Sekiro: Shadows Die Twice ביקורת: הרבה יותר מפעמיים

המשחקיות שלו קשה ולפעמים אכזרית, אך Sekiro: Shadows Die Twice מציג עולם יפהפה ודמויות מעניינות. רק חבל שלא ניתן להוריד רמת קושי.

Sekiro:Shadows Die Twice הוא המשחק החדש של חברת FromSoftware שאותו שיחקנו עוד בגיימסקום בשנה שעברה. המשחק מתרחש ביפן העתיקה של המאה ה-16 הנקראת עידן הסנגוקו.

סיפורו של הזאב עם היד האחת

Sekiro: Shadows Die Twice מגולל את סיפורו של שינובי המכונה Wolf ומערכת היחסים שלו עם היורש האלוהי קורו, האדון שלו. בתחילת המשחק, לורד יריב בשם אשינה נלחם בזאב, ולאחר קרב קשה, מנצח אותו. לאחר הקרב הוא נשאר למות בשדה הקרב ומגלה שאדונו נחטף.

לאחר כמה ימים, Wolf מוצא את עצמו במקדש ומגלה שידו נקטעה בקרב וכעת הוא עם יד מכנית. במהלך המשחק הוא מנסה להציל את אדונו ולמנוע את המלחמה המתרחשת במדינה. תוך כדי הזאב מגלה שיורש העצר הקנה לו את היכולת לחזור לחיים אחרי מוות.

העלילה מתרחשת בשני מימדים: המציאות והעבר שמתרחש לפני שלוש שנים. היבט נחמד הוא שבמהלך המשחק אפשר לעבור בינהם מתי שתרצו כך שתוכלו לראות את העלילה המקדימה של המשחק. זה נותן עוד רובד לדמות שגם ככה לא מדברת יותר מידי ורוב הזמן רוטנת. בנוסף, אפשר להגיע לעוד מקומות בעולם הנפלא של Sekiro: Shadows Die Twice, ועל זה אני לא מתלוננת.

אמנם המשחק לא מציג עלילה חדשנית או סיפור מדהים אך הוא עדייו עובד מספיק טוב על מנת לגרום לי לרצות להמשיך את עלילת המשחק, ולדעת מה יקרה בהמשך.

המשחק לא בנוי משלבים מסוימים, וכמו משחקים אחרים של FromSoftware, הוא יותר דומה לעולם כמעט-פתוח שבו אפשר לטייל ולהגיע למקומות שונים. למעשה, המשחק מעודד אתכם לטייל בעולם שלו, ונותן יותר מדרך אחת להגיע למקומות במשחק, ובכך לגלות אויבים חדשים. מצד אחד זה נחמד מאוד לטייל, אך לפעמים אני נתקעתי במקומות ולא ידעתי לאן להמשיך, בעיקר בגלל הקושי של האויבים השונים.

המשחק גם מאוד מגוון מבחינת השלבים שלו: ישנם שלבים עם שלג, ולעומת זאת מקומות עם פריחה יפיפיה, ומנגד מקומות מפחידים ואפלים כמו מרתף אפל. לי היה כיף לגלות מקומות חדשים ומעניינים.

לא סתם סיור רגוע בנופים היפים של יפן

המשחקיות של Sekiro: Shadows Die Twice היא בעצם מה שהופכת אותו מסתם משחק, למשחקים של חברת FromSoftware – קשה ומאתגר. רמז ראשון לכך ניתן לראות כבר בתחילת המשחק כאשר לא מוצגת אפשרות לבחור רמת קושי, כפי שנהוג במשחקים. בדרך זו, המשחק אומר לכם להתמודד עם מה שהוא נותן.

כפי שסיפרנו לקראת יציאת המשחק, הלחימה לא בנויה רק על הורדת חיים של אויב כדי להרוג אותו, אלא גם על שבירת היציבה שלו. ברגע שאתם מצליחים לפגוע הרבה פעמים ביריב או להדוף מספיק התקפות שלו, היציבה שלו נשברת וכך אפשר להרוג אותו במכה אחת. יש גם אפשרות לבצע מתקפות נגד, אבל חלקן יכולות להיות קשות לביצוע.

