תעשיית המשחקים הישראלית חווה את אחת התקופות המרתקות בהיסטוריה שלה ומשחקים כחול-לבן כבר על הרדאר העולמי. מגוון רחב של משחקים מפותחים על ידי צוותים ישראלים שמקבלים הכרה בישראל ובעולם, ואף זכינו לראות את In Sound Mind בחשיפה של ה-PlayStation 5. יחד עם זאת, תעשיית המשחקים הישראלית עדיין נמצאת בראשית דרכה, וזאת בניגוד מוחלט לתעשיית ההייטק למשל, שכבר ייצרה חברות של עשרות מיליארדים.
משחק AAA הוא משחק שעלות הפקתו גבוהה מאוד. אין כיום הסכמה חד משמעית לגבי מתי משחק הופך להיות AAA ומתי הוא לא, אם כי המונח החל להתקבע בסוף שנות ה-90 כאשר משחקים ניסו לבדל עצמם בכמות הכסף שהושקעה בפיתוח שלהם. הרעיון נלקח מתעשיית הסרטים של שנות השפל הגדול, אז סרטים דורגו בתור A ו-B ועלות הכרטיס השתנתה בהתאם.
מאז, ההגדרות למשחק AAA נמתחו ועוצבו בהתאם לאופנה, אך עדיין מדובר על משחקים בהפקות עתירות כסף כמו GTA, Call of Duty, Witcher, ועוד דוגמאות רבות. רבים מגדירים משחקי AAA כמשחקים עם גרפיקה פוטו-ריאליסטית תלת מימדית, למרות שיש משחקים העונים להגדרה הזו אך אינם מוגדרים כמשחק AAA בשל המשחקיות הקצרה שלהם או היעדר רכיבים מסויימים. לכאן ולכאן, שום מאפיין ממשחקי AAA איננו קיים במשחקים המפותחים כיום בארץ. יותר מזה – גם משחקי AA שנחשבים למשחקים מושקעים אך במידה פחותה יותר, לא קיימים בארץ.
רציתי לנסות לברר למה זה המצב ומה ניתן לעשות. כדי למצוא את התשובות פגשתי שני אנשים מהתעשייה לשיחה על תעשיית המשחקים בארץ.
הכירו את השחקנים
בשנות התשעים חוותה ישראל פריחה של תעשיית משחקים כחול-לבן. חברות כמו מחשבת ופיקסל שפיתחו פה משחקים עבור EA ו-2K ובאמת יצרו פה תעשייה שעבדה בפיתוח משחקים. פיצוץ בועת הדוט קום גבה את קרבנותיו בראשית שנות האלפיים ומעט החברות שהיו כאן התמעטו ללא הכר. התעשייה המשיכה לשגשג עם חברות כמו Guillotine, Invasion Interactive, ועוד כמה שלא הצליחו לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהפוך לחברות ענק בתעשיה. מנגד, חברות כמו פלייטק ו-888 שהלכו על תעשיית משחקים מבוססת הימורים זכו לפריחה גדולה עם עולם המובייל ויצרו כאן תעשיית משחקי מובייל גדולה ומשגשגת.
שי שם טוב התחיל את ימיו כשחקן עוד מימי ה-Nintendo Entertainment System. האהבה למשחקים הביאה אותו להקים את Gavra Games יחד עם בן דודו ליאור חדשיאן. שם טוב למד תכנות וכתיבת קוד ובנוסף השקיע בלימודי אנימציה, בימוי ויצירת תוכן למשחקים. ביחד, שם טוב וחדשיאן פיתחו את המשחק Warriors Rise to Glory, משחק תפקידים אסטרטגי שמשלב בניית דמויות עם אסטרטגיה.
השניים התחילו לעבוד כמתכנתים בחברה במשך יומיים בשבוע – חברה שגם השקיעה בהם כ-$80,000 ובעצם אפשרה להם להביא את המשחק להשקה ב-Steam. המשחק מכר בחודש הראשון 4500 עותקים, כפול ממה שציפו שי וליאור והיום הם עומדים על 24 אלף עותקים עם מיליוני צפיות וביקוש גואה בשוק הסיני. המשחק גייס עוד 750 אלפי שקלים בתוכנית "הכרישים" ולאחרונה Gavra Games השתתפו באקסלרטור ב-Fusion LA ונפגשו עם משקיעים כמו EA ו-Riot Games.
