Ghost of Yotei ביקורת: על נקמה, חופש, והצל של טסושימה

Ghost of Yotei הוא משחק מצוין עם עלילה עשירה, קרבות מגוונים, עולם מרהיב ופס־קול יוצא דופן, שמספק חוויית משחק סוחפת. עם זאת, החידושים במשחק לא תמיד מצליחים לבלוט, ולמרות איכויותיו הרבות הוא מתקשה להתעלות על הרף הגבוה ש־Ghost of Tsushima הציב לפניו.

אחרי המתנה דרוכה לכותר המשך של אחד המשחקים הגדולים שיצאו, המשחק Ghost of Yotei סוף-סוף הגיע אליי, עם הרבה הבטחות וחידה אחת גדולה – האם הוא יצליח להכנס לנעליים הגדולות של Ghost of Tsushima. ובכן, קשה לענות על זה בפשטות, וכדי להבין למה אני מתכוון, פשוט צריך להתחיל מההתחלה.

16 שנים של נקמה

הסיפור מתחיל 16 שנים לפני ההווה של המשחק. סאיטו (Saito) ושישיית יוטיי (Yotei six) טובחים במשפחתה של הפרוטגוניסטית, אטסו (Atsu), כדי לעשות מהם דוגמה למי שנוטש את הקלאן של סאיטו. סאיטו, סמוראי רב עוצמה עם שאיפות גדולות להדיח את השוגון, לא מוכן לתת לשום דבר להחליק ואטסו מוצאת את עצמה מוצמדת בחרב של אביה לעץ בוער וננטשת שם.

אבל אטסו שרדה, ואת 16 השנים הבאות היא העבירה ברצון עז לנקמה באנשים שלקחו ממנה את הכל, והיא מוכנה לעמוד בכל אתגר כדי שזה יקרה. אטסו עוטה על עצמה את הדמות של האונריו (Onryu – רוח נוקמת) וקונה לעצמה שם שנישא למרחק. היא חוקרת את העולם בניסיון לדלות רמזים אודות השישייה, ובדרך מגייסת לה תומכים שמצטרפים ל"להקת הזאב" (Wolf Pack) שלה, כל אחד עם סיפור משלו ולרוב גם רצון משלו להתנגד לסאיטו ואנשיו.

אמנם מדובר פה במסע נקמה, אך בניגוד לעלילות נקמה אחרות כגון זו של The Last of Us 2, הדמות של אטסו לא נשלטת אך ורק על ידי הנקמה והיא אף מתפתחת לאורך המשחק. זו נקודה חשובה, כיוון שעם כל הכבוד לזעם קדוש, זה מתיישן ממש מהר ואילו במסע של אטסו יש עניין מתמשך שנשאר איתנו עד סוף הסיפור.

העלילה מלאה ועשירה ומלאה בתפניות, חלקן צפויות וחלקן מפתיעות, והיא לא מסתכמת רק במשימה הראשית; עלילות הצד גם הן מעניינות ומוסיפות אור על העולם, ודברים שכבר עשיתם ישפיעו על טקסטים של הדמויות בהמשך. למשל, אם אתם נדרשים לשחרר דמות מסויימת מהשבי וכבר עשיתם את זה במקרה, אטסו תגיד שזה כבר נעשה, ויש עוד מלא דוגמאות שתוכלו לגלות בעצמכם.

השזירה של ההתקדמות וההחלטות של השחקן (הכוונה היא להחלטות של מה לעשות לפני מה) הופכות את החוויה לאותנטית יותר ומעוררת עניין. אפרופו עניין, אני חייב לציין את משימות הצד הכי מעניינות במשחק, שעוסקות במיתוסים שונים ומשונים. המשימות הללו מלוות על ידי סיפורים על תופעות יוצאות דופן והן בנויות בצורה ששוברת את השגרה של המשחק בצורה מצויינת, ולרוב גם נותנת תמורה יפה כמו מתקפה מיוחדת. כמו במשחק הקודם, זה המשימות שהיה הכי כיף לעשות.

עם זאת, לדעתי העלילה לא הצליחה להתעלות על האפוס המדהים של המשחק הקודם, אם כי היא לא ממש רחוקה משם. לו היה זה המשחק הראשון, כנראה שהייתי מתלהב מהעלילה יותר, אולם הציפייה שנבנתה לי קצת מעיבה עליה. בכל זאת, קשה מאוד למלא את טייטל הרוח שג'ין סאקאי השאיר אחריו, והיה אמיץ מאוד לנסות.

חופשי זה לגמרי לבד

אחד מהפיצ'רים המעניינים ש-Ghost of Yotei הוא שאתם ממש חופשיים כמו הרוח לחקור כאוות נפשכם. או לפחות כך רוצים שתחשבו. בעוד באמת בהתחלה תנסו להתחקות בסדר שלכם אחרי ה-Yotei Six תגלו שכאן זה לא The Legend of Zelda: Breath of the Wild או Tears of the Kingdom וקצב המשחק לא תלוי אך ורק בכם.

