מסוגנן מתמיד, אבל מרגיש כאילו הוא לא עזב אותנו מעולם, Devil May Cry V מחזיר את סדרת האקשן. הוא יפה יותר, מגוון יותר, ונוח לשליטה.
אחרי הפוגה ארוכה מדי, סדרת האקשן Devil May Cry חוזרת ואנחנו חיכינו לה עם חיבוק חם ואוהב. אבל Devil May Cry V לא עצר שם, הוא הניף אותנו באוויר ועשה קומבו מטורף ומסוגנן, והביא בפנינו את אחד המשחקים היפים, המלהיבים, והמצחיקים של השנה.
שדים, אקשן מוגזם, וקצת הומור
הסיפור של Devil May Cry V ממשיך כ-5 שנים לאחר המשחק הקודם בסדרה, Devil May Cry 4, כאשר אדם מיסתורי בשם V מגיע למשרד של דאנטה (Dante) ומספר לו על שד חדש ומרושע בשם יוריזן (Urizen) שמאיים על העולם. בינתיים נירו (Nero) מנסה לגלות מי הדמות המיסתורית שחתכה לו את יד השד שלו (שבמשחק הקודם ספגה את הכוחות של חרב השדים Yamato), ומצטרף אף הוא למסיבה.
לאחר שיוריזן גובר עליהם, שלושת הגיבורים שלנו (נירו, דאנטה, ו-V) מתפצלים, והסיפור חושף לנו בהדרגתיות את מעלליהם של כל אחד מהם. לאורך הסיפור אתם משחקים את נירו, דאנטה, ו-V, ורואים את העלילה מתפתחת מנקודות מבט משתנות.
הסיפור עצמו מלא בפעלולים מוגזמים, משפטי מחץ קיצ'יים, ולא מעט הומור, אבל הוא מצליח להשאיר רושם מהדמויות, וכל אחת מהן זוכה לרגעים של תהילה. הסיפור לינארי כיאה למשחקים בסדרה, אבל במספר שלבים תוכלו לבחור באיזו דמות לשחק, וזה מוסיף עוד סיבות לשחק שלבים מחדש.
לסיפור מצטרפות שתי דמויות מפתח והראשונה מביניהן היא V. הוא מיסתורי, מצוייד בשדי מחמד, ומצטט שירה ומחזות, ובעוד שהוא רציני יחסית לעולם המעט-שטותי של Devil May Cry, הוא כן משתלב בו בצורה טובה, אולי בגלל הרציניות המעט-מוגזמת שלו.
מבין הנשקים החדשים של דאנטה, המגניב מכולם הוא ללא ספק קאווליר (Cavaliere) – אופנוע אשר מתפצל לזוג מסורים.
אבל המצטרפת המוצלחת לסיפור היא ניקו (Nico). ניקו היא המכונאית שמצטרפת לנירו ומספקת לו מלאי של ידיים מכניות תותבות עם כוחות על משתנים. לפעמים היא טיפשה, לפעמים היא רצינית, ובעיקר מצחיק לראות לאילו מקומות היא מצליחה להסיע את המיניבוס שלה, והיא אחת הדמויות עם הכי הרבה אופי שהסדרה ראתה. כל אלה הופכים אותה להפוגה קומית מוצלחת מאוד, ולדמות שאני מקווה להמשיך לראות במשחקים הבאים בסדרה.
גם אם אתם מצטרפים חדשים לסדרה, או שוקלים להצטרף, העובדה שהמשחק הוא החמישי בסדרה לא הולכת להיות מכשול. בניגוד למשחק המשך אחר שהגיע באיחור גדול, העלילה של Devil May Cry פשוטה, והמשחק מכיל וידאו תקציר לסיפור, שמסכם את כל החלקים החשובים בסדרה תוך חמש דקות.
חרבות מכל הסוגים
Devil May Cry V מביא איתו את המשחקיות האיקונית של הסדרה, ומשפר אותה מכמעט כל בחינה.
נירו חוזר מהמשחק הקודם עם היכולת שלו לתפוס יריבים מרחוק ולמשוך אותם אליו, אבל במקום ה-Buster Arm, יד השד האיקונית של נירו מהמשחק הקודם, הוא מקבל ארסנל של ידיים רובוטיות עם יכולות שונות בשם Devil Breakers. לכל יד רובוטית כזו יש יכולות שונות המאפשרות לה להשתלב בקומבואים שאתם מבצעים.
