GamersPack ישראל

קטגוריה: Xbox Series X

SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless ביקורת: מושלמות עם כוכבית קטנה

ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless הן אוזניות הגיימינג של העתיד עם יכולת להתחבר אל מספר מכשירים או קונסולות בו זמנית, חיי סוללה ארוכים, נוחות בטירוף ואיכות סאונד פנומינלית שהליין של ה-Arctis ידועות בהן. עם רמת אודיו גבוה מאוד עם תדרים מאוד רחבים, ממשק אלחוטי ב-2.4GHz וגם בלוטות', פשוט יש בהן הכל.

ה-SteelSeries Arctis Nova Wireless Pro לא הגיעו מתוך איזה ואקום של אוזניות שסטילסיריז החליטו להכניס למשפחת האוזניות המוצלחת שלהם. למעשה, החבר'ה בסטילסיריז לקחו את האוזניות הכי טובות שלהם, ה-SteelSeries Arctis Wireless Pro ולקחו אותם עוד צעד אחד קדימה. זה לא מתבטא רק באיכות הסאונד שלהן, אלא גם בעיצוב הכללי.

המילה "נובה" מגיעה מלטינית והמשמעות שלה זה חדש, מה שמאוד מתאים למה שהאוזניות הללו עושות, מאחר והן ממש מתרחבות אל טריטוריה חדשה לאוזניות גיימינג, וראוי לאוזניות בסדר הגודל הזה הן גם מגיעות במחיר פרימיום. ואכן, בשביל להצדיק את מחיר הפרימיום הזה, SteelSeries משווקת את האוזניות הללו בתור "האוזניות היחידות שאתם תצטרכו" – ולא רק לגיימינג. אך האם הם הצליחו? האם האוזניות שוות את המחיר הפרימיום? בואו נבדוק!

עיצוב שתתגאו בו

ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless מובילות את הקו העיצובי של סדרת ה-Arctis Nova עם עיצוב אלגנטי ויוקרתי. האוזניות שוקלות 337 גרם (משקל קל יחסית לאוזניות מהדרג הזה) ומגיעות עם כיסוי אוזניות מרופד המצופה בחומר דמוי עור, הן גם יכולות להסתובב כמעט בחופשיות מלאה בכדי להתאים לצורה של הראש שלכם, כך שהן למעשה מתאימות לכל גודל ראש. באמת שהחיסרון היחיד עם החומר דמוי עור זה שהוא לא ממש נושם וכן גורם לחימום של האוזניים בישיבות ארוכות, מה שפחות נוח לקהל הישראלי.

העיצוב שלהן הוא בהחלט קלאסי, וניכר שהוא מכוון בעיקר לגיימרים, אבל עדיין עם עיצוב בוגר וסולידי שיאפשר לכם להסתובב איתן גם בשימוש רגיל ויומיומי, מבלי להיות מובכים ללבוש אותן בחוץ כמו אוזניות "רגילות". אחת הדוגמאות לזה זה המיקרופון, שמוחבא בתוך האוזניות עצמן (Retractable) ולא בולט כלל.

האוזניות מגיעות עם שתי סוללות ליתיום יעודיות, וזה אחד הפיצ'רים הכי מרגשים של האוזניות הללו ובאמת אחת הסיבות הכי טובות לקנות אותן לאנשים שמשתמשים באוזניות לפרקי זמן ארוכים. הסוללות הן נשלפות ואתם יכולים להחליף אותן ברגע (מה שנקרא Hot Swap) והן שורדות יחד כ-22 שעות שימוש. אחת הסוללות נמצאת באוזניה הימנית של האוזניות מאחורי כיסוי מגנטי (שניתן גם לקנות בעיצובים מיוחדים), ובמקרה והסוללה הסתיימה אתם פשוט שולפים אותה החוצה ומחליפים לסוללה השניה, מה שמאפשר לכם למעשה להיות תמיד עם סוללה לאוזניות מבלי לבזבז זמן על הטענה.

מבחינת ההטענה של הסוללות, האוזניות מגיעות עם DAC שליטה שבו יש חיבור להטענת הסוללות, כך שכל מה שצריך זה לדחוף את הסוללה לשם והיא תטען בזמן שאתם ממשיכים לשחק או להקשיב למוזיקה שלכם. אם אין עליכם את ה-DAC שמגיע עם האוזניות כי אתם בדרכים אז אל תדאגו, באוזניה השניה יש חיבור USB-C שתוכלו להשתמש בשביל להטעין את האוזניות. לא רק זה, אלא שהן מגיעות גם עם אפשרות של טעינה מהירה, אז על הטענה של 15 דקות תקבלו כ-3 שעות שימוש.

בואו נדבר רגע על מה שכן קצת מפריע ב-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless, וזה כפתורי השליטה שלהן. הכפתורים מונחים בצורה קצת לא אינטואטיבית, מה שאומר שאתם תצטרכו קצת לחשוב בפעמים הראשונות כשאתם רוצים לעשות משהו עד שתתרגלו למיקום של כל כפתור.

ישנם שני כפתורי הפעלה על האוזניות: אחד בשביל החיבור בעזרת רשת ה-2.4GHz והשני בשביל חיבור דרך ה-Bluetooth. כלומר, אם אתם סוגרים את האוזניות בכפתור הפעלה היעודי שלהם (זה עם הסמל שכולם מכירים כהפעלה וכיבוי) אך אתם עדיין מחוברים לטלפון שלכם עם מוזיקה, האוזניות ממשיכות לפעול ולהזרים את המוזיקה לאוזניים שלכם.

כמו שציינתי קודם, האוזניות מגיעות עם DAC (או עמדת הטענה ושליטה) של האוזניות, שמעניק לאוזניות ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless את יכולת החיבור לפלטפורמות רבות ואת היכולת להתחבר למספר מכשירים בו זמנית ויש לו חיבור Bluetooth 5.0, מה שהופך את האוזניות לאוזניות הכי ורסיטליות שיש בשוק כרגע.

עמדת השליטה של האוזניות נותן לכם היות מחוברים לשני מכשירים אלחוטית בו זמנית. אך האמת שהאוזניות לא באמת צריכות את זה, כי יש להם גם בלוטות' וגם חיבור 3.5 מ"מ שנותן לכם את היכולת הזו. כלומר, אם אתם רוצים אתם יכולים לקחת את האוזניות לכל מקום וגם לחבר אותן למערכת הבידור של המטוס אם אתם בטיסה.

סאונד רחב ומדויק

עם טווח תדרים שנע בין 10Hz ועד 40KHz, ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless הן אוזניות עם טווח סאונד גבוה משמעותית מרוב אוזניות הגיימינג שקיימות בשוק. בעקבות זה, איכות הסאונד עצמו היא פשוט פנומינלית. האוזניות יודעות לתת את הבאס העמוק עם הרבה רטט גם ב-70 אחוזי עוצמה, ובנוסף יודעים לתת טרבל עם נוכחות יפה והרבה פרטים בתדרים האמצעים.

זה מוסיף מאוד לחוויה המלאה של משחקים שמנצלים את במת הסאונד שלהם להשפעה על השחקן כמו משחקי אימה או שירים שדורשים במת סאונד רחבה עם הרבה קולות וכלים. אחד השירים האהובים עליי לבדיקת איכות סאונד של אוזניות זה השיר "The sound of Silence" של Disturbed שמכיל גם ווקאל באסי וגם צלילים גבוהים של גיטרה, וזו הייתה חוויה מדהימה להקשיב לו עם ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless.

יצא לי כבר לבדוק אוזניות גיימינג עם במת סאונד רחבה יותר, אך למרות זאת האוזניות הצליחו להפיק סאונד מעולה ורחב, כך שיחד עם הפיצ'ר של הסאונד המרחבי 360° למעשה האוזניות מפיקות הדמיית הקול מאוד מדויקת. ממש אפשר להרגיש את התנועות של המשחק או הסרט שאתם צופים בו והאלמנטים של הסאונד השונים שהם משתמשים בו, בין אם זה אנשים שבטיים שרודפים אחריכם במקדש עתיק קבור או סתם דמות משנית שמדברת ברקע לידכם.

מבחינת המיקרופון שעל האוזניות, הוא יכול לשמש אתכם גם שהוא בתוך האוזניות עצמן וגם שאתם שולפים אותו החוצה, מה שנותן לכם את האפשרות להבטיח שאתם תישמעו בצורה טובה וברורה למי שאתם מדברים איתו בצד השני, בין אם זה דרך הדיסקורד במחשב או בשיחת טלפון. האוזניות כן מגיעות עם מסנן רעשים מגובה AI מתקדם, אך בכדי להשתמש ביכולת הזאת של האוזניות תצטרכו לחבר אותן למחשב.

בנוסף ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless מגיעות עם יכולת סינון רעשים, אך מאחר והם לא מתמחים בזה סינון הרעשים הוא לא ברמה הכי טובה שנתקלתי באוזניות. הוא כן ינמיך את הרעש מסביבכם, אבל הוא לא יצליח לבודד אותו במלואו. כלומ, הסינון כן מוריד את הרעש לרמה שכשאתם מקשיבים למשהו באוזניות אין סיכוי שתשמעו את הסביבה שלכם, אבל אם המטרה שלכם הייתה להשתמש בהן במטוס בשביל לבודד את הרעשים, אז חשוב להבין שזה לא המטרה שלהן, ולא לזה הן מיועדות.

ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless – האוזניות של העתיד

ה-SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless הן, בפשטות, אוזניות הגיימינג הכי טובות שיש בשוק. היכולת שלהן להתממשק עם מספר מכשירים וקונסולות שונה ומגווון בו זמנית (בין אם חוטי, או BT או 2.4GHz), בשילוב עם חיי סוללה ארוכים, איכות סאונד פנומנלית, עיצוב נאה ונוחות בשימוש ארוך, הופך אותן לאוזניות כמעט מושלמות, או יותר נכון – מושלמות עם כוכבית קטנה.

אבל אי אפשר לדבר על כמה שהן טובות מבלי לדבר על הפיל שבחדר – כל היכולות שלהן מגיעות במחיר גבוה, מה שלא אמור להפתיע אף אחד שכן הן האוזניות הכי טובות שיש ל-SteelSeries להציע. כך שלמרות שאתם אכן מקבלים המון בתמורה לכסף שלכם, עדיין מדובר על מחיר דיי גבוה – 1995 ש"ח.

ה- SteelSeries Arctis Nova Pro Wireless סופקו ע"י חברת Bconnect, נציגת SteelSeries בישראל

27/09/2023
Sea of Stars ביקורת: כוכבים בים, באוויר ובלב

Sea of Stars הוא משחק שרואים שבא מהלב, עם מלא רגש, ואהבה ברורה לז'אנר ולעמודי התווך שעליהם הוא עומד בהצלחה מרובה. עם מערכת קרב מצויינת ועולם יפהפה, הוא משחק תפקידים חובה שמהווה קלאסיקה חדשה בז'אנר.

אין הרבה משחקים מיוחדים כמו Sea of Stars. אני אחדד, כמעט ואין משחקים מיוחדים כמו Sea of Stars לא בסקטור ה-AAA ולא באינדי. יש לו גרפיקת פיקסל ארט יפהפיה, סיפור מרגש, ועולם שמעניין לחקור, יחד עם מערכת קרב שקורצת לקלאסיקות כמו Chrono Trigger.

להציל את העולם ואת החברים שבדרך

Sea of Stars מתחיל ושם אותנו ישר בנעליהם של Zale ו Valere זוג לוחמי Solstice. לוחמים ששואבים את כוחם הקסום מהשמש ומהירח כשבהתאם גם נעזרים בהם בשביל להילחם. ואליר וזייל יוצאים למסע להציל את העולם, שזה לא מפתיע בהתחשב בז'אנר המשחק, מקוסם רשע בשם ה-Fleshmancer שאיים בעבר על העולם ועלול לחזור ולהשמיד אותו שוב בכל רגע.

הסיפור הכללי של המשחק כנראה ישמע מאוד גנרי ופשוט בפתיחה שלו. וזה די ככה, אבל רק למראית עין. לאורך המשחק הגיבורים שלנו משתפים פעולה עם עוד דמויות מעניינות ושותפים לדרך ובעיקר עם Garl הטבח הלוחם ללא חת. יש כמובן עוד דמויות שמצטרפות בדרך שלכל אחת מהן אינטרסים, סיבות להצטרף וכמובן יכולות שיעזרו לנו מול אוייבים או מעבר.

