Antigraviator הוא משחק מירוצים מהיר ללא הגבלת מהירות, והוא יודע לגרום להרגשת מהירות נהדרת. למרבה הצער, זה הדבר היחיד שהוא יודע לעשות.

אני אוהב משחקי מירוצים, ואחד מתתי הז'אנרים האהובים עלי הוא הז'אנר הלא-כל-כך מציאותי של משחקי מירוצים עתידניים, כמו F-Zero, Wipeout, ו-Redout שיצא ב-2016.

זה לא מפליא שציפיתי מאוד לקראת Antigraviator, משחק מירוצים עצמאי שפותח בידי הסטודיו Cybernetic Walrus והופץ בידי Iceberg Interactive.

ב-Antigraviator, אתם נעים במהירויות מטורפות, כשאתם משרשרים בוסט אחרי בוסט, עד שהכל נמתח ונהיה מטושטש. המשחק מהיר ברמה מפחידה, והוא יודע איך להעביר את התחושה הזו. למרבה הצער, זה בערך הדבר היחיד שהוא יודע לעשות.

במבט ראשון, Antigraviator נראה די סטנדרטי. אתם יכולים לשחק במצב Campaign,במשחקים זריזים, במצב מסך מפוצל, ובמצב מולטי ברשת. כמו כן אתם יכולים לעצב ולשדרג את רכב ה-Grav שלכם עם חלקים שאתם קונים מכספי הזכיה שלכם במצב Campaign.

אבל יש בעיה עם כספי הזכיה האלה. מצב ה-Campaign של Antigraviator לוקח אתכם דרך סדרה של טורנירים עם מחירי כניסה וכספי זכיה. זה כנראה הסוג הכי פחות אהוב עלי של מצבי קריירה לשחקן יחיד בהיסטוריה של משחקי ארקייד.

סך הכל די הגיוני שהיה לי יותר קשה עם הטורנירים היותר מתקדמים, כי הייתי צריך לדאוג לאזן בין שדרוג הרכב שלי, ולהיות מסוגל לשלם את כספי הכניסה לטורניר הבא. אז כן, זה אמנם קצת יותר "מציאותי", אבל לעשות גריינד בשביל כספי כניסה זה יותר מבאס, במיוחד אם לא הולך לי טוב בטורניר.

כל חלק הקריירה של מצב ה-Campaign מהר מאוד הופך לגריינד ארוך ומתיש, שזה אף פעם לא דבר טוב.

אבל כשזה מגיע למירוצים עצמם, Antigraviator הוא כותר סולידי. המשחק שם אתכם במירוץ נגד עוד 7 מתחרים, ונותן לכם שתי דרכים להתעמת איתם. הדרך הראשונה, היא התיקול הקלאסי, באמצעות מהלך הגלגול. אם אתם מתזמנים אותו כמו שצריך, אתם יכולים להעיף את היריב שלכם על המסילות בצידי המסלול, או אפילו מעבר להן.

למרות שזה נחמד להתנגש ב-Gravs יריבים, המשחק נותן לכם דרך נוספת ומגניבה יותר להפריע להם. בהשראת משחקי kart racing ואחד מהמשחקים האהובים עלי, Split Second, המשחק Antigraviator מאפשר לכם להפעיל מלכודות שפרושות לאורך המסלול.

המלכודות הללו נעות בין מפולת אבנים שנופלת על המסלול, לחלליות שיורות טילים לאורכו. תזמון מושלם של המלכודות הללו בשביל להשמיד יריב נותן הרגשה נהדרת, אבל המלכודות עצמן לא יצירתיות כמו אלו ב-Split Second. בדרך כלל אין באמת מספיק מלכודות פזורות לאורך המסלול כדי באמת לנצל אותן כמו שצריך, אז הן משהו שיותר "נחמד שיש" מאשר משהו שממש משנה את המשחק.

