סוני לא במיטבה בשנים האחרונות. אולי קשה לראות את זה כי אין לה מתחרה אמיתי בגזרת המשחקים, אבל עד כה מדובר בדור די מאכזב, שמלווה במכשירים כמו ה-PS Portal הנישתי, והכישלון המסחרי של ה-PSVR2.
אם אתם לא מעודכנים, אז ה-PSVR2 הוא הדור הבא של משקפי המציאות המדומה של סוני. הוא עולה $549 (יותר מפלייסטיישן 5) והוא מחייב את הפלייסטיישן 5 עצמו כדי לשחק בו, ז"א שאדם שרוצה לשחק במציאות המדומה של סוני ואין לו את הקונסולה יאלץ להיפרד מבערך $1000. זה עוד יכל להיות נסלח, אם הפלטפורמה הייתה מציגה משחקים אקסלוסיביים רבים, אך זה לא המצב, וגרוע מכך, אין גם תאימות מאחור למשחקים מהדור הראשון של ה-PSVR.
לפי הדיווחים, המכירות של ה-PSVR2 דועכות מרבעון לרבעון, וסוני תקועה עם מלאי אדיר שפשוט לא נמכר מהסיבות שעליהן דיברנו, הפיתרון? מתאם בעלות $60 דולר שיגיע בחודש אוגוסט הקרוב, ויאפשר לחבר את המשקפיים למחשב ולשחק במשחקי VR במחשב. חשוב להדגיש, שמדובר על משחקים שקיימים ב-Steam לדוגמה, ולא במשחקי ה-PSVR האקסלוסיביים. באופן טבעי, רוב הפיצ'רים הייחודיים למשקפיים לא יעבדו במשחקי ה-PC, אך זה לפחות מקנה ערך נוסף לפלטפורמה הגוססת.
כל זה מתחבר לאסטרטגיה של סוני, שמנסה להביא כמה שיותר מסוני עצמה אל ה-PC, לאחר הצלחות כמו God Of War, Horizon ו-Ghost of Tsushima שכבר הגיעו למחשב, עכשיו אנחנו רואים שזה לא נפסק במשחקים.
כל זה כנראה לא יגרום ל-PSVR2 להימכר יותר בצורה משמעותית (אם בכלל), וזה בעיקר ניסיון להיפטר מהמלאי העצום שתקוע אי שם במחסנים של סוני. ולנו נותר רק לקוות שמתישהו סוני יבינו שמה שאנחנו באמת רוצים, זו גירסת 2024 של PS Vita, כזו שתילחם במבול ה-Handhelds שאנחנו מקבלים בשנים האחרונות, וכזו שלא תוציא למפתחים את הנשמה אם הם ירצו לפתח לה משחקים בדומה לויטה המקורית.
Ghost of Tsushima, ששוחרר במקור ב-2020 כאקסקלוסיבי ל-PlayStation, שבה את לבבות הקהל עם חזות עוצרת נשימה, נרטיב מרתק ומשחקיות סוחפת. כעת, בשנת 2024, שחקני המחשב שבינינו זוכים סוף סוף לחוות את האפוס הסמוראי של Ghost of Tsushima Director's Cut בכל הדרו עם גרפיקה משופרת, ביצועים חלקים ואפשרויות התאמה אישית רבות.
אי שם בארץ רחוקה
העלילה של Ghost of Tsushima Director's Cut מתרחשת בסוף המאה ה-13, ומציבה את השחקנים בנעליו של ג'ין סאקאי, לוחם סמוראי הנאבק לשחרר את מולדתו מפולשים מונגולים. הנרטיב של המשחק מנתב אותנו בחקירה נוגעת ללב של כבוד, הקרבה והקווים המטושטשים בין מסורת לנחיצות. כג'ין, השחקנים חייבים לנווט בעולם המורכב של האי צושימה, תוך איזון בין הקוד הנוקשה של הסמוראי לבין הצורך הנואש לאמץ טקטיקות נינג'ה מול אויב חסר רחמים.
