עם סיפור חלש ומערכת לחימה תפלה, Darksiders 3 מתחיל לאט, אבל כשהחלקים מתחברים יחד, הם יוצרים חזרה לסדרה שלא תשכחו.

סדרת Darksiders נעדרה למשך זמן מה. למזלנו, החבר'ה הטובים ב-THQ Nordic החזירו אותה לחיים עם Darksiders 3. על אף שהמשחק מתחיל לאט, הוא הופך למשחק אקשן-הרפתקאות מספק, וחזרה חיננית לעולם המיתולוגי של הסדרה.

הסדרה מאז ומעולם נעה בין סגנונות משחק והשראה, עם המשחק הראשון שהלך על סגנון משחק שמזכיר את Zelda, ו-Darksiders 2 שנע יותר לכיוון של Diablo. הפעם, Darksiders 3 שואב הרבה מסדרת משחקי Dark Souls.

שבעה חטאים מתים

בדומה לשני המשחקים הראשונים, Darksiders 3 מספר לנו את הסיפור על האפוקליפסה אשר התחילה טרם זמנה ועל ארבעת פרשי האפוקליפסה. אחרי שראינו את נקודות המבט של War ו-Death, הפעם Darksiders 3 מראה לנו את שרשרת האירועים דרך עינייה של Fury.

ה-Charred Council דורשים מ-Fury למצוא וללכוד את שבעת חטאי המוות, שברחו מהכלא שלהם ועכשיו מסתובבים חופשיים בכדור הארץ ההרוס. במסעותיכם במישור בני האדם, אתם פוגשים כל אחד מהחטאים וזוכים לסצינה קצרה שבה רואים בדיוק כמה איומים הם. לאחר מכן אתם נלחמים ולבסוף הורגים אותם. למרבה הצער, זה לא משאיר כמעט מקום לתת עומק לדמויות של שבעת חטאי המוות או הדינאמיקה שלהם עם Fury.

אבל החטאים הם לא הדיירים היחידים של כדור הארץ האפוקליפטי. אתם פוגשים מגוון דמויות נוספות, אשר כוללות דמויות חוזרות כמו Ulthane ו-Vulgrim החינני כמו תמיד. היה כיף לפגוש אותם וזו היתה תזכורת נחמדה למשחקים הקודמים.

Darksiders 3 מכיר לנו גם דמויות חדשות. עם זאת, לכולן יש מניעים מאוד מעורפלים, וקשה להבין מה הן רוצות ולמה הן חלק מהסיפור. היה לי קשה להבחין במשהו מעבר להאם הן דמויות טובות או רעות.

Darksiders 3

גם הדמויות הראשיות לא מצליחו להשאיר רושם. בעוד שנהניתי מהדינאמיקה בין Fury ל-Watcher כששיחקתי בדמו ב-Gamescom, הדינאמיקה הזו לא שיקפה את המשחק הסופי. Fury ו-Watcher מדברות אחת אל השניה רק בנקודות מפתח בסיפור, והשיחות הללו הן קצרות ושטחיות. גם אז, Fury מאטה מהריצה הקלה שלה להליכה רגועה, מה שמאט את המשחק עוד יותר.

קיימים עוד מספר דברים שמפריעים לי בסיפור. ישנן מספר אפשרויות שאפשר לבחור במהלך המשחק, אבל הן מופיעות רק במשימת צד אופציונלית אחת. זה גורם לכך שיש להן מידת השפעה מאוד שולית על הסיפור, והופך אותן ללא מתגמלות ולא נחוצות. בנוסף, ל-Fury יש איזשהו מהפך מוסרי במהלך הסיפור (כמו שקורה בסיפורים רבים שכאלה), אבל מהפך זה לא משתקף דרך הדמות שלה בצורה אמינה, וגרוע מכך – לא יוצר חיבור עם השחקן.

שוברים עצמות עם שוט וחרב

כשרק תתחילו לשחק את Darksiders 3, אתם רק תוכלו להשתמש בשוט של Fury. בעוד שהוא חזק, הוא מאוד איטי ולא מאוד מספק לשימוש, והמשחקיות הופכת לרפטטיבית מהר מאוד. למזלנו, מהר מאוד תוכלו להשתמש ב-Fire Hollow, ואז דברים מתחילים להיות מעניינים באמת.

לאורך האפוקליפסה, Fury מקבלת גישה ל-4 Hollows שונים, שכל אחד בתורו נותן לה גישה לנשק חדש ולכוחות תנועה חדשים. את כל אחד מאלה ניתן לשלב עם השוט של Fury כדי לשרשר קומבואים זורמים והם יוצרים חוויית קרב הרבה יותר מגוונת ומלהיבה.

בנוסף לארסנל שלה, Fury יכולה לבצע Arcane Counters, שהם מאוד מספקים לשימוש. כשאתם מתחמקים ברגע הנכון, הזמן מאט, ומאפשר לכם להחזיר מתקפת נגד קטלנית. התחמקות והחזרה של מתקפות נגד היו החלקים האהובים עלי בחוויית הקרב של Darksiders 3.

