Pokemon Sword and Shield ביקורת: ממש כמו באנימה, אבל בלי העלילה

Pokemon Sword and Shield מגשימים את החלום, עם איזור הפרא העשיר, ריידים מאתגרים, וקרבות מכון שמזכירים את האנימה. חבל שהוא מוותר על עומק עלילתי לטובת אלה.

במבט ראשון, Pokemon Sword and Shield הוא "עוד כותר" בסדרת פוקימון. אבל אז אתם מגיעים לאיזור הפרא הענקי שנותן לכם לנוע בחופשיות ולמצוא פוקימונים מכל הסוגים מטיילים להם בחופשיות בטבע, ואת קרבות המכון האפיים, ואתם מבינים כמה המשחק מציג בנאמנות את העולם של פוקימון, כמעט כמו באנימה.

לא לשחק אותה גיבור

כמו הרבה משחקים אחרים בסדרה, Pokemon Sword and Shield שמים אתכם בנעליים של ילד או ילדה שיוצאים למסע הראשון שלהם בעולם הפוקימונים, הפעם במחוז החדש גאלאר (Galar). בדומה למשחקים הקודמים יותר, עלינו להלחם ב-8 המכונים, להתמודד בליגת הפוקימונים ולזכות בהזדמנות לאתגר את אלוף המחוז הבלתי מנוצח ליאון (Leon).

לאורך ההרפתקה אתם פוגשים דמויות מוצלחות כמו הופ (Hop), אחיו של ליאון שמתקשה עם לחיות בצל של אחיו האלוף; מארני (Marnie), כוכבת קרבות אדג'ית עם קהל מעריצים נלהב; ביד (Bede, כמו beet או צנון), שהצטרף לאתגר המכונים בהמלצה ממנהל האגודה של הליגה ובטוח שזה עושה אותו טוב יותר מכולם (כאמור, צנון); וסוניה (Sonia), הנכדה של הפרופסורית המקומית, מגנוליה (Magnolia), שעוזרת לפרופסורית הקשישה במחקר בשטח. באופן מפתיע למדי, כל הדמויות מתפתחות לאורך הסיפור בצורה מעניינת, לפחות יחסית למשחקי פוקימון.

בגאלאר, פוקימונים יכולים לגדול למימדים עצומים בתופעה שנקראת דיינקמס (Dynamax), ואותה אתם חוקרים לאורך הסיפור. אבל בכל פעם שקורה משהו מעניין בסיפור, כמו פוקימונים שגדלים בהפתעה ומתחילים להתפרע בעיר, הדמויות הבוגרות בסיפור, ובראשן ליאון וסוניה, דואגות להרחיק אתכם בטענה ש-"תנו למבוגרים לטפל בזה". זה יוצר תחושה לא כל כך נעימה שאתם לא מהווים דמות משפיעה בסיפור במשחק, בעיקר כשסוף סוף קורה משהו.

הסיבה שזה כל כך מפריע, היא שלא קורה הרבה בסיפור של המשחק חוץ מזה. המשחק לוקח אתכם בין המכונים השונים תוך שהוא מלמד אתכם על תופעת הדיינמקס, ושרשרת האירועים שגרמו לה להופיע מלחתחילה, אבל זה הכל. רק לקראת סוף הסיפור דברים מתחילים להתקדם, וגם אז, זה לא מוסבר לפרטים, ומרגיש מאוד מזורז ומעט רדוד, על אף האנימציות היפות שמלוות את אותם חלקים.

אבל ההיילייט של הסיפור של Pokemon Sword and Shield הוא לא העלילה ואיך שהפוקימונים האגדיים משתלבים הפעם במשחק, אלא קרבות המכון, והמסע שלכם בתור מאמני פוקימונים. בקרבות מול מנהיגי המכון, אתם נכנסים לתוך זירה ענקית עם מלא צופים שיוצרת את האווירה האפית של קרבות פוקימונים כמו באנימה, וזה פשוט אדיר.

חיים את החלום הפוקימוני

אבל מה שבאמת נותן את האווירה הייחודית של Pokemon Sword and Shield הוא לא הקרבות, אלא האיזור הענקי במרכז המשחק הנקרא איזור הפרא (Wild Area). זהו איזור עצום שמקשר בין מספר מקומות במשחק, שבו ניתן להתקל ולתפוס פוקימונים שמסתובבים בחופשיות בשטח.

