דמיינו לעצמכם עולם שבו ניתן לחקור עולמות רחוקים, להשתתף בקרבות חלל אפיים, לבנות חיים בעולם מרוחק והכל לבחירתו של השחקן, בין אם זה לסחור בחלליות ענק בין כוכביות, פיראט חלל או נחת שפושט על בסיסים. דמיינו לעצמכם עולם שבו ניתן לפגוש דמויות רבות, בין אם שחקנים אחרים או דמויות מחשב ולבקר בעולמות שנוצרו על ידי מחשב או עוצבו ביד אדם. זוהי ההבטחה של כריס רוברטס (Chris Roberts) ופרויקט מימון ההמונים מהגדולים בהיסטוריה, אם לא הגדול מביניהם, שנקרא Star Citizen.
לפני מעט שנים בגלקסיה קרובה
בשנות ה-90, הוציאה חברה בשם Origin Systems שלימים נרכשה על ידי Electronic Arts. את סדרת המשחקים הפופולרית Wing Commander שמושפעת מהסרטים של Star Wars. המשחקים זכו להצלחה כבירה, והמפיק שלהם, כריס רוברטס, זכה למעמד על בקרב קהילת השחקנים.
בשנת 2012 הכריז רוברטס כי השמועות על מותו של ז'אנר סימולטורי החלל היו מוגזמות וכי הוא מתכוון להקים פרויקט שאפתני שיקרא בשם Star Citizen. המשחק יכלול את כל הטוב מכל העולמות. משחקי ירי מגוף ראשון, מסחר, וקרבות חלל. ההכרזה התקבלה בהתלהבות, נפתח באתר Kickstarter פרוייקט למימון המונים, ושליש מהסכום גויס תוך 24 שעות. מכאן התופעה הלכה והתרחבה.
הגיוס של 2012 הגיע ל-6.2 מיליון דולר, אך זה לא הספיק כדי לממש את החזון שרוברטס ראה בעיניו. הרעיון שנולד בחברתו Cloud Imperium Games (או בקיצור CIG) היה למכור חלליות, והרבה מהן. חברת CIG מכרה 135 סוגי חלליות המשמשות את השחקנים במשחק, החל מ-30$ לחללית קטנה וכלה ב-2500$ לחללית ענק. כל מי שקנה חללית רשאי להיכנס אל גרסת האלפא של המשחק ולהטיס את החללית שלו ברחבי היקום הקטן של גרסת האלפא. מכאן המכירות התחילו להרקיע לשחקים חדשים, כולל פרסומות לחלליות ומבצעי מכירות, שוק אפור שהתפתח במקביל (ועליו נרחיב בפעם אחרת). המסחר בחלליות של Star Citizen מגלגל סכומים נאים ומתקבל בעצימת עין בקרב המפתחים.
במקביל החלו לעבוד ב-CIG על משחק לשחקן יחיד העונה לשם Squadron 42. מטרת המשחק היא לתת רקע לעולם העתידני שבו מתקיים היקום (שנת 2949 נכון להיום) ולהוות קמפיין לשחקן היחיד כפי שהובטח במהלך קמפיין גיוס ההמונים. לצורך כך גויסו שחקנים מהשורה הראשונה בהוליווד כמו Mark Hamill, Gary Oldman, Gillian Anderson, ועוד שחקנים ושמות מהשורה הראשונה. המשחק כמובן, נמכר בנפרד.
לאן כל הכסף הולך?
ההתנהלות בחברה מעלה לפעמים תהיות. במכתב ששלח דייויד ג'ניסון (David Jennison), מעצב הדמויות הראשי, למשאבי אנוש של CIG, הוא מסביר שב-17 חודשים הוא הספיק לעצב רק חמש דמויות. הסיבה לכך היתה כי רוברטס מתעקש לעבור דמות דמות ולאשר או לדרוש שינויים בעיצוב ברמת פרטים בודדים.
זה לא מסתיים שם – רוברטס עסוק בכל אספקט של המשחק, עד עיצוב מגיני החללית. בחברה הגיבו כי אכן בסופו של יום, רוברטס חתום על המשחק ומצופה ממנו לקחת אחריות על הפרטים הקטנים והגדולים גם יחד.