סגנון הלחימה הזה נחמד, בכך שלא צריך ללחוץ רק על מקש ההתקפה בלי הפסקה, אלא לתזמן את ההתקפה וההגנה בחוכמה. זה נותן תחושה של קרב חרבות אמיתי ולא סתם משחק. לאורך המשחק הקרבות הולכים ונהיים מאתגרים יותר, וכבר לא צריך רק לפגוע ולברוח, ואפשר ממש להילחם. לאלה נוספים האפקטים הקוליים של חסימה מול חרבות אויבים שנשמעים ממש טוב ונותנים הרגשה טובה של הצלחה.

רמת הקושי של המשחק לא מהווה בעיה בתחילת המשחק, וכאשר לומדים את המכניקה של המשחק היא יחסית פשוטה לתפעול. אבל אז מגיע השלב שמתחילים למות, והרבה. זה לא נראה נורא בתחילת המשחק, ואפילו מקבלים את היכולת המופלאה לחזור לחיים פעמיים, אבל לאט לאט מגלים שמערכת המשחק מענישה ולא חברותית לאנשים שמתים הרבה.

זה מתחיל בכך שבכל פעם שאתם מתים חצי מכסף המשחק ומנקודות הניסיון שהרווחתם עד אותה נקודה נעלמים. אך לאחר כמה פעמים נוספות גם ה-NPC של המשחק חולים במחלת ה"Dragnrot". מה שמוריד את הסיכוי לקבל בחזרה את כל מה שאיבדתם במהלך המוות, מה שנקרא במשחק "Unseen Aid". לא תאמינו כמה אתם צריכים את העזרה הזו.

זה אמנם נחמד לראות שהמשחק מעודד אתכם להיות יותר טובים ומעניש אתכם כשלא, ואני בטוחה שיש שחקנים שנהנים מרמת הקושי הגבוהה, אבל בשבילי זה היה מרגיז למות פעם אחר פעם על ידי אויב אחד ובכך לאבד את כל מה שעבדתי קשה בשבילו.

בלחימה עם החיילים ה"רגילים" אין קושי, ולעיתים קרובות קל להילחם בהם, אך כאשר מדובר בבוס, גם אם הוא קטן יחסית, מתחילות הבעיות. בשלבים האלה, המשחק לרוב לא אומר כיצד צריך להילחם בבוס מסויים, או האם בשלב זה יש לכם בכלל את כל הכלים כדי לנצח אותו. מכאן נובע הקושי של המשחק: שהוא לא נותן לכם הנחות, ואם אתם מתים במהלך המשחק, אז יש לכך השלכות.

"אז תהיי יותר טובה" אתם בטח אומרים, אבל הבעיה שהמשחק לא ממש נותן לכם להיות יותר טוב, והרבה פעמים הוא פשוט מתסכל. נראה שמפתחי המשחק ניסו בכוונה שהמשחק יהיה קשה, כדי לתת אתגר, רק חבל שהוא לפעמים קשה מידי.

כל הארסנל של לוחם שינובי אמיתי

לא חסרים חלקים טובים במשחקיות, ואחד מהם הוא ה-Grappling hook שתמיד כיף להשתמש בו כדי להגיע למקומות קשים ומיוחדים שיש בהם מכל טוב. היכולת להגיע לנוע בחופשיות בעולם ולהגיע מהר לחלקים שונים, היא כיפית וזורמת, וגורמת לכם להרגיש ממש כמו שינובי אמיתי.

המפה בנויה עם דגש חזק על אנכיות, וכדי להתקדם בה אתם לעיתים רבות תקפצו ותשתמשו בוו התפיסה, ממש כמו שינובי-ספיידרמן שכזה.

