Horizon Zero Dawn ביקורת: יצירת מופת פוסט אפוקליפטית, ועכשיו גם במחשב

Horizon Zero Dawn הוא יצירת מופת שמציגה דמות נשית מובילה ועוצמתית, קרבות עם מפלצות מתכת ענקיות ומאתגרות, ועולם גדול ופתוח עם נופים מתפרסים.

יש ב-Horizon Zero Dawn הכל: עלילה חזקה מעניינת, דמויות מרתקות ומסקרנות, קרבות מאתגרים שמשלבים חשיבה טקטית ולחימה, וגרפיקה משובחת. עכשיו כשהמשחק מגיע למחשב, קהל חדש ועצום של שחקנים יוכל סוף סוף להנות מאקסקלוסיבי ה-PlayStation המצויין.

נשים לשלטון

את Horizon Zero Dawn נתחיל כאלוי (Aloy), יתומה שגדלה כדחויה ביחד עם אביה המאמץ רוסט (Rost). כמעט מיד, עם סצינת הפתיחה, ברור לנו השחקנים שלהיות דחוי מהכפר זה רע מאד. זה למעשה אומר שאלוי היא בתחתית שרשרת המזון. כשאלוי בת שש היא זוכה ליחס משפיל וכואב של דחיה ובורחת אל היער. שם היא נופלת למערה חשוכה ומשיגה את הפוקוס (Focus), מכשיר קטנטן שנצמד קרוב לאוזן, איתו יכולה אלוי לראות דברים שאחרים לא יכולים לראות.

בדרכם הביתה מין המערה, אחרי שאלוי מצאה את הפוקוס, היא ורוסט נתקלים בילדי הכפר שזורקים על אלוי אבנים. כאן מתרחשים שני דברים עיקריים; אנחנו כשחקנים נדרשים לבחור כיצד אלוי תנהג לאחר שנפצעה מהאבן, אם לנקום או לוותר. זה חלק שמעדכן אותנו שיש לנו אפשרות בחירה למשחק. בהמשך נאלץ לעשות בחירות נוספות בהתאם למצפון או לאמונה שלנו, והבחירות הללו ישפיעו על אלוי ותגובותיה.

הדבר השני שקורה, מבחינת עלילה כמובן, אלוי מחליטה שהיא רוצה לדעת מהיכן היא הגיעה. רוסט מספר לה שיש דרך אחת להגיע לתשובה הזאת ומי שמחזיק בה הם חכמי הכפר. מאחר והיא מנודה, האופציה היחידה שלה היא בתחרות האמיצים (The Proving) שמתקיימת בכל שנה ובה בוחר הכפר את הלוחמים האמיצים ביותר שלו. הלוחם שיגיע ראשון יוכל לבקש דבר מה שחכמי הכפר יכולים להעניק לו. אלוי מתחילה את האימונים שלה לקראת התחרות כבר בגיל שש ואנחנו נגלה איתה שלא הכל פשוט כפי שנראה.

עידן המכונות כאן

במשחק ניתקל בסוגים שונים של אויבים; בני אדם, מכונות מפלצתיות אימתניות והגרועות ביותר הן המכונות הנגועות. היריבים המאתגרים ביותר מבניהם הם ללא ספק מפלצות המתכת הענקיות, בין אם הן נגועות ובין אם לא. ישנם סוגים רבים של מכונות ענק, ורובן המכריע מסוכן והופך את האתגר של לנצח אותן למספק ביותר. חשוב לזכור לעולם לא לזלזל בהן, כי הן יכולות להפתיע.

לא כל המכונות שניתקל בהן מפחידות או מאיימות, אך אין ספק שהמכונות הנגועות הן הנוראות שבהן. מדובר במכונות שעברו סוג של השתלטות על ידי גורם חיצוני – בני אדם – שלמעשה תיכנת אותם להיות אגרסיביות ואימתניות יותר. בדרך כלל נזהה אותן בגלל הנגעים האדומים-שחורים שיהיו על גופם, והעקבות הנגועות והרעילות שהן משאירות אחריהן. צריך להיזהר מהנגעים הללו, כי גם אחרי שתביסו את המכונה הנגועה עדיין יש סיכוי שתחטפו זיהום.