אפשר לראות שהושקעו מחשבה וכשרון אמיתי בבניה של כל מסלול. רוב המסלולים מתפצלים לדרכים שונות שיקחו אתכם לחלקים שונים במסלול, או לפני הכוכב עצמו. במקום להתחרות סביב אותו מסלול בכל פעם, אתם יכולים לבחור נתיבים שונים כדי לגוון.

כמובן שכשאתם לא מתחרים, אתם יכולים לעצור ולעצב את רכבי ה-Grav שלכם. המשחק לא מציע לכם הרבה חלקים שונים כדי להרכיב את הרכב שלכם, ומגביל אתכם לבחור את ה-Grav שלכם, ולהחליף את הכנפיים, התמסורת, והציפוי.

בעוד שזה הופך את המשחק לפשוט לניהול, זה מונע מכם תחושה של התקדמות. אתם כנראה הולכים לבחור את הקומבינציה שהכי מתאימה לכם, ולהתקבע עליה לשאר המשחק.

אבל Antigraviator נותן לכם חופש בעיצוב המראה של ה-Grav שלכם. אתם יכולים לבחור צבעים ועיצוב בשביל ה-Grav שלכם, ואפילו את הצבע של האנימציה שאתם רואים כשאתם חוזרים למשחק אחרי שהושמדתם. אני אוהב כשנותנים לי אפשרויות לקסטומיזציה, ולכן זה נהניתי מהאפשרויות הללו.

בכל מה שנוגע לויזואליות עצמה, המשחק נראה טוב. הוא בהחלט לא המשחק היפה של השנה, אבל הוא לא פחות יפה ממשחקים אחרים בז'אנר כמו Redout. המסלולים עצמם צבעוניים ואסתטיים, והרכבים כולם זוהרים בצבעי ניאון יפים.

בנוסף, המשחק משתמש בויזואליות בדרכים יצירתיות כדי לגרום לכם לתחושה של מהירות. ה-Gravs נמתחים כשאתם נעים מהר יותר ויותר, ולצד הטשטוש ואורות הניאון, זה נותן לכם את ההרגשה הזו שאתם מקבלים רק בסרטי מדע בדיוני מוגזמים. זה גם הדבר האהוב עלי ב-Antigraviator.

למרבה הצער, מחלקת הסאונד לא מככבת באותה מידה. בעוד שלמשחק יש את כל האפקטים הקוליים שהייתם מצפים ממשחק שכזה, הם לא מורגשים כמו שהייתי רוצה שהם יהיו.

המשחק גם מכיל קריינות קצת מוזרה כשאתם מפעילים מלכודת, וזה קצת מרגיש לא קשור לצד שאר המשחק.

המוזיקה של המשחק היא בעיקרה מוזיקת טכנו גנרית, שלא מאוד התרשמתי ממנה, פרט למבחר מאוד מצומצם של מקטעים.

המשחק בנוסף מפספס את ההזדמנות אולי הכי חשובה לשלב מוזיקה במשחק – כשהמשחק מראה לכם את המסלול לפני שהמירוץ מתחיל. זה השלב שבו בדרך כלל תקבלו זריקה של אדרנלין, לפני שאתם מתחילים להתחרות, כמו במשחקי F-Zero הישנים. אבל במקום זה, המוזיקה משתתקת, ואני לא מקבל את ההייפ לפני שאני מתחיל את המירוץ.

Antigraviator רחוק מלהיות משחק רע. הוא קונסיסטנטי ברמת הקושי ובמשחקיות, וכל המסלולים מקוריים ומגניבים.

עם זאת, הוא לא מצליח להתבלט, בין אם זה בתקופה הזו של משחקי מירוצי ארקייד יוצאים מן הכלל כמו Onrush, ו-The Crew 2 שמתקרב אלינו בצעדי ענק, או לצד משחקים אחרים בז'אנר משחקי המירוצים העתידניים כמו Redout או Wipeout.

בעוד שתחושת המהירות היא מה שמניע את Antigraviator קדימה, זה אחד מהדברים הבודדים שגורמים לו להתבלט.