרופלור, שני מטוסי נוסעים סילוניים, ושלושה מטוסי נוסעים (Airliner). כפי שאתם שמים לב, מטוסי פרופלור שולטים כאן ובפער ניכר. חסרים לי מטוסי סילון, במיוחד צבאיים, וגם מסוקים נעדרים מהתמונה, למרות שניתן למצוא מנחתי מסוקים על המפה, אז זה אולי שמור לפיתוחים עתידיים.
גם בחירת המטוס מאפשרת קסטומיזציה, החל מרמת מספר המטוס, דרך סוגי תקלות אפשריות וכלה בכמות הנוסעים והדלק במטוס. רמות הדיוק של הקוקפיט מרשימות. אני עוד לא מכיר את כל 30 המטוסים שיש במשחק אבל באלו שכן טסתי מצאתי נאמנות גבוהה למקור. כמובן שרצתי לבדוק באינטרנט סרטונים כדי לראות עד כמה הם דומים וזה נראה דומה מאוד. אפילו חוברות הפעלה של מטוסים קיימים טובות ל-Microsoft Flight Simulator 2020.
פה עשו המפתחים מהלך שהוא לא פחות ממבריק והמציאו את הצ'קליסט. זהו בעצם סדר הפעולות להנעת מטוס. לא צריך להכיר את המטוס, לא צריך לדעת אפילו איפה נמצא כל כפתור. פשוט עקבו אחרי הצ'קליסט ותוכלו להניע כל מטוס, החל מה-Icon A5 ועד ל-Dreamliner. אני לא יודע להגיד בוודאות עד כמה המודל מדוייק, אבל אני יודע שבואינג הם שכנים של Microsoft Flight Simulator 2020 והם עבדו בצמוד על המטוסים הללו.
מודל התעופה עצמו נראה גם כן מציאותי למדי ותנועת המטוסים באוויר מרגישה אמיתית עד כמה שאני יכול לאמוד. אין ספק שעולם הסימולטורים עשה מהלך גדול בארבעים השנים מאז הסימולטור הראשון שלהם.
אם מודל תעופה ריאליסטי מלחיץ אתכם, אל חשש, יש הרבה אפשרויות שליטה במטוס וניתן להתאים את רמת הריאליזם מול הקלות שבהפעלת המטוס כפי שתרצו. Microsoft Flight Simulator 2020 ישמח לעזור לכם להטיס את המטוס כמה שרק תרצו – במידת הצורך, הוא ימריא בשבילכם וינחת בשבילכם, ויתן לכם שליטה מלאה או חלקית, תוך כדי שהוא עוזר למנוע נזק מסויים למטוס. בנוסף לסיוע הזה, יש שלוש רמות טיסה שניתן לבחור מהן: Assisted, Middle Ground, ו-True to Life. יש המון אספקטים שונים בהטסה, ולכל אחד מהם אפשר לבחור את רמת הטיסה המתאימה. באמת שלא צריך להיות אמיליה ארהארט בשביל לגרום לכלים האלה לעוף.
בנוסף לכך, גם מי שמטיס את המטוסים בצורה הכי ריאליסטית יוכל להנות משלל אפשרויות של טייס אוטומטי שיקלו על הטיסה עצמה, החל משליטה על הגובה ואיזון, ועד הגעה ליעד לפי GPS. מפתחי Microsoft Flight Simulator 2020 חברו לחברת Garmin לצורך הסימולטור ובחלק מהמטוסים מותקנים מכשירי GPS אמיתיים (אבל לא באמת, זה סימולטור) שמאפשרים למחשב המטוס לנווט את דרכו לאיזה יעד שתרצו.
כל תאי הטייס הינם בעלי כפתורים שניתן ללחוץ עליהם ובכך לשלוט על מערכות המטוס, החל מתדרי רדיו, המצערת וההגאים, ועד למערכות מיזוג האוויר. אבל אל דאגה, לכל דבר יש קיצור במקשים שיחסוך לכם את הצורך להתעסק בזה אם לא רציתם מעולם להקליק על כפתורים. לא כל המקשים עובדים, אבל אלו שחשובים כן.
