Returnal ביקורת: משחק שתחזרו אליו שוב ושוב

עם אקשן טוב, עולם שבנוי בצורה מעניינת, וסיפור מסתורי ומרתק, Returnal רוצה שתרגישו שאתם מתקדמים כל הזמן ולא סתם מתרוצצים במקום. וזה בהחלט עובד.

אחד הדברים שמפתיעים אותי כמבקר משחקים שעושה את זה כבר לא מעט זמן, שזה לא משנה כמה אתה בטוח במה שאתה אוהב, עדיין עוד אפשר להפתיע אותך. Returnal, משחק יריות מבט שלישי עם אלמנטים של Roguelike ו-Bullet Hell, הוא לגמרי משחק כזה. ממש שלא הייתי מוכן לכמה אני אהנה ממנו.

אווירה של מסתורין שרק מתחזקת

Returnal שם אתכם בנעליים של סלין (Selene), אסטרונאוטית שמתרסקת על כוכב לא ידוע ומחפשת איך לחזור הביתה. לאורך הדרך, סלין מגלה את המסתורין של הכוכב והציוויליזציה העתיקה שיישבה אותו, אבל יותר חשוב – תגלה עוד פרטים על עצמה. סלין תמצא קלטות שהיא עצמה הקליטה אשר יחשפו יותר על מי היא ומה עבר עליה בכוכב.

עכשיו אתם שואלים את עצמכם איזה פרט שכחתי להוסיף והאם קפצתי קדימה בעלילה? אז זהו שלא. המשחק לא מתחיל כשאתם רק מגיעים לכוכב, אלא אחרי שהתרסקתם עליו כבר לא מעט פעמים. כמו שהשם Returnal מרמז, סלין תקועה על הכוכב ובכל פעם שהיא נהרגת בצורה כזו או אחרת, היא חוזרת לרגע ההתרסקות, וצריכה לנסות ולהתקדם שוב מההתחלה.

החלק המעניין הוא שלמרות שאתם מתחילים מההתחלה, זה לא אומר שכל הסיפור מתחיל מההתחלה. בכל פעם שסלין חוזרת, העולם משתנה ואיתו השלבים והסודות ממשיכים להיחשף.

איך שאתם מתחילים לשחק, ישר תרגישו באווירה האפלה שהמשחק משרה. מעיצוב הכוכב החשוך עם צמחיה חייזרית שחלקה חיה ומגיבה לדמות שלכם, ועד מבנים שבורים וישנים אשר שייכים לחייזרים שהיו על הכוכב לפניכם. ככל שתתקדמו, המשחק רק הופך ליותר מתעתע ומסתורי אבל באותה מידה גם מסקרן ומושך יותר.

המוזיקה במשחק מאוד מעניינת, כי רוב הזמן היא דיי חלשה ומתנגנת ברקע במטרה למלא את חלל המשחק אבל לא יותר מדיי. המשחק מנסה לגרום לכם להרגיש לבד וכל צליל של אפקט, בין אם זה להרים משאבים, לירות בנשק, לרוץ, לקפוץ וכו', משמעותית חזק יותר ממנגינת הרקע. הנוכחות של המוזיקה באה לידיי ביטוי ברגע שאתם פוגשים אויבים – שם היא מתחזקת ומשנה את המקצב שלה כדי להכניס אתכם ללחץ.

אל תפחדו לחקור

למרות שיש לריטרנל את כל מה שצריך כדי שירגיש כמו משחק אימה, הוא הרבה יותר אקשני ממה שנראה במבט ראשון. אתם רצים בין חדרים, כאשר כל אחד הוא רנדומלי. יכול להיות שיהיו בו דברים טובים בלבד, יכול להיות שיהיו שם רק אויבים או גם וגם.

המשחק שם דגש על האקשן ולא מתבייש בזה. אתם תתרוצצו ותתחמקו מאויבים שיורים עליכם אין סוף כדורי אנרגיה. תאמינו לי, כשאתם צריכים להתחמק מאויב אחד שיורה אליכם מרחוק בזמן שאתם בורחים מאויב ענקי שמנסה לחסל אתכם מקרוב (וכמובן כמה כאלה מעופפים כי למה לא) אתם תרגישו את האדרנלין שלכם עולה. אם תשרדו את כל זה, תרגישו ממש טוב עם עצמכם וכמה שאתם שחקנים מדהימים.