בכל התקדמות במשחק, אלוי צוברת ניסיון, אנו מקבלים נקודות בהן נשתמש בעץ היכולות שלנו ובו מגוון רחב של אפשרויות פיתוח דמות. העץ בנוי מארבע רובריקות: Prowler, Brave, Forager ו-Traveler. עם כל נקודה שנצבור נוכל לבחור אילו כישורים או יכולות להוסיף בהתאם למספר הנקודות העומד לרשותינו. היכולות נעות בין יכולות קרב, למשל היכולת לתת מכה אחת קריטית שהורגת את האויב, ויכולות אחרות כמו הסוואה, למשל האפשרות לנחות מגובה אך בשקט רב.

הפוקוס שברשות אלוי מסייע לה בהבנת האויבים שלה, את הצעדים שהם צפויים לעשות ולמעשה מקנה לה יתרון משמעותי על פני מי שמולו היא מתמודדת. אם נדמה לכם שהמידע הזה שברשותכם הופך את הכל לקל, אתם טועים. יש כאן צורך בחשיבה טקטית עם כל אויב ואויב, שכן לא כולם אותו דבר, ולא לכולם יש את אותן חולשות. זה שנדע היכן לפגוע עם חץ כדי ליצור כמה שיותר נזק, לא אומר שנצליח לעשות זאת ביתר קלות.

חוץ מהפוקוס, ישנו מכשיר נוסף ושימושי שאותו נגלה כמה שעות לתוך Horizon Zero Dawn. המכשיר הזה יאפשר לנו להשתלט על חלק ממפלצות המתכת הללו, ובכך יאפשר לנו לרכב עליהן ובכך יקל על המסעות שלנו בדרך. כל מכונה שנהרוס או נגייס תצטרף לחוברת המידע שאלוי צוברת בדרך, שם יהיה מידע על סוגי המפלצות בהן ניתקל או שראינו בעבר.

למרות שמדובר במשחק שהגיע מהקונסולה אל המחשב, ההטמעה שלו היא מיטבית. לא הרגשתי שיש קושי כלשהו בשליטה במשחק, והוא זרם בצורה חלקה וללא כל קושי הסתגלות למקשים או לצורת הלחימה.

לחימה במחשבת תחילה

מספר הנשקים העומדים לרשותינו רב; אלוי לוחמת מצטיינת בחץ וקשת, חזקה עם חנית, ואפילו עושה שימוש מבריק בקלע. לאלו מצטרפים גם מגוון רחב של סוגי מלכודות מגוונות ותחמושת. אלה כוללים חצים בוערים, חצים מתפוצצים, פצצות של אש, קרח, וחשמל, ומלכודות שיכולות לשתק כל מכונה ולא משנה מה גודלה ועוד. כל אלה נותנים לנו, השחקנים, אופציות רבות ומגוונות לבחירת הקרבות והמשימות שניקח, וזה רק מעורר את הלוחם הפנימי שלנו לצאת ולחקור את העולם, הסיפור והיכולות שלו.

כבר בשעות הראשונות של המשחק, אנחנו לומדים דרכים שונות ומגוונות לנצח את המכונות, וארסנל הנשקים והמלכודות רק משתפר ומשתדרג ככל שאנחנו מתקדמים במשחק.

ניתן לייצר תחמושת במהלך קרב אם היא חלילה נגמרת לכם, וזה פיצ'ר שימושי במיוחד. לא פעם מצאתי את עצמי בקרב מול מספר אויבים וניצלתי את שלל החצים שלי; הפיצ'ר שמאפשר לי להכין את החצים פועל באופן זריז במיוחד וזה בהחלט שימושי בקרבות. אין לדעת מתי תזדקקו לכך וטוב שזה נמצא.

אחד הדברים שאהבתי, אם כי לא הצטיינתי בו, זה לטמון למכונות מלכודות. בין אם זה לזרוק אבן להסב את תשומת ליבן לכיווני כדי להרוג אותן במכה אחת (שזה כמובן לא עובד עם כולן), ובין אם ממש לירות להן חץ לנקודת תורפה כדי שירוצו לעברי בזעם מבלי לדעת שהן בדרך למלכודת, המשחק מציע מגוון דרכי התמודדות יצירתיות. סוגי המלכודות נע בין חשמליות, בוערות ועד כדי פצצות של ממש. זה מעודד למידה של כל מכונה כדי לדאוג שהן אכן יפלו במלכודות שנטמין להן. לא פעם מכונות הפתיעו אותי והתחמקו מהמלכודות שלי.

