אחרי המתנה של שנים מאז ההכרזה על Bayonetta 3, המכשפה הכי מסוגננת באיזור הגיעה להציל את העולם מאיום ענקי חדש, עם טעם של החמצה קלה. המשחקיות עדיין מעולה ומלווה בפסקול סוחף אבל במקביל המשחק מנסה לעשות יותר מדי וזה פספוס.
Bayonetta 3 חוזרת למשחק שלישי בסדרה לאחר שנינטנדו הצילה את הסידרה וקיבלה בלעדיות למותג של Platinum Games. אחרי המתנה של כמעט 5 שנים, ביונטה מגיעה עם נשקים חדשים, שדים ענקיים ועוצמתיים, סביבות מגוונות ומהלכים דרמטיים. ועם זאת המשחק מראה שלפעמים "יותר" זה דווקא יותר מדי.
מכשפות או לא להיות
המכשפה ביונטה ממשיכה לחיות את חייה בניו יורק בזמן שביקום מקביל גרסה מעט שונה שלה נאבקת ברשע חדש ביחד עם Viola, דמות חדשה שבמקרה היא גם מכשפה צעירה עם ניסיון מועט בהצלת עולמות. ויולה נשלחת ליקום של ביונטה המוכרת שלנו ומזהירה אותה מפני הרשע שמאיים להשמיד את העולם שלה ועוד עולמות מקבילים. פה מתחיל הקו העלילתי של המשחק כשהן יוצאות למסע להשיג חפצים להצלת העולם ולהביס את ה-Omonculi, מפלצות חדשות בתוצרת אנושית.
למרות שיש מלא קאטסינים, העלילה אף פעם לא היתה מה שהופך משחקי ביונטה לטובים, אלא האקשן, ולשמחתנו, ממש לא חסר ממנו.
ביונטה שבה אלינו עם הסטייל והסגנון היחודיים שלה ועם הרובים האיקוניים שלה שאיתם היא קוטלת את אויביה במגוון קומבואים וסלטות מרשימות. גם הפעם ביונטה יכולה להפעיל את ה-Witch Time המפורסם באמצעות התחמקות מתוזמנת היטב. כשמפעילים את היכולת, העולם והאוייבים נעצרים במקום ורק ביונטה יכולה לזוז לפרק זמן קצר שבו היא יכולה לעשות נזק משמעותי.
ביונטה מתחילה את המסע שלה עם הרובים הנאמנים שלה, אגרופיה ורגליה כשהיא רוצה להסב נזק לאוייביה מקרוב ובסגנון. לאורך העלילה ביונטה תצבור עוד ועוד נשקים שונים, חלקם קצת יותר איטיים וחלקם מהירים אבל לכולם אפשר למצוא תכלית. כל שחקן ימצא לעצמו סגנון של נשק שהוא אוהב וכנראה ימשיך איתו עד לסוף המשחק כי נשק קסום לא מחליפים.
מצד שני יש לנו את Viola שהיא הדמות השנייה השחיקה באמת (נרחיב על זה קצת בהמשך). ויולה מוצגת לנו כבר על ההתחלה כנערה צעירה עם אופי דינמי ואישיות נפיצה. יש לה הרבה מה להוכיח לביונטה ולעולם כי הרי היא שרדה, ועליה להציל את העולמות מפני הרשע הנורא.
בניגוד לביונטה, ויולה משתמשת בקטאנה שאיתה היא גם גורמת נזק מקרוב וגם חוסמת מתקפות. ברגע שויולה חוסמת את המתקפה ברגע הנכון גם היא גורמת ל-Witch Time. השימוש ב-Parry מרגיש מתאים מאוד לדמות עם חרב, אבל אם התרגלתם להתחמק בשביל המכניקה הזאת, יקח לזיכרון השריר שלכם פרק זמן בשביל לעשות את הסוויץ׳ הזה.
שניים רבים, מפלצת לוקחת
הפעם, חלק מרכזי במשחקיות הוא השדים שהמכשפות שלנו מזמנות. כבר מהשלב הראשון ביונטה יכולה לזמן לקרבות, וכמעט בכל רגע, את אחד השדים שבשליטתה, ואנחנו כשחקנים נתחיל לשלוט בו ולהלחם באמצעותו. אי אפשר לעשות שימוש כל הזמן בשדים בגלל שהזימון שלהם שואב את מד הקסם. במקרה של ביונטה יש לה יותר משד אחד ובדומה לנשקים, לאורך השלבים נקבל עוד ועוד שדים, כשכל אחד שונה עם מכניקות ייחודיות. הייחודי ביותר הוא שד הקטר שבמקום לשלוט בו ובמתקפות שלו, השליטה היא על המסלול שהוא עושה וכיצד הוא יתמרן בסביבה עוד לפני שאתם מזמנים אותו.
בדומה לדמויות, גם לשדים יש מד חיים, ורצוי שהם לא יחטפו יותר מדי נזק, אחרת הם יחטפו עלינו סיבוב ויחליטו גם לתקוף את המכשפה ששולטת בהם. בזמן הזימון של השד ביונטה לא יכולה לזוז כי היא עסוקה בריקוד הזימון ולכן גם כדאי להפנות את אחת העיניים לאוייבים שיכולים להפתיע מהצד ולנצל את העובדה שהמכשפה שמסכנת אותם חשופה ביותר ממובן אחד.