אולם, ההשפעה של תחושת החופש עדיין קיימת, והיא מעודדת אתכם להתרוצץ בעולם ולנסות כל מיני דברים חדשים. חקר העולם קל יותר הפעם – במקומות שונים בעולם תוכלו לפגוש צייר מפות ממנו תוכלו לרכוש מפות לנקודות עניין, או לדבר עם אנשים שיפנו אתכם לנקודות שכאלה חינם אין כסף. זה שיפור משמעותי – במשחק הקודם הייתי צריך ממש לכתת רגליים כדי למצוא מקומות לשדרוגים וכאן זה ניתן לי על מגש של כסף, ליטרלי. אציין שעל אף האפשרות לשדרוג מהיר, עדיין המשחק מצליח לאתגר.

במהלך המשחק סביר שתרצו לשדרג את הציוד שלכם, ובשביל זה תצטרכו למצוא חומרי גלם וכמובן כסף. המשחק די נדיב ולא תצטרכו להתאמץ הרבה בשביל המשאבים שתצטרכו, ואם אתם קצרים במזומנים, לכו לצוד קצת ראשים ועל הדרך תהנו מעוד תוכן צד מעניין שיכול להוביל אתכם לסיטואציות שלא ציפיתם להן.

צבא של אישה אחת

ב-Ghost of Yotei תיתקלו בהרבה אויבים, ותצטרכו להתמודד איתם בכל מיני אמצעים. בעוד בסיס מערכת הקרב דומה למשחק הקודם (דברים כמו התחמקות, הדיפה ושימוש בנקודות Resolve כדי להתרפא או להשתמש ביכולת מיוחדת), יש פה גם שינויים מעניינים. למשל, הפעם תוכלו לבחור ממגוון נשקים, שלא כמו במשחק הקודם שכלל התמודדות מול אויבים שונים בעזרת קטאנה בלבד ועמדות מוצא שונות.

המשחק לא דוחף אתכם להשתמש בכולם, ותבחרו בעצמכם האם ומתי לפנות למאסטר הרלוונטי שילמד אתכם את רזי הנשק ולמה הוא טוב. מגוון הנשקים הופך את הקרבות למעניינים יותר ובשילוב עם נשקים לשימוש מהיר כמו קונאי ונשקים לטווח רחוק כמו קשתות ורובים, דינמיקת הקרב מרגישה מצויין. שימו לב שגם לאויבים שלכם יהיו גם את הכלים הללו לרשותם, ולעיתים במספרים גדולים, אז אם תרצו יתרון לא תמיד כדאי לכם להתפרץ בראש, אלא לקחת גישה חרישית יותר. אחרי זמן מה במשחק התגנבויות כבר הופכות לטבע רגיל, והאויב לא סופר מתוחכם (חבל במידת מה) כך שתוכלו לנקות מחנות שלמים לעיתים מבלי להתגלות.

למערכת הקרב מתווספת גם יכולת האונריו, שמשתקת את האויבים ומאפשרת לכם לקטול אחד ולהבעית את השאר למעט זמן כדי לתת לכם מרחב נשימה. כדי להשתמש בזה תצטרכו להשיג רצף הריגות מרשים מבלי להפגע, אז זה לגמרי מבחן יכולת. מדי פעם תצטרף אליכם לקרב גם הזאבה, שמסיבותיה שלה מחפשת את הנקמה בסאיטו ואנשיו. ככל שתיצרו איתה יותר אינטרקציה ותעזרו לה, היא תעמוד לצדכם בתדירות גבוהה יותר.

כל הדברים האלה הופכים את מערכת הקרב לריקוד של ממש – תצטרכו לחשוב מהר על הרגליים, לתמרן בין האויבים ולנצל את מה שמסביבכם, כמו נשקים שהאויבים מפילים, אותם תוכלו להשליך על האויב הבא (וואו כמה שהחידוש הזה כיפי!). אטסו הופכת במהלך המשחק לצבא של אישה אחת שמוכנה לכל מה שיזרקו עליה, ויותר. עירנות ותזמון זה שם המשחק כאן, ובעיקר בקרבות מרכזיים מול בוסים שלא יהססו לנעוץ בכם דברים חדים ללא רחם.

עולם מרהיב ורחב

העולם של Ghost of Yotei ממוקם באזור הצפוני של האי הונשו ביפן, שנקרא בתקופות הקדומות Ezo. האזור הזה גדול משמעותית מהאי טסושימה אותו חקרנו במשחק הקודם, וזה ניכר בהחלט. אציין שגם הפעם לא מדובר בעולם פתוח מלא, אלא במספר "ארגזי חול" מאסיביים שניתן לחקור, אולם ההרגשה במעבר בין אחד לשני חלקה ואפילו ללא חלון טעינה.