אם השם גיא בן דב מוכר לכם, זה ודאי בגלל שהוא מוותיקי התעשיה בארץ. הוא יזם של משחקי מחשב כבר למעלה מ-20 שנה, וברזומה שלו חברות כמו Sidekick Games ו-Double Fusion. הוא ליווה ומלווה חברות משחקים במובייל ובמחשב גם כיום ומכיר את התעשייה הישראלית לכל אורך ההיסטוריה שלה. בשנת 2008 הוקמה עמותת GameIS שסייעה רבות ביצירת קשרים בתעשיה ובקידומה. קצרה היריעה מלספר על היכרותו של גיא בן דב בתעשיית במשחקים בארץ ונסתפק בכך שהוא מהשמות המוכרים ביותר בתעשייה כיום.
איפה הכסף?
כולם מסכימים שהבעיה הקשה בה נתקלים מפתחי משחקים בישראל היא תקציב. "אין הרבה משקיעים שמוכנים לשים כסף על חברות משחקים היום," אומר שם טוב. הבעיה העיקרית לדעתו נובעת מזה שקרנות השקעה מחפשות את הטכנולוגיה ולא את התוכן: "יש פה המון כשרון והרבה משחקי אינדי מצוינים, אבל עדיין אין את הניסיון בשוק להקים משחקי AAA."
לדעת שם טוב, המפתחים בשוק הישראלי בפלונטר כשזה מגיע למשקיעים: "אנחנו לא יודעים לפנות למשקיעים ולייצר להם את תחושת הערך. רק אחרי שהגעתי לאקסלרטור בלוס אנג'לס למדתי איך לדבר עם משקיעים". לדבריו, הפער בין המשקיעים למפתחים גדול מאוד, הוא חושב שמשקיעים יותר ממוקדי טכנולוגיה ולכן לא ישקיעו בתוכן.
לגיא בן דב יש השגות דומות: "משחקים הם שילוב של תוכן וטכנולוגיה, ומשקיעים מחפשים בעיקר טכנולוגיה," ולדעתו יש מספר סיבות לתופעה זו. הראשונה היא שמשקיעים מחפשים להשקיע בדברים שהם מכירים; הם יודעים לאמוד נדל"ן או תשתיות, ויודעים לבצע את הערכת השווי לנכסים ריאליים. בחברות ההזנק ובהייטק זה כבר נהיה יותר מסובך אך כאן נכנסים לתמונה המתווכים והאמון שיש לאנשים. תעשיית ההייטק מלאה בסיפורי הצלחה ויש תמיד מישהו מוכר לפנות אליו ולקבל ממנו המלצה או להסתמך על האקזיט הקודם שלו. כלומר, גם אם משקיעים לא מבינים את הטכנולוגיה, אם הם מסתמכים על הרזומה של יזם או אנג'ל (משקיע פרטי קטן) מוצלחים בפתחו של פרויקט חדש, היסטוריה זו תקנה להם תחושת ביטחון בהשקעה בפרויקט.
כאן צה"ל נכנס לתמונה. תעשיית הטכנולוגיה עתירת הידע בישראל מקבלת חיזוק משמעותי מצה"ל, שמכשיר אנשים בתעשייה ומספק מעין תו איכות לבוגרי היחידות הצבאיות, מה שמקל על משקיעים להשקיע בתחום הזה. תחום המשחקים איננו משופע באנשים כאלה ולכן הנטייה של המשקיעים להסתמך עליהם פחותה. "אין לנו הצלחות כבירות בעולם התוכן שאני יכול להסתמך עליהם כמשקיע," מוסיף בן דב. נראה שיש הסכמה בנושא זה, שכן שם טוב חושב שהרבה יותר קל לגייס כסף למובייל בשל ההצלחות שלנו שם. הוא מספר שהמשקיעים אוהבים טכנולוגיות כמו VR ו-AR אך קשה לאמוד קניין רוחני – קשה לשים תג מחיר על כיף.
לדעתי יש כאן נקודה נוספת, אך זו לא עלתה בשיח עם שם טוב ובן דב. להבנתי, בתפיסה של הרבה משקיעים עולם המשחקים נחשב כעולם של ילדים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למשל, מסווגת משחקי מחשב תחת צעצועים ומשחקים לילדים. כלומר, משחקי מחשב נמצאים באותה קטגוריה עם בובות בעוד שהגיל הממוצע של משחקן העולם המערבי עומד על 37. ייתכן שהתפיסה הזו של "משחקים הם לילדים" מרתיעה משקיעים כיוון שפלח השוק שלו נתפס כקטן יותר מגודלו האמיתי.
