Call of Duty: Modern Warfare מאתחל בהצלחה את הסדרה, עם גרפיקה עוצרת נשימה ועלילה סוחפת אך קצרה. הוא בהחלט עונה על הציפיות הגדולות שהיו ממנו ומצליח להביא את זוועות המלחמה המודרנית אל המסך פעם נוספת.
יש משחקים שמלווים אותנו משחר נעורינו. המותג Call of Duty הפציע בשנת 2003 וסחף את קהילת הגיימרים במשחקיות מעולה וגרפיקה סוחפת ותחכום גבוה של היריבים יחסית לזמנו. מאז ידע המותג עליות ומורדות. אני מייד אהבתי את Modern Warfare כשיצא בשנת 2007 וגם את ההמשך שלו Modern Warfare 2 שיצא בשנת 2010. אלה היו כותרים מדהימים שלקחו את המשחק לעידן המודרני עם נשקים חדישים, כוונות מודרניות ו-Killstreaks למשחק מרובה משתתפים. הקמפיין היה מעולה, התאהבתי ב-Soap, Gaz, Ghost, Roach ו-Captain Price. בקיצור, הצליח להם בגדול.
השנים האחרונות היו פחות מוצלחות למותג. Infinite Warfare והחזרה ל-WWII נותרו שנויים במחלוקת. אפילו Black Ops 4, שמאוד אהבנו בביקורת, קיבל ביקורת מצד השחקנים על שיטות המוניטיזציה ש-Activision ניסו להפעיל בו. החברה היתה חייבת למצוא משהו שיחזיר את אהדת השחקנים למותג. ההחלטה לעשות איתחול לסדרת Modern Warfare היתה סיכון לא קטן. האהדה לדמויות והציפיות מכותר כזה יצרו ציפיה ש-Call of Duty: Modern Warfare יהיה לא פחות מפנטסטי. חברת Infinity Ward, שמקפידה על מחזורים של שלוש שנים בין כותר שהם מוציאים, ומי שהוציאה את הכותר המקורי של Modern Warfare, שינסה מותניים והתחילה לעבוד עליו עוד משנת 2016. הם השתמשו במנוע חדש שפותח למשחק, והכניסו את טכנולוגיית ה-Ray Tracing של Nvidia לתוך המשחק. המפתחים הבטיחו משחק בוגר יותר, קודר יותר, שמתאר מצבים של לחימה מודרנית עם כל הזוועות הכלולות במלחמה, ללא מעטה סוכר.
מלחמה היא לא משחק ילדים
הסיפור מתחיל בפיגוע רצחני בכיכר פיקדילי בלונדון ומרדף אחר האחראים למעשה הטרור הזה. חלק גדול מהסיפור מתרחש במדינה הבדיונית אורזיקיסטאן (Urzikstan), ובמשלוח של נשק כימי נוראי שנעלם שם. סוכן CIA בשם אלכס מותקף על ידי טרוריסטים והארגון מזעיק את ארגון ה-SAS ששולח את קפטן פרייס.
גיבורי הסיפור הם דווקא שני מורדים מקומיים, אחים העונים לשמות פארה (Farah) וחדיר (Hadir). פארה היא בעצם הגיבורה האמיתית של הסיפור עם רקע של ילדות נוראית, וחיים בצל מדינת טרור. יחד הם מקימים ארגון מחתרתי שמנסה לשחרר את אורזיקיסטאן מהלפיתה הרצחנית של הרוסים. למרות שרוב המשחק משוחק מנקודת המבט של אנשי הכוחות הבריטיים, מי שבאמת מקדמת את העלילה היא פארה, והסיפור בסוף הוא עליה. הגיבורים הקבועים שלנו הם רק דמויות המשנה בסיפור.