לאיזור הפרא מגיעים אחרי קצת יותר משעה של משחק, ושם ההרפתקה האמיתית מתחילה. כבר מתחילת המשחק, בדומה ל-Pokemon Let's Go Pikachu and Eevee, רואים פוקימונים מהלכים בטבע בחופשיות. אבל באיזור הפרא זה מועצם, והוא מכיל מגוון עצום של פוקימונים, כולל פוקימונים מפותחים וברמות גבוהות, שהמשחק מונע מכם לתפוס עד שלב מאוחר יותר במשחק.

זה חלק שמעט מאכזב – מכיוון והמשחק לא נותן לכם לתפוס פוקימונים מעל לרמה מסויימת בכל פעם, נמנעתי מלהתקל בפוקימונים באיזור הפרא למשך רוב המשחק, כי חששתי שלא אוכל לתפוס אותם ולכן זה יהיה בזבוז של זמן להלחם בהם. בעוד שהגבלה זו נועדה כדי למנוע מהמשחק להיות קל מדי, היא מרגישה לי מיותרת, משום שיש כל כך הרבה פיצ'רים אחרים במשחק שהופכים אותו לקל.

אבל על אף המגבלה הזו, איזור הפרא היה איזור שנהניתי לחקור ולתפוס בו פוקימונים. כשאתם מחוברים לרשת, אתם יכולים לראות באיזור הפרא שחקנים אחרים מסתובבים. יחד עם הפוקימונים שמטיילים להם, זה נותן תחושה של עולם פוקימונים חי ונושם, וממש מגשים חלום של אוהבי הסדרה.

כשאתם מסתובבים באיזור הפרא, אתם יכולים למצוא מאורות של פוקימונים שמהן בוקעת קרן אור אדומה או סגולה לתוך השמיים. במאורות הללו מסתתרים פוקימונים ענקיים שאותם ניתן לאתגר בקרבות ריידים משותפים עם שחקנים אחרים ברשת, או עם שחקני מחשב אם אין לך מנוי אונליין. הריידים קצרים, מהנים, ומאוד מתגמלים, ולכן עשיתי הרבה מאוד מהם. זה ואיזור הפרא הם שני פיצ'רים שמשנים את כללי המשחק, ואני מאוד מקווה שישארו גם במשחקים הבאים, בצורה זו או אחרת.

הרבה מהריידים המאוחרים יותר דורשים עבודת צוות, וחלקם הם ריידים של פוקימוני ג'ייגנטמקס נדירים, ולכן מהר מאוד מצאתי את עצמי משתף פעולה עם שחקנים אחרים בארץ כדי להלחם בריידים. מאחר וניתן לשתף עם שחקנים מהגרסה ההפוכה של המשחק ריידים של פוקימונים אקסקלוסיביים שלא קיימים בה, זה הופך ריידים לאלמנט שיתופי מאוד מוצלח. אחד הרגעים האהובים עלי במשחק היה כשיצאתי לרייד של טוקסיקרואוק (Toxicroak), פוקימון אקסקלוסיבי ל-Pokemon Shield, יחד עם שני חברים, אחד ישראלי ואחד הונגרי, שמשחקים ב-Pokemon Sword ולכן לא יכולים לתפוס אותו באופן רגיל.

אבל כשזה מגיע ללשחק עם שחקנים אחרים, Pokemon Sword and Shield עושה חיים קשים. כדי לצאת לריידים עם חברים שלכם, אתם צריכים גם להוסיף אותם לחברים שלכם, וגם לקוות שהרייד שלהם יופיע ברשימת ה-"אירועים" בתפריט התקשורת במשחק. כשזה מגיע להחלפות המצב עוד יותר גרוע – עליכם לשגר בו זמנית החלפות עם קוד סיריאלי זהה לבחירתכם, ולקוות שהמשחק יצמיד אתכם להחלפה. כל אלה מאוד לא אינטואיטיביים ובחלק מהזמן, בכלל לא עובדים, וזה היה מאוד מאכזב. אני לא מצליח לדמיין איך קהל צעיר יותר שהיה רוצה לשחק במשחקים יצליח להשתמש במנגנונים הללו בהצלחה.

