Call of Cthulhu הוא משחק עם הרבה אלמנטים מעניינים ומטרידים שמצליח לתפוס את המהות של חומר המקור ומשחק התפקידים השולחני עליהם הוא מבוסס.
זה לא סוד שחלק נכבד ממעריצי ז'אנר האימה אוהבים סיפור לאבקראפטי טוב (על שם יוצר ספרי האימה, במיוחד קתולהו הנודע לשמצה – H.P. Lovecraft). זה גם לא סוד שתעשיית משחקי המחשב מנסה כבר שנים להשתמש במותג זה, לרוב עם תוצאות לא מוצלחות.
המשחק החדש ביותר, שמנסה להשתמש בסיפורים שמכילים יצורים שונים ומשונים שבני האדם לא נועדו לגלות, הוא Call of Cthulhu: The Official Video Game. לשמחתינו, הוא מצליח להתעלות על המשחקים הקודמים שהתקיימו ביקום של לאבקראפט. המשחק הוא עיבוד רשמי של משחק התפקידים השולחני עם אותו שם, ולאו דווקא של סיפור ספציפי בסדרה.
התוצאה היא התדרדרות איטית ובלתי נמנעת לשיגעון, דבר שתמיד נחמד בסיפור אימה.
המקרה המוזר של שרה הוקינס
במשחק Call of Cthulu אתם משחקים בתור בלש פרטי בשם אדוארד פירס (Edward Pierce), אשר נשכר בשביל לחקור את מקרה המוות המסתורי של גברת שרה הוקינס ומשפחתה. הרמזים שאתה מתחיל איתם זה ציור מטריד של דמות מסתורית וסמל מוזר.
במהלך החקירה מגיעים לאי בשם Darkwater, מקום מושבם של קבוצה קטנה של דייגים שמנוהלת על ידי מספר קטן של "משפחות ותיקות". ככל שאתם מדברים עם האנשים שם ומגלים דברים חדשים בנוגע להיסטוריה ולתרבות שלהם, כך זה נעשה ברור יותר ויותר שהמוות של משפחת הוקינס, וכל דבר אחר שמתרחש על האי, מונע על ידי כוחות שמעבר להבנתכם.
העלילה של המשחק מתאימה בדיוק לצורת הכתיבה המתבקשת לעיבוד של סדרת הספרים. היא לוקחת סיפור לאבקראפטי בסיסי ומשפרת אותה אפילו יותר באמצעות רעיונות מקוריים ומחרידים.
המשחק מצליח לספק איזון טוב בסיפוק מעריצים ותיקים של הסיפורים ואנשים שחדשים למיתוס. המעריצים הוותיקים ייהנו מרמיזות קלות (ולא כל כך קלות) ליצירות אחרות לסדרת ספרים, ואלה שחדשים לסדרה יקבלו הצצה ראשונית לעולם האיקוני של לאבקראפט.
אדוארד פירס – חוקר פרטי
בליבו, המשחק הוא קודם כל משחק חקירה. יש מעט קטעי אקשן והתגנבות, אבל הם מרגישים יותר כמו משהו המפתחים שמו במשחק כי הם היו חייבים, ובאופן כללי הם קלים באופן מגוחך. רוב המשחק מבוסס על חקר הסביבה, שיחות עם אנשים וחיפוש אחר רמזים. איך שאתם בוחרים לעשות את זה תלוי בנחישות, החושים והיכולות שלכם.
היכולות הם איפה שהאלמנטים של משחק תפקידים באים לידי ביטוי. מכיוון שהמשחק מבוסס על משחק תפקידים שולחני, המשחק מתנהל לפי איך שאתם מפתחים את הדמות שלכם, ולפי זה נקבעים הדברים שאתם יכולים לעשות. לבלש שלנו יש כמה יכולות "סטנדרטיות" באמתחתו, כמו חקירה, חוזק ופסיכולוגיה, והוא יכול להשתמש בהם כשהוא חוקר את הסביבה או תוך כדי שיחות. יכולת החקירה, למשל, נותנת לכם לפענח רמזים יותר טוב ואחר כך לתחקר אנשים על מה שגיליתם, וכמו כן אחראית לאחוז ההצלחה שלכם כאשר אתם מנסים לפרוץ מנעולים.
באופן טבעי, תרצו להשקיע נקודות יכולת לתוך יכולות אלה בשביל להעלות את סיכוי ההצלחה שלכם במהלך קטעי משחקיות או שיחות. אבל חלק מהיכולות כמו רפואה וחקר הנסתר יכולות להשתפר רק אם מוצאים וקוראים ספרים ספציפיים שנמצאים בעולם. זו מכניקה מאוד מגניבה – היא נותנת לכם תמריץ לחקור כל פינה במשחק ומביאה לשחקן מצב של סיכון מול תמורה.
מה הסיכון שיכול להיות בקריאת ספר? לא כל מידע חדש טוב לבריאות הנפשית, ויש דברים שעדיף שיישארו לא ידועים. קריאת ספרים ספציפיים או ראייה של אירועים שאמורים להיות בלתי אפשריים יכולים להשפיע באופן ישיר על השפיות של החוקר האמיץ שלנו.
הדרך לטירוף
מכיוון שהמשחק מבוסס על סדרת ספרי אימה ידועים לשמצה, אנחנו כמובן לא נשמח ממה שנגלה במהלך החקירה שלנו. למעשה, זה אחד מהדברים הטובים ביותר במשחק. מצד אחד אתם רוצים להמשיך ולחקור מה בדיוק הסוד מאחורי האי והסיבה לגורל משפחת הוקינס, אבל באותו זמן, מתחילים לפחד מההסודות שאתם עלולים למצוא ומה הם יעשו לדמות הראשית. ככל שאתם מגלים יותר, כך המשחק נעשה יותר מטריד, וכך גם אתם בסיכון יותר גדול לאבד את שפיותכם.