הדמויות שמצטרפות לאורך המסע של ואליר וזייל מגיעות כולן עם מטען רגשי, היסטוריה ואופי שבאים לידי ביטוי בהמשך אם זה בהחלטות של הקבוצה, בטוויסטים מסויימים של העלילה ובאמת שיש כמה כאלה שישאירו אתכם בהלם קל כמה פעמים. עם זאת אני חייב לציין שעם כמה שהדמויות שמתלוות אלינו מעניינות ומספקות עוד בנייה לעולם המשחק, זייל וואליר מרגישים בהתחלה כמו זוג גיבורים סטנדרטיים ללא פיתוח דמות מספק. וזה נמשך ככה לפרק זמן מאוד משמעותי עד שבהמשך הם מקבלים בוסט למשמעות שלהם בתור Solstice Warriors.

קרבות בתורות או לא להיות

Sea of Stars בנוי סביב מערכת קרבות בתורות בהתאם להשפעות שעליו הוא מתבסס מהמשחקים הקלאסיים מהעבר. בזמן שחוקרים את המפות וסביבות המשחק המהממות בנראות שלהן, נתקל באוייבים שמסתובבים וכך מתחיל קרב. וכן, בדיוק כמו ב-Chrono Trigger המיתולוגי, אין אנימציה של מסך שחור לתוך סצינת קרב, המעבר לתוך "מצב קרב" חלק לגמרי.

בזמן קרבות יש לנו כמה וכמה אפשרויות. כמובן קודם כל יש לכל דמות את הנשק שלה עם סוג התקפה מתאים, סקילים מיוחדים עם תכונות מיוחדות ומתקפות קומבו שנטענות לאורך כל קרב. אפשר לחזק כל מכה רגילה, סקיל או מתקפת קומבו אם תלחצו על כפתור האישור בזמן המתאים, וכן גם בשביל להגן מפני מתקפות בשביל לצמצם את הנזק.

למערכת הקרב בתורות יש שני אספקטים שמוסיפים לעומק שלה וזה מכניקת הבוסט והמנעולים. מכניקת הבוסט היא יכולת לתת בוסט לסקילים או מקפות רגילות על ידי בוסט ממאנה שנופלת לרצפה אם נותנים מכה רגילה לאוייב. הבוסטים הללו מחזקים כל מתקפה, סקיל ומהלך קומבו כשמתקפה רגילה עם בוסט מקבלת גם תכונה קסומה בהתאם לדמות – שמש במקרה של זייל או ירח במקרה של ואליר.

מורכבות נוספת באה לידי ביטוי במכניקת המנעולים של האוייבים. בכל קרב חלק מהאוייבים יציגו מעליהם רשימה של אייקונים שצריך לשבור עם מהלכים מתאימים לפני התור שלהם. במקרה שכל המנעולים נשברים, האוייב לא יתקוף בתור שלו. מדובר במכניקה שמוסיפה עוד מורכבות לדינמיקה של הקרבות וגורמת לשחקן לחשוב מחדש על תיעדופים של המהלכים, סדר הדמויות והאוייבים בהתאם כל פעם מחדש.

עולם קסום וגם מקסים

מעבר למערכת הקרבות המגניבה Sea of Stars עשיר בתוכן ועיסוקים קטנים לאורך כל ההרפתקה. מהרגע שעוזבים את הכפר שבו הגיבורים מתחילים אנחנו זוכים לחקור הרים ירוקים, הרים מושלגים, מדבריות, סביבות טרופיות ועוד. כולן עשירות בצמחייה, תשומת לב לפרטים קטנים ודברים שאפשר למצוא כמו אוצרות, חפצים קסומים ומזון שאפשר לבשל בנקודות שמירה מתאימות. ליד רוב גדול של נקודות השמירה אפשר גם למצוא מדורה שבה אפשר לנוח ולדבר עם שותפינו למסע, לשמוע סיפור ולבשל.

עד עכשיו סיפרתי על סיפור המסגרת של העלילה ועל הקרבות, אבל יש במשחק עוד מה לעשות. כמו בכל משחק תפקידים ששואב השראה מאבותיו הרוחניים מיפן גם כאן יש יש מיני פעילויות שאפשר למצוא.

קודם כל יש את המיני משחק של הדייג. מדובר באחד משחקוני הדייג המוצלחים ביותר שבהם נתקלתי. כל סיבוב זריז, קליל, מספק וקל מאוד להבין ישר מה עשית לא בסדר כשלא נלכדו הדגים שרצית. שיפור איכות חיים נהדר במשחק בגזרת הדייג זה שלט קטן שנמצא ליד כל בריכת דגים, בשלט כתוב אילו דגים אפשר ללכוד. השלט מתמלא ברגע שלוכדים בפעם הראשונה דג מזן מסויים.

נוצץ כמו כוכבים

עולם המשחק ב-Sea of Stars הוא ללא הגזמה אחד היפים בז׳אנר משחקי התפקידים בתורות שיצא לי לחוות עד היום. ואם לדייק עוד יותר, זה משחק הפיקסל ארט היפה ביותר שחוויתי. אם אלה המפות המפורטות במיוחד, הספרייטים הגדולים ומלאי האופי, וכן גם עבודת ההצללה הנהדרת שמשולבת בצורה נהדרת בשלל האיזורים השונים. העולם מרגיש חי ועם עומק בזכות המפלסים השונים, וכתוצאה גם יש בו מעין מוחשיות שאין במשחקים אחרים שדומים לו.

עוד אופן שבו Sea of Stars מכבד את הענקים מהעבר שעליהם הוא עומד זה בפסקול הפנטסטי שלו. מדובר בפסקול נהדר עם מלא רפרנסים למשחקים מפעם, עם נעימות לכל עיר ועיר, מבוך ובוס.

רצועה אחת לדוגמא של עיר שעד עכשיו אני לא מצליח להוציא מהראש זוהי הרצועה של העיר Mirth. זו רצועה מוזיקלית עם סאונד מאוד חמים, ורבדים שונים – היא באמת תענוג לאוזניים בכל רגע נתון. עוד פרט קטן שמרים את הפסקול של המשחק כמה רמות למעלה זה העובדה ש-Yasunori Mitsuda האגדי (המלחין מאחורי סדרות Chrono ו-Xeno) תרם מספר רצועות נהדרות למשחק.

למשחק שתי נקודות חולשה שבדיעבד מחזקות אחת את השנייה. הראשונה היא שהמשחק לא כולל דיבוב בכלל, והשניה היא שהוא קצת ארוך מדי. בנפרד, הן לא נקודות קריטיות במיוחד אבל ביחד, החוסר בדיבוב נהיה משמעותי יותר כשמדובר במשחק שיקח לרוב השחקנים יותר מ-25 שעות לסיים.

Sea of Stars מדבר בשפה משלו לשחקנים שגדלו על משחקי עבר כמו משחקים מתקופת ה-SNES, משחקי תפקידים יפנים ישנים ומשחקי פיקסל ארט. יש בו דמויות שכתובות נהדר, ועלילה סוחפת שלוקחת אותן למסע במגוון סביבות משחק צבעוניות ומלאות חיות.

המשחקיות הנהדרת שלו חכמה, מאוזנת בקושי שלה ועם פסקול שרק מרים אותו לגבהי רגש שמגיעים פעם בתקופה בלבד.

מפתחת: Sabotage Studio

מפיצה: Sabotage Studio

תאריך יציאה: 29 באוגוסט, 2023

ז'אנר: הרפתקה, תפקידים, פעולה

זמין על: NSW, PS4, PS5, Xbox, PC

בוקר על: PC, Steam Deck

עותק הביקורת של Sea of Stars סופק על ידי המפיצה.

25/09/2023
Star Wars: Jedi Survivor ביקורת: שורד מי ששורד אחרון

Star Wars: Jedi Survivor לוקח את הבסיס המוצלח של המשחק הקודם ומוסיף עליו שכבות נוספות של מורכבות, מכניקות, עולמות מורכבים יותר ועלילה יותר בוגרת. החבילה הכללית יותר מוצלחת אבל כמו מסדר הג'דיי בכלל לא מושלמת.

האימפריה מכה שנית

כארבע שנים לאחר צאת המשחק הראשון בסדרה, Star Wars Jedi Survivor זונח את דור הקונסולות הקודם ומחזיר אותנו לנעליו של קאל קסטיס (Cal Kestis), אביר הג׳דיי המנסה לשרוד תחת שלטון האימפריה בגלקסיה רחוקה רחוקה מכאן.

עלילת המשחק מתרחשת חמש שנים לאחר סוף המשחק הקודם, Star Wars: Jedi Fallen Order. מתישהו בקפיצת הזמן הזו קאל נפרד מהצוות של חללית המנטיס (Mantis) שאליהם הוא חבר במשחק הקודם, ויוצא להרפתקה חדשה כשבראש מעייניו – להלחם באימפריה. אולם מטבע הדברים, כשאתה נלחם באימפריה אתה לא יכול לעשות זאת לבד, וקאל מוצא את עצמו מאחד מחדש את צוות המנטיס. ביחד, הם מחפשים מקום חדש ושקט ממנו יוכלו לתכנן את הבאות בלי לחשוש מאימת האימפריה.

חוץ מהאימפריה, קאל יתמודד מול קבוצת אוייבים חדשה בשם ה-Badlam Raiders כששתי הקבוצות מנסות למצוא משהו קריטי וחשוב בכוכב המרכזי החדש, אותו נזכיר בהמשך. לאורך העלילה קאל יפגוש דמויות חדשות ויחבור אל דמויות שכבר הכרנו במשחק הקודם, ובסך הכל מדובר בעלילה מוצלחת שלוקחת את הדמויות שאנחנו מכירים ואוהבים ומוסיפה להן עוד רמות מורכבות כשהעלילה באופן כללי בעלת מוטיבים יותר בוגרים ומעניינים.

כמו כן, באופן מפתיע למדי עלילת המשחק מתחברת לעידן עלילתי חדש בעולם של סטאר-וורז. מדובר בעידן ה-High Republic שעד היום קיבל יחס רק בספרים חדשים וסדרות קומיקס ממש מהשנים האחרונות. זה מאוד מעניין ומרענן כיוון שביחד עם החיבור העלילתי אנחנו גם זוכים לראות באופן מוחשי כיצד דמויות ועולמות מהתקופה הזו נראים וכיצד הם שונים מהמראה הרגיל של מלחמת הכוכבים.

משחקי כוח

כראוי למשחק המשך, Star Wars: Jedi Survivor בונה על הבסיס של המשחק הקודם בסדרה ומוסיף עוד תוכן כמובן ועוד מכניקות ומורכבויות. במשחק הקודם קיבלנו עולמות יחסית לינאריים, אך עם אפשרויות חקירה מעניינות וסיבה לחזור אליהם כאשר פותחים כוחות חדשים שיאפשר לכם לגלות סודות ומיקומים חדשים. Jedi Survivor לוקח את הבסיס הזה, ויוצר לכם, ובכן, בסיס. אני כמובן מתכוון לכוכ הענק והמרכזי בשם קובו (Koboh) שאליו נחזור כמה וכמה פעמים עם הרבה יותר חופש מחקרי והמון סודות לגלות.

לאחר שתפתחו את Koboh, תתחילו לפתח לאט לאט את הבסיס, ולאורך כל המשחק העיירה תתפתח ותגדל עם מספר מוכרים ופיצ'רים שיחכו שתזרקו להם מטבע ובתמורה יתנו אופציות קוסטומיזציה חדשות, שידרוגים לדמות ועוד משימות צד. כבר על ההתחלה Koboh ירגיש ענק ומבוכי ברמה שתרגישו שאין סוף לכמות הסודות. אם אתם שחקנים שאוהבים פשוט להסתובב ולגלות פינות סודיות בסביבות משחק ללא הפסקה, אתם תרגישו ממש בבית במשחק ובכוכב.

וכמו כל ג'דיי ראוי, קאל דמות מאוד אקרובטית עם שלל אפשרויות תזוזה ופלטפורמינג ברחבי המפות. קאל ממשיך עם היכולות שהוא קיבל במהלך Jedi Fallen Order ומההתחלה השליטה בו מרגישה נהדר. עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה, ובמהרה קאל מגלה את הספיידר-מן הפנימי שבו ומתחיל להשתמש בGrapple Hook משלו כמו שכל גיבור פעולה מודרני צריך.

אולם המכניקות האלה לפעמים לא משתלבות באופן מושלם. בשלבים יותר מתקדמים של העלילה יש רצפים ארוכים של פלטפורמינג שמשלבים מספר מכניקות. קטעים אלו מצריכים דיוק מושלם, ולפעמים תאלצו לנסות מספר פעמים כאשר כישלון מחזיר אתכם חזרה לנקודה מסויימת לפני הרצף, וקוטע את ההנאה מהמשחק.

