The Last of Us Part 1 זו כבר הגרסה השלישית למשחק המדהים שיצא ב-2013. הפעם זה סוג של רימייק שמביא את The Last of Us לקונסולת הפס5 ולמחשב האישי בפעם הראשונה. אבל איך המשחק, שהיה ונשאר אחד מהגדולים של העשור הקודם, שורד ב-2022?
The Last of Us Part 1 הוא 'סוג של רימייק' במובן המילולי ביותר, כי בתכלס מדובר באותו משחק שאולי יצא לכם לשחק ב-2013 על הפלייסטיישן 3, או ב-2014 על הפלייסטיישן 4, רק עם גרפיקה טובה יותר וכמה שיפורים.
המשחק עכשיו תומך ב4K באופן מלא, ותוכלו לשחק אותו בין 40 ל60 פריימים בשנייה – תלוי אם תבחרו במצב Performance או Fidelity. בתור מישהו ששיחק גם את הגרסה המקורית, גם את גרסת הרימאסטר ועכשיו גם את הרימייק, אני לא יכול לומר שהגרפיקה החדשה הדהימה אותי. כן, המשחק נראה טוב יותר, ויש שיפור משמעותי מהגרסאות הקודמות, אבל בגדול זה כמו לשחק The Last of Us בגרפיקה והמראה של The Last of Us Part 2. לא ש-The Last of Us 2 לא נראה מצויין, זה רק שהוא יצא לפלייסטיישן 4 לפני יותר משנתיים, וגרפיקה ברמה הזו לא בדיוק מנצלת את הפוטנציאל של הפלייסטיישן 5.
לא רק שהמשחק עכשיו נראה יותר טוב, הוא גם מרגיש יותר טוב. הסביבות מפורטות, עשירות ואינטרקטיביות יותר – אפשר לשבור הרבה יותר דברים במהלך קרב או סתם אם בא לכם. גם השליטה בדמות במהלך השיטוט בעולם או בקרב מרגישה טבעית וחלקה יותר, עם אנימציות משופרות ותנועות פחות נוקשות. לא שמתי לב אם נעשו שיפורים בAI של אלי או האויבים, אבל בניגוד לפעמים אחרות ששחקתי במשחק, הפעם אלי לא כל כך נכנסה לי בין הרגליים בזמן התגנבות או קרב.
Part 1 מוסיף עוד מספר פיצ'רים שימושיים ונוחים, מה שמפתחים מכנים quality of life. עכשיו המשחק תומך בשלל אפשרויות נגישות חדשות, כמו קונטרסט גבוה שמדגיש את הדברים החשובים על המסך ואפילו תיאורי אודיו במהלך קאטסינס שיעזרו לשחקנים עם ליקויי ראייה.
בנוסף, שחקנים שמחפשים אתגר יוכלו לנסות את מצב ה-Speedrun החדש, שפשוט מוסיף טיימר קטן על המסך לצד הזמן המהיר ביותר בו סיימתם את הפרק הנוכחי. תוכלו לנסות גם את רמת הקושי permadeath, בה תצטרכו להתחיל את המשחק מחדש אם תמותו אפילו פעם אחת.
ועכשיו שהמשחק זמין רשמית על הפס5, תוכלו לנצל את הפיצ'רים של הקונסולה במהלך המשחק, כמו מעקב אחרי גביעים, collectables, ואתגרים (כולל וידאוים שיעזרו לכם לצלוח אותם). גם שלט הduelsense מצטרף לחגיגה, והמשחק תומך ב-Adaptive Triggers שנותנים משקל לכל ירייה וירייה שלכם, פיצ'ר שאני מתעב באופן אישי, אבל אם אתם בקטע אז תהנו.
The Last of Us Part 1 תומך בשני פיצ'רים ייחודיים לפלייסטיישן 5 – VRR, או Variable Refresh Rate, שמאפשר קצת יותר גמישות עם הרזולוציה וקצב הפריימים בשנייה, לצד HFR, או High Frame Rate, שבעצם נותן לכם לשחק ללא הגבלה של פריימים בשנייה (מגיע עד 120FPS, אבל מי סופר). לצערי, הטלוויזיה שלי לא מספיק חדשה ולא תומכת באף אחד מהפיצ'רים האלה, אז לא יצא לי לנסות אותם…
מה שמוביל אותי לחוויה האישית, והפחות מוצלחת, שלי עם The Last of Us Part 1 – חוויה שלא בהכרח תייצג את הזמן שלכם עם המשחק, אבל לדעתי שווה לשתף. כמו שציינתי, הטלוויזיה שלי לא סופר חדישה, ולא נוצרה במיוחד בשביל הפס5 כמו מספר טלוויזיות מהשנתיים האחרונות.