ב-Sekiro: Shadows Die Twice יש גם לא מעט חלקי התגנבות מצוינים. בחלקים אלה אתם לרוב צריכים לתכנן איפה לארוב לאויבים ואיך להתנקש בהם מבלי להתגלות. חלקים אלה נותנים סיפוק כשאתם רואים את האויב נופל, גם הגדולים ביותר.

כשסיפרנו לכם לראשונה על המשחק, סיפרנו שאין אפשרות לקבל אביזרים חדשים במהלך המשחק, והאמת שזה קצת הפתיע אותי וגרם לי לחשוש. אך המשחק עושה עבודה טובה בגיוון בין האביזרים השונים ומאפשר גם לשפר יכולות באמצעות Skill Points. הגיוון הוא לא גדול, ומסתכם במספר עצי כשרונות, לצד כמה אביזרים פשוטים עם עץ שדרוג משלהם.

כל אחד מהאביזרים יכול לעזור נגד אויבים שונים ולתת לכם את היתרון שאתם כל כך צריכים, אפילו אם זה לשניה אחת, כך שלדעתי הבחירה להכניס כמות מוגבלת של אמצעים דווקא באה לעיתים כיתרון, בכך שלא צריך להסתבך עם המון אביזרים שונים במהלך הקרבות. אלו מובילים לכך שהקרבות בסקירו הם לעיתים קרובות קצרים ומהירים ולא נותנים לכם הרבה זמן לחשוב, אלא רק להשתמש באינסטינקטים, כמו שינובי אמיתי, וזה מצוין.

כמו חופשה אלימה ביפן העתיקה

דבר שהמשחק עושה טוב הוא לתת אווירה אוטנטית התואמת את העולם של המשחק -יפן העתיקה. רואים זאת בראש ובראשונה בגרפיקה. כבר מהסצינה הראשונה במשחק שבה רואים קרב, החרבות, האנשים והדם נראה אמתיים מתמיד.

במהלך המשחק, הבתים נראים מאוד מציאותיים וגם הטירות והגנים בעולם הזה מאוד יפים למראה. מהנה אפילו לטייל באיזורים שכבר טיילתם בהם, רק בשביל להינות מהמראה.

גם המוזיקה מאוד מוסיפה. היא רגועה ונעימה כאשר אתם מתגנבים ומנגד מעוררת ומלחיצה כאשר מגלים אתכם. היא אמנם לא מאוד מגוונת, ומסתכמת במנגינה אחת בכל פעם שאתם נלחמים, אך היא כל כך מוסיפה לאווירה שלא באמת אכפת לי לשמוע אותה גם בפעם העשרים. ותאמינו לי, אתם תשמעו אותה הרבה.

האפקטים הקוליים נותנים תחושה טובה של אימרסיביות. הצליל של התנגשות החרבות נותנת לכם אינדיקציה טובה אם הצלחתם את התזמון או החמצתם, וזה מצויין.

משחק למות עליו

Sekiro: Shadows Die Twice הוא קשה, מייאש, ופעמים רבות חשבתי לעזוב אותו. על אף כל אלה, הוא בסופו של דבר משחק טוב. הוא מהיר, קיצבי ונותן תחושה שאין שניה לה ברגע שמצליחים להביס אויב קשה. הבעיה היא שעד שמגיעים לשם צריך למות הרבה יותר מפעמיים.

חלקי ההתגנבות והתנועה במפה נותנים תחושה נהדרת של שינובי בפעולה, והמפה מרתקת. בכל פעם שנפתחה לי דרך חדשה, נדהמתי מהנופים החדשים שזכיתי לבקר בהם, והתחושה הזו היתה החלק המשמעותי בעיני במשחק.

אם הייתה בו רמת קושי משתנה, או מערכת ענישה יותר סלחנית, כנראה שמבחינתי הוא היה המשחק הכי טוב של השנה, כבר באפריל. בינתיים, Sekiro: Shadows Die Twice זמין עכשיו ל- Xbox One, Playstation 4  ו-PC.