שש אלי קרב

גם יכולות הקרב של קאל נשמרו מהמשחק הקודם, כולל מהלכים ועמדות מוצא (stances) וכבר מהשעה הראשונה קאל יכול להשתמש בחרב אור יחידה, שתי חרבות אור, וחרב אור כפולה, כלומר שלוש תנוחות שלכל אחת מהן היתרונות והחסרונות שלהן, שמאפשרות לכם בחירה של סגנון המשחק, או גיוון במהלכו.

Star Wars: Jedi Survivor מציע גם שתי עמדות מוצא חדשות, החרב הגדולה- Crossguard, בה כל מכה יותר איטית אבל מצד שני שוברת יותר מהר הגנות של אוייבים והבלאסטר, בה קאל משתמש גם ברובה הבלאסטר וגם בחרב האור כדי לפגוע בכל מי שמעז לבוא כנגדו. היתרון של הבלאסטר הוא גם פגיעה באויבים מרוחקים וגם החזרת התחמושת בעזרת פגיעה עם חרב האור, מה שמכריח אתכם לנהל קרב מאוזן.

בדומה למשחק הקודם, גם הפעם מערכת הקרב שואבת הרבה השראה ממשחקי Dark Souls וההמשכים הרוחניים שלהם. כל האוייבים הרגילים במשחק מהווים סיכון לקאל אם לא משחקים בזהירות, והם חוזרים לחיים ברגע שנחים בנקודת שמירה. אבל בזכות הכוחות ג'דיי שמתמשים בהם והסקילים שפותחים לשימוש עם החרב, הקרבות מאוד דינמיים עם מספיק אפשרויות לנצח אוייבים במלא צורות מגניבות ומספקות.

אם יש לכם ניסיון עם סדרת משחקי Souls ומשחקים אחרים בסגנון הזה אתם כנראה גם תרגישו שהרמת קושי הבסיסית פה קלה מדי. אם לא, אתם כנראה תהנו מאוד מהרמת קושי הרגילה.

מיפוי נעים

אחת הטענות הגדולות כנגד המשחק הקודם הייתה המפה הגרועה שהקשתה על הניווט בכוכבים, לאן ללכת ואיך להנגיע לנקודות ציון אחרות. הפעם המפה הרבה יותר יעילה, היא מראה איזה חלקים חסומים, לאן ניתן להתקדם בקלות ואיזה עצמים עכשיו אינטרקטיביים עם הכוחות החדשים. תוספת חשובה נוספת זאת העובדה שיש נקודות Fast Travel שניתן להשתמש בהן כשיושבים באחת והן ברורות על המפה בכל רגע.

ברמה האישית אני חייב לציין שיש תחושה שהמשחק רוצה שתשתמשו במפה באופן עקבי גם כשלא באמת צריך. כלומר, לא תמיד ברור לאן אפשר להתקדם ובאיזה אופן בצורה אורגנית ונאלצים להשתמש במפה כדי להבין לאן להתקדם. אז מצד אחד, שאפו על ההנגשה, ומצד שני, למה בכוח?

זה לא באג, זה Force באג

ואם כבר אני מותח ביקורת, בואו רגע נתייחס ל-Rankor שבחדר. על המחשב האישי המשחק סבל וסובל מבעיות ביצועים, בלי קשר לחומרה שבה אתם משתמשים. אם זה נפילות פריימים קבועות, או תקיעות מוזרות במהלך מסע בין כוכבים. גם אם החומרה שלכם ברמה אגדית, עדיין תשימו לב לבעיות בטעינות של טקסטורות, מודלים שמרצדים, באגים ומוזרויות שונות בזמן סירטונים. כל אחד מאלה בנפרד לא נורא בפני עצמו, אבל בצירוף ובתדירות גבוהה זה מוריד את ההנאה הרציפה מהמשחק.

Star Wars: Jedi Survivor ממשיך ומשפר כמעט כל נקודה חיובית מהמשחק הקודם. הוא מביא סיפור סוחף ובוגר יותר מ-Jedi Fallen order, מכניקות חקר ומטרוידווניה מפותחות ומשמעותיות יותר ומערכת קרבות מספקת. לולא הבעיות הטכניות שהוא משופע בהן, Jedi Survivor יכול היה להיות משחק אקשן נהדר ואחד ממשחקי סטאר וורז הטובים ביותר, ועדיין יש סיכוי. איך אומרים? כל עוד חרב האור דולקת אפשר לתקן? EA, לתשומת לבכם.

מפתחת: Respawn Entertainment

מפיצה: Electronic Arts

תאריך יציאה: 28 באפריל, 2023

ז'אנר: פעולה, הרפתקה

זמין על: PS5, Xbox series X|S, PC

בוקר על: PC

עותק הביקורת של Star Wars Jedi Survivor נרכש על ידי המסקר

19/05/2023
Resident Evil 4 Remake ביקורת: איך לחדש קלאסיקה

Resident Evil 4 Remake הוא מה שהמעריצים קיוו לו. הוא משמר את הסיפור והקטעים המרכזיים מהמשחק המקורי, אבל מציג אותם באופן חדש ומרענן, שמצליח להפתיע מעריצים וותיקים. וגם אם מעולם לא שיחקתם במשחק המקורי תמצאו הרבה מה לאהוב פה.

Resident Evil 4 נחשב בעיני רבים כהמשחק הכי טוב בסדרת משחקי האקשן-אימה הוותיקה. משחק שבזמנו הפיח בה רוח חיים חדשה בסדרה ולקח אותה לכיוון חדש, שהפך להיות הסטנדרט לא רק של משחקי רזידנט איוול, אבל של משחקי אקשן בגוף שלישי באשר הם.

היום, כמעט 20 שנה אחרי שיצא במקור, רזידנט איוול 4 לא מרגיש כל כך חדשני. גם כי כבר שיחקנו שני רימייקים של משחקים קודמים בסדרה שמרגישים מאוד דומים, וגם כי כל כך הרבה משחקי אקשן במהלך אותן 20 שנה מבוססים על הרעיונות שהוא פיתח.

אבל, אם נשפוט אותו רגע בפני עצמו, Resident Evil 4 Remake הוא משחק כיף, זורם ואפילו מתאגר ברמות הקושי הגבוהות שלו. כמו עם הרימייקים של RE2 ו-3, קאפקום עשו עבודה מעולה והחזירו את התהילה למשחק שהיה ונשאר פשוט מצויין.

ג'וק בראש

רזידנט איוול 4 משחק בדיוק כמו הרימייקים הקודמים בסדרה. אנחנו שולטים בליאון, הגיבור של רזידנט איוול 2, בגוף שלישי בזמן שאנחנו חוקרים, יורים בזומבים עם מגוון נשקים, ופותרים פאזלים. אז בואו נדבר על כל אחד מהחלקים האלה, ונתחיל דווקא באקשן – אחרי הכל, בשביל זה אנחנו פה.

השיפור הרציני הראשון שאנחנו רואים מהמשחק המקורי הוא שהפעם ליאון יכול לזוז בזמן שהוא יורה. אני יודע, זה מאוד מרגש. חוץ מזה, מדובר כמעט באותה חוויה מהמשחקים הקודמים. כמעט. ליאון כבר לא שוטר טירון בעיר מלאה זומבים – הוא סוכן ממשלתי למוד קרב בכפר ספרדי מלא זומבים, והזומבים האלה הם לא מהסוג הנחנחי שנופל לרצפה אחרי כדור או שניים לראש. הם מהסוג שמוציא מהצוואר שלו זרועות תמנון עם להבים ומנסה להוריד לכם את הראש בחזרה.

זה בגלל שהם טכנית לא באמת זומבים, אלא מקומיים שסובלים מטפיל אגרסיבי במיוחד שלאט לאט הופך אותם למפלצות עם הרבה עיניים, זרועות, ואיכסה פיכסה כללי כמו שסדרת רזידנט איוול אוהבת לעשות. והם לא האיום היחיד שתתמודדו מולו, אבל אני לא רוצה להרוס לכם את ההפתעות (או לתת לכם רמזים איך לשרוד אותן).

למזלנו, לליאון יש כמה טריקים חדשים. הוא יכול לבעוט בזומבים כדי להעיף אותם אחורה, והוא אפילו יכול לעשות להם סופלקס אם תורידו אותם לברכיים. גם תוכלו להרוג זומבים בשקט אם תתגנבו אליהם מאחורה עם הסכין החדשה שלכם. הסכין הזו, אגב, היא כנראה החברה הכי טובה שלהם במהלך המשחק. היא תוכל להדוף התקפות, לעזור לכם להשתחרר מאחיזה של אויבים עם נזק מינימאלי, ולעיתים גם לחסל אויבים במכה אחת. רק תדאגו לשפץ אותה אצל הסוחר מידי פעם.

תראו לי את מה שיש לכם

אם הסכין היא החברה הכי טובה שלכם, הסוחר הוא כבר כמעט משפחה. תפגשו אותו שוב ושוב לאורך המשחק, והוא יימכור לכם נשקים חדשים, חפצים שימושיים ושדרוגים. הוא כמובן לא יעשה את זה בחינם, ופה נכנס עניין חקירת העולם.

רזידנט איוול 4 הוא משחק די לינארי, אבל עדיין נותן לכם את החופש לחקור אזורים צדדים ואפילו לחזור אחורה כדי לאסוף דברים שפספסתם, או שפשוט היו מאחורי מנעול שרק שעכשיו מצאתם את המפתח בשבילו. אם תחקרו טוב טוב תמצאו יותר מעוד קצת תחמושת או עשב מרפא, למרות שתמיד תשמחו למצוא כמה שיותר מאלה. תוכלו למצוא אוצרות ואבני חן שתוכלו למכור לסוחר. כנראה שבלי האוצרות האלה לא יהיה לכם מספיק כסף כדי לרכוש את הנשקים החזקים יותר, שלא לדבר על לשדרג אותם, אז המשחק מאוד מעודד אתכם לחקור. מי יודע – אולי אפילו תמצאו נשק חדש.

והאמת, שחקירת העולם תבוא לכם די בטבעיות. לא מדובר בסביבות ענקיות ופתוחות שיבזבזו לכם זמן בשיטוט חסר פואנטה, וכמעט כל פעם שתרדו מהשביל הראשי תמצאו משהו שימושי וזה תמיד כיף.

בנוסף לאוצרות, תוכלו להשלים בקשות מיוחדות מהסוחר, שאפשר להתייחס אליהן כסוג של משימות צד. לדוגמה, הוא יבקש מכם להרוס מדליונים כחולים שתלויים באזור מסויים, או להביא לו משהו יחסית נדיר, כמו ביצת זהב. השלמת משימה כזו תזכה אתכם ביהלומים שתוכלו להחליף בחפצים מיוחדים אצל הסוחר, אז משתלם לעשות אותן גם אם רובן די בנאליות. ושוב, זה משהו שהרבה פעמים תוכלו לעשות "על הדרך" כי רזידנט איוול 4 יודע שאתם פה בשביל האקשן, ופחות בשביל לחשוב.

לכל מנעול יש מפתח

אם כבר מדברים על לחשוב, הגיע הזמן להתייחס לעמוד התווך השלישי של כל משחק רזידנט איוול – הפאזלים. ובכן, הפאזלים בעיקר שם. בניגוד לסדרות אימה וותיקות אחרות כמו Silent Hill או Fatal Frame, הפאזלים קיימים יותר בשביל לשלוט בקצב של המשחק, ופחות כדי לאתגר אתכם יותר מידי.

כמיטב המסורת, רוב הפאזלים פשוט דורשים מכם למצוא את המפתח הנכון למנעול שעוצר אתכם מלהתקדם, שזה פחות פאזל ויותר תירוץ לירות בעוד זומבים. חלק מהם מציעים קצת יותר אתגר, וידרשו מכם לחפש רמזים בסביבה, או לסובב דברים כדי ליצור תמונה או סמל, אבל לא מדובר במשהו שייקח לכם יותר מידי זמן. זה בעיקר ממלא את החלל שבין קרב לקרב.

מחושים ונהנים

אבל החלל הזה נראה ממש טוב. אולי לא ברמה של הדור החדש (המשחק יצא גם לפלייסטיישן 4 אחרי הכל), אבל ה-RE Engine של קאפקום עדיין נותן עבודה. הטקסטורות של שיער, פרווה או צמחייה קצת גסות, אבל המודלים של הדמויות ובעיקר האויבים נראים מעולה, והסביבות השונות שתחקרו מייצרות אווירה של בידוד וקלסטרופוביה מבלי להיות קטנות או ריקות.