עושים דברים שמאמני פוקימונים עושים

במסעותיכם במחוז גאלאר, Pokemon Sword and Shield מפגיש אתכם עם פוקימונים חדשים. כאן קמפיין המרקטינג של המשחק, שהיה דיסקרטי למדי, משחק לטובה – כבר מהרגעים הראשונים של המשחק אתם נתקלים בכמויות של פוקימונים שלא נראו בטריילרים שלפני, חלקם עם עיצובים מגניבים במיוחד.

חלק מהפוקימונים שאנחנו נתקלים בהם במחוז החדש הן צורות שונות לפוקימונים מוכרים מהעבר, בדומה לצורות אלולה של המשחקים הקודמים. הפעם המשחקים מגוונים ומוסיפים התפתחויות איזוריות חדשות לפוקימונים קיימים, כמו למשל אובסטגון (Obstagoon), ההתפתחות החדשה של ליינון (Linoone) או סירפצ'ד (Sirfech'd) ההתפתחות החדשה של פארפצ'ד (Farfetch'd).

המשחקים בנויים בצורה שתמיד יש לכם הרבה מאוד פוקימונים לתפוס, ולמרות שחלק גדול מהפוקימונים בסדרה לא זמינים במשחק (וגם לא יהיו זמינים בהמשך), בהחלט לא מרגישים שחסר מגוון. בכל איזור במשחק יהיו לפחות 7 סוגים שונים של פוקימונים שתוכלו לתפוס, וגם מבלי לתפוס כל מה שמצאתי בדרך, הגעתי לסוף הסיפור במשחק עם יותר מ-200 פוקימונים רשומים בפוקדקס שלי.

ביחד עם הפוקימונים החדשים, קיבלנו גם שתי מכניקות חדשות בשם דיינמקס וג'ייגנטמקס. עם דיינמקס, פוקימון גדל למימדים עצומים ומקבל גישה להתקפות מחוזקות, ועם ג'ייגנטמקס, פוקימונים בודדים יכולים לשנות צורה ומקבלים התקפה ייחודית להם עם אפקט נוסף מיוחד. בשתיהן ניתן להשתמש אך ורק בקרבות מכון, ליגה, ריידים, ותחרויות רשמיות, אבל הן מוסיפות מימד טקטי חדש למשחק. שימוש בדיינמקס או ג'ייגנטמקס בזמן הנכון יכול בקלות לתת לכם את היתרון בקרב, אבל באותה מידה, גם היריב שלכם עשוי להשתמש ביכולת הזו ואז אתם עשויים להכנס לצרות. את צורות הג'ייגנטמקס הנדירות כיף לאסוף, והן מהר מאוד קיבלו מעמד שקול לפוקימונים האגדיים של משחקים קודמים.

הקרבות במשחק מאתגרים. לא ברמה שהפסדתי ונדרשתי לחזור אחורה ולבצע גריינד, אבל כן ברמה שקרבות מסויימים הפתיעו אותי ודרשו ממני לאלתר. לשמחתי, Pokemon Sword and Shield בנויים כך שגם אם תדרשו לחזור אחורה ולהתחזק, זה יגמר בגריינד קצר מאוד, אם בכלל. המשחק מספק בפניכם דרכים מאוד פשוטות לאסוף ממתקי נקודות ניסיון (EXP Candies) אשר יעזרו לכם להעלות פוקימונים רמות בקלות וזריזות. המשחק בנוסף דואג לרפא אתכם מדי פעם לפני קרבות חשובים, וכך הוא חוסך לכם את הסיבוב חזרה למרכז הפוקימונים הקרוב. כל אלה, יחד עם שלל שיפורים אחרים לאיכות החיים במשחק, הופכים את המשחק להרבה יותר פשוט ומוציאים ממנו הרבה מדברים שהיו פחות כיפיים במשחקים אחרים בסדרה.

