הוא אמנם לא משחק מושלם ויש בו מספר בעיות אבל למרות זאת, Seven: The Days Long Gone הוא משחק התגנבות ששבה אותי ונהניתי מרובו.
Seven: The Days Long Gone הוא משחק תפקידים איזומטרי אשר מתרחש בעולם פוסט-אפוקליפטי ומבוסס על התגנבות בעולם פתוח שמפותח על ידי IMGN.PRO בשיתוף עם Fool's Theory. השחקן מגלם את דמותו של טריאל (Teriel) גנב אמן אשר נתפס ונלקח לכלא באי בשם "פה" (Peh).
על פי עלילת המשחק, בעבר שלטו בעולם בני אדם מגזע עתיק שבנו טכנולוגיה רבת עצמה. באמצעות טכנולוגיה זו הם גילו את השדים (Daemons). הם חיו בשלום עימם עד שיום אחד בגדו בהם השדים ותקפו אותם. לאחר מלחמה ארוכה ועקובה מדם ברחו מרבית בני האדם באמצעות תיבות (Arks) שהם בנו. אלו ששרדו חיו בהריסות שנותרו מהמלחמה וללא טכנולוגיה. כל זה השתנה כשדרוגון מצא את אחת מהתיבות והשתמש בטכנולוגיה שמצא בתוכה על מנת לאחד תחתיו את בני האדם שנותרו ולהקים את אימפריית וטראל. הוא הקים את הזרוע הדתית של האימפריה, ה-Biomancers שתפקידה לדאוג לבריאותם של התושבים ולחזק את האמונה בדרוגון כמציל האנושות. בנוסף הוא הקים את הזרוע הצבאית של האימפריה, ה-Technomagis שמטרת חבריה לשמש כאוכפי חוק של האימפריה ולהגביל את השימוש בטכנולוגיה על מנת להימנע מחזרה על טעויות העבר.
טריאל, שניסה לגנוב טכנולוגיה עתיקה אשר ללא ידיעתו הכילה שד בתוכה, נשלח ל"פה" על ידי השד שהשתלט עליו על מנת לבצע משימה קריטית להמשך קיומה של האימפריה. סיפור הרקע המושקע יוצר עולם שמעניין לחקור אותו. עלילת המשחק, כמו במשחקי עולם פתוח רבים מרגישה יותר כאמצעי על מנת לגרום לשחקן לעבור לאזורים חדשים ולחקור את העולם. הדיאלוג במשחק הינו איכותי ומעניין. כל שורה בדיאלוג מדובבת ולכל דמות יש סיפור לספר ואפילו לדמויות שלא נותנות לשחקן משימות יש לעיתים דברים מעניינים לומר כשעומדים לידם ומקשיבים.
המשחק נראה טוב מאד ובעל סגנון גרפי ייחודי, הטקסטורות המינימליסטיות מעניקות למשחק מראה ציורי שמזכיר מעט קומיקס אך לא מפחיתות מיופיו או גורמות לו להרגיש ילדותי ואף מוסיפות לו. נקודה מעט יותר שלילית של המינימליסטיות הזו היא שלעתים קשה להתמצא בסביבות חשוכות מכיוון שקשה להבדיל בין משטחים ויש צורך לחכות לאור יום על מנת לעבור מהאזור. כשהדמות נמצאת בנקודות גבוהות במשחק ניתן לראות את העולם נטען ממרחקים באיכות גבוהה למדי, מה שמוסיף לאווירת העולם הפתוח והרוחב של המשחק.
בנוסף לסביבות הצבעוניות והמעניינות, הסאונדטראק המעולה של המשחק נכתב על ידי Marcin Przybyłowicz שאולי חלקכם תזהו אותו בתור המלחין של המוזיקה מסדרת משחקי ה-Witcher. המוזיקה משתנה בהתאם למצב או לאזור שבו השחקן נמצא ותמיד הצליחה להכניס אותי לאווירת המשחק לחלוטין ולשפר את החוויה בהרבה. בניגוד למוזיקה, שלדעתי הייתה מוצלחת מאוד, הדיבוב מרגיש לא גמור – לפעמים נתקלתי במשפטים שנחתכו באמצע או בווליום לא אחיד בהקלטה, וזה דווקא די מוציא מהאווירה.
