Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge ביקורת: צבים מדליקים ומודרניים

Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge מספק את חווית ה-beat ’em up הטהורה והכיפית ביותר של השנים האחרונות. המשחק עטוף באהבה, השקעה בפרטים הקטנים ותשומת לב למותג של צבי הנינג'ה בכל שנייה של משחק. רק חבל שהוא קצת קצר.

Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge נפתח לנו עם הצבים שכולנו אוהבים מהסדרה הקלאסית של צבי הנינג'ה משנות השמונים. שרדר וחבורתו הצבעונית מנסים שוב להשתלט על העולם בעזרת הטכנודרום וקראנג החייזר שיושב לו בתוך חליפה רובוטית.

בתגובה חבורת הצבים האהובה קמה ביחד עם מאסטר ספלינטר ואפריל אוניל לעצור את שרדר הרשע. לכל דמות שבה אנחנו שולטים יש חולשות וחוזקות עם מהלכים שונים ודקויות שצריך לדעת ולהכיר בשביל להנות כמו שצריך מהמשחק.

סיפור קצר אבל הכיף לא נגמר

המשחק מתחיל עם מצב סיפור שבו אנחנו בוחרים את הדמות שאיתה נרצה לעבור את השלבים של המשחק, 15 במספרם. כשמתחילים את המשחק אנחנו גם נתקלים בחולשה המשמעותית הראשונה של המשחק – הדרך שבה הוא מציג לנו את המהלכים של המשחק. החוויה הזו היתה יכולה להיות נוחה וברורה בהרבה אם היו מכניסים את ההדרכה של המהלכים באופן יותר אורגני לתוך השלבים הראשונים.

במצב העלילה, כל אחת מהדמויות עולה ברמות באופן נפרד וכך בכל פעם שמקבלים רמה חדשה נפתחים בונוסים חדשים כמו עוד חיים, פסילה נוספת או מהלך חדש.

בנוסף למצב העלילה יש גם מצב "ארקייד" שמדמה יותר במדוייק את חווית המשחק הקלאסי. במצב זה אין אפשרות לבחור שלבים, מפת משחק או עלייה ברמות של הדמויות. מקבלים על ההתחלה 3 פסילות ואיתן צריך לשרוד ולסיים את רצף השלבים בהצלחה. זה מצב המשחק שבאמת יאתגר את השחקנים, וישר נותן את כל הכלים בשביל להצליח במשחק.

גיבורים ירוקים עם מספיק תכסיסים

כשצוללים למשחקיות של Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge מגלים שלכל דמות יש את החולשות והחוזקות שלה. לאונרדו בתור מנהיג הצבים הוא הדמות הכי מאוזנת בחבורה, לדונטלו יש את המתקפות עם הטווח הכי גדול בזכות המטה שלו ואפריל אוניל עם המהירות הכי גבוהה. הגיוון ממשיך עם שאר הדמויות וכל שחקן יוכל למצוא את הדמות עם הסגנון שהכי מתאים לו.

במהלך השלבים עצמם חבורת הצבים תתמודד עם מגוון של אוייבים שמורכבים בעיקר מחיילי הרגל בהנהגתו של שרדר. יש מגוון של חיילים עם כוחות שונים, נשקים ייחודיים ומפלצות מיוחדות לכל שלב או סביבה. ברחבי השלבים מוחבאים חפצי ריפוי בדמות פיצות מרפאות או שמעניקות כוחות מיוחדים או מד כוח.

השליטה במשחק היא כנראה הדבר הכי מוצלח במשחק. כל מכה ומתקפה של הצבים מרגישה מעולה והדמויות מרגישות מאוד רספונסיביות מה שמחבר את השחקן לדמויות באופן הכי טוב. לכל דמות יש רצף של מתקפות בסיסיות שמרכיבות קומבו שניתן בהמשך לסיים עם הקפצה לאוויר ולסיים במכת הנחתה. את ההקפצה לאוויר ניתן גם לבצע עצמאית וכנ"ל לגבי ההנחתה מהאוויר.

