Star Wars Squadrons ביקורת: האמפריה מכה שנית

עם רצפת מיומנות נמוכה ותקרה גבוהה Star Wars Squadrons מאפשר לכל אחד לקחת חלק בקרבות חלל אפיים. המשחק ייקח אתכם לטיול ולא לוקח את עצמו ברצינות יתרה.

תור הזהב של הסימולטורים חוזר ובגדול. אחרי Microsoft Flight Simulator הגיע תורו של סימולטור החלל Star Wars Squadrons שמנסה לשחזר את X-Wing המוצלח. לכן, כשישבתי לשחק Star Wars Squadrons היה לי בראש משחק ארקייד מלא אקשן ולייזרים. מה שהתברר כנכון ברובו, אך לא לגמרי. Star Wars Squadrons מציע פן הרבה יותר טקטי מירי אינסופי ושליטה טכנית גבוהה על הכלי. מהצד השני, הוא מאוד פשוט לתפעול ויחסית קל להיכנס אליו גם למי שלא מיומן בשליטה במשחקי חלליות.

תולדות הרפובליקה של Star Wars

המשחק בנוי מקמפיין קצר לשחקן יחיד, משחקי אונליין הכוללים קרבות חלל של 5 נגד 5, או קרב גדול של האימפריה כנגד הרפובליקה שבו צריך להביס את ספינות האויב. 

הקמפיין עצמו מתרחש קצת אחרי הפרק השישי, לאחר השמדת כוכב המוות השני, כשהאימפריה מנסה נואשות לאחוז במה שנותר ממנה. עכשיו תורם של המורדים, או הרפובליקה החדשה המתהווה, ליצור נשק חדש שיפר את האיזון ואילו האימפריה מנסה לצוד אותם ולהרוס את הנשק שובר השוויון. לא מדובר כאן באיזו עלילה יוצאת דופן, אלא בסיפור Star Wars קלאסי של טובים נגד רעים, טוויסטים בעלילה ודאוס אקס מאכינה כמו שרק Star Wars יודעים לעשות.

החלק המיוחד יותר הוא זווית הראייה על הסיפור משני צידי המתרס. במהלך 14 המשימות שתבצעו תהיו טייסים מטעם הרפובליקה ומטעם האימפריה, ותראו את הנרטיב מתגלגל משני הצדדים. הרעיון ממש טוב ומקדם את העלילה בצורה אורגנית מבלי לבצע מהלכים מאולצים.

הסיפור לא מנסה לצייר את האימפריה כצד שניתן להזדהות איתו, וזה קצת חבל. כמי שטס מטעם Titan Squadron, היה לי קשה להתחבר להחלטות של המפקדים. זה ידוע שג'ורג' לוקאס אוהב להציג סיפור עם התפלגות ברורה של טובים ורעים, אבל דווקא ציפיתי שהפעם יהיה יותר אפור. בייחוד כי כאן נותנים לי לשחק בתור האימפריה. מכיוון שמדובר על אותו צוות הכותבים שכתב עבור Star Wars Battlefront 2, ששם דווקא דברים היו פחות פשוטים, הייתי מצפה גם כאן ליותר מורכבות.

לפני כל טיסה, תוכלו להפגש עם חברי הטייסת שלכם לדיאלוגים קצרים, כדי לגלות טפח נוסף מהעלילה. בגלל שהמשחק נותן לכם לבחור שם לדמות שלכם בטקסט חופשי, התוצאה היא שלכל הדמויות קוראים בשם שלהן, ורק לכם קוראים ב-call sign שלכם. זה מאוד שובר את האימרסיה במשחק, וחבל. אני חייב להודות שהיו חלקים שפשוט דילגתי על הדיאלוגים הללו, כי המונולוג המשמים של הדמויות עייף אותי.

כמו שרק Star Wars יודעים לעשות, הסיפור הוא אפי, מרשים, ואתם תתקלו בהרבה רפרנסים לסרטים ולדמויות מהעולם. בין אם זו Hera או Sloane או אפילו Dragon Void Race של האן סולו.

מציאות מדומה מנצחת

המשחק מצליח לשלב את המכניקה יפה בתוך העלילה. באופן די מפתיע, המשימות מגוונות והלימוד של החלליות מתיישב די טוב עם העלילה.