ל-Fury יש גם צורת Havoc, שהיא יכולה להשתנות אליה לאחר שהיא טוענת מד. הלחימה במצב Havoc היא לא יותר מאשר ללחוץ על כפתור ההתקפה במהירות תוך כדי שאתם בלתי מנוצחים, ומרגישה מיותרת לחלוטין. הוצאות להורג, מנגד, חסרות באופן מורגש. האנימציות הקטנות והברוטליות הללו היו תוספת כיפית למשחקים הקודמים והיו מוסיפים עוד מגוון כאן.

בדומה לסדרת Dark Souls ש-Darksiders 3 שואב ממנה, יריבים שאתם מביסים ישאירו מאחוריהם נשמות וחפצי קסם שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לחזק את Fury ואת הנשקים שלה. בשונה מ-Dark Souls, ההתקדמות לא מאוד עמוקה. יש מעט מאוד אפשרויות לעצב את Fury, וחובבי משחקי תפקידים יכולים לצפות למעט מאוד מהמשחק הזה במובן הזה.

סוף העולם שמאלה

סדרת Darksiders מאז ומעולם שילבה חקר מפה ופאזלים סביבתיים כחלק אינטגרלי מהמשחקיות שלה. ב-Darksiders 3 יש לכם מפה אחת ענקית לחקור, מלאה בפאזלים ויריבים. בתיאוריה, אתם אמורים להיות מסוגלים לחצות את המפה בריצה מתמשכת אחת, מבלי להתקל במסכי טעינה. בפועל, זה לא המצב. מסכי טעינה מפתיעים ותקיעות הפריעו לי לעיתים קרובות כשהמשחק עצר כדי לטעון את שאר המפה.

בכל חדר או פינה תוכלו למצוא פאזלים סביבתיים מהנים לפתור. הם לרוב דורשים שימוש בכוחות שונים ש-Fury פותחת בהמשך המשחק, אז זה תמיד מהנה לחזור לאיזור ישן אחרי שהשגתם צורת Hollow חדשה ולפתוח נתיבים חדשים לחקור.

עם זאת, אין מפה אמיתית במשחק שאתם יכולים להעזר בה כדי לעקוב אחרי המיקום שלכם או האיזורים שפתחתם, מה שהופך את המצוד אחר סודות למאוד מעייף. באף שלב לא יכולתי לומר אם סיימתי לחקור איזור בעולם, והחקר עצמו התבסס בעיקר על מציאה אקראית של סודות מאשר לנסות להבין איך להגיע אליהם.

חלק מהפאזלים היו מאתגרים באופן מפתיע. לא עד כדי כך שהתרגזתי מהם, אלא באופן כזה שהם תמיד היו מספקים לפתרון. חלק מהם היו כל כך מתוחכמים שהם גרמו לי להרגיש מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לפתור אותם.

אפוקליפסה צבעונית

בשונה ממה שהייתם מצפים ממשחק פוסט אפוקליפטי (או תוך אפוקליפטיים במקרה הזה), Darksiders 3 מלא בצבעים בוהקים ועיצובים יצירתיים. בעוד שרוב הטקסטורות והמודלים נראים מעט מיושנים, המשחק דובק בסגנון האומנותי האיקוני של הסדרה, ומפיח חיים בדמויות חדשות באופן שגורם להן להרגיש כאילו הן היו כאן מההתחלה.

אף אחד משבעת החטאים לא מזכיר את העיצוב הקונבנציונלי שלהם באף מדיה אחרת, ויש להם מראה מקורי לגמרי שמשמר את זהות החטא שלהם. היוצאת מן הכלל היא Envy, שלא נראית קנאית או משדרת קנאה כלל.

הסביבות עצמן לא תמיד נראות במיטבן, וזה בעיקר בולט באיזורים עירוניים, שם ההריסות לא נראות מאוד מציאותיות. עם זאת, עיצוב השלבים עצמו תמיד מעולה והם מתחברים יחד כדי ליצור דרכים שכיף ומרגש לחקור.

יותר מסך החטאים שלו

ל-Darksiders 3 אין עלילה קוהרנטית במיוחד, המשחקיות יכולה להיות אינטנסיבית, אבל לא אינטנסיבית כמו משחקי melee action מודרניים, וחקר המפה יכול להיות מעט מבלבל מאחר ואין לכם מפה. על אף החסרונות שלו, זה פשוט משחק כיף.

כל המכיניקות בגרעין המשחק מתחברות יחד כדי ליצור חוויה מרתקת שהחזיקה אותי דבוק למשחק עד סוף הסיפור. אפילו סביר שאחזור לשחק שוב עם נשקים אחרים או ברמת קושי גבוהה יותר.

אם אתם מעריצים ארוכי זמן של הסדרה או חדשים לה, המסע שלכם עם Fury עשוי להתחיל בהליכה איטית, אבל בסופו אתם תשמחו שלקחתם חלק באפוקליפסה.