הידיים נעות בין יד שיוצרת הבזק חשמלי שמעיף יריבים לעזאזל, ליד שמסוגלת לעצור את הזמן, אבל המוצלחת ביותר מביניהן היא ללא ספק Punch Line. ל-Punch Line יש מנוע סילוני אשר מאפשר לנירו לשגר אותה לעבר אויבים, והיא ממשיכה לתת להם אגרופים בזמן שהוא יכול לבחור אם להלחם ביריבים אחרים או להמשיך להכות באוייב המשותק באמצעות החרב. בנוסף, נירו יכול לשגר את היד ולהעמד עליה תוך כדי שהיא טסה כדי לגלוש באוויר ולהתנגש ביריבים.
הידיים השונות שנירו יכול להשתמש בהן הופכות את חוויית הקרב שלו למגוונת יותר, ועוזרת להגיע לניקוד סגנון גבוה. בעזרת השימוש ב-Devil Breakers, ולאחר שלמדתי להשתמש ב-Exceed, היכולת של נירו לטעון את החרב שלו כמו דוושה של אופנוע, הצלחתי להגיע במהלך קרבות גם לניקוד סגנון SS ו-SSS, דבר שלא הצלחתי להגיע אליו במשחקים הקודמים.
דאנטה חוזר אף הוא, עם נשקים חדשים ומסוגננים, לצד עמדות הלחימה השונות שמאפיינות אותו. הנשקים השונים של דאנטה הופכים את המשחקיות שלו למגוונת, והיכולת להחליף ביניהם במהלך קרב מאפשרת לקומבואים מלהיבים.
מבין הנשקים החדשים של דאנטה, המגניב מכולם הוא ללא ספק קאווליר (Cavaliere) – אופנוע אשר מתפצל לזוג מסורים. קאווליר פוגע באיטיות ביריבים, ונותן תחושה טובה של פגיעה ממושכת וחזקה.
למשחק גם חוזרת משחקיות הפלאטפורמינג המסורבלת של הסדרה. פעמים רבות מצאתי את עצמי חוזר על קטעי פלאטפורמינג כי הקפיצה של הדמויות רק בקושי מספיקה, או כי העמדתי את המצלמה בנקודה לא נוחה, וזה בהחלט החלק הכי חלש במשחקיות.
יש לנו שחקן חדש בזירה
אל זוג ציידי השדים האהובים עלינו מצטרף לוחם חדש, V. בעוד שהוא לא שד, וגם לא חצי שד, ל-V יש יכולת לזמן שלושה שדים ולצוות עליהם כדי להלחם במקומו. הוא מזמן את גריפון (Griffon), עורב עם כוחות חשמליים אשר מאפשר לו לתקוף מרחוק ולשתק יריבים; שאדו (Shadow), שד מהלך על ארבע בדמות פנתר, אשר תוקף מקרוב וגורם להרבה נזק; ונייטמייר (Nightmare) מפלצת ענקית אשר מהלכת על שתיים ויורה לייזר מהעין היחידה שלה, ומהווה את יכולת ה-Devil Trigger של V.
מהלכי החיסול של V לרוב מרשימים ויזואלית, ונותנים תחושה מספקת.
בעזרת השדים שלו, V נלחם ומהלך מרחוק, ואתם שולטים על ההתקפות של השדים שלו. זה יוצר סוג של ניתוק מהאקשן, בשונה משתי הדמויות האחרות. במקום להיות קרוב לאקשן, אתם נעים לאט מרחוק, וההתקפה באמצעות השדים מהר מאוד מרגישה כמו מחיצת כפתורים.
כשאתם משחקים בתור V אתם צריכים לעקוב אחרי שלוש דמויות, וזה הופך את המשחקיות שלו למאתגרת יותר. בנוסף, בכדי לחסל סופית יריבים עליכם לבצע מהלך חיסול באמצעות V. מהלכי חיסול אלה לרוב מרשימים ויזואלית, ונותנים תחושה מספקת.
אבל בסופו של דבר, הניתוק מהאקשן והרפטטיביות בשימוש בהתקפות בתור V הפכו אותו במהירות לדמות הכי פחות אהובה עלי, ובשלבים שבהם יכולתי לבחור באיזו דמות לשחק, העדפתי שלא לבחור בו.