פער של ידע
מכירים את חברת CD Projekt Red? כן, אותה חברה פולנית שהתחילה מלמכור עותקים מזויפים של משחקים בתרגום לפולנית ונסחרת היום בבורסה בשווי של 9 מיליארד אירו. כיצד אותם פולנים שבאמת קמו אחרי נפילת ברית המועצות ועסקו בלוקליזציה של משחקים הצליחו להקים חברת ענק שפיתחה את סדרת משחקי The Witcher ותשיק השנה את Cyberpunk 2077?
כיום ישנם בארץ הרבה מפתחים קטנים שחייבים להתאחד לחברה גדולה שיכולה לבצע פרויקט בסדר גודל כזה. בן דב טוען שאין לנו את היכולת לנהל כיום פרויקטים כאלה של צוותים בינלאומיים שמנוהלים מלמעלה. לדעתו, אין לנו את הניסיון בארץ לייצר סיפורים בתלת מימד. "האומנות הזו לא צמחה בארץ. אין עדיין כיום מי שיודע לייצר אנימציות תלת מימדיות ברמה של משחקי AAA, ויש אנשים ספורים שיכולים לייצר את התוכן הזה בארץ."
גם שם טוב מאמין שההצלחה חייבת להיבנות ביחד: "רק איחוד של כמה אולפנים יצליח לייצר את המסה הקריטית הדרושה להקמת סטודיו גדול." שם טוב חושב שאיחוד כזה יכול להביא ליצירת המסה הקריטית כדי שאולפן כזה יוכל לייצר כותרים בהשקעה גדולה. בן דב ושם טוב מציינים שהידע בארץ לקה בחסר עד היום. "היכולת של משחק לעבוד על מגוון פלטפורמות ובקצב גבוה של 60 פריימים לשנייה מצריכה יכולות טכנולוגיות אדירות ואין לנו ידע מספיק בנושא כיום," מסביר בן דב ומוסיף שגם היכולת לייצר נכסים (assets) למשחקים כאלה לא קיימת.
הפריחה בחמש השנים האחרונות של לימודי גיימינג במכללות הצליחה להעביר ידע שלא היה פעם, והאפשרות ללמוד פיתוח משחקים היא כמעט מתבקשת כדי ליצור דור חדש של מפתחי משחקים. אבל שם טוב חושב שהקורסים שמוצעים היום עדיין לא שם. "אי אפשר ללמוד גם גרפיקה תלת מימדית, גם בימוי ועריכה וגם כתיבת סיפור בקורס אחד", הוא טוען. "הפריחה של לימודי הגיימינג מבורכת ומוסיפה ידע רב, אך הלימודים עדיין לא ממוקדים ליצירת מקצוע ונוטים ללמד מעט מכל נושא".
אדמה חרוכה
בן דב עוד זוכר את פיקסל ארט של רמי וייץ וגיא פורן, יוצאי חיל האוויר שבנו סימולטור טיסה מרשים ששימש את Electronic Arts בסדרת הסימולטורים שלה בשנות התשעים. יחד איתה הייתה חברת מחשבת תוכנה שפיתחה משחקי מירוצים תלת מימדיים מרשימים לתקופתם והן מהחברות שנמחקו עם פיצוץ בועת הדוט קום. "אני אוהב להמשיל כל חברה לפרח קטן שנוצר, וכל שריפה לאדמה חרוכה," אומר בן דב שחושב שכל כישלון מוחק איתו הרבה אך כל הצלחה מעניקה רק מעט. "אם נראה את עולם הטכנולוגיה של ערב פיצוץ הבועה אז נראה עשרות ומאות של סטארטאפים שהיו כאן וגם אם רובם נמחקו, היה מספיק בסיס כדי שחלק יצליחו וסיפורי ההצלחה ימשיכו הלאה. זה לא קרה בחברות המשחקים, לא היתה מסה קריטית של חברות שיכלה לעמוד בגל ההדף של ראשית שנות ה-2000."
אותו סיפור חוזר על עצמו בשנת 2008 עם שינוי מהותי. חברות ההימורים פלייטק ו-888 מצליחות לשרוד את המשבר ולצאת כשידן על העליונה, ומבשרות את עלייתו של המובייל בישראל. "אנשים שיצאו מחברות כמו 888 ופלייטק יוצאים עם כסף ביד והבנה בתחום של ממשקים, עיצוב, ושיווק," אומר בן דב ומסביר שאנשים שיצאו עם ידע, כסף או שניהם החלו להזניק את תעשיית המובייל כאן. "השקעות כמו Jelly Button ופלייטיקה, שיצרו ערך גדול למשקיעים מתחילות להביא גם את הכסף לתחום."