הדוחות הכספיים של החברה מציגים הוצאות שכר של כ-30 מיליון דולר כל שנה, אבל לא ידוע לנו לאן ולמי. מנגד, פרויקט מימון ההמונים המקביל אליו, Elite Dangerous, כבר יצא עם משחק מוגמר ושתי הרחבות על גיוס של 2 מיליון דולר. גם פרויקט מימון ההמונים Infinity Battlescape הצליח להעמיד מערכת שלמה עם קרבות בגיוס של 300,000 דולר. אנקדוטה קטנה ונחמדה, כריס רוברטס בעצמו השקיע ב-Infinity Battlescape. אז לאן כל הכסף הולך?
כיום אין תאריך יציאה למשחק. אם בעבר דובר על Squadron 42 שייצא בשנת 2015 ו-Star Citizen שתוכנן לצאת בשנת 2016, כיום מדובר על בטא למשחק Squadron 42 רק בשנת 2020, ול-Star Citizen אין כרגע שום תאריך שמוצמד למשחק.
אל האינסוף ומעבר לו
מי שקרא את הספר Ready Player One, או אפילו ראה את הסרט יכול לנסות להבין לאן החברה מכוונת. זהו, ללא ספק, הפרויקט השאפתני ביותר שנעשה במשחקי המחשב. לכריס רוברטס עבר גדול במשיכת הטכנולוגיה לקצה ופיתוח כלים חדשניים להתמודדות עם מורכבות של משחקים. מצד שני, יש לו גם עבר ידוע של עיכובים, ניהול בזבזני ודחיית דדליינים, כמו המשחק Strike Commander שנדחה בשנתיים.
המשחק מצידו מציג יכולות מרשימות של גרפיקה ותכנות. Star Citizen מצליח להרשים כל פעם מחדש עם התכנון הפרוצדוראלי של העולם, גרפיקה עוצרת נשימה, ובטכנולוגיות חדשניות כמו Face Over IP שמעבירות הבעות פנים של השחקנים אל תוך הדמויות במשחק, בלי מסכי טעינה של המשחק, הירידה לפרטים והטכנולוגיות פורצות הדרך בהחלט מאפילות על כל השיהוקים בפיתוח.
כמדי שנה בחודש אוקטובר מתקיים כנס Citizencon השנתי ובו החברה מציגה את הפיתוחים החדשים למשחק, התוכניות לעתיד, ותצוגה של הפיתוחים בצנרת. הכנס האחרון הציג הדגמות של מערכת כלכלית חיה המתקיימת בהתאם לחוקי ביקוש והיצע הוצגה לתומכים ובנוסף הוצגה מכניקה עתידית של לחימה משולבת של כוחות קרקע כלי רכב וחלליות ועוד פיתוחים הצפויים להגיע בקרוב. במקביל מתקיימת מכירה של מודולים למשחק עצמו. השנה, הגיוס חצה את רף 250 מיליוני הדולרים על מעט מתחת לשניים וחצי מיליון משתתפים. מה שמעמיד את ההוצאה הממוצעת לשחקן על למעלה מ-100$, וכל זאת על השתתפות בפרויקט עתידי.
לשם השוואה, המשחק היקר ביותר בהיסטוריה הוא Destiny שעלה 500 מיליון דולר, לאחריו GTA V שעלה כ-260 מיליון דולרים.
Star Citizen היום מספק תוכן רב בגרסת האלפא 3.7. בגרסה זו יש רק מערכת אחת מתוך המאה שאמורות להיות במשחק, אך יש משימות ותחנות חלל ופלנטות לנחות עליהם. בגרסת האלפא יש מסחר בסיסי, כרייה, קרבות חלל, ואפילו מבצעים מורכבים הכוללים גם 30 שחקנים. האם Star Citizen יצליח לעמוד בכל הציפיות של התומכים? בציפיות של המפתחים? כנראה שנצטרך לחכות כדי לגלות. בינתיים מחיר הכניסה למשחק עומד רק על 45$.