Call of Duty: Modern Warfare משלב גם סיפורי אימה של מלחמה מודרנית, עם הפצצות של חפים מפשע ופגיעות באזרחים, ילדים חיילים והורים שנשחטים מול עיני ילדיהם. המשחק בהחלט לא מנסה להסתיר את הרוע שיש בכל מלחמה, והוא אפילו מזהיר את השחקן לפני כל כניסה לקמפיין שמדובר במראות קשים ושיש לקחת זאת לתשומת לב. בעידן שבו סרטי קומיקס כמו דדפול, וולברין והג'וקר מקבלים דירוג לבוגרים בלבד, זהו מהלך נבון שמבגר את הסדרה ופונה לקהל בוגר יותר.
עם זאת, המשחק לא באמת מעמת את השחקן עם דילמות מוסריות והתנהגות לא אתית בשעת קרב. את כל מעשי הזוועה בדרך כלל עושים הרעים, וגם אם ישנה סצנה שהיא על הקו האפור, היא מהר מאוד מתמוססת לדרך המלך וחבל. אפשר היה ליצור כאן את הדילמה שיש לחיילים בשדה הקרב, לתת לשחקן להתעמת עם קשיים מוסריים ואולי באמת לגרום לו להרגיש איך נראית מלחמה. למרות כל הזוועות שהמשחק חושף, עדיין חסר כאן השילוב של השחקן כמשתתף פעיל ולא רק כצופה מן הצד.
הסיפור עצמו מסופר מעולה. עם הדרמות, התפניות בעלילה, והגיבורים שעושים הכל כדי להשלים את המשימה, בדיוק כמו תסריט הוליוודי מושלם. הקישורים לכותרים הישנים מבצבצים להם במהלך הקמפיין ונשזרים לאט לאט עד שכל הקצוות נסגרים והתמונה הגדולה מתקבלת.
הקמפיין עצמו מעט קצר וחבל, אבל הוא לא קצר יותר מקמפיינים במשחקים אחרים בסדרה. הייתי שמח אם היו מאריכים עוד את הקמפיין, ולו רק בשביל לעשות עוד כמה משימות. המשימות מאוד מגוונות ואני יכול להעיד על עצמי שחזרתי אליהן שוב כדי לבצע אותן ביותר מדרך אחת. הגיוון בדרכים לגשת למשימות הוא מדהים והגמישות מעולה. כל משימה שונה לחלוטין מהאחרות, ויש יותר מדרך אחת לסיים כל משימה.
משימות הסיפור של Call of Duty: Modern Warfare מלאות בחלקים מהירים וחלקים בקצב איטי ומדויק יותר. יש אפילו משימות התגנבות עם מד אור שמראה כמה אתם חשופים, בסגנון שמזכיר מאוד את סדרת משחקי Tom Clancy. בסיפור קיימים גם חלקים בהם מעורבים אזרחים, וקטעי משחק של הברחת אזרחים באמצעות הוראות בטלפון ומצלמות אבטחה.
ארסנל כלים חדש-ישן
המשימות המגוונות מביאות עימם גם סגנון משחקי מעניין. עם קמפיין יותר טקטי, משמעת אש, והימנעות מפגיעה באזרחים, Call of Duty: Modern Warfare מביא כמה מכניקות חדשות ומעניינות. הראשונה מהן היא טעינת נשק בזמן שהעין בין כוונות. האפשרות לטעון את הנשק בין כוונות מהווה שיפור משמעותי שמתבטא מצוין בקרבות ריבוי המשתתפים.
מכניקה נוספת שהוסיפו היא היכולת להשעין את הנשק על קירות או משטחים בזמן שהעין בין כוונות (ADS Mount). מכניקה זו עבדה לי רק לסירוגין, ולא ממש הצלחתי להבין למה. קרו לי לא מעט מקרים בהם הדמות שלי החליטה להישען על הקיר הנגדי ומצאתי את עצמי חשוף ליריב.
מכניקה נוספת שהתווספה ל-Call of Duty: Modern Warfare היא מעין ספרינט כפול שאפשר להפעיל בלחיצה כפולה על מקש הריצה, שגורם לדמות להרים את הנשק למעלה ולרוץ הרבה יותר מהר, אבל כמובן במחיר של חוסר זמינות לירי.
