Bloodstained: Ritual of the Night ביקורת: איזה לילה נהדר להרוג בו שדים

Bloodstained: Ritual of the Night הוא יורש ראוי ל-Castlevania: Symphony of the Night עם מגוון עצום של דרכים להלחם. עודף גריינד ורמת קושי לא קונסיסטנטית מונעים ממנו להיות מצויין.

לפרוייקטים של Kickstarter אין תמיד מוניטין חיובי, עם משחקים שקיבלו קבלת פנים צוננת כמו Yooka Laylee ו-Mighty No. 9 נראה שהקונספט של מימון-קהל מוכר לעיתים קרובות יותר הבטחות מאשר מעשים. האם הפרוייקט האחרון שיצא מתהליך הפיתוח – Bloodstained: Ritual of the Night מצליח לשבור את הקללה?

Bloodstained הוא המשך רוחני של סדרת Castelvania, בין סדרות המשחקים הותיקות בעולם הגיימינג. הסדרה (תלוי מי שואלים) עיצבה את הקונספט של משחק פלטפורמה דו מימדי עם אלמנטים של משחק תפקידים, בעולם שצריך לפתוח בהדרגה, או בכינוי הקצר משמעותית – Metroidvania. הפרויקט לפיתוח המשחק מונהג על ידי מי שהיה המפתח הראשי של סדרת Castelvania הידוע בכינוי Iga, אז אנחנו לפחות בידיים מנוסות.

שחקני Bloodstained: Ritual of the Night שאוהבים את משחקי סדרת Castlevania כמו Symphony of the Night או Order of Ecclesia ירגישו בבית. כל המשחק מתרחש במפה אחת ענקית שאותה חוקרים ופותחים בהדרגה. מי שמתגעגע למשחקי Castelvania המוקדמים והפשוטים יותר יכול לחזור למשחק הבונוס המעולה שיצא ל-Bloodstained.

מהי עלילה? ערימה של סצנות

במשחק אנחנו משחקים בתור מרים. נערה בעלת יכולת לספוג נשמות של שדים ולהשתמש בכוחות שלהם. מרים (Miriam) יוצאת במסע לטירה רדופת שדים בשביל לעצור את חבר הילדות שלה אשר מאיים להרוס את העולם, ג'יבל (Gebel). בדרך היא פוגשת דמויות שונות, שחלקן עוזרות לה וחלקן עומדות בדרכה. העלילה היא לא האלמנט המרכזי במשחק והיא בעיקר קיימת כדי להצדיק את האירועים שקורים כך שלא ממש נקשרתי לעולם תוך כדי ששיחקתי.

כמה מהדמויות בעלילת המשחק יהיו מוכרות למי ששיחק במשחק הבונוס, Bloodstained: Curse of the Moon. במשחק תראו פנים מוכרות כמו הסמוראי המגניב זנגטסו (Zangetsu) או האלכימאי אלפרד (Alfred). לאורך הסיפור תפגשו גם תושבים בכפר ליד הטירה שנותנים לשחקנים משימות לבצע או מוכרים נשקים וחפצים לשחקן. הדיבוב במשחק מתאים לדמויות, אבל זה הכל. הוא לא נופל לרמה של ממש גרוע כמו משחקים אחרים, אבל גם לא ממש טוב.

טירה שהיא יצור של כאוס

החלק הגדול ביותר במשחק (בשני המובנים) הוא הטירה שבה נמצא חבר הילדות של מרים. כמו הטירה של דרקולה, הטירה ב-Bloodstained עמוסה בסודות ואזורים לגלות. חקר הטירה הוא באמת החלק הכי מהנה במשחק ותמיד מעניין לראות מה האזור הבא שאתם הולכים לפתוח. האזורים עצמם מגוונים וחלק מהם מעניינים במיוחד, כמו זוג מגדלים שמטפסים עליהם ב-2.5 מימד או תחנת רכבת באמצע הטירה. עם זאת, קיימים גם אזורים שהם יחסית משעממים כמו מערות שונות שחוזרות על עצמן ולא משתלבות כל כך עם הטירה עצמה.

תוך כדי המשחק, פותחים דרכים חדשות לחקור את הטירה, לפעמים בצורה שלא מאוד ברורה ומצריכה שיטוט עד שמוצאים את הפיתרון או, לחלופין, משתמשים במדריך באינטרנט. תלוי מי שואלים, זה לא בהכרח דבר רע. חלק מהדרכים שבאמצעותן חוקרים את הטירה משנות מאוד את המשחקיות עצמה, כאשר היכולת הכי מעניינת היא היכולת להפוך את הכבידה מסביב לדמות הראשית ככה שהיא נופלת כלפי מעלה. היכולת הזאת מוסיפה הרבה לחקר המפה וגם יכולה להפוך קרבות מסויימים להרבה יותר קלים.

תמותו מפלצות! אתן לא שייכות לעולם הזה

המשחק משוחק כולו בדו מימד, במהלך קרבות אין יכולת להתחמק ממתקפות מעבר ללקיחת צעד אחורה, אבל זה לא אומר של-Bloodstained: Ritual of the Night אין איך לאתגר אתכם ולתת לכם מגוון. אתם יכולים להלחם באמצעות מגוון נשקים כמו חרבות, חניתות ורובים, ולכל סוג נשק יש יתרונות וחסרונות משלו.