כך תעשיית המשחקים למכשירים הניידים צומחת לה בישראל. בהתחלה כמשחקי הימורים, היפר קז'ואל, וסושיאל אך כיום ניתן לראות עוד ועוד מפתחות מובייל ישראליות שמייצרות משחקים עם אנימציה תלת מימדית וגרפיקה גבוהה. אותם מפתחים שמקבלים את הכלים מתחילים לפזול לעמוד השדרה של תעשיית המשחקים – משחקי מחשב וקונסולות.
בן דב מייחס גם את הקמתה של GameIS והרשתות החברתיות להתעוררותה של תעשיית המשחקים: "אני רוצה לתת פה קרדיט ל-GameIS שהצליחה ליצור פלטפורמה שבה מפתחים נפגשו אחד עם השני והצליחו להחליף רעיונות לבצע שיתופי פעולה. דבר שלא היה קיים עד אז. זה העניק למפתחים את היכולת ליצור שיתופי פעולה." צמיחת הרשתות החברתיות שימשה בכל העולם כפלטפורמה לגישור בין פערים, שילוב ידע וסינרגיה בין אנשים שהובילה לשיתופי פעולה שאנחנו רואים היום.
העולם השטוח
שם טוב מאמין שלאחר ההצלחות בתחום המשחקים יבוא איחוד אולפנים. רק לאחרונה ראינו את We Create Stuff עם המשחק In Sound Mind שהגיע לתצוגה של PlayStation וכמוהם יש עוד הצלחות כמו SunCrush, המשחק ModuWar, ו-Gavra Games. כיום, שם טוב מנהל צוות של שבעה עובדים המתנהלים במקביל בארץ ובחו"ל. כאשר שאלתי אותו על הפער הגיאוגרפי בין ישראל לחברות הגדולות הוא טען שזה איננו שיקול אלא להיפך – החברות אוהבות ישראלים עקב ההילה של Startup Nation.
בן דב חושב שהעולם היום שטוח הרבה יותר, ואומר ש"מזרח אירופה תמיד היתה יותר זולה בפיתוח משחקים. כיום, בניגוד לעבר, אפשר להפעיל צוותי פיתוח באירופה במיקור חוץ. הטכנולוגיה היום מאפשרת לנו את זה. אבל זה לא היה קיים לפני עשור."
בנוסף לכך, חברות המובייל שהצליחו יצרו שוב אנשים עם כסף ואנשים עם ידע שרוצים ורותמים את הידע הזה לטובת תעשיית המשחקים. כיום יש אולפנים רבים שעובדים על משחקים הן לנייד והן לקונסולות המשחקים. הידע הרב בתחומים האלה צריך כנראה להגיע מחו"ל והיכולת הטכנולוגית היום לייבא אותו הרבה יותר קלה.
שם טוב ובן דב תמימי דעים בנושא, ובטוחים שאנחנו על הסף של פריצת תעשיית המשחקים הישראלית את החסמים הכבדים, ומאמינים שההצלחות הגדולות נמצאות ממש מעבר לפינה. "אני מאמין שאחרי ההצלחה הראשונית של כמה מפתחים נראה חיבור גדול שיבוא ויעסיק מפתחים וייצור משחקים," מסכם שם טוב.
המשקיעים כבר מבינים שיש כאן כסף ואנחנו צריכים ללמוד לדבר איתם בשפה שלהם. הידע קיים והמפתחים העתידיים יישבו על כתפי ההצלחות והכשלונות של המפתחים היום. בן דב חושב שתוך חמש עד עשר שנים מהיום תהיה פה תעשיה משגשגת שכן "התנאים הבשילו, יש מספיק ידע ויש כבר כסף שמחפש. לא מן הנמנע שיקומו החברות שירצו בזה".
לסיכום אני שואל אותם מה הם חושבים על חוסר הסבלנות הישראלי, והאם הוא תוקע טריז בתעשייה. שם טוב חושב שיש בזה אמת, כי "אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, הסבלנות היא מתבקשת כאן ולא תמיד אנחנו יכולים." בן דב אומר שזה נכון, יחסית לתירוץ: "אם ידענו להגיע לירח אנחנו יכולים לעשות משחק."
