אתם וודאי שואלים את עצמכם למה דחינו את הביקורת ל-Dishonored 2 כל כך. חלק מזה בגלל שהמשחק ענקי בגודלו ועשיר בתוכנו, אז היינו צריכים קצת זמן כדי לגבש עליו דעה עניינית שנוכל לפרסם ברבים. הסיבה השנייה והיותר חשובה היא הביצועים על המחשב האישי. בימים בהם משחקים חשובים כמו Batman: Arkham Knight, Mortal Kombat X ו-PES 2016 משוחררים למחשבים עם ביצועים מביכים, היה לנו מאוד חשוב לבדוק גם את גרסת הקונסולות וגם את גרסת הPC כדי לתת לכם דעה מלאה ומגובשת על משחק כל כך מדובר כמו Dishonored 2.
בעיות הביצועים על המחשב היו מפתיעות משתי סיבות. הראשונה היא שלא ציפינו כרטיס גרפי GTX 1080 יחד עם מעבד i7-5930k יחוו בעיות עם משחק שרץ ברזולוצית 1080p על 60fps, מה שנחשב כיום לסטנדרטי. הסיבה השנייה היא שאחרי ששיחקנו במשחק כולו, בכנות לא ראינו הצדקה לנפילת הפריימים המאסיבית. לא ש-Dishonored 2 משחק מכוער, דווקא ההיפך הוא הנכון, אבל הוא גם לא מרשים כל כך מבחינת גרפיקה. למעשה אחרי השוואה למשחקים מרהיבים גרפית כמו DOOM החדש, Battlefield 1 המדובר, ואפילו Shadow Warrior 2, המשחק הזה נראה… ממוצע.
אין כמעט גיוון כשמדובר באויבים, כשבמשמר המלכותי (האויבים האנושיים הבסיסיים שתראu במשחק) ישנם רק כמה פרצופים בודדים אשר תראו שוב ושוב ברחבי העולם. לסוגים שונים של אויבים יש פחות או יותר אותו פרצוף על מודל גוף שונה. האפקטים והטקסטורות "עושות את העבודה", אבל שום דבר לא הדהים אותנו, או גרם לנו לשתף את החוויה. בכל הכנות, הדרך הכי טובה לתאר את הרמה הגרפית של Dishonored 2 היא "ראויה להגשה" – וזה כשאנחנו מכוונים את כל ההגדרות הגרפיות למקסימום. הדבר היחיד שתפס את עיננו הוא התאורה – שנעשתה בצורה מרשימה ביותר, מה שנתן מעין הרגשה של "צויר ביד" לחלק גדול מהמשחק. ראוי לציין שאחרי שני עדכונים המשחק רץ חלק יותר על רוב המחשבים. עם זאת, חשוב להתייחס למצב בו Bethesda החליטה לשחרר את המשחק.
אבל אנחנו לא באנו לדבר על גרפיקה, אלא על המשחק כולו, שקצת מזכיר את הקודם. הקיסרית מודחת ואתם צריכים מי עשה את זה, למה, והכי חשוב – איך אתם גורמים לכך שתוכלו לדקור אותו בפרצוף. כמובן, לדקור פרצופים זו רק אפשרות אחת מיני רבות, ו-Dishonored 2 נותן לכם לשחק בדרך הפציפיסטית יותר (או כאוס נמוך כפי שנקרא במשחק) עם כמה וכמה שיפורים מהמשחק הקודם, מה שמאפשר לגישה הלא קטלנית להיות מהנה אם זה מה שעושה לכם את זה. אנחנו אפשרנו לאויבנו לראות את מה שבתוכם – הדם שלהם כמובן.
לפני שאתם מתחילים לשסף את גרונות אויבכם (או לחבקם בכוח, שוב מה שמשמח אתכם), תצטרכו לבחור את הגיבור שלכם. הפעם, בניגוד למשחק הקודם שנתן לכם לשחק רק את קורבו אטאנו, תוכלו לחזור לשחק את המגן המלכותי או לפצוח בקמפיין הנקמה של ביתם האסורה של קורבו והקיסרית ג'סמין המנוחה, אמילי. ההבדלים אינם רק קוסמטיים, כשכל דמות מספקת כוחות מיוחדים משלה, אף על פי שהם דומים במקצת לפעמים.