בהתחשב בכמות האלמנטים שמופיעים מיד על המסך וכמות העצמים שניתן לראות כבר מרחוק מאוד, זה הישג מרשים מאוד של המשחק. גם הפעם הצליחו להביא את יפן הקדומה לחיים, והיא נראית מזמינה מתמיד. נופים מהממים, צמחייה עשירה ומבנים עם רמת פירוט גבוהה הם רק חלק ממה שפזור בעולם. מעבר לנקודות העניין הבולטות של המשימות, הרבה פעמים מצאתי שאני רואה מקום שתפס לי את העין וכשהלכתי לחקור אותו גיליתי איזה סוד שהוחבא שם. הדוגמה הכי בולטת הייתה הבזק של עץ עם עלים אדומים בתוך יער מושלג שישר רמז לי שיש שם מה לחפש.

העולם הססגוני של המשחק מזמין אותנו לחקור אותו, אם זה ברגל או על גבי סוס, אבל הנופים והאתרים הם רק חלק מהיופי שיש לו להציע. בנקודה זו אציין שעיצוב הדמויות גם הוא מצויין, כל דמות משמעותית שנפגוש מובחנת מחברותיה והבעות הפנים מצליחות להעביר את המסר הרצוי (במקרה שלא מדובר בדמות עם מסיכה, כמובן). גם הקסטומיזציה של אטסו מרשימה ובעולם ניתן למצוא הרבה דברים שיהפכו את אטסו שלכם לייחודית במינה, אם זה מעניין אתכם.

פיצ’ר ייחודי במיוחד הוא האפשרות לחזור לדמותה של אטסו כילדה, בבית ההרוס שלה ולמצוא כל מיני סודות. זה יוצר ממשק בין העבר להווה, ואם היו עוד מקומות בעולם המשחק שזה היה אפשרי הפיצ'ר הזה היה ממש משדרג את המשחק. פיצ'ר נוסף שאולי לא היה חייב הפעם זה השימוש בחיישני השלט (כמו ש-Sucker Punch אוהבים) עבור פעולות כמו הדלקת מדורה, ציור ובישול. בעוד שלרוב זה לא חובה וניתן לדלג על זה, אני לא מצאתי ערך מוסף וזה לפעמים גם סתם הכביד – מבחינתי היה מספיק להשתמש במחוות שכבר היו במשחק הקודם (כמו זימון הרוח שמכווינה את אטסו ליעד, וכדומה).

מעצור רגעי, הרמוניה מתמשכת

עם זאת, יש דברים שדווקא כן הייתי משנה, כמו טיפוס. גם הפעם הטיפוס מתאפשר רק בנקודות מסויימות והוא חזרתי למדי ובשלב מסויים גם כבר סתם מעיק ומרגיש פחות אותנטי. ובעוד שהטיפוס הוא פיצ'ר, יש גם באג ישן שחוזר – יש מקומות שאם תקפצו לידם (לרוב זה סלעים או מבנים מסויימים) תמצאו את עצמכם מרחפים באמצע הקפיצה עד שאטסו חוזרת למקום בו היא יכולה לנחות. זה לא שובר משחק, אבל קצת פוגם ביצירה הזו.

מעבר לכך, היה לי אישית באג שבכל סשן משחק הכניס פעם אחת את הקונסולה (PS5) למצב שינה, בתזמון רנדומלי לחלוטין. זה אמנם לא סגר את המשחק, אך זו לא חוויה כיפית ואני מקווה שהבאג הזה יטופל בעדכון של היום הראשון, או סמוך אליו ככל הניתן.

אני אסיים בנימה חיובית, ואדבר על כל הנתח של הסאונד במשחק, ואתחיל מפס הקול. בעוד הרבה משחקים נותנים פסי קול שהם רק "בסדר", יש כמה כאלה שנכנסים לרשימת השמעה, ופס הקול של Ghost of Yotei הוא אחד מהם. אם זה הנעימות הראשיות של המשחק, השירים שאטסו מנגנת על השאמיסן שלה או הליווי הווקאלי ברגעים משמעותיים במשחק, מדובר בחוויה לאוזניים ובמלודיות שימשיכו ללוות אותי בהמשך.

כמו כן, הדיבוב מעולה והדמויות מצליחות להביע אף את רגשותיהם הקטנים ביותר דרך הקול. אפקטי הקול במשחק מוסיפים, החל מהמולת שיח במלונות, דרך עלים המרשרשים תחת הרגליים ועד להדהוד כלי הנשק שפוגעים אחד בשני – הכל נשמע בדיוק במקום ומוסיף לחוויה המציאותית שהמשחק מנסה לתת לנו.

בשורה התחתונה – Ghost of Yotei הוא משחק מצויין, אך חיוור לעומת קודמו. הוא מלא בסיפורים מעניינים, קרבות זורמים וקולחים עם הרבה מחשבה מאחוריהם, ויזואליה מדהימה ופס קול פנטסטי שמעמידים אותו בשורה אחת עם משחקים שראויים לקדמת הבמה. אולם, למרות החידושים שהוא מביא לשולחן אני לא חושב שהוא בולט למול המשחק הקודם שבעיניי היה יצירת מופת. דרך המשקפיים הללו, קשה לי לומר שהתואר הזה מגיע גם למשחק ההמשך.

עותק הביקורת של Ghost of Yotei סופק על ידי פלייסטיישן.