המשחק תומך ב-VR בצורה יוצאת דופן, ואת החלק הארי שיחקתי עם משקפי מציאות מדומה. השליטה במשחק דרך מציאות מדומה מעולה, והעברתי שעות על גבי שעות עם הקסדה עלי. זה הרגיש נוח, זורם וקל.

גם הממשק נוח ובכלל נראה שהמשחק ממש מתאים למציאות מדומה, אולי אפילו יותר ממסך שטוח. אחד הדברים המצוינים שהכניסו לו זה כפתור Toggle למציאות מדומה שמאפשר להכנס ולצאת מהמצב הזה בלי להתחיל את המשחק מחדש או להכנס לגרסה אחרת שלו. קליק ואתם במציאות מדומה, קליק נוסף ואתם בחוץ חזרה.

את רוב המשחק שיחקתי עם HOTAS, שמאפשר שליטה הרבה יותר גבוהה בכלי וגישה מהירה להרבה מערכות. לדעתי זה הרבה יותר קל לשחק כך, בטח ובטח לעומת עכבר ומקלדת או בקר. למשחק הספיק לצאת Patch שתיקן בעיות שהיו בשליטה ב-HOTAS, למרות שאני אישית לא נתקלתי בהן.

להנעל על היריב

מערכת הטיסה עצמה די מאכזבת. יכולת השליטה בחללית לא מדויקת, וחסרו לי הרבה יכולות שהייתי מצפה מחללית. למען האמת, החללית מתנהגת יותר כמו מטוס מאשר חללית, וזה חבל. כדי לפצות על כך, המשחק מציע כמות גבוהה של מערכות שנותנות יתרונות נקודתיים לכל סיטואציה. אפשר להתעלם מהן, ואפשר לשלוט בהן, וזה ההבדל בין טייס טוב לטייס גרוע.

המטרה העיקרית של זה היא ליצור רף כניסה נמוך למשחק, אבל מצד שני לתת אפשרות להתמחות וכן לתת ביטוי ליכולות של כל שחקן. אני חושב שבנקודה הזו המפתחים תפסו את זה די טוב – מרווח התמרון במשחק גבוה ונותן לכל אחד להכנס לחללית ולירות ברעים. אפשר להיות בינוניים וסבירים ואפשר להיות אייסים, הכל תלוי בשחקן. 

המורכבות של החלליות השונות מרשימה. החלליות מציעות מגוון אפשרויות קסטומיזציה כמו בחירת סוגי לייזר, בחירת סוגי טילים או מערכות משנה. יש גם הבדלים בין חלליות שמתאימות לדוגפייט, הפצצה, תמיכה – הכל בדיוק כמו במשחקים אחרים. לכל צד של הסיפור יש את החלליות שלו עם היתרונות והחסרונות של כל חללית. לחלליות של האימפריה למשל, אין מגנים אבל יש להם יכולת לחזק את הנשק שלהן הרבה מעבר למה שיכולים המורדים. לעומת זאת חלליות המורדים יכולות לנתב את המגנים קדימה או אחורה.

כאן המשחק מתחיל להיות באמת טכני. בקרב טיפוסי אני מעביר כח ללייזרים, מפעיל מגינים קדימה בכל העוצמה, מוריד מהירות ויורה לייזרים. בינתיים הדרואיד מדווח על נזק מאחור, אך הטילים ננעלים קדימה על החללית שמולי. אזעקת טילים ואני מחכה לנקודה המדוייקת לשחרר משבש רדאר, יורה את הטילים, מעביר כח למנועים, ונותן דריפט הצידה כדי להתחמק מפגיעה. נשמע לכם מסובך? ככה זה יכול להיות במשחק הזה.

זה נהיה אפילו יותר מעניין בקרבות נגד ספינות גדולות. שם אי אפשר סתם לירות עליהם עד שהן מושמדות, וצריך לפגוע בנקודות מסויימות שיגרמו נזק וישבשו מערכות כמו מגינים, נעילה, ושיגור טילים. המכניקה הזו הופכת את המשחק להרבה יותר טקטי ומעניין. קטעי הקרב עם ספינות גדולות תמיד יוצרים אתגר מעניין יותר מסתם להפיל חלליות אויב. כמו שאומרים, יש יותר מדרך אחת להוריד Star Destroyer. ואגב Star Destroyer – מדדתי, ואני שמח לומר לכם שהפרופורציות של החלליות במשחק נכונות, ו-Star Destroyer אכן מתנשא לאורך 1600 מטר.

