חודשיים אחרי ההצלחה המסחררת של המשחק מעורר הנוסטלגיה, סוניק מאניה, אנחנו זוכים למשחק AAA חדש בסדרת סוניק – סוניק פורסז. כמשחק ראשון עם סיפור משמעותי אחרי בערך 10 שנים של משחקי סוניק עם סיפור מצומצם, כממשיך רוחני לסוניק ג'נריישנז וכמשחק עוקב לסוניק מאניה, הציפיות מסוניק פורסז היו גבוהות – האם הוא עונה עליהן? אספר לכם בדיוק מה אני חשבתי.
והפעם – כאשר דוקטור אגמן מגייס דמות חדשה ומסתורית בשם אינפיניט אשר מביסה את סוניק, העולם נשאר ללא הגנה והוא משתלט על 99.99% מתוכו. כעת קבוצה של מורדים אשר כוללת את כל הדמויות האהובות עלינו ובראשה נאקלז, מנסה לשחרר את העולם מכיבושה של אימפריית אגמן. לראשונה במשחקי סוניק, אנחנו זוכים להמציא דמות אשר מגלמת את הטירון שמצטרף למחתרת על מנת לעזור להביס את אגמן.
יחסית למשחק סוניק מוכוון סיפור, העלילה שלו מתגמדת לעומת משחקים קודמים כמו Sonic Adventure. הסיפור נותן שלושה נרטיבים שונים, עבור סוניק, סוניק הקלאסי, אשר חוזר אלינו מ-Sonic Generations ו-Sonic Mania, וכמובן דמות האווטאר שעיצבנו. הסיפור לא מפתיע במיוחד, ואפילו אינפיניט, שהוא דמות מאיימת עם מסכה ונוכחות בהחלט מרשימה, לא מקבל רקע מאוד עמוק.
מה שהסיפור בהחלט עושה טוב, זה פיתוח דמות האווטאר. הדמות שעיצבנו מתפתחת לאורך הסיפור גם מבלי לדבר באמת, ועד סוף הסיפור מקבלת נוכחות של גיבור שווה ערך לסוניק, ומאוד שמחתי לראות את זה.
מבחינת פרזנטציה, המשחק הזה הוא משחק הסוניק התלת מימדי היפה ביותר שראינו עד כה. הסביבות בוהקות, מקוריות וחיות, וזה נהדר לראות את זה. נראה שחלק מהשלבים בנויים פשוט כדי שנוכל להתבונן ולהתפאר מהנוף המרהיב שהם מציגים, וזה בין הייתר בא לידי ביטוי בקטעי ה-Quick Time Events שנמצאים במשחק. בנוסף מאוד כיף לראות חלקים מרובוטים שאתם מפוצצים נופלים על רצפת השלב ולבעוט בהם, ואין ספק שהמנוע החדש נראה מהמם.
עם הגרפיקה המעולה, מגיעה נקודה קצת פחות טובה – בחלק מהסביבות היותר חשוכות במשחק, קשה להבחין בדמות על רקע השלב, וזה הופך את המשחקיות בשלבים מסויימים ליותר קשה באופן מיותר.
המוזיקה במשחק, כמצופה ממשחקי סוניק, נהדרת. סוניק הקלאסי מקבל מוזיקת שמונה ביט קלאסית ונחמדה, סוניק המודרני מקבל מוזיקה שנשמעת כמו גרסאות אינסטרומנטליות של פתיחי אנימה, אבל הקטעים הטובים ביותר הם של השלבים של דמות האווטאר, שהם בדרך כלל אלקטרוניים, קצביים, ומשלבים שירה ודאבסטפ, וזה מאוד כיפי. גם לקרבות הבוס יש מוזיקה מאוד טובה, ובאופן כללי הפסקול במשחק נע בין קצבי וכיפי לדרמטי ואפי.