בתור קורבו תוכלו להשתמש בכוחות שלכם מהמשחק הקודם: Blink על כל שיפוריו יאפשר לכם להשתגר למרחקים קצרים בלי להיראות בכלל כדי לכתר או להימנע מהאויבים שלכם. ביחד עם Dark Vision, הכוחות הללו הם הכי יעילים במשחק, כש-Blink ייחודי לקורבו ו-Dark Vision קיים גם אצל אמילי. Possession יאפשר לכם להשתלט על חיה (או בן אדם, עם תשדרגו אותו) ולהשתמש בה לתועלתכם האישית. Devouring Swarm מזמן, כמו שזה מרמז, נחיל רעבתני של עכברושים אשר יעשה דברים בל-יתוארים לכל מי שיעז לעמוד בדרכם. Windblast יאפשר לכם לשבור דלתות, ולהעיף את אויבכם מגגות או להטיח אותם נגד קירות בעזרת משב רוח עוצמתי. אחרון חביב הוא Bend Time אשר יאט (ואף יקפיא אחרי מספיק שידרוגים) את הזמן, מה שיאפשר לכם להיות יצירתיים לגבי מות אויבכם. כל אלו מוכרים מהמשחק הקודם, מה שגרם לנו לתהות האם קורבו נמצא פה מסיבה טובה או סתם כדי לשמח מעריצים.
לעומת זאת אמילי היא דמות חדשה טרייה מהתנור. חוץ מ-Dark Vision שכאמור נמצא גם אצל קורבו, הכוחות של אמילי חדשים לגמרי. Far Reach יאפשר לכם לזוז במהירות ממקום למקום כמו Blink של קורבו, אך יכולת זו לא מעלימה אתכם, אלא משאירה את אמילי נראית לכל בזמן שהיא "מושכת את עצמה" ממקום אחד לאחר. שוב, זה כנראה יהיה הכוח שתעשו בה הכי הרבה שימוש, ועל כן זה הכוח הראשון שאמילי מקבלת. Shadow Walk יהפוך את אמילי ליצור צל אשר יכול לזוז בלי רחש, מה שמאפשר לה לחמוק, לשתק, ואפילו לרצוח אויבים בחשאי ובהפתעה מוחלטת. Mesmerize יזמן יצור מעולם אחר אשר ישים את אויבכם תחת טראנס שוקיסטי, בעוד Doppelganger יצור כפילה של אמילי אשר תסיח אויבים ואף תילחם בהם אחרי שדרוג. אמילי יכולה אף להחליף איתה מקום אם היא צריכה בכך. אך מבין כל הכוחות היחודיים הללו אני מצאתי את הכוח Domino הכי יצירתי ושימושי. כוח זה יקשור את גורלם של שני אויבים או יותר: כאשר אחד מהם יעוף אל האוויר, כך גם האחרים. אם אחד מהם יהופנט כך גם חבריו, וממש כמו האבנים המפורסמות – אם אחד נופל השאר ייפלו איתו. תוכלו לבלות שעות רק מלחשוב על דרכים יצירותיות להשתמש בכוח זה לקטל רחב ידיים, או לחמיקה מוצלחת ולא קטלנית.