אבל במקרה ולא תשרדו (מה שיקרה לא מעט), תחזרו לנקודת ההתחלה, והשלב ישתנה ויציע חוויה קצת שונה, כיאה למשחק רוגלייק.

המשחק מאוד דוחף לא ללכת בדרך הנכונה כדי להגיע לסוף השלב. העולם בנוי מחדרים חדרים ותמיד תוכלו למצוא כאלה שיורידו אתכם מהדרך הראשית בין אם זה חדר צדדי רגיל או חדר מיוחד (לדוגמה, החדר עם הדלת האדומה שמאחוריה מחכה לכם אתגר קשה מאוד אבל גם המון פרסים).

ריטרנל עושה עבודה מצויינת בלתת לכם את כל המידע שאתם צריכים כדי לקבל את ההחלטה לאן אתם רוצים ללכת ומה אתם רוצים לעשות. ככה שאם החלטתם ללכת בדרך שתוביל למותכם, יש לכם רק את עצמכם להאשים. המשחק עושה זאת בעזרת מפה שמראה לכם את כל מה שמעניין בחדר: איפה מפוזרים המשאבים, איזה דלתות יש, ובאילו צורות וצבעים הן כדי שתוכלו להעריך לאן הן יכולות להוביל אתכם.

תירו בדרך שלכם

בריטרנל יש סוגים שונים של משאבים וציוד שאתם יכולים לנצל כדי להתקדם במשחק. המשאב הראשי שתאספו זה Obolites המשמשים לרכישה של ציוד שיתן לכם בונוסים כמו החזרת חיים, יריות חזקות יותר וכו'. המשאב השני והיותר נדיר הוא Ether המשמש להסיר Malignancy מתיבות ושאר פרסים שתמצאו לאורך המשחק. Malignancy, או זדוניות בעברית, זה סוג של "אפלה" אשר יכולה להשפיע עליכם לרעה. לדוגמה, תיבה שיש עליה את האפלה הזו יכולה לפגוע בכם אם תפתחו אותה. הפגיעה יכולה לגרום לנשק שלכם לעשות פחות נזק, שאתם תחטפו יותר נזק מאויבים, ועוד כל מיני תופעות לא רצויות.

המשחק עובד בשיטה של "סיכון מול פרס." זה אומר שמצד אחד אם תפתחו את התיבה הנגועה אתם יכולים להיפגע מזה, אבל מצד שני יכול להיות שיש נשק ממש חזק בפנים. אתם גם יכולים לבזבז אית'ר כדי להימנע מפגיעה, אבל זה משאב די נדיר. אם בכל זאת תבחרו לקחת את הסיכון, תמיד יש משימה קטנה שתצטרכו למלא כדי "לרפא" את פגיעה, כמו לחסל כמות מסוימת של אויבים, לאסוף כמות מסוימת של אובולטים ועוד.

כדי לבצע את המשימות הקטנות האלה, אתם כמובן צריכים נשק. הנשקים במשחק מאוד מגוונים ומשנים את סגנון המשחק שלכם. המשחק מאוד רוצה שתנסו ציוד שונה ותאמצו סגנונות משחק שונים כדי שתוכלו לגלות מה יותר מתאים לכם ולאיך שאתם משחקים. מצאתי את עצמי מתלהב כל פעם מחדש מהנשק שמצאתי ואמרתי לעצמי "או, זה הנשק הכי טוב בשבילי במשחק." כשמתתי והתחלתי עם נשק אחר, אמרתי בדיוק את אותו הדבר על הנשק החדש.

האיזון של הנשקים עובד טוב ובאמת שלכל נשק יש בונוסים שהופכים אותו למעולה. ככל שאתם מחסלים יותר אויבים בלי להיפגע ומתמקצעים עם נשק מסוים, אתם מקבלים יותר בונוסים כאלה – החל מלראות את מיקום האויבים דרך קירות ועד לקבל 50% יותר משאבים מלחסל אותם.

בסופו של דבר, המשחק נותן לכם להחליט מהי הצורה הטובה ביותר להשתמש בנשק. אז רק נותר לכם לקוות שהחלטתם נכון ולא שתמותו בטעות ותאבדו הכל.