התנועה במשחק מרגישה חלקה וטיפוס על מבנים עובד טוב ופותח בפני השחקן אפשרויות רבות למעבר בין אזור לאזור או להסתתרות מהאויבים. לרע המזל, מערכת זו מרגישה פחותה כאשר מתקדמים במשחק ומרגישים במספר טעויות של המפתחים. במרכז כל אלו – חוסר האחידות בכל הנוגע להתגנבות. על מנת "להתגנב" במשחק על השחקן להישאר כפוף, מה שמאט אותו אך גורם לו לזוז בשקט ומקשה על האויבים לראותו, פעמים רבות לאחר קפיצה או טיפוס על בניין דמות השחקן מחליטה על דעת עצמה להיעמד זקופה במרכז מחנה מלא אויבים על גג בניין, מה שגורם לגילויה ובדרך כלל, כישלון במשימה. זהו מחדל שמרגיש לי כי אמור היה להיות ברור מאליו במשחק שמבוסס על התגנבות אך אני מקווה שיתקנו זאת בעדכון למשחק.
השלבים מגוונים ומפורטים ופעמים רבות הלכתי לאיבוד בשטחים הפתוחים שמחוץ לעיר וחקרתי את העולם על מנת למצוא משימות נוספות ומקומות מעניינים. מפת המשחק גדולה למדי ומחולקת ל-7 אזורים, כאשר על מנת לעבור בין אזור לאזור על השחקן להשיג אישור מעבר או למצוא דרך להתגנב מעבר למחסומים שמפרידים ביניהם שזהו אתגר מעניין בפני עצמו. המשימות נוטות להיות פשוטות למדי, להגיע למקום ולגנוב חפץ כלשהו או להתגנב למקום נעול ולחפש משהו. למרות זאת הן בדרך כלל מספיק מעניינות בזכות סיפור הרקע שלהן והמגוון הרחב של המקומות השונים במשחק.
לטריאל ישנן מספר יכולות בהן הוא יכול להשתמש בזכות שבב שמחובר אליו, בין יכולות אלו היכולת להשתגר למרחקים קצרים או היכולת ליצור סביבו בועה שמאטה את הזמן בתוכה. בזמן שיכולות אלו מוסיפות רובד נוסף של עניין למשחק הן הרגישו לא נחוצות ברב הפעמים.
לחימה במשחק מתבססת על התחמקות מהמכות של היריב והתקפה בחזרה לאחר מכן. לכל נשק ישנם מהלכים שונים וכדאי להתנסות בהחלפת הנשקים על מנת לגלות מה מתאים לכם. מערכת הלחימה מרגישה טוב כשמדובר בקרבות 1 על 1 אך כשכמות המשתתפים עולה המערכת מרגישה מעט מסורבלת. בנוסף, התקפות מאחור או מלמעלה לא בהכרח הורגות את המטרה אלא רק גורמות לנזק רב כך שפעמים רבות לא משתלם בכלל לנסות לתקוף את האויבים. בסך הכול המשחק גרם לי להרגיש כי למרות שקיימת האפשרות להילחם, עדיף להיצמד לרעיון המקורי ולהתגנב ממקום למקום מכיוון שזוהי הנקודה החזקה של המשחק.
לסיום, המשחק Seven: The Days Long Gone הוא משחק בעל שאיפות גבוהות והוא מתקדם בכיוון הנכון על מנת להגשים אותם. עולם המשחק וסיפור הרקע שלו מעניין, המפה רחבה ומעניקה לשחקן מקומות רבים לחקור ומשימות רבות לבצע, המוזיקה נהדרת והמשחקיות עצמה מוצלחת ומרגישה טוב.
מלבד מספר בעיות טכניות קטנות והלחימה שרחוקה מלהיות מושלמת, המשחק בהחלט הגיע לראש רשימת משחקי ההתגנבות שלי ואני ממליץ בחום לחובבי הז'אנר לתת לו ניסיון.
