על אף כמה רעיונות מעניינים ומכניקה כיפית, חוסר התוכן ב-Extinction משאיר טעם מר בפה.
המשחק Extinction הפגין פוטנציאל אדיר עד לרגע השקתו: משחק Hack N' Slash מהיר שבו הפוקוס הוא על הריגת מפלצות ענק נשמע כמו קונספט שנגנב מסדרה מפורסמת אבל עדיין עם פוטנציאל ממש מגניב. לצערי, המפתחים ב-Iron Galaxy לא הצליחו לגרום למשחק לנצל את הפוטנציאל הזה.
במשחק, אתם משחקים בתור Avil, המשקיף האחרון. המשקיפים (Sentinels) היו ארגון של לוחמים וגיבורים דגולים שאומנו בשביל להביס את ה-Ravenii, גזע של ענקים שמטרתם לצוד את בני אדם עד היכחדות. בעזרתם של כמה חברים, Avil חייב להילחם למען המשך הקיום האנושי במאבק שהניצחון בו נראה קלוש. בעוד שהסיפור לא ממש מקורי (לפחות זו לא עיר מוקפת בחומה), הוא לא רע. אבל המשחק מתקשה לספר אותו: העלילה מועברת דרך דיאלוגים בין הדמויות בהתחלת כל שלב, אך הרעיון המקשר די נעלם מאחורי דיבורי סרק או עמימות יתר שלא ממש מובילה לאנשהו.
המשחק עצמו מתמקד ב-Ogres, ענקים ירוקים שמשוטטים בערים והורסים כל מה שבדרכם. בכדי להביס אותם השחקן חייב לכרות להם את הראש. זה כמובן לא דבר פשוט במיוחד כשמדובר ביצורים בגודל של בניין. כדי לעשות את זה, צריך לטעון אנרגיית Rune שאותה ניתן לצבור דרך כמעט כל פעולה שעושים במשחק , כמו הצלת אזרחים או שבירת השריון של ה-Ogres.
כאשר מד אנרגיית ה-Rune מלא, תוכלו לטפס על הענק ולהוריד לו את הראש. בנוסף תוכלו להוריד גם גפיים מהענקים וזה לא ידרוש אנרגיה מיוחדת, אבל כדי לעשות זאת, תצטרכו לשבור קודם את השריון שמגן על האיברים הללו. בכל מקרה, קטיעת ידיים ורגליים לענקים תעכב את הענקים באופן זמני בלבד ובסופו של דבר הם יצמיחו את הגפיים בחזרה.
ככל שתתקדמו במשחק, הענקים יתחילו להשתמש בסוגים שונים של שריון. ההבדל המרכזי כאן הוא אילו איברים השריון מכסה וכמה פעמים צריך להכות בו לפני שהוא נשבר. לפעמים גם תצטרכו להשתמש בסוג מסוים של התקפות בשביל לשבור חלק מהשריונות, שזה רעיון נחמד אבל לא ממש מוסיף גיוון למשחק או ערך נוסף למשחקיות. בנוסף לענקים, תצטרכו להילחם גם נגד ה- Jackals("צבועים"), יצורים שדומים קצת לגובלינים, ומשמשיםכני הברית הקטנים והחלשים יותר של הענקים. המטרה העיקרית שלהם הוא לעצבן את השחקן ולהרוג אזרחים, אותם תצטרכו לנסות להציל.
הלחימה נגד הצבועים נעשים באמצעות מערכת יותר קלאסית של hack n' slash עם קומבואים יחסית פשוטים. זה גם כנראה הדבר הכי מייגע לעשות במשחק. הצבועים חלשים למדי, לא מעניינים מכנית ולוקח יותר מדי זמן להרוג אותם. שלא כמו הענקים, הצבועים לא ידרשו מכם להשתמש ביכולות המוביליות המצוינות של Avil – שמהווה את הדבר הטוב ביותר במשחק. לקפץ בשמיים בין בניינים בזמן שאתם מושכים את עצמכם קדימה עם השוט שלכם בשביל להגיע ליעד מרגיש נפלא ומאוד שימושי בזמן קרבות נגד הענקים.
השחקן יכול להרוויח נקודות ניסיון בשביל לפתוח ולשדרג את היכולות של Avil. בעוד שהשדרוגים באמת עוזרים בקרבות נגד האויבים במשחק, הם לא ממש ייחודיים או משנים את המשחקיות בצורה ניכרת. רוב היכולות מסתכמות בלהגדיל מספרי נזק במקום לתת יכולות חדשות ומגניבות.
המשחק מפוצל לשלבים שונים, שבכל אחד יש מטרה עיקרית וכמה מטרות צד. המטרות נעות בין להרוג כמות מסוימת של ענקים, לעכב ענקים לכמות זמן מסוימת או להציל אזרחים שנכלאו בשדה הקרב. המטרות לא ממש משתנות לאורך המשחק, וזה גורם לו להרגיש מעט חד גוני אחרי זמן מה. ההבדל הגדול ביותר בין שלבים הוא כמה קשים האויבים, ומאחר ולא מתווספות יכולות חדשות או סוגי אויבים שונים זה לא ממש מוביל לשינוי מעניין. חלק גדול מהשלבים מיוצרים רנדומלית בכמה סוגי אזורים קבועים, כמו יער או עיר. זה יכול פוטנציאלית להפוך כל שלב לחוויה ייחודית, אבל בפועל אין מספיק הבדל או מגוון אזורים מעניין בשביל שהאזורים ירגישו שונים מהותית אחד מהשני.
המשחק נראה טוב, אפילו אם האזורים חוזרים על עצמם. הסביבה נראית מאוד נחמד, אפילו כאשר נעים מהר באוויר, והאויבים ייחודיים במראם אחד מהשני עם מגוון עיצובים שונים. בסך הכל, למשחק יש רגעים שבהם מאוד נהניתי מהמשחקיות המהירה והריגת הענקים.
לעומת זאת, כמות התוכן המועטה שקיי כרגע במשחק, והמהירות שבה המשחקיות מתחילה לחזור אך עצמה, קשה להמליץ על המשחק. הוא מרגיש יותר כמו משחק לפלאפון עם טריק אחד מגניב במקום משחק מלא ששווה את השקעת הזמן (וכסף).