בעוד שאני יותר נהניתי לנצל את הקשת והמלכודות שברשותי, המשחק מציע גם חנית עוצמתית לשימוש. עבורי, קרב מקרוב עם המכונות האלו היה בדרך כלל מסלול מהיר להפסד. יתכן וזה בגלל הזויות של המצלמה, או העבודה שאני טובה יותר בירי מבקרב פנים אל פנים, כך או כך בחרתי להימנע מכך מול המכונות כי בדרך כלל נהרגתי מהר. מאחר והמשחק לא מחייב אותנו לבוא במגע איתן אלא מאפשר לנו לירות מרחוק ולטמון מלכודות, לא ראיתי את העניין עם החנית כחיסרון כלל. היא גם מאוד שימושית כשאנחנו רוצים להרוג מישהו בשקט או בקפיצה מעליו בהפתעה.

העולם היפה שבחוץ

Horizon Zero Dawn מתהדר בהיותו משחק בעולם פתוח. לא היו לי ציפיות מיוחדות מהעולם הזה – אבל וואו, הוא לגמרי הצליח להפתיע אותי. המפה עצומה, ומאחר והמשחק עצמו מרתק ויש לנו את החופש המוחלט לעשות כרצוננו, מצאתי את עצמי מסתובבת בהנאה במשך שעות, תוך שאני חוקרת כל פינה אפשרית בעולם. נדמה לי שנתקלתי רק במחסום אחד של סוף המפה.

איכות הגרפיקה בסצנות הסינמטיות גרמה לי לצמרמורות, והנופים השונים במפה היו עוצרי נשימה. ניכר שהמפתחת השקיעה רבות בנראות של המשחק. בין אם זה כשאתם רוכבים על מפלצת מתכתית, סתם משוטטים ביער, או אפילו אורבים לאויבים; הגרפיקה במשחק מרשימה הן ברמת הפירוט והן בנראות שלה במשחק. יש משחק ברור בין היום והלילה, ומזג האוויר נתון לשינוי בכל עת. מצאתי את עצמי לא פעם עוצרת רק כדי להביט בטבע סביבי.

Horizon Zero Dawn רץ על המחשב שלי בצורה חלקה לאורך כל החוויה. גם כשהגדרות הגרפיקה היו זהות לאלה של גרסת ה-PlayStation 4, וגם כשדחפתי אותן לרמה הגבוהה ביותר – המשחק נשאר יחסית יציב על 60 פריימים בשנייה. אז לא רק שהמשחק נראה ממש טוב על המחשב, גם הביצועים שלו מרשימים למדי.

השיח עם דמויות במשחק גם כן מובא בצורה סינמטית. זה יכול להיות חלק מהמשימות הראשיות, במשימות צדדיות, בשיח עם סוחרים, או שאר דמויות המפתח המעניינות שאיתן תהיה לנו אינטראקציה. אני נפעמתי מרמת הפירוט של הדמויות הללו, מהאופי שלהן שמשתקף בדיבור, ומהבעות הפנים שלהן במהלך הדיאלוגים.

מה שהופך את הדיאלוגים עם הדמויות למרגשות באמת הוא לא רק הגרפיקה, אלא גם הדיבוב המצויין. אני די בטוחה שהזלתי דמעות כמה פעמים כבר בתחילת המשחק, וניכר שהמדבבים של המשחק נקשרו לדמויות שאותן שיחקו.

הסאונד שמלווה אותנו לאורך המשחק כמעט ולא מורגש, אבל הוא בהחלט נותן את התחושה שאנחנו אי שם בעולם הפרוע שבחוץ. אלה כוללים גם את האפקטים הקוליים כמו צלילי החיות, פיכפוך המים, ואפילו הצעדים הקטנים של אלוי בסבח צמחים. השילוב של הכל יחדיו, העלילה, הדמויות, הסאונד – יוצרים משחק מרתק ומופלא ללא ספק.

Horizon Zero Dawn הוא משחק שהשאיר אותי נפעמת וסקרנית יותר מכל משחק שאי פעם שיחקתי, והיו רבים כאלה. אם מדובר היה בלמידה המתמדת שלי לאורך המשחק, או בתחושת הסיפוק האדיר כשהצבתי לעצמי מטרה והשגתי אותה, ובין אם זו סתם העובדה שהצלחתי לטפס על מכונת ענק או שפתחתי עוד חלק במפה העצומה.

יש ב-Horizon Zero Dawn קסם אמיתי. המפתחת בנתה עולם פוסט אפוקליפטי מרתק ומרגש שכל שנותר לנו זה להנות ממנו וללמוד עליו עוד ועוד.

עותק הביקורת של Horizon Zero Dawn סופק על ידי ישפאר.