ההדבלים בין הנשקים לא מאוד מורגשים. בעוד שאתם יכולים להרגיש טוב מאוד את ההבדל בין אקדח, תת מקלע, רובה סער ורובה צלפים, את ההבדלים בין הסוגים השונים של רובי הסער קשה יותר לזהות. M4 מרגיש כמו AK47, וההבדל הוא רק עניין של נוחות בין הכוונות. גם האקדחים מרגישים זהים, ובמשימה שבה יכולתי לבחור אקדח לא הרגשתי בהבדל בין ארבעת סוגי האקדחים שהוצעו לי.
הנשק שאתם מתחילים איתו את המשימה לרוב ילווה אתכם לאורכה, ולא קיים באמת צורך לאסוף נשקים מאויבים שהרגתם, למעט מצבים בהם התחמושת שלכם נגמרת. לשמחתי הרבה, בהתחלה הרגשתי את זה הרבה, מה שהוביל למצבים מאוד מציאותיים ומפחידים שבהם נגמרת לכם התחמושת באמצע קרב. זה הביא אותי לחסוך בתחמושת ולדייק יותר.
עליית המכונות
יחידת הבינה המלאכותית עשתה כאן עבודה מדהימה. לא מדהימה, פנטסטית. כשהוצג המשחק לראשונה ב-2003, Call of Duty ידע להציג בינה מלאכותית מתקדמת לזמנה, שידעה לעבוד עם השחקן וכנגד השחקן. ועכשיו, ב-Call of Duty: Modern Warfare אנשי הצוות שלי ידעו להיכנס למבנה איתי, ידעו לבצע איגופים כאשר הובלתי אותם, וידעו לגבות אותי ולפעול כיחידה אורגנית. זה הרגיש טבעי ונוח ומצוין. מנגד, גם היריבים מתוחכמים, ויודעים להלחם ולנצל את השטח לטובתם. אני חייב לציין שיחסית לבינה מלאכותית, הם היוו אתגר לא פשוט, בעיקר ברמות הגבוהות של המשחק.
חלק קצת מתסכל ב-Call of duty: Modern Warfare הוא שחלק מהנקודות בהן הדמות שלכם חוזרות לאחר מוות נמצאות בלב כוחות האוייב, ובמצבים בהן הגעתי לכאלה נקודות, המשכתי למות עד שהצלחתי למצוא נתיב מילוט.
במשחק אתם יכולים לבצע שיתוף פעולה עם כלי רכב משוריינים, וכוחות אוויריים, בדיוק כמו שאמור להיות במלחמה אמיתית. זה נעשה בצורה לא רעה בכלל, למרות שנעדר ריאליזם מדי פעם. בכל זאת, מדובר במשחק אקשן ולא סימולטור צבאי.
שובו של המנצח
גם אחרי שאתם מסיימים את הקמפיין הקצר, שנגמר אחרי בערך שש שעות משחק, אתם יכולים להמשיך ולהנות מהמשחק, ולצלול למצב ריבוי משתתפים ומשחק משותף. לראשונה בסדרת המשחקים, Call of Duty: Modern Warfare מציע משחקיות קרוס-פלטפורם, ונותן לכם לשחק ביחד עם שחקנים אחרים, לא משנה אם הם משחקים על PlayStation 4, Xbox One או PC.
מצב המשחק המשותף מאפשר לכם לשחק ביחד מול המחשב במגוון משימות ותפקידים. את שני מצבי המשחק הללו אתם יכולים לשחק גם במצב משותף בשני שחקנים.