בין השלבים, אתם חוזרים למיניבוס של ניקו, ושם אתם יכולים לקנות שדרוגים לדמויות השונות. כאן המשחק עושה את החיים שלנו קצת יותר קשים משהם צריכים להיות, כשהוא מאפשר לכם לרכוש אך ורק שדרוגים עם הדמות שאתם הולכים לשחק בשלב הקרוב. זה אומר שאם בדיוק חסכתם מספיק כסף משחק כדי לקנות שדרוג של נירו שאתם מאוד רוצים, אבל השלב הבא שלכם הוא של V, אתם תצטרכו לחכות עד הפעם הבאה שתשחקו את נירו כדי לקנות אותו.
סגנון זה שם המשחק
Devil May Cry V הולך להיות אחד המשחקים היפים ביותר ששיחקתי השנה, ועוד לא הגענו לחצי שלה. השלבים מרשימים ומפורטים, החל משלוליות עם השתקפויות מרשימות, ועד טקסטורות מפורטות.
אל אלה מצטרפים הצבעים הבוהקים של האפקטים השונים של המשחק, והאנימציות המצויינות, ויחד הם מתחברים כדי ליצור אקשן מרהיב.
אתם עשויים למצוא את עצמכם, כמוני, עוצרים את המשחק כל שניה כדי לצלם תמונות חדשות.
למרבה המזל, המשחק מצוייד במצב צילום, ורוב התמונות אשר תמצאו בביקורת הזו צולמו על ידי באמצעותו על ידי עבדכם הנאמן. מצב הצילום פשוט ולא מכיל כמות נרחבת של אופציות, אבל יש בו את המינימום הנחוץ כדי לעצור כל נקודה במשחק ולצלם בקלות תמונה שתשמחו לשתף ברשתות.
אבל החלק הכי מרשים בויזואליות של Devil May Cry V הוא הדמויות. הדמויות עוצבו על בסיס דוגמנים ודוגמניות אמיתיים, והונפשו באמצעות טכנולוגיית Performance Capture. הן פשוט נראות אמיתיות, ויש להן את כל הפגמים שהייתם מצפים לראות אצל אנשים אמיתיים כמו נקודות חן וקמטים.
כמו בכל משחק בסדרת Devil May Cry, המשחק מלווה בשירי מטאל שמתגברים ונעשים יותר אינטנסיביים ככל שהביצועים שלכם בקרב משתפרים. השירים לא מגוונים במיוחד, אבל האפקט עושה את העבודה, ולאורך הקרבות הרגשתי את עצמי מתמלא באדרנלין ככל שדירוג הסגנון והמוזיקה התגברו.
הדמויות פשוט נראות אמיתיות, ויש להן את כל הפגמים שהייתם מצפים לראות אצל אנשים אמיתיים כמו נקודות חן וקמטים.
כיף לראות את הסדרה חוזרת
Devil May Cry היא אחת הסדרות שהכניסו אותי לז'אנר משחקי ה-melee action, ואני מאוד מרוצה מכך שהיא חזרה אחרי הפוגה ארוכה. כל הדמויות האהובות עלינו חוזרות, ונראות נהדר מתמיד.
בעוד שהסיפור לא יותר מתוחכם משהוא היה במשחקים הקודמים, הוא מוגזם כמו שאנחנו אוהבים את הסדרה, ומלא בהומור ששומר את המשחק קליל וכיפי. הוא אמנם קצר, אבל המשחק משאיר מספיק סיבות לחזור אל הסיפור גם לאחר סופו, כדי לאסוף יכולות, לשחק ברמות קושי גבוהות יותר או לאסוף סודות.
האקשן ב-Devil May Cry V הוא כנראה מהטובים בסדרה, והוא גם נוח לשליטה, עוד יותר מתמיד. הוא כל כך מרהיב, שאתם עשויים למצוא את עצמכם, כמוני, עוצרים את המשחק כל שניה כדי לצלם תמונות חדשות. רק המצטרף החדש V מרגיש כמו החוליה החלשה במשחק.
אז למה אתם מחכים? תטענו את הדוושות של החרבות שלכם ותפעילו את ה-Devil Trigger שלכם, כי Devil May Cry V הוא משחק אקשן שלא תרצו לפספס.