אבל כמו בכל משחק פוקימון, Pokemon Sword and Shield לא נגמרים בקרבות – הפעם, אתם יכולים לשחק עם הפוקימונים שלכם במחנה שתוכלו להקים בכמעט כל מקום. במחנה כל הפוקימונים שאצלכם בקבוצה, ולפעמים כאלה של אורחים שמבקרים במחנה שלכם, יכולים לשחק אחד עם השני. בשימוש עם מגוון האנימציות של הפוקימונים השונים, אתם יכולים לצפות בהם משחקים, מדברים, ואפילו נלחמים זה בזה. אהבתי לראות את שניים מהפוקימונים החזקים בקבוצה שלי שואגים אחד לעבר השני, כדי להראות זה לזה מי הבוס. אתם יכולים גם להשתמש בצעצועים כמו נוצה וכדור כדי למשוך את תשומת ליבם של הפוקימונים. מגוון הדרכים לבצע אינטרקציה עם הפוקימונים שלכם מרגיש כמעט אינסופי, וזה מרתק להתבונן בהם.

במחנה ניתן גם לבשל קארי יחד עם הפוקימונים. כשאתם מבשלים קארי, המשחק שולח אתכם למיני-משחק שלא מרגיש קשור במיוחד לשאר המשחק. אתם נדרשים לבצע פעולות חזרתיות ולא מאוד מעניינות, כמו לנופף במניפה ולבחוש בסיר. למרות שיש לזה תועלת במשחק, זה היה האספקט שהכי פחות נהניתי ממנו.

אנימציות מוכרות על המסך הגדול

Pokemon Sword and Shield הם משחקי הפוקימון היפים ביותר שיצאו עד כה. זה לא מאוד מפתיע, בהתחשב בעובדה שעד עכשיו יצאו רק שני משחקים לסוויץ', ועד לא מזמן עוד שיחקנו במשחקים עם רזולוציה של 240P, אבל מעבר לכך – המשחקים פשוט מלאים בצבעים בוהקים וסביבות מעניינות.

האנימציות השונות, שחלקן מלווה אותנו מאז תחילת עידן ה-3DS, נראות טוב מתמיד, עם רזולוציה מפורטת ואפקטים נלווים. זה מתבטא גם בקרבות, ובעיקר כשאתם עושים דיינמקס, אבל גם במחנה שבו אתם יכולים לשחק עם הפוקימונים. גם הדמויות השונות שאתם פוגשים מלוות באנימציות יפות שנותנים להן אופי ייחודי ומעניין.

המוזיקה שמלווה את המשחק בולטת במיוחד בקרבות, כאשר המנגינות של מנהיגי המכון אנרגטית ואפית, והמנגינות של היריבה מארני ושל צוות Yell, הנבלים של המשחק, מאוד קליטות וכיפיות. אפילו טובי פוקס (Toby Fox), היוצר של Undertale, הלחין מנגינה למשחק, שאותה תוכלו לשמוע בחלק שאחרי סוף הסיפור.

אבל עם כל העיצוב היפה של המשחקים על גבי ה-Switch, ל-Pokemon Sword and Shield יש יותר בעיות טכניות מאשר משחקים קודמים בסדרה. זה מתבטא במסכי טעינה, אשר עד עכשיו לא היו קיימים בכלל בסדרה, אבל ממשיך עם האטות באיזורים מסויימים באיזור הפרא, ואפילו קריסות. למעשה, כבר ביום שבו התחלתי לשחק במשחק, חוויתי קריסה בשלב די מוקדם במשחק, ומאז חוויתי רק עוד קריסה אחת.

עם עלילה שטחית ובעיות טכניות, Pokemon Sword and Shield הם ממש לא משחקים מושלמים. אבל עם לקט של פיצ'רים מצויינים כמו איזור הפרא, ריידים, והמחנה, הם ממשחקי הפוקימון הכיפיים ביותר ששיחקתי.

ל-Pokemon Sword and Shield יש ויזואליות יוצאת מן הכלל, ושימוש נכון באנימציות השונות, והם משחקי הפוקימון היפים ביותר שאי פעם שיחקתי בהם. הדרך שבה הם יוצרים אווירה של מסע פוקימונים אמיתי, בדגש על מפגש של פוקימונים בשדות וקרבות מכון, יוצרים אווירה אותנטית שבתור מעריץ פוקימון תמיד חלמתי עליה.

גם עכשיו, אחרי הסיפור, אני עדיין משחק במשחק, משתתף בריידים יחד עם חברים או עם אנשים רנדומליים ברשת, ומתכונן לקראת התחרות הבאה.

עותק ביקורת של Pokemon Shield סופק על ידי נינטנדו ישראל.