בנוסף לכך, יש מערכת תקשורת שלמה עם מגדלי הפיקוח, דרכם ניתן לבקש בקשר פעולות או לחלופין לתת לטייס המשנה, כלומר למחשב, לבצע אותן.
המשחק עצמו תומך בריבוי משתתפים ואפשר לטוס ביחד עם חברים או אנשים רנדומליים. ניתן גם להכניס תנועת מטוסים אמיתית לתוך המשחק עצמו, אבל בימי הקורונה ניתן לראות שהשמיים יחסית ריקים.
כמו כל Microsoft Flight Simulator גם הסימולטור הזה מחובר ל-Vatsim שמאפשר לאנשים לדמות מגדלי פיקוח ולתת לשחקנים אחרים לשלוט במגדל הפיקוח. זהו מאפיין מאוד בולט של סדרת Microsoft Flight Simulator והוא חלק אינטגרלי מהקהילה שיש סביב הסדרה.
שימו לב לנוף מהחלון
במשחק תוכלו להמריא או לנחות בכ-37,000 שדות תעופה כשמתוכם עד 30 שדות נבנו באופן ידני ועוצבו על ידי מפתחי הסימולטור לדיוק מירבי. אבל אל תטעו, גם אלו שנעשו באמצעות מחשב מרשימים לא פחות. שדות התעופה הומים באנשים, רכבים ומפעילים. יש שערים ושרוולים והתחושה היא אמיתית לגמרי. גם המטוסים עצמם נבנו בדיוק רב, וקל מאוד להטעות אנשים לחשוב שאלו מטוסים אמיתיים. Microsoft Flight Simulator 2020 בהחלט מתעלה על עצמו, בעיקר בהדמיית העולם החיצוני.
כשהמשחק הוכרז הוא עורר עניין בקרב שחקנים רבים ולא רק בגלל שתחום הסימולטורים נהיה מעניין. זו היתה נישה ונשארה נישה בעולם הגיימינג. אבל מה שהובטח היה עולם שלם שנוצר באמצעות תוכנה. Microsoft Flight Simulator 2020 לוקח את המפות שלהם של Bing וממדל באמצעותו את העולם כולו, וזה עובד. העולם של Microsoft Flight Simulator 2020 הוא עולם אמיתי, מדוייק ושוקק חיים וירטואליים: מכוניות נוסעות לשום מקום, אורות בלילה, עצים, הרים ואפילו בעלי חיים.
הגרפיקה של המשחק היא מעבר למהממת, והיא הדבר הכי מציאותי שראיתי במשחק אי פעם. העננים נראית אמיתיים, כמו גם השלג והסופות. לקחתי את המטוסים לכל פינה בקצוות העולם, מים המלח ועד האוורסט, מאנטרקטיקה ועד הפיורדים, ממדבר סיני ועד למנהטן. בכל מקום הגרפיקה היממה אותי ואת כל מי שראה. משחק האור והחושך, היום והלילה פשוט מצוין, העננים מרגישים אמיתיים והשקיעות מעלפות כמעט כמו במציאות.
השליטה על המצלמות קצת מסובכת ולקח לי זמן ללמוד אותה אבל היא מאפשרת לצלם תמונות שלא יביישו את מיטב הצלמים.
לא הכל מושלם עם זאת, תל אביב נראית כמו עיירת מערבונים עם בקתות עץ, אבל בהתחשב בבניה כאן, אולי זה לא היה כזה נורא למדל אותה כך. בכל מקרה, אפשר לראות פה ושם פספוסים, ואפשר לראות את תמונות הלווין מפספסות מדי פעם. אבל בשביל מפה שמכסה 500 מיליון קילומטרים רבועים נעשתה כאן עבודה ממש טובה. אני בטוח שהבינה המלאכותית של Microsoft Flight Simulator 2020 לא סיימה את עבודתה ונתחיל לראות מקצי שיפורים עם הזמן, כמו גם כלי טיס נוספים כיוון ש-Microsoft Flight Simulator 2020 פתוח למודים ואפשרויות של צד ג' ויתן לאנשים לפתח דברים נוספים למשחק, בתשלום ובחינם.