אני חייב לציין לטובה את הבוסים במשחק, שאיכשהו מצליחים להפתיע כל פעם מחדש עם עיצובים מטרידים במיוחד שכוללים יותר מחושים, משושים, עיניים ושיניים משהאדם הממוצע יכול להכיל. מה שכמובן הופך את התבוסה שלהם למאוד מספקת, אבל עדיין קצת מגעילה.

גם הסאונד של המשחק מצויין. אני שיחקתי את Resident Evil 4 על הפלייסטיישן 5, שעושה שימוש מוצלח מאוד ברמקולים שבשלט עצמו. דמויות מדברות אליכם דרך השלט, מה שמוסיף לקול שלהן אפקט מחוספס של מכשיר קשר, וזה די מגניב. שחקני הקול של רוב הדמויות עושים עבודה טובה – אציין לטובה את השחקנית של אשלי גראהם, שבגרסה המקורית הייתה הדבר המעצבן בייקום אבל הפעם נשמעת כמו בנאדם אמיתי ולא כמו חתול שדרכו לו על הזנב.

עוד רימייק מוצלח לערימה

Resident Evil 4 Remake הוא מה שמעריצים של המשחק המקורי קיוו לו. הוא משמר את הסיפור והקטעים המרכזיים מהמשחק המקורי, אבל מציג אותם באופן חדש ומרענן, שמצליח להפתיע מעריצים וותיקים.

גם אם מעולם לא שיחקתם במשחק המקורי על הגיימקיוב או הפלייסטיישן 2 ב-2005 (או על עוד כמה קונסולות אחרות מאז) תמצאו הרבה מה לאהוב פה, בעיקר אם אתם אוהבים אקשן בומבסטי עטוף בזומבים מלאים בג'וקים שמנסים להרוג אתכם.

מה שכן, אני קצת מאוכזב מזה שהרימייק לא כולל גם את Separate Ways, קמפיין נוסף בכיכבה של דמות אחרת שמתרחש במקביל לסיפור של רזידנט איוול 4. נותר לקוות שה-DLC הזה יגיע מתישהו בעתיד הקרוב, בדומה למצב ה-Mercenaries שמצטרף למשחק המלא בחינם.

בשורה התחתונה, מדובר בחידוש מוצלח ונאמן למקור, שבתקווה יוביל לעוד משחקים בסדרה, ואולי אפילו לגרסאות מוצלחת יותר של המשחקים החלשים בה. עד שזה ייקרה, תוכלו להמשיך להינות מRE4 בזכות New Game Plus, שלל אתגרים אופציונאלים המשחק מציב ביניכם, או סתם כי אתם ממש אוהבים לבעוט לזומבים בפרצוף.

מפתחת: Capcom

מפיצה: Capcom

תאריך יציאה: 24 במרס, 2023

ז'אנר: פעולה, אימה

זמין על: PS5, PS4, XSX, PC

בוקר על: PlayStation 5

עותק הביקורת של Resident Evil 4 Remake סופק על ידי ישפאר.

27/03/2023
Hogwarts Legacy ביקורת: עולמות קסומים והיכן למצוא אותם

הרבה אחרי ההייפ של הספרים, הסרטים, ומה שביניהם, Hogwarts Legacy מחזיר את העולם הקסום של הארי פוטר לכותרות בצורה הטובה ביותר, עם משחק אקשן תפקידים שכל מעריץ הארי פוטר אי פעם חלם עליו. המשחק מביא איתו מערכת קרב מגוונת וכיפית, חידות ומשימות מסתוריות שקולעות לסגנון הנוסטלגי של הסדרה ובין השאר גם דברים שניתן היה לזרוק לחדר הנחיצות ולשכוח מהם.

ברוכים הבאים להוגוורטס

ב-Hogwarts Legacy תשחקו תלמיד שנה חמישית שמצטרף להוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, שם תצטרכו להשלים את ההשכלה שלכם תוך כדי שאתם ממלאים חלק חשוב בעלילה. הדמות אותה תשחקו יכולה לראות עקבות של קסם עתיק, ומהר מאוד תגלו את המועדון האקסקלוסיבי אליו אתם שייכים. לא, זה לא מועדון ה"סלאג סלבז".

Hogwarts Legacy_20230213181549

בדרך תיתקלו בכל מה שאתם מצפים מהעולם של הארי פוטר – פרופסורים מוזרים, תלמידים מכל מיני סוגים, אויבים נבזים וזדוניים והרבה, הרבה קסם. כבר בסצנות הראשונות של המשחק תגלו שהעוסקים במלאכה עבדו כמו גמדוני בית ושמו לב גם לפרטים הקטנים שהופכים את העולם לנושם, חי וקסום כל כך.

בשונה ממה שהייתם מצפים, ההחלטות שלכם במשחק כמעט ולא משנות. לא משנה כיצד תענו לדיאלוגים שיפתחו בפניכם, התוצאה הסופית תהיה לרוב אותה תוצאה, וזה קצת חבל. היה מעניין לראות כיצד ניתן להפוך לקוסם רב עוצמה שמגן על החלשים לעומת קוסם אפל בהתהוות שיגרום לוולדמורט להחוויר עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי.

מצד שני, המשימות הראשיות והצדדיות ברובן שואבות את האופי המכשף של העולם, וזו פשוט חוויה חושית נפלאה, בעיקר אם אתם משחקים על הפלייסטיישן שם אתם מקבלים פידבק איכותי וקולע גם מהשלט. כנראה שכמעט לא תיתקלו באיזה טוויסט מתוחכם במיוחד בעלילה, ויש דברים שניתן לצפות מקילומטרים גם אם לא קיבלתם ציון גבוה בכשיפומטרי, אך בעיני זה לא גרע מהמשחק בכלל.

מועדון הדו-קרב

קרה לכם פעם שהלכתם עם איזה מקל קטן ברחוב והעמדתם פנים שאתם מטילים כשפים לכל עבר? אה, זה רק אני? אהמ… לאחר שהשרביט שלכם יבחר בכם בחנות של אוליבנדר, תתחילו להכנס יותר ברצינות למערכת הקרב של Hogwarts Legacy. ככל שתתקדמו במשחק תלמדו יותר ויותר קסמים שתוכלו לבצע במהלך הקרב וליצור קומבואים כיפיים ומרשימים.

הרבה פעמים תילחמו בכמה אויבים במקביל, והקסמים השונים יעזרו לכם להתמודד עם מגוון הדברים שרוצים ברעתכם. הכוראוגרפיה של הקרבות זורמת ודינמית, וזה מספק מאוד להתחמק ברגע האחרון או לתזמן את לחש המגן בתזמון המתאים פעם אחר פעם. למרות שמערכת הקרב לא מענישה כמו משחקי סולז, או אפילו לא כמו פרופסור שתפס אתכם מתגנבים ברחבי הטירה בלילה, היא עדיין יכולה להציב אתגר בפני השחקן.

בנוסף, ובשונה ממה שראינו עד כה בעולם של הארי פוטר, במהלך הקרב לא נשתמש רק בקסמים. בארסנל שלנו יש הפעם גם שיקויים שיתנו לנו יתרון וכמה עשבים קרביים במיוחד שיגרמו לאויבים להצטער שהם לא הלכו לשיעורי תורת הצמחים. כמובן, יש לכם כגיבוי גם את הקסם העתיק שתשכחו להשתמש בו כמעט כל פעם ותיזכרו בו רק אחרי שהקרב הסתיים, אבל אם זכרתם, לפחות תהיה אנימציה מרשימה.

עם כל זה, מערכת הקרב לא מושלמת. לעיתים יש הרגשה שישנם קסמים שונים שפועלים באופן זהה ולכן אין להם משמעות אמיתית במהלך קרב. זו נקודת התחלה טובה למשחקים עתידיים שיצאו, או אולי אפילו הרחבות אם תהיינה כאלו, ומשם אפשר ואף כדאי להשתפר.

עניין של זמן

אז בין השיטוט בעולם הקסום, ביצוע משימות והעשרת הידע בהוגוורטס, נידרש לא מעט לעשות דברים שלא מספיק מתגמלים כדי שנרצה להשקיע בהם יותר זמן ממה שצריך. נתחיל עם הדוגמה הכי מובהקת לכך, שימוש בחדר הנחיצות. חדר הנחיצות הוא בעצם הבסיס הסודי שלכם, שם תוכלו לרקוח שיקויים, לגדל צמחים ועוד כל מיני דברים.

אולם, כל הדברים הללו לוקחים זמן, זמן אמיתי; במקום מערכת קראפטינג נורמלית בה נשלב חומרי גלם שונים ומשאבים כדי ליצור את מה שאנו צריכים, נצטרך בנוסף לשלם גם בזמן, וזה מרגיש פשוט לא שייך ובעיקר בזבוז של, ובכן, זמן, כזה שאין לי ממש בחיים האמיתיים. איפה מחולל הזמן כשצריך אותו?

ב-Hogwarts Legacy יש גם מיני-משחקים שבעוד שחלקם, כמו מועדון הדו-קרב, דווקא נחמדים ונותנים מעט ערך מוסף, חלקם האחר פשוט חסרי תוחלת ותועלת, כמו משחק הזימון שאין שום סיבה בעולם לשחק בו, באמת. אם הייתי פוגש בבוגארט, הוא כנראה היה הופך למיני-משחק שאני חייב לעשות לפחות פעם אחת, מצמרר.

עולמות קסומים והיכן למצוא אותם

למרות כל אלה, Hogwarts Legacy הוא עדיין משחק שכיף להישאב אליו. הוא מרגיש כמו חבר ותיק שמזמן לא ראית ופתאום חזר לעיר, עם אותן שטויות, אותם ניואנסים ואותו קסם אישי. לדוגמה, החידות הסביבתיות שתפתרו בעזרת הלחשים שתלמדו אולי לא מורכבות מאוד, אך מראות את היצירתיות המחשבתית של המפתחים, וגם את היצירתיות הויזואלית.

בנוסף, המשחק מציע לנו לשוטט בעולם שלא כולל רק את טירת הוגוורטס, אלא גם מקומות אחרים כמו עיירת הוגסמיד בה תוכלו לנצל את כל האוניות (כסף של קוסמים, יא מוגלגים) שבידיכם בחנויות השונות, ועוד מקומות אפלים יותר ופחות שפרושים על פני מפה צנועה יחסית, אך מלאה במה למצוא ולחקור.

זה שינוי מרענן ונחוץ ממשחקי הארי פוטר הקודמים בהם החופש להסתובב היה מאוד מוגבל, אפילו בטירה. מה גם שהפעם, אחרי שאנחנו מכירים כבר את העולם מנקודת המבט של הארי, נוכל למצוא ב-Hogwarts Legacy מלא רפרנסים לדברים שהוזכרו, אפילו באמירות אגב, בספרים, אם נשים לב מספיק, וזה ממש כיף ומספק.

דבר נוסף ששווה לנסות הוא התעופה על מטאטא, שגם נותנת לכם גישה למקומות חדשים, גם מקצרת את זמן המסע ממקום למקום, אך גם עשויה לגרום לכם לפספס דברים שקוסם עם רגליים על הקרקע היה יכול לגלות. ובעוד שזה נהדר לעלות על מטאטא ולדמיין שאתה המחפש הצעיר בכל הזמנים, הייתי משנה מהיסוד את אופן השליטה במטאטא כך שהיא תהיה יותר אינטואיטיבית ונוחה.

תם ונשלם הקונדס

כבר הזכרתי את הויזואליות הנפלאה של Hogwarts Legacy, ואזכיר אותה שוב כי היא אחד הדברים שהופכים את החוויה הזו לכל כך מהנה. כמעט כל דבר שתיצרו איתו אינטרקציה בעזרת הקסמים שתלמדו יגיב באופן נהדר ויזואלית, וזה בהחלט עונה על הציפיות ממשחק בעולם של הארי פוטר, גם אם הוא נמצא 100 שנה אחורה, באופן כרונולוגי.

זוכרים את פס הקול של סרטי הארי פוטר? בוודאי שאתם זוכרים, כי הוא היה פנטסטי. פס הקול של המשחק שואב משם השראה ומכיל את האלמנטים שהפכו אותו לאחד מפסי הקול המוצלחים שיצאו מהוליווד. יחד עם האפקטים הקוליים שנותנים עוד רובד של חיים לעולם ועם הדיבוב הנהדר שעשו לדמויות השונות, החוויה הקולית של המשחק היא חבילה הדוקה וארוזה היטב שאולי תנחת אצלכם בסלון בדואר הינשופים הבא, אם תחליטו לשחק בו.