השפיות של אדוארד קשורה באופן ישיר לאיך שהסיפור יסתיים. אנחנו לא הולכים להרוס לכם את זה, וגם לא בדיוק בטוחים כמה ישירה ההשפעה של השפיות על התוצאה הסופית (אבל כמובן, למשחק יש כמה סופים שונים). אבל איבוד השפיות אינו בהכרח דבר רע, כי זה יכול לפתוח דרכי התקדמות חדשות לשחקן, ולעזור לגלות מידע חדש בנוגע לעולם ולסיפור.
השפיות של הדמות זה לא הדבר היחידי שקובע כיצד הסיפור יתקדם. המשחק הוא לינארי ברובו, אבל ההחלטות של השחקן, התוצאות של המעשים שלכם, ומעל הכל, הסקרנות שלכם, יכולים לפתוח דרכי עלילה חדשות עם תוצאות שונות. החלטות יכולות להשתנות בעקבות משהו קטן כמו קריאת ספר או שתיית כוס ויסקי, או משהו גדול כמו לחוס על חיים של אדם. אפשר אפילו לבחור פשוט להשאיר את עצמכם באפלה, בניסיון להגן על שפיות הדמות הראשית. זו לא החלטה רעה כאשר האמת יכולה לגרום לכם לבלות את שארית חייכם בבית משוגעים, במקרה הטוב.
אז בזמן שהסיפור עצמו נשאר פחות או יותר זהה, החוויה שלכם יכולה להשתנות מאוד לפי כמה עמוק אתם מעוניינים לחקור בשביל לגלות את האמת ולראות כל מה שיש לראות. ככל שאתם יודעים יותר, ככה אתם מאבדים מי שאתם – זה מראה שהיוצרים מבינים את המהות של היקום שלאבקראפט יצר.
הפחד האורב
עוד דבר מהותי של מיתוס קתולהו הוא האימה, והמשחק מצליח לקלוע כאן בצורה מעולה. האימה אינה מגיעה במכה אחת אלימה, אלא לאט לאט מתגנבת לתוך המשחק. חוסר ההחלטיות בנוגע לצעדים הבאים רק מחזק אותה, ונוצרת הרגשה שאתם בסכנה תמידית. יש כמה רגעים שיקפיצו אתכם מהכסא, אבל רוב האימה מגיעה מהגילוי האיטי של האמת מאחורי האי ותושביו.
לצערינו, המשחק מעביר להילוך גבוה מדי לקראת הסוף, וכתוצאה מכך, המערכה האחרונה שלו מרגישה מהירה מדי ולא מספיק מפוקסת. שלא תבינו לא נכון – המשחק עדיין טוב בחלקים אלה, אבל הוא יכל להיות אפילו יותר טוב אם היתה השקעה גבוהה יותר בפאזלים ובמשחקיות בחלק הסופי של הסיפור. במקום זה, המשחק די רץ לעבר סוף שלא מרגיש כל כך מספק, כאילו במטרה להסתיים כמה שיותר מהר.
עוד דבר שמאוד מעצבן הוא שהמשחק לא נותן לכם להסתכל ביומן של הדמות הראשית בחלק הסופי של הסיפור. שם מתועדים כל האירועים, אנשים, מקומות וסודות שגיליתם במשחק, והיה נחמד אם היה אפשר להסתכל עליו בשביל לעשות סדר בראש לגבי מה שהוביל אתכם לאיפה שאתם עכשיו.
הצבע מן החלל
לצערינו, המשחק לא נראה טוב כמו שיכל להראות. הגרפיקה היא באופן כללי מיושנת, במיוחד בזמן cutscenes, ויש כמה קטעים שלא היה מזיק להם עוד קצת ליטוש.
אבל מה שמציל את המשחק הוא העיצוב. המודלים של הדמויות הם גרוטסקיים, באופן מתאים, כשלהרבה מהם יש את "המראה של Innsmouth". הצבע הירוק מאוד דומיננטי במראה המשחק, לא רק בשביל להביא תחושה של הים ומה אורב מתחת לגלים, אלא גם בשביל לחבר בין עולם המשחק עם הציורים המטרידים של שרה הוקינס.
ציורים אלה משחקים חלק חשוב בסיפור המשחק ומשרתים את המטרה של חיבור העולם עם המיתוס של קתולהו. והם באופן כללי החלק המרשים ביותר ויזואלית במשחק. ציורים אלה ישארו איתכם גם מעבר לגבולות הסיפור עצמו.
הציורים של שרה הוקינס הם רק חלק מהדברים המרשימים ביותר במשחק. עבר הרבה זמן מאז ששיחקנו משחק אימה שתופס באופן כל כך טוב את מה שהמעריצים אוהבים לגבי עולמו הדמיוני של Lovecraft, וזה כנראה האחד שעשה את זה בצורה הכי טובה מאז Dark Corners of the Earth.
עם התמקדות על סיפור וחקירה שבסוף מולידים לגילויים מצמררים. Call of Cthulhu הוא חוויה שתזכרו לאורך הרבה זמן ותרצו לשחק עוד פעם בשביל לראות מה אפשר לעשות אחרת ומה פספסתם. מעריצי המיתוס אשר מעריכים אימה פסיכולוגית איטית לא ירצו לפספס את הקריאה הזו.
