הרימייק של Ocarina of Time לוקח את אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים ונותן לו את מה שהיה חסר לו: גרפיקה עוצרת נשימה, 60 פריימים יציבים, קפיצה ומצלמה חופשית. הוא קל, הוא לא מנסה לאתגר, והעולם שלו קטן יחסית, אבל הקסם נשאר בדיוק איפה שהיה. זו הדרך הכי טובה לחוות אותו מחדש, ונקודת כניסה מצוינת לכל מי שעוד לא פגש את לינק.
יש משחקים שהם קלאסיקה, ויש משחקים שהגדירו מחדש מה זה בכלל משחק תלת ממדי. The Legend of Zelda: Ocarina of Time יצא ב-Nintendo 64 בשנת 1998, ועד היום הוא נחשב לאחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו אי פעם. הוא הקדים את זמנו בכמעט כל תחום: נעילה על אויבים, מקדשים מורכבים בתלת ממד, עולם פתוח שמרגיש חי ומוזיקה שהיא חלק מהמשחקיות עצמה.
עכשיו, כמעט שלושה עשורים אחרי, נינטנדו בנתה אותו מחדש מהיסוד ל-Switch 2. הפעם זה לא שדרוג גרפי ולא הסבה, אלא רימייק מלא שפותח בתוך נינטנדו, בצוות EPD Production Group No. 3, אותו צוות שעומד מאחורי Breath of the Wild ו-Tears of the Kingdom, עם עזרה של Bandai Namco Studios. המשחק יצא ב-5 בנובמבר 2026, ונראה שהעולם חיכה לו: 5.2 מיליון עותקים נמכרו בארבעה ימים בלבד, מה שהפך אותו למשחק הנמכר הכי מהר שנינטנדו הוציאה ל-Switch 2.
לי יש היסטוריה יחסית צעירה עם המשחק הזה. בשנת 2021 קניתי 3DS במיוחד כדי לשחק בגרסה של Ocarina of Time שיצאה לקונסולה הזו. הגעתי יחסית רחוק, אבל לא סיימתי אותו. בסוף, הגיל של המשחק הוא שניצח אותי. אז נכנסתי לגרסה החדשה עם הרבה ציפיות, וגם עם חשבון פתוח.
למי שלא מכיר את הסיפור, Ocarina of Time מתחיל ביער של ה-Kokiri, שם לינק הוא הילד היחיד בלי פיה משלו. מהר מאוד הוא מוצא את עצמו בהרפתקה שלוקחת אותו הרחק מהבית, מול Ganondorf, שרוצה לשים את ידיו על ה-Triforce, הכוח שיכול לשנות את גורלה של Hyrule כולה.

חשוב גם לזכור כמה המשחק הזה השפיע על כל מה שבא אחריו. מערכת הנעילה על אויבים, שבזכותה קרבות תלת ממדיים הפכו לברורים ונוחים, נולדה כאן, ואפשר למצוא גרסה שלה כמעט בכל משחק פעולה מאז, מ-Dark Souls ועד God of War. גם הכפתור שמשנה את הפעולה שלו לפי ההקשר, ועולם שבו יום ולילה מתחלפים ומשפיעים על מה שקורה בו, היו חידוש של ממש בשנת 1998.
ההגדרה של משחק זלדה
הדבר הראשון שמרגישים הוא כמה Ocarina of Time הוא משחק זלדה במלוא מובן המילה. הוא משלב פשטות קסומה עם פאזלים כיפיים, ובכל מקדש יש את הרגע הזה שבו משהו מתחבר בראש והדלת הבאה נפתחת. הסיפור פשוט, המבנה ברור, והמשחק יודע בדיוק מתי לתת לך לחקור ומתי להוביל אותך קדימה.
חשוב להגיד את זה בכנות: המשחק די קל. הוא לא מנסה לאתגר אותך, הקרבות לא מסובכים, ומי שמגיע מ-Elden Ring או אפילו מ-Tears of the Kingdom לא ימצא כאן מבחן מיומנות. אבל זה לא הפריע לי לרגע. Ocarina of Time הוא לא משחק שבא לשבור אותך, הוא משחק שבא להנות ממנו, והוא מהנה בכל רגע נתון.
המקדשים הם הלב של המשחק. כל אחד מהם בנוי סביב חפץ מרכזי שמשנה את הדרך שבה מסתכלים על החדרים, ויש את הסיפוק הזה כשמבינים סוף סוף איך להגיע לתיבה שראית לפני עשר דקות מהצד השני של הקיר.

הרימייק גם מוסיף כלי חדש שעושה הבדל של ממש: Threads of Time. המערכת הזו עוזרת להתמצא במשחק, כך שלא תתבלבלו ולא תמצאו את עצמכם תקועים בלי לדעת איך להתקדם. במקור, לא מעט שחקנים בילו שעות בהליכה בין אזורים בניסיון להבין מה פספסו, או חיפשו את התשובה במדריך. עכשיו המשחק פשוט מכוון אתכם בעדינות לכיוון הנכון, בלי לקחת מכם את ההנאה של לפתור את הפאזלים לבד.