ל-Hogwarts Legacy יש מעלות רבות וגם כמה חסרונות בולטים. הוא מציג את עולם הקוסמים בצורה נהדרת, מספק מערכת קרב זורמת וכן, גם דברים שמקומם בעולם המוגלגים. בעיני, הוא מציין אבן דרך משמעותית ומוצלחת שתפתח את הדלת למשחקים נוספים חדשים ובתקווה אפילו יותר מלוטשים בז'אנר (Quidditch World Cup: Remake, אני מדבר עליך!). נו? עוד לא חבשתם את מצנפת המיון?

מפתחת: Portkey Games, Avalanche Software

מפיצה: Warner Bros. Interactive Entertainment

תאריך יציאה: 10 בפברואר, 2023

ז'אנר: פעולה, תפקידים

זמין על: PlayStation 5, PC, Xbox Series X

בוקר על: PlayStation 5

עותק הביקורת של Hogwarts Legacy נרכש על ידי המסקר.

12/03/2023
ASUS ROG SWIFT PG42UQ ביקורת: המסך שכל גיימר חולם עליו

ה-ASUS ROG Swift PG42UQ הוא מסך גיימינג, שלא יעלב גם אם תקראו לו טלוויזיית גיימינג בגודל 41.5 אינץ' עם פאנל OLED שמספק תמונה עם צבעים מדויקים, מפרט טכני חזק ומרשים ואיכות בנייה גבוהה במיוחד – ללא ספק מדובר בחוד של הקצה של השפיץ של מסכי הגיימינג, הבעיה היחידה היא כמובן – העלות.

ה-ROG Swift PG42UQ הוא בהחלט מסך מעניין. קשה לומר שהוא מסך מחשב, כי עם גודל של 41.5 אינץ' הוא יותר קורץ לאזור של מסכי הקונסולות למיניהן או הטלוויזיות הקטנות, אך מבחינת ASUS הוא כמובן מיועד גם לגיימרים שרוצים מסך ענק גם למחשב שלהם. ובתכלס, למה לא?

בדומה לאחיו מהדורות הקודמים, ה-ROG Swift PG43U שיצא לנו לבחון בעבר, גם ה-ROG Swift PG42UQ הוא חלק ממותק הפרימיום גיימינג של ASUS, הלוא הוא ROG – Republic Of Gamers, ובתור חלק ממשפחת הפרימיום ה-ROG Swift PG42UQ מגיע כמובן עם ציפיות גבוהות במיוחד (וגם תג מחיר שכזה).

ASUS ROG Swift PG42UQ – תעודת זהות טכנית

ה-ROG Swift PG42UQ הוא מסך 41.5 איץ' ברזולוציית 4K (או 3840X2160 פיקסלים), עם קצב רענון של 120Hz "רגיל" ועד 138Hz באוברקלוק, ביחד עם זמן תגובה מהיר במיוחד (0.1ms GTG). הוא כולל תמיכה ב-DSC, או – Display Stream Compression, שבעצם דוחסת ומרחיבה כל פריים בתורו, ללא איבוד מידע, ובכך מאפשרת להעביר דרך חיבור DP 1.4 בודד את כל המיד.

אבל מעבר לנתונים היבשים האלו, מדובר במסך OLED סופר איכותי, שמציג צבעים מדהימים שאי אפשר להשוות למסכי LCD עם פאנלי VA ו-IPS שאנחנו רגילים אליהם. רמת הדיוק, בעיקר ברמות הבהירות של הצבעים ובעיקר באזור הצבע השחור, היא לא פחות ממדהימה. הצבעים מרגישים חיים ומלאים, והופכים כל משחק וכל סרטון מרגישים חיים במיוחד, מסך OLED בכלל, וה-ROG Swift PG42UQ בפרט, מספק חווית צפיה מלהיבה במיוחד.

כמובן שהמסך כולל טכנולוגיות Flicker Free ו-Ultra Low Blue Light, הראשונה מצמצמת את הבהובי הרקע במסך, בכדי למנוע את עייפות שרירי העיניים, והשנייה היא טכנולוגיה המפחיתה את כמות האור הכחול שהמסך פולט, בכדי להקל על עייפות המשתמש ולשמור על בריאות העיניים. בנוסף על כך, ה-ROG Swift PG42UQ מגיע עם תמיכה ב-G-Sync מבית NVIDIA (או G-Sync compatible) למניעת קריעות בתמונה.

מעבר ליכולות המדהימות של מסכי ה-OLED ביצירת צבעי שחור מדויקים להפליא (מועיל במשחקי אימה או FPS בסגנון Doom) ובטווח צבעים גדול ומדויק – 133% sRGB, או 98% DCI-P3, ה-ROG Swift PG42UQ מגיע גם לרמות בהירות גבוהות יחסית של עד ל-450 קנדלות (cd/m2), מה שממקם אותו על הצד הגבוה יותר מרוב מסכי המחשב והטלוויזיות בשוק – מאוד נוח לחדרים מוארים יחסית.

היות ולמעשה מדובר על מסך שהוא מעין הכלאה של מסך מחשב וטלוויזיה סלונית – המסך הוא שטוח ולא קעור, ובשילוב עם המסיביות שלו (בואו, 41.5 אינץ זה מסך שלא מתאים לרוב שולחנות הגיימינג) בעצם תקבלו מסך שהאידיאל הוא לשבת כ-1.5 מטרים ממנו, גם בשביל לשמור על העיניים שלכם (וחבל), אבל גם בשביל לראות את כל קצוות המסך מבלי לפספס משהו.

ה-ROG Swift PG43U הוא מסך שטוח (לא קעור), אך בשל גודלו העצום אי אפשר באמת לשבת קרוב אליו, והמרחק המומלץ למסכים בגודל שכזה הוא כ-1.8 מטרים, גם מבחינת שמירה על העיניים, אבל בעיקר פשוט כי מאוד קשה לראות את כל המסך ממרחק קצר יותר, במיוחד את הקצוות שלו.

בשל גודלו ומשקלו, ה-ROG Swift PG42UQ לא כולל אפשרויות כיוון רבות. המסך יושב על מעין חצובה תלת רגלית מסיבית אליה הוא מחובר בכמה ברגים, מה שלא מאפשר בעצם כיוון של המסך, פרט לאפשרות הטיה של המסך של עד ל-20 מעלות (עד 15 מעלות כלפי מעלה, או עד 5 מעלות כלפי מטה). למי מכם שירצה לחבר את המסך לקיר – ניתן לפרק את הרגלית ולחבר אותו לכל חיבור קיר סטנדרטי עם חיבור VESA 100.

מבחינת חיבורים, המסך מגיע עם חיבור DisplayPort בתקן 1.4, שני חיבורי HDMI בתקן 2.1 ועוד שני HDMI בתקן 2.0, חיבור אוזניות, יציאת SPDIF, כניסת USB מהמחשב, ו-4 יציאות USB 3.2 מהמסך, לטובת אביזרים היקפיים שתרצו לחבר אליו בשביל לצמצם כבלים שרצים על השולחן/קיר.

תוספות לגיימרים

ממשק ה-OSD של ASUS הוא בהחלט בנוי בצורה פשוטה ונוחה לכל משתמש. הממשק כולל אופציות רבות, החל מבחינת כוונת על המסך, בחירת רמת סינון האור הכחול, התאמת פרופיל המסך לסגנון המשחק, ופונקציות רבות נוספות שקיימות ברוב ממשקי ה-OSD של החברות הקיימות בשוק (טיימר, הצגת מידע מערכת וכו').

הממשק ב-ROG Swift PG42UQ זהה לכל מסך אחר מבית ASUS, אך כאן ישנה נוחות יתרה, שכן ניתן לתפעל את אפשרויות ה-OSD בעזרת השלט המצורף למסך/טלוויזיה, לנוחות מיטבית ומבלי צורך לתהות על איזה כפתור לחצת מאחורי המסך.

Go big or Go home

ה-ROG Swift PG42UQ הוא מסך מעניין. מצד אחד הוא פשוט טוב בכל מה שהוא אמור לעשות – הוא גדול, הוא נוח לצפייה, הוא כולל את כל החיבורים שאפשר לבקש, יש לו קצב רזולוציה גבוהה וקצב רענון מהיר גם לקונסולות וגם ל-PC, וכמובן שיש לו פאל OLED שמשאיר מאחור את כל סוגי הפאנלים האחרים שיש ב-98% ממסכי הגיימינג האחרים בלי למצמץ בכלל מבחינת איכות הצבעים וחווית הצפייה.

מצד שני, מסך של 41.5 אינץ הוא לא משהו שכל גיימר רוצה או צריך, וגם אם רוצה וצריך – לא בהכרח יכול למקם אותו פיזית בעמדת הגיימינג שלו (בין אם על הקיר או על השולחן). כמובן שמעבר לגודלו העצום, גם המחיר שלו שם אותו בקטגוריה אחרת לגמרי מ-98% מהמסכים, היות והוא בערך פי 2-3 ממחיר של רוב מסכי הגיימינג בשוק.

כך שלמעשה, אפשר בעצם לפצל את השאלה לשני חלקים שונים:
האם ה-ROG Swift PG42UQ הוא מסך מדהים שהייתם רוצים שיהיה לכם? חד משמעית כן.
האם ה-ROG Swift PG42UQ הוא מסך כדאי לכם לרכוש לעמדה שלכם? ובכן, פה קבור הכלב.

אם אין לכם שיקול כלכלי, ובא לכם מסך בגודל עצום שכזה (אבל לא להגזים לאזור ה-65 אינץ' וללכת על טלוויזיה עם קצב רענון מהיר כמו ה-LG 65C2), אז ה-ROG Swift PG42UQ לחלוטין צריך להיות המתמודד המוביל שלכם, במיוחד אם מחיר של 7,199 ש"ח לא מרתיע אתכם – מדובר במסך שבקלות מקבל ציון מושלם

ה-ROG Swift PG42UQ סופק ע"י נציגות ASUS בישראל

16/02/2023
Gigabyte M28U Arm Edition ביקורת: מסך מוצלח עם רגלית מוצלחת יותר

ה-M28U מבית Gigabyte ממשיך את ההצלחה של ליין ה-M של גיגהבייט ומוסיף לה טוויסט מוצלח עם החלפה של מעמד המסך הרגיל בזרוע מעוצבת ומתכווננת. ה-Gigabyte M28U מגיע עם אותו תמחור אגרסיבי ומפרט טכני מרשים עם יכולות KVM מובנות, אבל הזרוע החדשה היא בהחלט כיוון חדש ומרענן (ומוצלח) שמציגה גיגהבייט לסדרת המסכים שלה.

ה-Gigabyte M28U הוא למעשה לא מסך חדש בסדרת המסכים המוצלחת של Gigabyte, אותה סדרה שמכוונת להנגיש את הטכנולוגיה המתקדמת של סדרת AORUS למשתמשים רבים יותר. הצלחת כלל דגמי הסדרה, כולל ה-M28U עצמו, הובילה את גיגהבייט לרעיון יצירתי – במקום לספק בסיס סטנדרטי ומשעמם למסכים, למה לא לשלוח אותם עם זרוע מתכווננת, שתגיע באותה שפה עיצובית של המסך? או לפחות כך אני חושב שהגיע לעולם ה-Arm Edition.

כמובן, כמו שאר המסכים בסדרת M, מדובר במסך עם פתרון KVM מובנה, ללא צורך באביזרים חיצוניים נוספים שישבו לכם על השולחן ויבלגנו את הסדר המושלם שלכם, במיוחד כשאנחנו משלבים את הזרוע של ה-Arm Edition בעניין, שמאפשרת שולחן נקי לחלוטין.

נחזור טיפה אחורה – מה זה בכלל KVM?

אז למעשה כל סדרת ה-M של גיגהבייט, ובתוכה ה-Gigabyte M28U, מגיעה עם יכולות KVM מובנות במסך. אבל מה בעצם זה אומר? ובכן, ראשי התיבות של KVM מציינות Kernel Virtual Machine. אומר לכם משהו? כנראה שלא. אז נסביר.

למעשה, אם יש לכם מערכת שמורכבת מכמה מחשבים שונים המחוברים למסך, אתם יכולים לחבר אליו את המקלדת והעכבר שלכם ובעזרת יכולת ה-KVM תוכלו להשתמש באותה מקלדת ואותו עכבר – עבור כל מערכת שמחוברת למסך, ללא צורך להעביר את החיבור, או להחזיק סטים נפרדים של ציוד לכל מערכת.

כך למעשה אפשר עם סט בודד לתפעל כמה מערכות שונות, עם יכולת מעבר פשוטה בין כל המערכות, בלי הסרבול של כבלים רבים על השולחן, או אלמנט חיצוני שמאפשר את היכולת ותופס מקום על השולחן.