ניצחון בקרבות, השלמת משימות וצבירת נקודות, מזכים את השחקן בדרגות ונותנים שיפורים לדמות ולנשקים. כאן מתבטא באמת ההבדל בין תת מקלע לרובה סער. ובין דרגה ארבע לדרגה 13. מכניקת ה-Killstreaks מאפשרת לבצע פעולות מיוחדות כאשר הורגים כמה יריבים ביחד, וזה גם כולל את פצצות הזרחן שזכו לביקורת בשל היותן לא חוקיות. קצב המשחק הרבה יותר מהיר מבסיפור, ומזכיר את הקצב של משחקים רבי משתתפים מודרניים. המשחק המשותף מהנה מאוד, גם אם הוא לפעמים קשה להחריד. תודה לאל על מכניקת ההחיאה.
האפלה מעולם לא נראתה טוב יותר
קטעי הוידאו שבין המשימות נקטעים ומגמגמים הרבה, ולמרות שקיבלתי כבר שני עדכונים למשחק, עדיין לא נפתרה הבעיה, וזה מאוד תסכל אותי.
אבל מעבר לגמגום בקטעי הוידאו בין המשימות, הגרפיקה היא פשוט לא מהעולם הזה. משחקי האור והצבע והמעברים בין יום ולילה פשוט בלתי נתפסים. אני אוהב גרפיקה מפורטת, יש לי קושי עם כל מיני משחקים שמתפשרים על גרפיקה בעבור משחקיות והסגנון האומנותי של Low-Poly לא מדבר אליי. אבל Call of Duty: Modern Warfare העיף לי את הסכך.
הירידה לפרטים מדהימה והמשחקים של אור וצל היסטריים. לפעמים פשוט השתהתי והתבוננתי בחדרים השונים במשחק. המשחקים של יום ולילה, ומכשירי ראיית הלילה עשויים מצוין. זו ללא ספק אחת החוויות היותר מרשימות שהיו לי במשחק מחשב.
סצנות הקרב מפורטות עם תפאורה מעולה, הרבה פינות וחרכים, ודרכים שונות להגיע לכל מיני נקודות והתפאורה מושפעת באופן פנטסטי מפעולות הדמות. מכוניות יתפוצצו אם ירו עליהם מספיק, יריבים ישאו את הפציעות שלהם לקטעי הוידאו בצורה מדויקת, וסאונד השריקות של הכדורים והפגזים מלחיץ ומאיים ונותן הרגשה מצוינת של המושג "תחת אש".
תכונת ה-Ray Tracing מוסיפה משחקי אור וחושך מפורטים יותר. במשחק Call of Duty: Modern Warfare, היא משמשת כדי לשדרג את תכונות הצל של המשחק. זה משתלב יפה עם האווירה הקודרת והריאליסטית של המשחק ונותן נופך מאוד מציאותי למשחק. במשימות הלילה השקטות זה מורגש במיוחד כאשר משחקי הצל נראים מעולה ליד פנסי הרחוב או נורות הלילה. באחת המשימות בתוך העיר ניתן לראות ממש איך הצללים מושפעים ממגוון מקורות אור שמשפיעים על התמונה בו זמנית בניגוד להרבה מקרים שבהם הצל נראה פשוט כמו ציור של אחד המעצבים.
משחק הקול של השחקנים מעולה והביצוע ממש משכנע. היו קטעים שהתרגשתי, שנלחצתי, ושהובכתי וזה היה פשוט מעולה. המשחק טשטש בעיני את הפער בין סרט לבין משחק.
Infinity Ward בהחלט הצליחו לשחזר את ההצלחה של הכותר המפורסם מ-2007 ויצרו פה משחק מדהים. גם אם הקמפיין קצר, וחלק מהמכניקות לא משויפות יש פה עדיין משחק שאפשר לחזור אליו להרבה שעות של הנאה. הגעתי מאוד ספקן ועם נכונות להתאכזב ואני שמח שהתאהבתי במשחק בדיוק כמו ב-2007.
הביקורת בטכנולוגיית ה-RTX נעשתה הודות לחברת Gigabyte המשווקת כרטיסי מסך המיועדים לגיימינג תחת מותג העל AORUS, והודות לחברת Nvidia מפתחת טכנולוגיית ה-RTX.