עכשיו בואו נדבר על המשחקיות. המשחקיות מתחלקת לסוניק הקלאסי, סוניק המודרני, ודמות האווטאר, וכמובן במרכז כל זה, הבניה והעיצוב שלה. בניית הדמות והעיצוב שלה הם חלק מאוד מרכזי במשחק, ובתגמול השחקן על הצלחה במשימות, והיא כנראה התוספת הכי טובה לסדרה שראינו במשחק הזה. תוכלו לבחור מתוך מאות אפשרויות עיצוב שונות, החל מהחיה אותה תשחקו, אשר תשפיע גם על היכולות של הדמות, ועד הפוזה שהיא תעשה כשתנצחו בשלב. בנוסף תוכלו להלביש אותה בנעליים, כפפות, ומסכות, כדי להראות איך שתרצו שהיא תראה. כל פעם שתסיימו משימה או תקבלו ציון S בשלב, תקבלו בין 4 ל-6 אביזרים חדשים לעיצוב הדמות שלכם, וזה בהחלט יגרום לכם לחזור לשלבים שוב ושוב.
סוניק הקלאסי מעט מרגיש מוזר בשליטה. קצת כאילו הוא מאיץ מוזר וקופץ מוזר. ברגע שמתרגלים לזה, מאוד כיף לשחק איתו, בייחוד עם המכניזם של Drop Dash שהביאו הישר מ-Sonic Mania. עם זאת, השלבים שלו מרגישים הרבה פחות מורכבים ומעניינים מהשלבים של Sonic Mania, ולמרות שמצב המשחק נחמד, הוא לא ממש את הפוטנציאל שלו.
לסוניק המודרני יש שלבים יפים מאוד, ובחלקם יש התפצלויות מהנות מאוד, שנותנות לשחקן הרבה חופש. עם זאת, המשחק מכיל מעט מאוד פלאטפורמינג בתלת מימד, ורוב הפלאטפורמינג הוא דו מימדי ובאופן כללי די קל. זה משאיר תחושה שחסר אתגר בשלבים, וזה קצת חבל. בדומה לסוניק הקלאסי, סוניק המודרני גם כן סובל ממשחקיות מעט מגושמת, אבל בהחלט לא ברמה מוגזמת. קטעי ה-Quick Time Events, באופן מפתיע, לא פוגעים במשחקיות והיא נשארת זורמת, והם לדעתי הופכים לאמצעי נוסף לספוג את האווירה והנוף המרהיב של המשחק.
יחד עם זוג הסוניקים, קיבלנו סגנון משחק חדש עם דמות האווטאר שעיצבנו, ועל אף שברושם הראשוני שלי מהמשחק מגיימסקום הכי פחות התלהבתי מהדמות, בסוף המשחק המלא הוא הפך להיות המצב האהוב עלי. דמות האווטאר יכולה להשתמש ב-Wispon אשר תבחרו על מנת לתקוף יריבים מרחוק, ולפי אותו Wispon, היא תוכל להשתמש ב-Wisp באותו צבע כדי לקבל יכולת פלאטפורמינג שתאפשר לה להגיע לדרכים חדשות. בכך, בעצם, השלבים יכולים להיות שונים לגמרי אם בחרנו ב-Wisp אחר שיקח אותנו לדרכים שונות, וזה מוסיף הרבה גיוון בשלבים. יחד עם המנגינות הכי טובות ועיצוב שלבים מוצלח ביותר, זה היה בהחלט מצב המשחק האהוב עלי.
בנוסף לאלו, קיים מצב משחק נוסף שבו תשחקו את סוניק יחד עם דמות האווטאר. זה נותן לכם להינות מהמהירות של סוניק והפלאטפורמינג המוצלח של האווטאר, ומאוד נהניתי ממצב זה. כמו כן קרבות הבוס במשחק הם אחת מהנקודות החלשות, שכן על אף שהם בעלי מוזיקה מוצלחת, חלק גדול מהם מתרחש כמרדף, והמשחקיות ביניהם מרגישה דומה מדי.
Sonic Forces הוא משחק שאני נהניתי ממנו מאוד. בעוד שהיו לו את המגרעות שלו, הוא היה יפהפה, ולאורכו התאהבתי בדמות האווטאר שעיצבתי בעצמי, והשירים של השלבים שלו עדיין מתנגנים לי בראש. הוא פונה לקהל קצת יותר מצומצם מאשר Sonic Mania, אבל לדעתי מעריצי סוניק המודרני ידעו להעריך אותו ויהנו ממנו מאוד. למען האמת, עם האפשרות לעצב אווטאר משלנו, המשחק הזו הוא ללא ספק משחק חובה למעריצי סוניק שתמיד חלמו על זה.