Gigabyte M28U – תעודת זהות טכנית

ה-Gigabyte M28U הוא מסך ברזולציית 4K (או 3840X2160, או פשוט UHD), עם קצב רענון מהיר במיוחד של 144Hz (או 120Hz אם אתם תחברו אותו לקונסולות) וזמן תגובה מהיר של 2 מילישניות (MPRT).

הפאנל עליו מבוסס המסך הוא SS IPS, ראשי תיבות של Super Speed IPS (ש-IPS זה למעשה In Panel Switching). כלומר מדובר על מסך IPS סופר מהיר. למי שלא בקיא, מסכי IPS מציעים דיוק גבוה בצבעים וניגודיות גבוהה, ומקריבים לשם כך את מהירות התגובה. מסכי SS IPS הם טכנולוגיה חדשה יחסית, שלוקחת את הצדדים החיוביים של מסכי IPS, ולא מתפשרת על מהירות תגובה.

אני מניח שזה ברור לכולם, אבל רק לשם הבהרה – אין הבדל במסך בין ה-Gigabyte M28U ה-"רגיל" לבין ה-Gigabyte M28U Arm Edition. ההבדל היחיד הוא החלפה של המעמד בזרוע.

מבחינת טכנולוגיה, ה-Gigabyte M28U מגיע עם תמיכה בטכנולוגיית FreeSync Premium Pro למניעת קריעות במהלך המשחקים, וכמובן טכנולוגיות Flicker Free ו-Low Blue Light להקלה על העיניים וצמצום הבהובים במסך.

ה-Gigabyte M28U מגיע עם תמיכה בתקן HDR400, עם רמת בהירות סטנדרטית של 300 cd/m2, וטווח צבעים רחב של 120% sRGB, או 94% מ-DCI-P3. מספרים דיי סנטדרטיים למסכי גיימינג ולסדרת M בפרט. אני לא יכול לומר שהפאנל של המסך הרשים בצורה יוצאת דופן ביחס למסכים אחרים שנתקלתי בהם, אבל כן אפשר לומר לזכותו שהוא עומד באותה השורה עם רוב מסכי הגיימינג שנתקלתי בהם (פרט כמובן למסכי OLED).

המסך עצמו מגיע עם 2 חיבורי HDMI בתקן 2.1, חיבור DisplayPort בתקן 1.4, חיבור 3.5 מ"מ לאוזניות, כניסת USB מהמחשב, 3 יציאות USB מהמסך וחיבור USB Type C, לטובת אביזרים היקפיים שתרצו לחבר אליו ולנושא ה-KVM, מה שהופך את זה לפשוט ונוח ליצור שולחן, או סביבת עבודה, כמעט ריקים לחלוטין מכבלים.

עיצוב וארגונומיה

כש-Gigabyte החליטה לייצר מסך שיתחרה בקטגוריית המיינסטרים, אחת הפשרות עליה החליטו שם, היא לא לשלב אלמנטי RGB, או אלמנטי עיצוב מיוחדים אחרים, בליין המסכים שלה. גם ה-Gigabyte M28U שומר על הקו העיצובי של סדרת M (ומסכי גיגהבייט בכלל) עם מראה בוגר ונקי, ללא תאורת RGB.

וכאן אנחנו למעשה מגיעים להבדל בין ה-M28U הרגיל, לבין ה-Arm Edition שעליה נדבר עכשיו. אותה זרוע שמגיעה במסגרת ה-Gigabyte M28U Arm Edition קודם כל שומרת על הקו העיצובי של הסדרה מבחינת הצבע ומבחינת העיצוב, מה שהופך אותה ליחידה עיצובית אחת עם המסך, במקום לקנות זרוע בנפרד ולקבל משהו שלא תואם למסך.

מלבד העיצוב שלה, הזרוע עצמה נוחה ויעילה במיוחד. הבסיס של הזרוע (שצמוד לשולחן) מסתובב ב-180 מעלות. פרק החיבור של הזרוע למעמד ה-VESA של המסך (למי שתוהה – VESA 100) גם הוא מסתובב ב-180 מעלות לצדדים, מה שלמעשה מאפשר לסובב את המסך 270 מעלות לכל כיוון.

מבחינת גובה, פרק החיבור של הזרוע ל-VESA מאפשר גם הטייה כלפי מטה של עד 5 מעלות ומעלה עד 25 מעלות, ואפשרות להעלאה/ההורדה של כ-20.8 ס"מ מקצה לקצה, אך גם מאפשר ביצוע פיבוט של 90 מעלות, מה שהופך את המסך למסך עבודה נוח במיוחד לקבצי וורד ארוכים או לעבודה עם קומפיילרים.

מלבד המסך עצמו, הקופסה כוללת את גם המעמד של המסך, שהוא קטן, פשוט ואלגנטי, ולא אמור לגרום בעיות לאלו מכם אשר מעוניינים לשים אותו על שולחן קטן יחסית. המעמד מתחבר למסך בחיבור VESA 100X100, מה שגם יאפשר למי שירצה לתלות אותו על הקיר – לעשות זאת בצורה פשוטה במיוחד.

החיבור עצמו, כמו כל חיבור VESA רגיל, מאפשר לנו לכוון את המסך בצורה מאוד נוחה ופשוטה, וכן מגדיל את טווח האפשרויות עצמן. כיוון הגובה של המסך הוא בטווח של 10 ס"מ (קצת מעט ביחס למקובל), ציר התנועה האונכי שלו הוא של 25 מעלות (5 מעלות למטה ועד 20 למעלה), וללא אפשרות להטיה אופקית לצדדיו.

מבחינת מבנה הזרוע עצמו, ניתן למשוך אותה קדימה/אחורה, ממצב שבו הזרועה כמעט אנכית והמסך יחסית רחוק מאיתנו, ועד למצב שבו הזרוע כמעט אופקית והמסך ממש קרוב למשתמש, ובסה"כ הארכה קדימה של עד 23 ס"מ (וכמובן שניתן לעצור בכל נקודה בדרך).

למעשה, זה מאפשר לנו כגיימרים לשנות את מיקום המסך בהתאם למה שאנחנו רוצים לעשות. רוצה לראות סרט ורוצה להרחיק טיפה את המסך? אין בעיה. רוצה להתרכז בנקודה בעייתית במשחק ורוצה את הכל קרוב? אין בעיה. ה-Gigabyte M28U Arm Edition פה בדיוק בשביל זה.

הזרוע נוחה, פשוטה לתפעול (ולהתקנה), נראת מעולה על השולחן (וחוסכת מקום), ובאמת מאפשרת גמישות בשילוב גיימינג-עבודה שלא נתקלתי בו קודם.

תוספות לגיימרים

ממשק ה-OSD של Gigabyte הוא נוח מאוד. אחד היתרונות הגדולים שלו הוא יכולת להשתמש בעכבר ובמקלדת שלכם לצורך שליטה, ללא צורך להתעסק בכפתורים, ולזכור מה לוחצים בשביל לחזור אחורה ומה לוחצים בשביל לאשר – פשוט ונוח.

מעבר לכך שהממשק נוח מאוד, הוא מאפשר לנו כגיימרים להקל לעצמנו על החיים, בין אם זה ע"י הוספת כוונת על המסך, מייצב כוונות, הוספת טיימר, הצגת מידע על המערכת שלכם על המסך, וכן שליטה ברמת החושך במסך ע"י ה-Black Equalizer.

Gigabyte M28U Arm Edition – כיוון מעניין ומוצלח

נתחיל מההתחלה, ה-Gigabyte M28U הוא מסך מעולה. עם רזולוציית 4K, קצב רענון מסך של 144Hz, פאנל עם צבעים מוצלחים ומחיר נוח יחסית לסביבה הטכנית שלו – אין ספק שמדובר במסך מוצלח לכל מי שמחפש לעבור לגיימינג ב-4K. כמובן שיכולת ה-KVM של משפחת ה-M היא בהחלט יכולת "שוברת שיוויון", אך רק עבור אותה אוכלוסיה עבורה הפיצ'ר הזה רלוונטי (אחרת זה סתם בונוס נחמד לדבר עליו).

לגבי שאלת זרוע או מעמד, ובכל – זה כמובן תלוי בכם ואיך אתם רוצים שה-set up שלכם יראה. האם חשוב לכם שטח פנוי על השולחן ומיעוט כבלים, או שאתם אוהבים שיש לכן מעמד גדול על השולחן ואתם שמים עליו בובות פופ ודברים אחרים?

מבחינת פרודוקטיביות אין ספק שהזרוע שמגיעה עם ה-Arm Edition היא צעד קדימה מבורך מבחינת האפשרויות שמציעות חברות הגיימינג, ואנחנו באמת מקווים שנראה יותר חברות גיימינג מציעות את המסכים שלהם באופציה עם זרוע מתכווננת, ולא רק מעמדים/בסיסים אלמנטריים רגילים.

עם מחיר של כ-2,300 ש"ח לגרסת המעמד באמאזון, וכ-2,550 ש"ח לגרסת הזרוע באמאזון, בוודאות אפשר לומר ה-M28U הוא מסך משתלם בפני עצמו. זרוע או לא זרוע זה כבר תלוי בכם, אבל אני בכנות יכול לומר שמדובר בזרוע איכותית, מוצלחת, נוחה ומעוצבת, שבהחלט נראת טוב יותר מכל הזרועות הרגילות שניתן לקנות בשוק (בהחלט מבחינת התאמת העיצוב למסך – נראה מצוין ביחד).

המסך Gigabyte M28U Arm Edition סופק ע"י נציגות Gigabyte בישראל

05/02/2023
Hi-Fi Rush ביקורת: כיף חיים בקצב מדהים

עם הכרזה מפתיעה שהגיעה למעשה משום מקום, Hi-Fi Rush כאן לעשות לשחקנים כיף חיים ענק עם ים של אופי, סטייל ומלא קצב. תכינו את עצמכם למערכת קרבות ועולם שכל כולם זזים לפי הקצב. עם חוויה באורך מעולה ומערכת מתגמלת בטירוף מדובר בחבילה כוללת של משחקיות, קרבות והנאה שאני צופה שישארו בטופ של השנה כבר מעכשיו.

אז איך קרה שמיקרוסופט הפילה עלינו, קהל הגיימרים את אחד המשחקים המפתיעים, כיפיים ושלמים כחווית גיימינג שלמה מהשנים האחרונות? בכנות, זאת תעלומה אמיתית אבל לפחות זאת אחת נעימה כי כאמור Hi-Fi Rush כאן לעשות לנו כיף עם אקשן איכותי, מלא כיף וסגנון. וזה לא מזיק שהמשחק זמין בהשקה על הגיים פאס של מיקרוסופט. כבר ציינתי שמדובר במשחק בלעדי של מיקרוסופט?

שבת בבוקר, יום יפה!

אם יש לכם עיניים אני מאמין שגם אתם שמתם לב לסגנון ולמראה של המשחק. עם כזה סטייל אי אפשר אלא להתחיל מהחגיגה לעיניים שקיבלנו כאן. Hi-Fi Rush התברך בסגנון ויזואלי נהדר עם מלא אופי וממש לא חסר לו יופי. הדמויות צבעוניות, העולם צבעוני ומלא חיות והוא נע בסקלה שבין אנימה וסדרות מצויירות ישנות. מדובר בסגנון מיוחד שקשה לתאר באופן ממש מדוייק אבל אם תצפו בקטעי משחקיות, בטוח שתבינו את הכוונה שלי.

במקביל, המשחק גם מסתמך על הסגנון והסטייל שלו גם בעולם ועושה בו שימוש. כל העולם נע וזז והסגנון הויזואלי מענניק חיות לכל מיני עצמים בעולם, אפקטים מיוחדים ולמתקפות והמהלכים של הדמות הראשית.

משחקים בקצב החיים

ההוק המרכזי של Hi-Fi Rush הוא העובדה שכל המשחק רץ לפי קצב מסויים. לאורך כולו מההתחלה ועד סופו רץ ברקע שיר וכל הפעולות המרכזיות של Chai הרוקסטאר בהתהוות שלנו, נעשות לפי הקצב של השיר. מכות רגילות, חזקות, דאשים ומהלכים נוספים כולם מתבססים על קצב השיר שרץ ברקע של המשחק.

עכשיו, יכול להיות שרובכם חושבים שהמשחק יהיה קשה מדי למי שפחות מוצלחים במשחקי קצב או שבכללי קשה לכם להתרכז בקצב בזמן שאתם נלחמים במלא אוייבים. אז אל תדאגו, המפתחים חשבו על זה וקודם כל, יש מד קצב שניתן להדליק ולכבות בכל זמן נתון שמדגים את הקצב של השיר שיהיה יותר קל להתאים את הלחיצות של הכפתורים. מעבר לזה כמו שכבר ציינתי, כל המשחק זז לפי הקצב וגם מגיב לפעולות שנעשות ככה: אורות נדלקים, הקהל המדומיין של Chai מריע לו ושר איתו.