מוות זו רק ההתחלה

אם אתם מתים, אתם מאבדים את רוב מה שאספתם: הנשק, הרמות שעליתם, המפתחות לדלתות המיוחדות, הציוד… אתם תחזרו לחללית שלכם ותרוצו שוב דרך כל המשחק עם מד החיים ההתחלתי שלכם, ללא ציוד, ועם נשק רנדומלי שהמשחק נתן לכם. אם הגעתם רחוק לפני שמתתם, אין באמת דרך להימנע מהרגשת הבאסה הרגעית של "הגעתי כל כך רחוק ועכשיו הכל מהתחלה?!" אבל אחרי שתקחו קצת אוויר תבינו מהר מאוד שהמשחק יודע כמה השקעתם ומפצה על זה כדי להביא אתכם חזרה למצב דומה כמה שיותר מהר.

אם עברתם שלבים, יהיו דלתות במפה שמשמשות קיצור דרך כדי שזנקו קדימה לשלבים המתקדמים יותר. יש בונוסים שממשיכים אתכם מחיים לחיים ככה שאתם תמיד חוזרים טיפה יותר חזקים מאיך שהתחלתם. יש יותר משאבים לאסוף שמשפרים לכם את החיים או את הציוד. אתם מוצאים עוד קטעי סיפור או חדרים מיוחדים עם סודות לגלות שלא היו בפעם הקודמת ששיחקתם. ככה המוות במשחק לא מרגיש כמו אסון גדול אלא יותר כמו חזרה למעין נקודת שמירה שמובילה לנתיב אחר מזה שלקחתם בפעם הראשונה.

גם האויבים נהיים חזקים יותר. כשהבנתי את זה, חשבתי שזה מאוד מוזר שאני מת אבל המשחק נהיה יותר קשה מבחינת מגוון האויבים. אבל אז שמתי לב שאני באמת משחק יותר טוב מאיך ששיחקתי לפני כן, ואויבים שנראו מאוד מאיימים בהתחלה הפכו פשוטים יותר בשבילי.

מנצל את הפלייסטיישן 5 עד הסוף

שמחתי לראות שריטרנל מנצל יכולות ייחודיות שיש לפלייסטיישן 5. המשחק תומך באודיו תלת-מימדי (3D Audio), מה נותן לכם מעטפת שמיעה מכל הכיוונים, בעיקר אם אתם משחקים עם אוזניות. אם מגיע אויב מכיוון מסוים, אתם כבר מסובבים את המצלמה לכיוונו באופן אינטואיטיבי , או יודעים להתחמק מהיריות שלו עוד לפני שהן מגיעות אליכם. כל השמע במשחק מאוד סוחף ואף מקפיץ בקטעי האקשן, בקטע טוב.

כמו כן, המשחק מנצל את כפתורי הטריגר בצורה מעניינת. ב-PS5 יש לשלטים מעצורים על הטריגרים שיוצרים סוג של "שני שלבים." אם אתם מחזיקים את הטריגר L2 בחצי לחיצה אז הדמות נכנסת למצב כוונת המוכר, אבל אם תמשיכו ללחוץ את הטריגר עד הסוף הנשק ייטען את היריה המיוחדת שלו. המעצורים האלה מאפשרים לבצע את ה"חצי לחיצה" הזו בקלות ולא צריך לנחש האם לחצתם מספיק או לא.

Returnal זה משחק למי שאוהב לאתגר את עצמו. תצטרכו לזרום עם מה שקורה כי גם המוות הוא סוג של המשך ולא באמת חזרה להתחלה. הסיפור אינו מועבר רוב הזמן בסרטונים מושקעים או דיאלוגים עמוקים בין דמויות, אבל המונולוגים של סלין מרגישים כמו הדרך הנכונה להעביר נרטיב שמתמקד בלהיות אבודים בעולם אחר מבלי לדעת איך לחזור ממנו.

האקשן עובד טוב, העולם בנוי בצורה מעניינת והמשחק באופן כללי רוצה שתרגישו שאתם מתקדמים כל הזמן ולא סתם מתרוצצים במקום עם גריינד מיותר. אם מדע בדיוני מעורבב עם קצת אימה והרבה יריות מדבר אליכם, כנראה שתמצאו את עצמכם חוזרים לריטרנל שוב ושוב.

עותק הביקורת של Returnal סופק על ידי ישפאר.