בזכות התגובתיות של הדמויות כל השלבים והקרבות מרגישים מאוד חלקים וכיפיים בצורה יוצאת מן הכלל. יש מספיק אוייבים בכל שלב, הגיוון שלהם מתאים מאוד והם מופיעים בקצב מעולה כך שכמעט ואין שנייה משעממת או דלה. לאורך השלבים יש מגוון מלכודות ותכסיסים שהאוייבים יכולים להשאיר לכם כמו פצצות, חורים שאפשר ליפול לתוכם ועוד. אם תהיו חכמים מספיק וזריזים כמו צבים תוכלו להשתמש בהם כנגד חיילי האוייב.

באופן אישי הייתי שמח אם היו עוד קצת אפשרויות או גיוון לקומבואים אפשריים שניתן לבצע. אולי קומבואים שונים לפי קצב המתקפות או אם מכניסים הפוגה או עצירה בין רצף של מתקפות בדומה למה שעושים ב-Devil May Cry.

צבים צעירים בכל מיני צבעים

Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge תומך במצב קואופ לוקאלי וגם אונליין דרך האינטרנט. באונליין אפשר לחבר עד 6 שחקנים במקביל ובקבוצה אחת. שחקתי לצד עוד שותף בכמה וכמה שלבים במצב הארקייד והחוויה נשארה כיפית כשהייתה. כשמשחקים עם שותפים נפתחות עוד אפשרויות למהלכים עם הדמויות כמו הערה של בריאות לאחד השחקנים ומהלכי קומבו מגניבים. בנוסף, אם אחד השחקנים מאבד מד בריאות שלם יש לשחקנים האחרים הזדמנות להחיות את השחקן באמצעות משולש פיצה ריחני ביותר.

ברמה האישית, הקואופ היה מאוד כיפי, ולשחק עם עוד מישהו זה תמיד כיף ומהנה במשחקי beat ’em up אבל בזמן הזה גם שמתי לב לשני דברים עיקריים – גם כשהיינו רק שני שחקנים בקבוצה, המסך נהיה עמוס מדי, והיו כמה וכמה פעמים שאיבדתי את מה שנעשה על המסך מרוב הצבעוניות והאפקטים על המסך. וזה מוביל אותי להבנה שלשחק 6 שחקנים בקבוצה אחת יהפוך את החוויה למאוד מאתגרת לעיניים, אבל גם כיף לא נורמלי.

מראה נוסטלגי באווירה מודרנית

כבר בלחיצה על הפעלת המשחק אנחנו חוטפים מכת נוסטלגיה בדמות סרטון פתיחה עם קאסט הדמויות שמלא בקסם ואהבה למותג. בכללי אפשר לסכם את המראה וההתרשמות הויזואלית מהמשחק בתור מכתב אהבה לדמויות והמראה של הסדרה המצויירת מצד אחד, ומצד שני למשחקי המכות משנות ה-80 המאוחרות. הסגנון הויזואלי הוא פיקסל-ארט סופר מפורט עם אנימציות מדוייקות ומעולות, צבע עשיר והסביבות עשירות בפירוט ופרטים קטנים.

הפסקול של Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge מעולה, מגוון ועשיר. בהתאם למסורת של משחקי beat ’em up יש שימוש עשיר במוזיקה אלקטרונית וצ'יפטון אבל ברמה גבוה ואיכות מדהימה. יש קטעים עם מנגינות מקפיצות, כיפיות וגם שירי היפ-הופ וראפ. הפסקול כולו מהווה מכתב אהבה וחיבור ענק של מוזיקאים מקהילת יוצרי מוזיקה ומלחינים ויוצרי קאברים מהגדולים בתחום. על שיתוף הפעולה האדיר הזה היה אחראי Teelopes, אגדה חיה שמתמחה במוזיקה למשחקי "מודרן-רטרו".

גם אם אפשר לסיים את Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge בתוך כמות מעטה של שעות ולראות את כל מה שיש למשחק להציע זה לא מוריד מהחוויה הכללית של המשחק.

השליטה בו כל כך מעולה ומרעננת שבסוף הריצה הראשונה אני בטוח שהאצבעות שלכם ירצו לשוב לרחובות של ניו יורק והצבים האהובים לעוד משולש פיצה.

אם אהבתם את River City Girls עם מערכת הקומבואים המגניבה והארט סטייל הפיקסלי אבל מאוד מפורט שלו, Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge יסדר לכם יופי את הרצון לעוד.

עותק הביקורת של Teenage Mutant Ninja Turtles: Shredder's Revenge סופק על ידי המפיצה.