לאנשים שלא מסתפקים במשחק הרגיל ישנם כמה אתגרים מעניינים: ישנו מצב "No Powers" בו תצטרכו לשרוד בלי אף אחד מהכוחות שלכם – מה שיוסיף אתגר נוסף לאלו המחפשים זאת. זה מוביל אותנו לשאלה טובה: האם המשחק מאתגר גם בקמפיינים נוספים? ובכן, Arkane Studios החליטו לעשות משהו מעניין. לא מושלם, אבל בהחלט מעניין: חלקים מסוימים במשחק הם רנדומלים. לדוגמה לכספת שפיצחתם במשחק הקודם יש קוד חדש, חפצים מסוימים יהיו במקומות אחרים, ושלל דברים קטנים אחרים כמו אלו. זאת אומרת שלא תוכלו לצאת למסע הרג, לגלות את הקוד, להתחיל את השמירה מחדש לפני מסע ההרג שלכם ולדעת את הקוד לשער מחדש. תצטרכו להשיג את הקוד בדרך השלווה, אם זה סגנון המשחק שלכם כרגע לפחות. הנה סיפור שיש לנו מהמשחק: יש חלק מסוים לקראת החלק השלישי של המשחק, בו תתקלו בפאזל קשה שהפרס על פתירתו הוא דילוג על שלב שלם. את הפאזל אפשר לפתור בשיטה שהמשחק התכוון: לשחק בשלב, להתגנב/לשחוט את האויבים ולגלות את הפיתרון. אך יש גביע שכדי להשיגו תצטרכו לפתור את הפאזל הזה לבד. איך היה הפאזל? נגיד רק זאת: עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שעצרנו את המשחק, שלפנו נייר ועט והתרכזנו בפאזל עצמו. ברכותינו, Dishonored 2, על כך שנתת לנו משהו מאתגר בעידן של משחקים אשר מחזיקים לך את היד.
הבה ניתן למשחק את הקרדיט המגיע לו: השלבים ב-Dishonored 2 הם הדבר הכי טוב במשחק הזה. אפשר לראות את ההשפעה מקלאסיקות התגנבות כמו Thief או Deus Ex הראשון – משחקים שנתנו לנו לפתור כל פאזל בדרכים שונות ומרובות וכל מה שאתם צריכים זה לבחור את הדרך המתאימה לכם. קודם כל השלבים עצומים בגודלם, חלקם אף מופרדים לחלקים רק כדי שיהיה אפשר לנווט בהם קצת יותר בקלות. אבל הקטע היותר טוב? השלבים לגמרו לא ליניארים, מה שאומר שיש דרכים רבות לעבור כל מכשול, כולל "דקור עכשיו, שאל שאלות אחר כך". אפשר לשבור דלתות, לחפש מפתחות, או להיכנס לבניין בעזרת פלאטפורמינג מסוכן וחלון פתוח, או מאורת עברים במיקום אסטרטגי.. אפשר להסיח את דעת האויבים, להשתלט על גופם, להרוג אותם בדרכים שונות או פשוט להתעלם מהם – הכל תלוי רק בכם. אפילו על מטרות ההתנקשות אפשר לרחם, למרות שעם הפיתרון החלופי שהמשחק מציע, "לרחם" אינה המילה הנכונה. יש מעין צדק פואטי לכל התנקשות אלטרנטיבית, אבל לפעמים נראה שלהרוג אותם יהיה מעשה אדיב יותר. כמה טוב שאפשר לשחק במשחק יותר מפעם אחת, לא?
למרות הבעיות הגרפיות, Dishonored 2 הוא משחק מהנה על ה-PC. למרות שהעלילה קצת לא מאוד יצירתית, הדמויות והעולם מאפשרים לשחקנים ליצור סיפורים קטנים משל עצמם שיכולים לעניין הרבה יותר מהסיפור הרגיל. השלבים העשירים בתוכן וחופש המשחק מהכותר הקודם בסדרה הרבה יותר בולטים במשחק הזה, יחד עם הדרכים היצירתיות שהוא משפר את קודמו. אף על פי שקורבו אינו מחדש כאן הרבה, אמילי בהחלט עושה את העבודה, וזה בבירור המשחק שלה. זוהי דוגמה טובה לאיך ש-Dishonored 2 מציע למעריצי המשחק הקודם גם את הישן והמוכר וגם את החדש והמסעיר, וזה בדיוק מה שמשחק המשך אמור לעשות.