ואם העזר לא מספיק אז אפשר לשחק במשחק כאילו מדובר במשחק אקשן סטנדרטי. כן, המשחק לא מחייב אתכם להיות תמיד בקצב שלו, אבל אם תלחצו במקשי בקצב הנזק של המתקפות שלכם יעלה ותקבלו ניקוד יותר גבוה בסוף כל מפגש עם קבוצת אוייבים או בוסים, מדובר במערכת ניקוד די זהה למה שאנחנו מכירים מסדרת Devil may Cry או Bayonetta. בנימה אישית, מאוד נהניתי מהחיבור הזה של קצב ומערכת לחימה. בעיניי העובדה שלא חייבים לעמוד בקצב של המוזיקה ולהכות את האוייבים לא הפריעה. להפך זה עודד אותי לעמוד בקצב ולכוון לניקוד גבוה. ואם קרה ויצאתי מהקצב לחזור אליו קל למדי.

בין קרב לקרב Chai יחפש כל מיני שדרוגים למד החיים, כסף למהלכים חדשים וסוגים שונים של Collectibles בעולם המשחק. בשביל להגיע לחלק מהם יש קטעי פלטפורמה טובים אבל אישית נתקלתי בקטעי פלטפורמה לא טובים ברוב הפעמים. אני הייתי מצמצם משמעותית את קטעי הפלטפורמה, מצמצם קצת את הצורך בחיפוש של השידרוגים האלה ומוסיף עוד קצת קטעי אקשן עם אוייבים נוספים.

עם אופי יש גם יופי

כמו הסגנון הויזואלי הקליל שלו המשחק התברך גם בעלילה קלילה ומאוד מזמינה. Chai כאמור הוא נער ששואף להיות כוכב רוק מצליח ובטעות בניסוי שהשתבש מקבל זרוע רובוטית נגן מוזיקה שמחובר לגופו ומזין אותו באופן תמידי במוזיקה. על Chai לחבור לחבורה של דמויות מגניבות וכל אחת עם אופי שונה ומיוחד. נכון, העלילה לא מחדשת שום דבר וזה בסדר, הדיאלוגים השנונים והבדיחות בין הדמויות כאן בשביל לסחוב את המשחק והן עושות את זה בהצלחה גדולה.

הדמויות הנוספות של החבורה גם נכנסות בתור פאן משחקי.לכל דמות יש את יתרון משלה וטובה נגד סוג מסויים של אוייבים, למשל שבירת הגנות של אוייבים עם שריון מיוחד ולא שביר או דמות שטובה בתקיפה מרחוק ומסיבה זק לאוייבים מעופפים.

חייבים גם לציין מילה, או תו לגבי המוזיקה. חלק גדול מהפסקול של המשחק מורכב משירים מוכרים כמו Lonely Boy של The Black Keys ועוד שירים של להקות מוכרות בנוסף למוזיקה שנכתבה בלעדית למשחק. הרוב כמובן נע על הספקטרום של מוזיקה קצבית, רוק, אלקטרונית וHouse. הכל מאוד מתאים לאווירה של המשחק וקל לבצע קומבואים ומהלכים מורכבים לפי המנגינות השונות מה שתורם לחיבור המוצלח בין מוזיקה טובה ומשחק אקשן מוצלח מאוד.

אקורד סיום

Hi-Fi Rush היה בשבילי הפתעה ענקית ובעיקר בתור משחק שהוכרז במצגת של מיקרוסופט והיה זמין להורדה ונגיש לכל מנויי הגיימפאס. Hi-Fi Rush מספק חווית אקשן וקצב ייחודית בתוך עולם צבעוני, דמויות מגניבות וחוש הומור שנון ומודע לעצמו ולעולם. אם יש לכם כמה שעות בין משחקים, זאת חוויה שלא הייתי מפספס בשום מצב.

מפתחת: Tango Gameworks

מפיצה: Bethesda Softworks

תאריך יציאה: 25 בינואר, 2023

ז'אנר: אקשן, קצב

זמין על: PC, XSX, Game Pass

בוקר על: PC

עותק הביקורת של Hi Fi Rush נרכש כחלק ממנוי לגיימפאס.

03/02/2023
Bconnect משיקה את ליין המוצרים החדש של סטילסיריז בישראל

באירוע השקה שהתקיים ביום חמישי (8.92022) במתחם הגיימינג NOM בהרצליה פיתוח, השיקה חברת Bconnect, יבואנית SteelSeries בישראל, את ליין המוצרים החדש של החברה.

הליין החדש מצטרף לליין ה-Aerox החדש של העכברים (שסיקרנו בעבר) שהחליף את ליין ה-Rival, וכולל בתוכו מקלדות חדשות, אוזניות חדשות, ובפעם הראשונה ב-SteelSeries – גם רמקולים למחשב.

האוזניות החדשות – סדרת Nova

בקטגוריית האוזניות החדשות, חברת SteelSeries משיקה את סדרת ה-Nova החדשה, או Arctis Nova, שכוללת לא פחות מ-9 וריאציות של אוזניות, המיועדות לכל רמות התקציב ולכל סוגי הפלטפורמות הקיימות בשוק.

ה-Arctis Nova 1 הן האוזניות הבסיסיות ביותר בסדרה, אך גם הן כוללות את טכנולוגיית הסונאר של החברה, ותומכות בסאונד 360. עם משקל של כ-236 גרם בלבד, כריות זיכרון AirWeave לנוחות מקסימלית ומיקרופון מסנן רעשים נשלף, הן אולי הבסיסיות בסדרה, אבל הן בהחלט לא אוזניות פשוטות.

מבחינת חיבוריות, האוזניות עצמן הינן חוטיות ומתחברות בעזרת כבל AUX לכל פלטפורמה שתרצו. בנוסף, תוכלו למצוא אותן בוריאציה יעודית ל-Xbox (ה-Nova 1X) ובוריאציה יעודית ל-PS (ה-Nova 1P). מחירן הצפוי עומד על כ-350 ש"ח.

ה-Arctis Nova 3 הן אוזניות דומות מאוד ל-Arctis 1, עם שני שינויים קלים; הראשון, הוא החלפת חיבור ה-AUX לחיבור USB-C, שמאפשר חיבור נוח גם לפלאפונים. השני, הוא הוספת תאורת RGB על צידן החיצוני של האוזניות למראה גיימרי מרשים יותר. כמובן שעל תאורת ה-RGB אפשר לשלוט דרך התוכנה של SteelSeries.

האוזניות מסוגלות כמובן להתחבר לכל הפלטפורמות בעזרך חיבור ה-USB-C, אך חיבור לקונסולת ה-XBOX יתבצע בעזרת מתאם ל-AUX, מה שאומר שאם אתם משחקים על XBOX, לא תוכלו להינות מה-RGB שלהן. מחירן הצפוי עומד על כ-490 ש"ח.

ה-Arctis Nova 7 צפויות להיות האוזניות הנמכרות ביותר בסדרה, והן הראשונות בסדרה שמגיעות בוריאציה אלחוטית עם דונגל בחיבור USB-C וחיי סוללה של כ-38 שעות. כמובן שגם ה-Arctis Nova 7 מגיעות עם כל טכנולוגיות הסאונד המתקדמות של SteelSeries, כולל ה-Sonar והצליל המרחבי (360 מעלות). האוזניות גם כן כוללות את המיקרופון הנשלף המוכר של החברה, עם טכנולוגיית AI לצמצום וביטול רעשי רקע.

החיבור האלחוטי של האוזניות הוא דואלי, כלומר גם Bluetooth וגם WiFi 2.4GHz, מה שמאפשר חיבור חוצה פלטפורמות, וגם חיבור לשני התקנים במקביל (בהתאם לסוג החיבור האלחוטי). תוכלו למצוא אותן בוריאציה יעודית ל-Xbox (ה-Nova 7X) ובוריאציה יעודית ל-PS (ה-Nova 7P). מחירן הצפוי עומד על כ-890 ש"ח.

וכמובן בטופ של הטופ של הסדרה החדשה יושבים להם ה-Arctis Nova Pro וה-Arctis Nova Pro Wireless, עם רכיב ה-GameDAC בגרסתו החדשה והמתקדמת שמגיע עם הדגמים האלו, ומספק מחווית סאונד מושלמת עם איכות סאונד גבוהה יותר ובהירה יותר. בנוסף כמובן לכל הטכנולוגיות שציינו באוזניות הקודמות, בדגמי הפרימיום של הסדרה תוכלו להינות גם מביטול רעשים אקטיבי (ANC) שמופעל ע"י 4 מיקרופונים, שכמובן גם כולל מצב שקיפות, למקרה שכן תרצו לשמוע את הסביבה.

בגרסה האלחוטית תקבלו אורך חיי סוללה של כ-20 שעות לכל סוללה, כשהאוזניות מגיעות עם 2 סוללות: סוללה אחת נמצאת בתוך האוזניות, וסוללה שנייה נמצאת בטעינה בתוך רכיב ה-DAC. בנוסף, האוזניות כוללות קבל מתח פנימי שמאפשר לכם להחליף סוללות תוך 8 שניות, מבלי לנתק את השמע אפילו לשנייה אחת – HotSwap.

אם תרצו להתפנק ב-Arctis Nova Pro, המחיר הצפוי שלהן הוא כ-1,290 ש"ח, ואם תרצו להתקדם לגרסה האלחוטית, ה-Arctis Nova Pro Wireless, תאצלו להפרד מלא פחות מ-1,699 ש"ח, אך מצד שני – מדובר באוזניות שנמצאות בטופ העולמי של אוזניות גיימינג, כמעט ללא תחרות.

ליין המקלדות החדשות – Apex Pro ו-Apex 9

ליין המקלדות החדש שהוצג כולל למעשה 4 מקלדות חדשות, המתחלקות ל-2 רמות: ה-Apex 9 וה-Apex Pro. ארבעת הדגמים החדשים מגיעים בגדלים קטנים בלבד, בין אם TKL (ללא ה-Numpad) ובין אם גודל mini (ללא numpad וללא מקשי חצים).

שתי מקלדות ה-Apex 9 החדשות מגיעות עם סוויצ'ים אופטיים בשם OptiPoint שמבטיחים מהירות תגובה חסרת תקדים של 0.2 מילישניות, עם יכולת שינוי עומק הלחיצה עד להפעלה כך שבין אם אתם רוצים לחיצה מהירה, ובין אם אתם רוצים לחיצה עד הסוף כדי לא לתהות אם לחצתם או לא – הכל אפשרי.

כמו כל המקלדות של SteelSeries, גם מקלדות ה-Apex 9 מגיעות עם שלדת אלומיניום תעופתי לעמידות מירבית, ביחד עם מקשי PBT (הזרקה כפולה) לאורך חיים מקסימלי ותחושת הקשה טובה יותר. כמובן שהמקלדות מגיעות עם תאורת ה-RGB המרשימה המוכרת של סדרת ה-Apex הניתנת לשליטה דרך המנוע של SteelSeries.

שתי המקלדות הינן חוטיות ומגיעות עם כבל USB-C איכותי שאפשר לנתק מהמקלדת לניידות מקסימלית. מבחינת תמחור, ה-Apex 9 TKL תעלה כ-759 ש"ח, בעוד שה-Apex 9 Mini תעלה כ-699 ש"ח.

מבחינת מקלדות ה-Apex Pro, מדובר למעשה על שתי מקלדות בתצורת Mini, כשאחת חוטית ואחת אלחוטית. בנוסף לכל הטכנולוגיה הקיימת גם בסדרת ה-Apex 9, המקשים בסדרת ה-Apex Pro ניתנים לתכנות כך שלכל מקש מתאפשרות 2 פעולות – חצי לחיצה ולחיצה מלאה, ועבור כל מקש תוכלו לבחור מה עושה כל חצי לחיצה או לחיצה דרך תוכנת ה-SteelSeries Engine, שגם שולטת בתאורת ה-RGB של המקלדת.

הגרסה החוטית תעלה לכם כ-990 ש"ח, בעוד שהגרסה האלחוטית שמגיעה עם קישוריות Bluetooth 5.0 ו-WiFi 2.4GHz תעלה לכם כ-1,290 ש"ח.

SteelSeries נכנסת לעולם הרמקולים – סדרת Arena

סדרת Arena היא למעשה הפעם הראשונה שבה SteelSeries מציגה רמקולים שולחניים, עם לא פחות מ-3 דגמים שיוצאים לשוק, המכסים את שלושת האופציות הנפוצות ביותר אצל גיימרים מבחינת ערוצי שמע: 2.0, 2.1 ו-5.1.