המשחק לא עוצר בנשקים – למרים יש יכולת להשתמש בנשמות של שדים במהלך קרב עם מגוון מאוד מרשים של מתקפות, קסמים ויכולות פסיביות. השימוש ביכולות אלו מוגבל על ידי מד קסם שממלא את עצמו באיטיות.

עם מגוון של נשקים ושדרוגים, ומעל מאה קסמים שונים שתוכלו לאסוף על ידי לכידה של נשמות של שדים שונים שבהם תתקלו, לא חסר מה לעשות בקרבות במשחק וזה נותן לשחקן הרבה חופש לבחור סגנון משחק שמתאים לו.

לצד העיצוב המוצלח של הדמות שמאפשר למגוון דרכים במשחקיות, קיימים גם צדדים פחות נעימים במשחקיות. המשחק לא קונסיסטנטי ברמת הקושי שלו – שלושת הרבעים הראשונים של המשחק הם יחסית קלים מאוד, למעט חלק קטן מהבוסים. הרבע האחרון של המשחק מצריך יותר זהירות מהשחקן וחלק מהבוסים בו יכול להוות אתגר אמיתי שמצריך בחירה נכונה של נשק וציוד. באופן כללי המשחק צריך קצת יותר איזון כי יש בוסים שאפשר להביס תוך שניות עם היכולת הנכונה וחלק מהאזורים יכולים לקפוץ או לרדת משמעותית ברמת קושי יחסית לאזורים קודמים.

הבוסים עצמם הם החלק הכי טוב במשחק וחלק מהם מעולים כמו קרב נגד סמוראי שדורש מכם לשים לב לכל מתקפה שלו או זוג דרקונים שמתקיפים אתכם משני הצדדים. הבעיה היחידה עם הבוסים היא שאין אף בוס שבאמת דורש אינטרקציה עם הסביבה בשביל לנצח, בניגוד לבוסים במשחק הבונוס שדרשו מכם לקפוץ על פלטפורמות בשביל אפשרות לפגוע בהם, לצד דרכים יצירתיות אחרות.

בין הקרבות, תוכלו לצאת למשימות צד שתקבלו מהדמויות במפלט בכניסה לטירה. משימות צד אלו נעות בין בישול מנות אוכל שונות כדי לרצות אישה זקנה בשם סוזי, להרוג אויבים מסויימים כדי לנקום את מותם של מגרשי שדים, או להביא מזכרות לזכר המתים.

משימות הצד עצמן עוזרות לשבור את השגרה במשחק אבל הן מדגישות את החלק הכי בעייתי במשחק – הגריינדינג. אם אתם רוצים לראות את כל מה שיש למשחק להציע, תצטרכו להשקיע הרבה זמן בהריגת אותם אויבים בתקווה שיפילו מרכיב ספציפי. יש דרכים להגדיל את ההסתברות לכך אבל זה לא משפיע משמעותית על הזמן שצריך להשקיע. אם המשחק היה מסתמך פחות על הריגת אויבים, או אם היה ניתן להבטיח שהאויבים יפילו את החפץ שאתם רוצים לקבל, זה היה עוזר מאוד לחסוך את הגריינד המיותר של המשחק.

דיוקן של הרס

Bloodstained: Ritual of the Night הוא לא המשחק היפה ביותר של הדור הנוכחי. בחלק מהאיזורים תתקלו באובייקטים שטוחים, והטקסטורות לא מפורטות במיוחד. עם זאת, העיצובים של הדמויות, האויבים וחלק מהאזורים נראים טוב מאוד. המשחק גם נותן לשחקן מגוון דרכים לשנות את המראה של הדמות הראשית, אפשרות מצויינת שמהווה עוד בונוס מצויין למשחק, מבלי להיות DLC בתשלום כמו שאולי הייתם רואים במשחקים אחרים.

המוזיקה במשחק מעולה ומתאימה לעיצוב האקשן הגותי שלו, עם מגוון גדול של מנגינות שונות. המנגינות קליטות ואנרגטיות, ויחזירו אתכם לימים הטובים של משחקי Castlevania הקלאסיים, משום שהמלחינה של המוזיקה היא אותה מלחינה של Symphony of the Night.

מבחינה טכנית המשחק רץ ביציבות במשך רוב הזמן, אבל לעיתים קרובות בזמן ששיחקתי המשחק נתקע לכמה פריימים או צנח במהירות.

סך הכל Bloodstained: Ritual of the Night הוא משחק שמקיים את מה שהוא הבטיח. זה היה כיף לשחק בו עם הרבה רגעי נוסטלגיה למשחקים בסדרת Castlevania. זמן המשחק בו הוא בסביבות 10-15 שעות, זמן קצר יחסית למשחקים אחרים בז'אנר אבל יש עוד הרבה סודות שלא גיליתי ומצבי משחק שאפשר לשחק כמו boss rush ודמויות נוספות אשר יהיה ניתן לשחק בהמשך. אני מקווה שהמשחק יהווה קרש קפיצה לעוד משחקים מאותו סוג שיבנו על מה שעובד ויתקנו את מה שלא.