כשמוסיפים Squadrons למשחק

כמובן שעם כל האהבה למצבים לשחקן יחיד, ריבוי משתתפים הוא הסיבה האמיתית למשחק הזה. כאן יש לנו שני מצבים. הראשון, הוא Dogfight קלאסי. 5 חלליות של האימפריה מול 5 חלליות של הרפובליקה והראשונים שמגיעים ל-30 מנצחים. אני מאוד אהבתי את הקרבות הללו – הם זריזים, מלאי אקשן וניתן תמיד להשתמש בסביבה להסוואות, קיצורי דרך והתחמוקות מאש אוייב. אני חושב שכאן יש יתרון מובהק למציאות מדומה. מי שמצליח לעקוב אחרי היריב שלו, גם אם הוא לא בין כוונות זוכה ליתרון בקרב. 

המצב השני הוא Fleet Battle. מדובר בקרב ענקי שכולל המון חלליות וספינות ענק. המטרה כאן היא להשמיד את ספינת הדגל של היריב, אבל ניתן לעשות זאת רק כשמשיגים לצי מספיק נקודות מוראל. את זה עושים על ידי הפלת חלליות אוייב וביצוע משימות. הקרב עצמו מוגבל לחצי שעה אבל הוא נע כל הזמן על פינג פונג שבין היריבים.

אולי זה מקרי, ואולי זו פשוט מערכת Matchmaking טובה, כל הקרבות ששיחקתי ארכו יותר מ-20 דקות. קרבות כאלה הם הרבה יותר טקטיים והרבה יותר תלויים בצוות. כאן אולי המקום לשלב כוחות עם חברי הצוות ואולי אף לטוס עם חברים שקל יותר לתאם איתם מהלכים. אבל בסופו של דבר, אני פחות נהניתי ממנו כי הוא קצת מתיש. ההלוך וחזור בין התקפה להגנה, יחד עם הרפטיטיביות, הופכים את המצב למשעמם, וזה בהחלט מרגיש פחות אפי אחרי 20 דקות.

ניצחון בקרבות מעניק XP, שפותח לשחקן כלי נשק נוספים ומטבעות לרכוש בהם דברים. כן אני יודע, אתם ישר חושבים על מיקרו-טרנזקציות, אבל אין ולא יהיו, או לפחות כך הבטיחו לנו.

צבעים חדשים ישנים

יחסית למשחק שיצא בסוף שנת 2020, לא מדובר במשהו מרשים במיוחד. החלליות לא מפורטות כמו ה-Star Destroyer, שלה יש פרטים קטנים כמו אנטנות. מנגד, הדמויות וההולוגרמות נראות טוב, והפרצופים של הגזעים שאפשר לקנות נראים מעולה.

שדה הראיה המצומצם להחריד של ה-TIE Fighters הפריע לי. אני יודע שהמשחק לא קבע את הצורה אבל זה מקשה במיוחד על המשחק, ונתן לי תחושה שאני נלחם מתוך מכונת כביסה. 

למעט הנוף החוצה מחלליות האימפריה, תאי החלליות נראים מצוין, בעיקר ב-VR. האורות, הצלצולים, והצפצופים נראים מעולה ומגיבים לתנועות שאני עושה בחללית. גם תנועות הידיים של הטייס או צפצופי השמחה של ה-Astromech Droid שלי נותנים תחושה טובה. 

בקרב הזה אין מנצחים

הרעיון העומד מאחורי Star Wars Squadrons הוא לפנות לקהל רחב ככל שניתן והוא עושה זאת בצורה מצוינת לדעתי. מי שמחפש אקשן מהיר ולא מסובך יכול למצוא כאן שעות של הנאה.

אבל גם מי שרוצה להיות אייס הפלות וללמוד את המערכות ימצא כאן הרבה במה להתמחות. הגרפיקה של המשחק הרבה יותר בסיסית ממה שחובבי סימולטורי חלל יעדיפו.

אז אם אתם אהבתם את משחקי X-Wing הישנים, או אם קרבות החלל של Star Wars Battlefront 2 לא הספיקו לכם, זה הזמן שלכם לקחת את קסדת ה-VR, להכנס לקוקפיט של Star Wars Squadrons, ולטוס לגלקסיה רחוקה רחוקה.