Microsoft Flight Simulator 2020 הבטיח וקיים. המשחק מהודק ועשוי לעילא ולעילא. העולם כולו מודל בצורה יוצאת מן הכלל והחברה לא התפשרה על מידול אמיתי ומדוייק של כל המטוסים. לא מדובר כאן באיזו גרסה תלת מימדית מתחרה ל-Google Earth, אלא בסימולטור אמיתי שמעניק חוויה מהקרקע ועד מעל לעננים.
גם השיהוקים שהגיעו עם המשחק ביום ההשקה פעוטים יחסית למשחקים שמגיעים היום והם בהחלט הצליחו להציב רף גבוה ואף לעמוד בו. המשחק זמין גם ב-Xbox Game Pass, כך שגם מי שאינו בטוח שזהמשחק יקרוץ לו יש את האפשרות לנסות אותו לחודש.
כאן הקברניט ואני מאחל לכולכם טיסה נעימה.
מפתחת: Asobo Studio
מפיצה: Xbox Game Studios
תאריך יציאה: 18 לאוגוסט, 2020
ז'אנר: סימולציה
זמין על: Xbox One, PC
בוקר על: PC
עותק הביקורת של Microsoft Flight Simulator 2020 סופק על ידי בנדא מגנטיק.
כחלק מהמגוון הרחב של המשחקים שזכינו לראות בתצוגת Xbox Games Showcase אתמול, זכינו להצצה על כמה משחקים שעתידים לצאת לקונסולה החדשה וגם ל-Xbox Game Pass אותו מציעה החברה, ביניהם Tell Me Why, משחק מונחה נרטיב חדש מבית המפתחת המוכרת DONTNOD Entertainment.
Tell Me Why הוא ללא ספק אחד המשחקים להם אני הכי מחכה. חלקכם אולי זוכרים את הפעם הראשונה שסיפרנו לכם לראשונה על המשחק. אני חייבת להודות שהוא תפס אותי מהרגע הראשון.
טיילר (Tyler) ואליסון (Alyson) הם שני אחים תאומים שבעקבות אירוע אפל בעברם נמנע מהם להיפגש כעשור. ניתן להסיק שטיילר בצעירותו כבר הבין כי נולד למגדר הלא נכון וככל הנראה זאת היתה הסיבה לתקרית. בטריילר חדש שיצא באירוע, זכינו להכיר ולראות עוד מאותו סיפור אפל ולהחשף למה שנראה כמו כוחות מיוחדים שיש לשניים.
כפי שהבנו כבר בטריילר הראשון, טיילר, שהוא גבר טרנסג'נדר, הביא ככל הנראה את אימו לעשות מעשה לא יעשה כשהיא מכוונת אליו רובה. בטריילר החדש אנחנו מבינים שהיא זו שככל הנראה נפגעה וכתוצאה מכך שני הילדים הופרדו לזמן רב כל כך. כמובן שכמו כל טריילר טוב, המסתורין רק מתגבר בטריילר הזה.
ממה שידוע לנו עד כה, שני האחים מגיעים יחד אל אותו בית בו היתה התקרית, ומנסים לסגור את הפרק הזה בחייהם. די מהר הם מבינים כי ההגעה למקום רק פתחה פרק חדש ומורכב והם מתחילים, כך נדמה, לראות חיזיונות של עברם בכל פעם שהם שומעים או רואים משהו שמעורר בהם תגובה אמוציונלית חזקה.
נוסף לכך, ידוע לנו כי המשחקיות של Tell Me Why תהיה דומה מאוד למשחקיות של Life is Strange של אותה מפתחת. הסיפור מורכב ומתפתח על פי הבחירות שאנו עושים במהלך המשחק, לכן למשל, כחלק מהטריילר, אנו נתקלים בדמותו של שריף מקומי שמייעץ לטיילר להניח לדברים "כי תמיד יש ברירה אחרת".