אבל היא עדיין טלוויזית 4K עם קצב רענון של 60Hz, ולמרות זאת חוויתי קרטועים וצניחות רבות בFPS לאורך המשחק ואפילו קרעים במסך (Screen-tearing) כל עוד שחקתי ברזלוציית 4K.
כששחקתי במצב Fidelity, שמקבע את הרזולוציה על 4K אבל מוריד את קצב הרענון ל40 פריימים בשנייה, המצב היה טוב יותר, אבל עדיין נתקלתי בצניחות רנדומליות בקצב הפריימים. רק כשהעברתי את הקונסולה לשידור ברזולוציה של 1080p, הקרטועים והקרעים נעלמו. אני מקווה שזו חוויה נקודתית, או שהמפתחים יוציאו פאץ' שיאפטם את המשחק לקראת ההשקה הרשמית.
אבל אפילו הבעיות הטכניות האלה לא הצליחו להרוס לי את The Last of Us, שהוא עדיין אחד המשחקים הכי טובים שיצא לי לשחק.
לכל מי שאיכשהו עדיין לא מכיר, The Last of Us הוא משחק אקשן-הרפתקה שמתרחש בעולם פוסט-אפוקליפטי בו האנושות מתמודדת עם מגפה שהופכת את כל מי שנדבק בה לזומבי עצבני. עניין הזומבים לא מאוד מקורי, אבל הגורם למגפה, פטרייה שמשתלטת על המוח של הנשא והופכת אותו למכונת הרג קטלנית – הוא מאוד מגניב, וגם מושרש במציאות. גם העיצוב של אותם זומבים, עם פטריות שצומחות להם מהפרצוף, מאוד יצירתי והאמת גם די מחריד.
הגיימפליי נשאר אותו דבר. די ברור שהיה חשוב ל-Naughty Dog לשמר את החוויה הבסיסית כמה שאפשר ורק להציע שיפורים לכל המסביב. האקשן עדיין נע בין מורט עצבים בקטע טוב, כשאתם מנסים להדוף קבוצה של זומבים שמסתערת עליכם בחושך, לבין משחק של חתול ועכבר עם קבוצת חיילים שצדה אתכם באחד מהבניינים ההרוסים שממלאים את בוסטון הפוסט-אפוקליפטית.
אבל הכוכב של המשחק הוא ללא ספק הקשר שבין הדמויות הראשיות: ג'ואל, גבר בשנות ה-40 המאוחרות לחייו, עייף, ממורמר וכהה חושים, ואלי, ילדה צעירה מלאת חיים וסרקסטיות. אני לא רוצה לספיילר למי שעוד לא שיחק, אז רק אומר הקשר שנרקם בין השניים הוא, לפחות לדעתי, אחד המרגשים ואמיתיים שיצא לי לחוות במשחק, או בכל מדיום לצורך העניין. המסע שלהם ביחד הוא מותח ומרגש, עם כתיבה ומשחק קול פנטסטיים שיקחו אתכם על רכבת הרים רגשית שלא תשכחו.
לסיכום, The Last of Us היה ונשאר משחק מעולה ואני בטוח שהרוב המוחץ של אלה שכבר שיחקו באחת הגרסאות הקודמות שלו יסכים איתי.
אבל למרות שכל השיפורים והתוספות של Part 1, כולל הטוויקים הקלים בשליטה על הדמות ואפס זמני הטעינה, הם מצויינים ואחלה והכל, אני לא בטוח שהם מצדיקים גרסה חדשה לגמרי של המשחק – הגרסה השלישית שלו בפחות מ10 שנים.
אבל אם אתם בין האחרונים שאיכשהו לא יצא להם לחוות את הסיפור החזק והמרגש, את העולם האפל והיפהפה, או את הגיימפליי הסוחף שאיכשהו ממשיך לשרוד את מבחן הזמן – כבר ממש, ממש אין לכם תירוץ.
מפתחת: Naughty Dog
מפיצה: Sony Interactive Entertainment
תאריך יציאה: 2 בספטמבר, 2022
עותק הביקורת של The Last of Us Part 1 סופק על ידי ישפאר.