כנראה המשחק הכי יפה שנינטנדו הוציאה
ואז יש את הגרפיקה. אני לא מגזים כשאני אומר ש-Ocarina of Time החדש הוא כנראה המשחק הכי יפה שנינטנדו הוציאה אי פעם. כל אזור מוכר נבנה מחדש לגמרי, מהיער של ה-Kokiri ועד Hyrule Field, והכול נראה כמו הגרסה שדמיינו כילדים כשהסתכלנו על הפוליגונים של 1998.
הבחירה האמנותית המעניינת ביותר נוגעת לדמויות. למי שלא ידע, עיצוב הדמויות מבוסס על בובות מריונטה. מנהלת האמנות של המשחק, איה שידה, סיפרה בראיון הרשמי של נינטנדו שהצוות חיפש תחושה של הצגת תיאטרון בובות, ולא ריאליזם רגיל. התוצאה מרתקת: מצד אחד הכול נראה כמעט היפר ריאליסטי, עם חומרים, בדים ותאורה מרשימים, ומצד שני הדמויות נשארות קסומות ומצוירות, עם מפרקים קצת מוגזמים ופנים שנראות כאילו מישהו גילף אותן ביד. והשילוב הזה נותן למשחק מראה שאין לשום משחק אחר.

והכי חשוב, כל היופי הזה לא בא על חשבון הביצועים. המשחק רץ מושלם על 60 פריימים יציבים, בלי נפילות שהרגשתי לאורך המשחק. אחרי שנים שבהם משחקי זלדה של נינטנדו סבלו מנפילות ביצועים, זה הישג שראוי לציין.
קפיצה ומצלמה: סוף סוף מרגיש מודרני
הדבר שהכי עזר לגרסה החדשה להרגיש כמו משחק של 2026 הוא שני שינויים שנשמעים קטנים: קפיצה ושליטה חופשית במצלמה. במקור, לינק קפץ אוטומטית מקצה של משטח, והמצלמה הייתה עניין של מזל ושל לחיצה על כפתור המיקוד. עכשיו אפשר לסובב את המצלמה כמו בכל משחק מודרני ולקפוץ מתי שרוצים, וההבדל בתחושה עצום.
בדיוק פה הגרסה של ה-3DS איבדה אותי לפני כמה שנים, ובדיוק פה הרימייק הצליח. השליטה כבר לא מרגישה כמו מאבק בזמן, והמשחק סוף סוף זורם כמו שהוא אמור לזרום.
מעבר לזה, יש כאן גם גלגל חפצים וקיצורי דרך שחוסכים לא מעט ניווט בתפריטים, סצנות מדובבות, Castle Town שנבנה מחדש בתלת ממד מלא במקום הרקעים הקבועים של המקור, ואפשרות לנגן באוקרינה דרך המיקרופון של הקונסולה. כל התוספות האלה נבנו סביב המשחק המקורי, בלי לשנות את הלב שלו.
פסקול שלא יוצא מהראש
אני מודה שאני לא מהשחקנים ששמים לב במיוחד לפסקולים. אבל הפסקול של Ocarina of Time מדהים. הוא עבר עיבוד תזמורתי מלא, והמנגינות שכולנו מכירים, מהשיר של Saria ועד הנושא של Hyrule Field, נשמעות פתאום גדולות, חמות ומלאות חיים.
זה פשוט פסקול מהנה, מהסוג שעושה חשק לחזור ולהאזין לו שוב ושוב גם אחרי שסוגרים את הקונסולה. במשחק שבו המוזיקה היא חלק מהמשחקיות עצמה, והאוקרינה היא כלי מרכזי בהתקדמות, זה לא פרט שולי.

עולם קטן, אבל מלא סודות
כאן מגיעה ההסתייגות הגדולה שלי. העולם של Ocarina of Time מרגיש גדול, ובטח הרגיש עצום כשהמשחק יצא במקור, אבל בפועל הוא די קטן וריק. אחרי Breath of the Wild ו-Tears of the Kingdom, קשה שלא לשים לב ש-Hyrule Field הוא בעיקר מעבר בין אזורים, ולא מקום שיש בו הרבה מה לעשות.

ובכל זאת, העולם הזה מחביא לא מעט סודות. יש חפצים לאסוף, פינות נסתרות ומערות קטנות, והוא גורם לך לרצות לחקור אותו גם כשאתה יודע שהוא לא באמת עולם פתוח במובן המודרני. זה לא Breath of the Wild, וזה גם לא מנסה להיות. זה עולם שנבנה סביב המקדשים והסיפור, ובתוך הגבולות האלה הוא עובד מצוין.
אז למי זה מתאים?
לכולם, וזה אולי המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לרימייק. מי ששיחק במקור יקבל את הדרך המדהימה ביותר לחוות אותו מחדש, עם כל מה שהיה חסר לו לפני כמעט שלושה עשורים. מי שמעולם לא שיחק בו, או אפילו מעולם לא שיחק במשחק זלדה, יקבל נקודת כניסה מושלמת לסדרה: קלה, נגישה, יפה להפליא, ומלאה בקסם שבזכותו הסדרה הזו הפכה לאגדה.

המבקרים אגב מסכימים: המשחק קיבל ציון ממוצע של 95 ומעלה ב-Metacritic, והמכירות שלו מסחררות. אחרי הצלחה מסחררת כזאת, נקווה שנינטנדו תשתכנע ותביא לנו במהרה גם את Wind Waker ואת Twilight Princess, אחרי טיפול זהה.
הגיל של המשחק ניצח אותי לפני כמה שנים. הפעם, אחרי ההמתנה לרימייק, אין לו שום תירוץ.
מפתחת: Nintendo EPD
מפיצה: Nintendo
תאריך יציאה: 5 בנובמבר 2026
ז'אנר: הרפתקאות, פעולה
זמין על: Nintendo Switch 2
בוקר על: Nintendo Switch 2
עותק הביקורת של Ocarina of Time סופק על ידי נינטנדו ישראל




![Gears of War: E-Day ביקורת: לחוות את הקטסטרופה Two heavily armored soldiers collide in a fiery melee amid a ruined industrial battlefield, sparks flying around them.] ,](https://gamerspack.co.il/wp-content/uploads/2026/10/GoW_EDAY_Versus_Final-6a67ac11d1548-scaled-1-218x150.jpg)


