דבר אחרון והמרגש ביותר שקיבלנו מהטריילר זה תאריך היציאה של הפרק הראשון. כאמור, המשחק מחולק לפרקים, קצת כמו Life is Strange, וכל הפרקים יגיעו ל-Game pass, גם לשחקני הקונסולה וגם ל-PC. הפרק הראשון, שיהיה זמין ב-Xbox One ו-PC צפוי לצאת בתאריך ה-27 באוגוסט. כמובן, מי שמעוניין לרכוש את המשחק יוכל לרכוש אותו גם ב-Steam.
אתמול בפרזנטציית Xbox Games Showcase של חטיבת המשחקים של Microsoft, הוצגו לא מעט משחקים. המשחק שצד את עיני הוא משחק חדש בעולם ישן של חברת Obsidian Entertainment שייקרא בשם Avowed לפי הטריילר הקצר ששחררה החברה.
חברת Obsidian Entertainment מוכרת בעיקר בשל משחקי התפקידים המעולים שלה כמו Neverwinter Nights 2, Fallout New Vegas, Pillars of Eternity והמשחק האחרון The Outer Worlds שיצא בסוף 2019. החברה נרכשה בשנת 2018 בידי חברת Microsoft אך למרות זאת המשחק The Outer Worlds הספיק לצאת ולהיות מופץ על ידי Private Division. מאז הספיקה החברה להציג משחק אחד תחת Xbox Games Studios בשם Grounded. אבל Avowed יהיה משחק התפקידים הראשון שלה תחת Microsoft.
Avowed מתרחש בתוך עולם המשחק של Pillars of Eternity בשם Eora. הטריילר לא חושף הרבה, אבל מספר על העולם שידע מלחמה אך נטש את שבועותיו ואמונותיו ולכן על הגיבור להציל אותו מהיצורים שנוצרו עקב כך. מעבר לכך, לא ידוע לנו כלום למעט העובדה שמדובר במשחק מגוף ראשון בפנטזיה גבוהה.
בסוף הטריילר נראה הגיבור ממבט ראשון כאשר ביד ימים חרב וביד שמאל הוא מצייר רונה שהופכת את היד שלו לנשק קסום בעודו מחכה ליצור מסתורי העומד להגיח מתוך הלהבות. החלק האחרון, שנראה כאילו הוא לקוח מהמשחק עצמו, מאוד הזכיר לי את Skyrim, בעוד שציור הרונה וצורתו הטבעתית של הלחש הזכיר לי את המשחק The Wizards שיצא למציאות מדומה ומאפשר להפעיל קסמים בעזרת מחוות ידיים. אם לא הייתי חושש לזכויות יוצרים, הייתי אומר שהסצנה מזכירה את סצנת הבאלרוג משר הטבעות.
המילה Avowed משמעותה להיות מוצהר או מושבע, וזה מתיישר עם הטריילר שבו מספר הקריין כי האומה שכחה את שבועותיה וזנחה אותם. מי יודע, אולי אפילו נוכל לצעוק שבועות כמו Dragonborn.
אנחנו לא יודעים כמה מעולם המשחק של Pillars of Eternity יהווה נדבך משמעותי מהמשחק עצמו, למעשה אנחנו בכלל לא יודעים שום דבר על המשחק בשלב הזה. אנחנו רק יודעים שזהו משחק התפקידים הראשון של Obsidian תחת חברת Microsoft ושהוא יהיה בלעדי ל- Xbox Series X ולחלונות במחשב האישי ויהיה זמין ב- Game Pass של Microsoft.
חטיבת המשחקים של Microsoft הציגה גידול אדיר בחצי השנה האחרונה והמגמה של גדילת כמות השחקנים והמנויים ל-Xbox Game Pass ממשיכה. חברת Microsoft משקיעה הרבה בתחום והרכישה של Obsidian מעידה על כך. המשחק נראה כמו אחד מהמשחקים הגדולים שצריכים לצאת לקונסולה ואנחנו נחכה לראות כיצד תצליח החברה במשחקי פנטזיה לאחר רצף ארוך של משחקי מדע בדיוני, והאם יצליחו לשחזר את הקסם של Neverwinter Nights 2.