ויולה בניגוד לביונטה מצויידת בשד אחד – צ׳שייר החתול הספרותי והמפורסם. בזמן הזימון שלה, ויולה ניידת ועדיין יכולה להלחם, אבל רק עם הידיים והרגליים, שזה מספיק וקטלני גם ככה לכל הדעות.
המפתחים ידעו ברוב ענק של המקרים לדעת מהו האיזון המתאים בין מפלצות קטנות או ״בסקייל״ שמתאים למכשפה, ביחד עם מובים משמעותיים יותר שבהם עדיף להלחם בעזרת אחד השדים. בהתחלה רוב השחקנים, ואני ביניהם, חששו שהשדים יתפסו נתח ענקי ביחס למשחקיות השוטפת. אבל בזכות העובדה שיש מד לזימון השדים קיבלנו מהמפתחים משחקיות אקשן חכמה שמנצלת גם את המהלכים המגוונים והשונים של המכשפות, וגם של השדים שיש להם מהלכים שונים שמשתדרגים לאורך המשחק.
יותר מדי ביותר מדי מובנים
ביונטה מההתחלה הייתה סדרה שבנוסף לשורשי האקשן שלה הציבה את עצמה עמוק כסדרה עם מלא סטייל, מעבר לעובדה שלדמות שלה יש מלא חן, קסם ואופי. הפעם זה מרגיש כאילו המפתחים החליטו ללחוץ על דוושת הגז והסטייל עד הסוף וללכת עם זה עד הקצה. השלבים מרגישים ארוכים יותר עם יותר פריטים לאסוף, יותר אתגרים סביבתיים וזירות בונוס לעבור. חוץ מכל אלה, השלבים מלאים בקטעי מעבר וסצינות ארוכות יותר שגורמות לפרקים להרגיש כאילו הם בעיקר סרט אינטרקטיבי עם מספר קטעי אקשן בשביל הגיוון.
אבל זה לא נגמר פה. כמו שהזכרתי סטייל זה לא משהו שחסר בסדרה וכאמור גם כאן הם ניסו לקחת את הסדרה לקצה. המפתחים הכניסו מספר חלקים של משחקיות שמשנים אותה מהותית כמו Rail shooters, 2D scrollers וקרבות קאיג׳ו טקטיים ואיטיים עם הרבה חן וסגנון. חלקם היו יותר טובים – כמו למשל קרבות הקאיג׳ו נוסח גודזילה, אבל האחרים פחות התאימו לטעמי.
זוכרים שהזכרתי את האוייבים הגדולים יותר בזירות? אז הם מהווים בעיה משמעותית במקרים רבים, בעיקר כשהם עושים יד אחת עם המצלמה הדינמית של המשחק. רוב הקרבות מתרחשים בזירות סגורות שבהן מפלצות גדולות וקטנות. בהרבה מקרים המצלמה מתקשה לעמוד בקצב ועושה לפעמים זום גדול מדי או זום קטן מדי שמקשה לראות את כל מה שנעשה מסביב. זה כשל קריטי במשחק שבו תמיד צריך לדעת מה קורה עם האוייבים באיזור.
מראה מקולל עם סאונד אלוהי
ביונטה 3 יצא ל-Nintendo Switch, והפעם ניתן לראות שהחומרה של נינטנדו כבר מתקשה להריץ משחק בצורה אופטימלית. במצב שהקונסולה יושבת בדוק המשחק לא מצליח להגיע ל-60FPS קבוע וזה מאוד מציק לעין, במיוחד במשחק שבו האקשן מהיר ויכול להיות מאוד דורש מהשחקן. בנוסף ניתן לראות שהמשחק כולו קצת סובל מ״טשטוש״ בגלל הרזולוציה היחסית נמוכה שהוא רץ בה.
מצד שני, העיצוב של הדמויות יפהפה, המודלים נראים טוב כשהם במרכז הבמה, והשדים נראים נהדר עם עיצובים מטורפים.
פס הקול של המשחק בורך בסאונד מעולה, עם כמה רצועות מדהימות גם בשלבים של ביונטה, אבל אחת הבולטות זאת רצועת הקרבות של ויולה שמתאימה לאופי והסטייל הפאנקיסטי המיוחד שלה, ממש כמו כפפת ניטים לילדה בועטת מהניינטיז.
PlatinumGames סיפקו גם הפעם משחק אקשן מלהיב עם משחקיות מהירה ועומק רב. עם זאת, החבילה כולה נפגעת מהניסיון להכניס למשחק עוד יותר מההגזמות ומהאקשן המרהיב שהמפתחים ניסו לשלב כחלק מהמשחקיות מסביב ובשלבים עצמם.
מפתחת: PlatinumGames
מפיצה: Nintendo
תאריך יציאה: 28 באוקטובר, 2022
עותק הביקורת של Bayonetta 3 סופק על ידי נינטנדו ישראל.