הדגם הבסיסי, ה-Arena 3, הוא למעשה שני רמקולים עגלגלים שחורים עם דרייברים בגודל 4 אינץ'. הרמקולים מגיעים עם חיבור AUX למחשב, אך גם עם אפשרות חיבור בתקן Bluetooth 4.2 למקרה שתרצו לחבר את הפלאפון שלכם ולשמוע ממנו מוזיקה.

הרמקולים מגיעים עם מעמד מיוחד שמאפשר שינוי קח ונוח שלהם, כך כשמוסיפים לכך יציאת באס קדמית ברמקולים מקבלים יכולת דיוק סאונד מעולה, והפחתה משמעותית של העיוותים הנשמעים. ה-Arena 3 צפוי לעלות כ-629 ש"ח.

ה-Arena 7 הוא למעשה סט רמקולים 2.1, כלומר מקבלים 2 רמקולים וסאבוופר 6.5 אינץ'. הרמקולים עצמם דומים מאוד לאלו שב-Arena 3, רק שהם ללא צלילי באס (כי אין צורך), וכוללים תאורת RGB עם 4 אזורי שליטה שונים הניתנת לשליטה דרך תוכנת ה-SteelSeries Engine, שכמובן כוללת גם את מערכת ה-Sonar של SteelSeries ומאפשרת התאמה של EQ בהתאם לרצונותיכם.

המערכת מתחברת למחשב דרך חיבור USB, אך כוללת גם חיבור AUX ויכולת אלחוטית בדמות Bluetooth 4.2 לחיבור אלחוטי לכל מכשיר שתרצו. המחיר של ה-Arena 7 יעמוד על כ-1,290 ש"ח.

נציין כי ישנה מערכת נוספת, ה-Arena 9 , שהיא מערכת עם 5.1 ערוצי שמע שלא הושקה באירוע ולא ידוע מתי תגיע לארץ ומה יהיה מחירה. אך מה שכן נוכל לומר היא שבנוסף לסאבוופר ו-2 הרמקולים הקיימים ב-Arena 7, תקבלו כאן עוד 2 רמקולים אחוריים אלחוטיים, רמקול קדמי מרכזי ובקר שליטה עם צג OLED שמאפשר לשלוט על כל המערכת בצורה נוחה ופשוטה.

בתור גיימרים, אנו מכירים את חברת SteelSeries ויודעים שהחברה שמה לה למטרה להציע מוצרים שלמים ומושלמים, כמובן גם בקטגוריית הפרימיום, אך גם עבור מוצרי ה-Entry level שלהם, כך שבהחלט מעניין לראות את כל ליין המוצרים החדש וכיצד הוא משתווה לאיכות שהכרנו מהחברה עד כה – מבטיחים לעדכן!

12/09/2022
WD_BLACK P40 ביקורת: נייד ומהיר, במחיר סביר
ה-WD_BLACK P40 הוא כונן גיבוי חיצוני מבוסס SSD NVMe מהיר במיוחד, שמגיע בתור מארז מתכתי שחור עם תאורת RGB מרשימה ונפחים של 500GB או 1TB או 2TB. אך עם תג מחיר גבוה יחסית, לא ברור מי הוא קהל היעד שלו.

לאלו שכבר קראו את הביקורות הקודמות על סדרת המוצרים WD_BLACK מבית Western Digital, יודעים כי מדובר בקו מוצרים שמיועד לשוק הגיימינג. ככזה, הוא מציג עיצוב מגניב שנועד להקנות למוצרים מראה עמיד ולוחמני, מהירויות גבוהות ואיכות בנייה גבוהה במיוחד.

בדומה ל-P50 הותיק יותר, גם ה-WD_BLACK P40 הוא למעשה כונן SSD נייד, אך בניגוד לקודמו, היתרון המשמעותי של ה-P40 הוא בתחום מהירות הקריאה ובתמיכה בממשק USB 3.2 Gen2x2 שמאפשר קריאה וכתיבה במהירויות של כ-2,000MB/s (פרט לגרסת ה-500GB לה מהירות כתיבה של כ-1,950MB/s)

כונן SSD – Solid State Drive, בנוי כך שהוא אינו מכיל חלקים נעים כלשהם, דבר שהופך אותו לעמיד הרבה יותר לזעזועים, אך למרות זאת ה-WD_Black P40 אינו מגיע עם עמידה בתקני MIL-STD למיניהם.

WD_BLACK P40 – קטן זה כבר מזמן לא עלבון

העיצוב של ה-WD_BLACK P40 מעולה. בהתאם לשאר אחיו למשפחת ה-WD_BLACK, הוא מעוצב בצבעים של שחור ולבן, עם דופן פסים בולטים, שנועדה לתת לו מראה קרבי, וכמובן שני פסי RGB בצדדים.

אחד הדברים הכי חשובים בכונן איחסון נייד הוא כמובן יכולת הניידות שלו, ולכן גודלו של ה-WD_BLACK P40 לא מפתיע במימדיו הצנועים, בגודל של 107 מ"מ על 51 מ"מ, ובמשקל של 78.5 גרם, מדובר בכונן נייד קומפקטי במיוחד. המטעפת שלו נותנת תחושה של איכות בנייה גבוהה ועמידה, ו-WD גם טוענים שהוא עמיד בזעזועים ונפילה מגובה של עד ל-2 מטרים. יחד עם זאת, הוא אינו עמיד למים ואבק בתקן IP כלשהו או תקן MIL-STD לנפילות וזעזועים.

בתחתיתו של הכונן ניתן למצוא שקע USB-C ונורת חיווי על עבודתו. מעבר לכך שהחיבור נדרש על מנת לאפשר לכונן ליהנות מחיבור מהיר בתקן USB 3.2 Gen2x2. כמובן שמדובר על התקן החדש והמהיר, כך שאתם צריכים לוודא שיש לכם תמיכה בו בלוח האם שלכם, אחרת המהירויות שתקבלו יהיו נמוכות משמעותית מהמהירות המוצהרת של הכונן.

מלבד כך, בצידיו של ה-WD_BLACK P40 נמצאים שני פסי RGB שניתנים לשליטה ע"י תוכנת ה-WD Dashboard, ופועלים כאשר הכונן מחובר למחשב (או ל-PS או ל-XBOX או כל אלמנט אחר). אני לא יכול לומר שהתאורה חזקה במיוחד או אפילו מובחנת במיוחד מזוויות מסוימות, אבל אם ה-RGB חשוב לכם בשביל להראות שאתם יותר גיימרים מהסביבה שלכם – אז למה לא?

מבחני ביצועים

מערכת הבחינות:
- מעבד Intel 12700K
- לוח אם GIGABYTE Z690 AORUS Elite AX
- זיכרון Corsair Vengeance RGB Pro 32GB (2×16) DDR4 3600
- ספק כוח Corsair RM850x 850W Gold
- כרטיס מסך Asus ROG STRIX RTX3080 V2 OC 10GB GDDR6X
- קירור למעבד Arctic Liquid Freezer II 240
- מערכת הפעלה Windows 11
בנוסף, הכונן נבחן על מערכה שכללה מעבד AMD 3700X על לוח X570 AORUS MASTER, בה התקבלו תוצאות של כמחצית המהירות שהתקבלה עבור הכונן עם המערכת הנ"ל (לכל אלו שאין להם חיבור USB 3.2 Gen2x2 – לידיעתכם).

ATTO Disk Benchmark

את המבחן הראשון ביצענו עם התוכנה ATTO Disk Benchmark. מדובר בתוכנה הנפוצה ביותר לבאנצ'מארקים על ידי יצרנים. ATTO מבצעת את המבחנים בעזרת מידע דחיס, מה שמאפשר תוצאות גבוהות יותר במבחן.

ה-WD_BLACK P40 מגיע למהירויות כתיבה של 1,770MB/s ומהירות ראיה של 1,880MB/s. מעט נמוך מהמהירות המוצהרת של WD של 2,000MB/s, אבל עדיין מהירויות מדהימות בכל קנה מידה.

CystalDiskMark 6

את המבחן השני ביצענו בתוכנת CrystalDiskMark. תוכנה בוחנת מהירויות קריאה וכתיבה, ומאפשרת להבין את מהירויות הכתיבה והקריאה האמיתיות של הכונן, מבלי להסתמך על הצהרת היצרן.

הפעם ה-WD_BLACK P40 כן הצליח להגיע לאזור נתוני היצרן, עם תוצאה אפילו מעט גבוהה יותר בנתוני הקריאה. מעבר לכך שאלו תוצאות מרשימות במיוחד לכונן חיצוני, המשמעות היא שהעתקת סרטים/משחקים כיום היא פעולה שתיקח לכם שניות בודדות (או מעט יותר מדקה), גם למשחקים גדולים במיוחד.

AS SSD Benchmark

התוכנה השלישית איתנו בחנו את הכונן היא AS SSD Benchmark, הבוחנת את ה-SSD במקרי קיצון בכתיבה וקריאה:

במבחן זה, ה-WD_BLACK P40 לא הצליח להגיע לנתוני היצרן, והגיע רק לאזור ה-1,650MB/s. כאמור, מדובר במבחן קיצון, וסביר להניח שכונן נייד מבוסס SSD לא ידרש למקרי קיצון אלה בשימוש שוטף. כך שמצד אחד מבאס לראות שאולי לא תמיד תקבלו את המהירויות שעליהן הצהירו ב-WD, אבל אני בספק אם תגיעו למצב שבו המהירויות האלה לא מספיקות לכם.

AS SSD Benchmark – Copy Test

המבחן השלישי הורץ גם הוא בתוכנת ה-AS SSD Benchmark, אך בחן העתקת קבצים מעשית, ולא מבחן סינתטי:

עכשיו מדברים קצת פרקטיקה. היות ומדובר על מבחן מעשי של העברת קבצים "אמיתיים" אז תוצאות המבחן אמיתיות יותר, ומשקפות מעשית את ההתמודדות של הכונן עם קבצים גדולים, תוכנות ומשחקים. איך אמרנו מקודם? שניות בודדות להעברה של קבצים גדולים, בלי בעיה בכלל. אפילו לא תספיקו לקום לעשות פיפי.

WD_BLACK P40 – מילים אחרונות

כפי שראינו, רק במבחן אחד הצלחנו להגיע למהירות היצרן המוצהרת. נכון, קיווינו להגיע למהירות הזאת בכל הבחינות, אבל גם הנתונים שהתקבלו בבחינות האחרות הן לא רעים בכלל, והמשתמש הממוצע כמעט ולא ירגיש בהבדל בינם, כיוון שהוא יתבטא בשניות בודדות בקבצי ענק.

מבחינת העיצוב, זה או שאתה מתחבר אליו או שאתה לא. אישית? אני חושב שהעיצוב של סדרת WD_BLACK הוא מרשים במיוחד. הוא נראה קשיח ועמיד, וזה בדיוק מה שהייתי רוצה להרגיש כלפי כונן נייד שהולך איתי בתיק כל היום. מעבר לרעיון הפסיכולוגי, גם איכות החומר והתחושה של ה-WD_BLACK P40 משקפת שמדובר במוצר פרימיום איכותי במיוחד.

מבחינת פסי ה-RGB ש-WD הוסיפה בצדדים – מבחינתי זה נראה מעט מיותר. במרבית היום הכונן לא מחובר לחשמל ולכן הם לא פועלים ולא תורמים כלום, וכשהכונן מחובר הוא בד"כ ליד מחשב גיימינג מרובה RGB כך שהתאורה של הכונן לא מורגשת במיוחד. לאלו מכם שיש לפטופי עבודה שחורים ומשעממים, ה-RGB של ה-WD_BLACK P40 יכול בהחלט להיות טאצ' מרענן לעמדת העבודה.

הכונן מגיע בשלושה נפחים אופציונאליים: חצי טרהבייט (120$), 1 טרהבייט (180$) ו-2 טרהבייט (330$). מחירים שמשקפים מחיר של כ-390 ש"ח, 590 ש"ח ו-1,080 ש"ח בהתאמה (בתיאוריה, MSRP), מה שממקמם אותו בתחרות ישירה אל מול כוננים מהירים אחרים כמו ה-T7 של סמסונג או ה-Extreme של סאנדיסק, אך במהירות כפולה מהמהירות שהם מציעים, כך שבמידה והתמחור השקלי אכן יתאם את התמחור הדולרי, ה-WD_BLACK P40 הוא בהחלט רכישה משתלמת במיוחד.

ה-WD_BLACK P40 סופק למערכת לצורך הבחינה ע"י Western Digital ישראל.
24/08/2022