הסיפור עשיר בשכבות, עם פיתוח דמויות עמוק ושפע של משימות צדדיות שמעשירות את העולם ואת תושביו. המסע של ג'ין הוא לא רק קרב פיזי אלא גם קרב אישי עמוק, כשהוא נאבק בזהותו ובציפיות של דודו, לורד שימורה. המשקל הרגשי של הנרטיב משלים אותנטיות היסטורית ותרבותית, השואבת את השחקנים לתוך היופי והאכזריות של יפן הפאודלית.
ואם מדברים על להישאב, העיצוב של העולם הפתוח של המשחק מעודד חקר, כאשר האי צושימה מחולק למספר אזורים, כל אחד מהם שוקק פעילויות וסודות. מחיתוך במבוק ומעיינות חמים ועד למקדשים ומקדשי שועלים, לא חסרות הסחות דעת שמעשירות את חוויית המשחק, רק תנו לי ללטף שועלים ולרדוף אחרי ציפורים כל היום.
במשחק קיימת מערכת ניווט רעיונית ויפהפיה בה משבי רוח מכוונים את השחקן כאשר בוחרים יעד. אם אתם חושבים שהרוחות נעלמות מהר מדי, תזכרו שתמיד תוכלו לזמן משב רוח מרענן שיכווין את ג'ין לאזור היעד כאילו היה פוקהונטס. מערכת הניווט המיוחדת מוסיפה לאווירה מצד אחד וגם פונקציונלית, שימושית וידידותית לשחקן.
בין כבוד והרצון לנצח
Ghost of Tsushima Director's Cut מציע תערובת של התגנבות, חקר ולחימה שמתאימה למגוון סגנונות משחק. מערכת הלחימה של המשחק היא המקום בו כל הדברים הללו באים לידיד ביטוי באופן החזק ביותר. בעת קרב תגלו שעליכם לשלב דיוק, תזמון ואסטרטגיה; השחקנים יכולים להילחם באויבים פנים אל פנים בדו-קרב סמוראים מסורתיים, באמצעות קטאנה ומכניקת הדיפה (Parry) שמחייבים מיומנות ותגובות מהירות. לחלופין, הם יכולים לאמץ את טקטיקות ה"רוח", תוך שימוש בהתגנבות, הסחת דעת והתנקשויות כדי לחסל אויבים מהצללים.
כדי לתמוך בקרב מגוון ומתגמל, מערכת ההתקדמות מאפשרת התאמה אישית של יכולותיו, נשקו ושריונו של ג'ין, ומבטיחה שהשחקנים יוכלו להתאים את גישתם בהתאם להעדפותיהם. המשחק מלמד את השחקן יכולות שמתאימות לכל סוג של אויב, ותצטרכו להחליף בין סגנונות העמידה שלכם, אפילו באמצע הקרב, כדי להילחם ביעילות. למרות שלמשחק יש אלמנטי RPG, הוא לא מאפשר פיזור מחודש של נקודות היכולת שקיבלתם, כלומר צריך לבחור בצורה מושכלת ולפי איך שנוח לכם לשחק. חשוב לציין שאם תתמידו, תוכלו לפתוח את כל היכולות ולכן זהו רק שיקול ראשוני.
עם כל מגוון היכולות, סגנונות הלחימה והכלים שברשותו של ג'ין, מערכת הלחימה היא נקודת שיא במשחק שכל הדברים בו בולטים לטובה. על המחשב האישי, חווית המשחק משתפרת עוד יותר בזכות השימוש במקלדת ועכבר, המעניקים שליטה מדויקת יותר על התנועה והלחימה. כמובן, המשחק תומך גם בבקרי משחק ואף בתכונות המיוחדות של שלט ה-Dual Sense של הפלייסטיישן 5 (כל עוד החיבור חוטי), כך שהשחקנים יכולים לבחור את שיטת הקלט המועדפת עליהם.
אישית, מצאתי את עצמי נאבק עם הבקר בעת כיוונון החץ וקשת שלי לראשי האויבים, למרות השימוש בנעילה האוטומטית, (שמשום מה העדיפה להינעל על הצוואר של האויבים ולא על ראשם). המעבר למקלדת ועכבר פתר בעיה זו ואפשר לי לשלוט בדיוק מרבי ולפגוע במטרות שלי בצורה מושלמת, סיבה מספיק טובה לפורט בפני עצמה!
לחתוך מונגולים מעולם לא נראה חי יותר
אחת התכונות הבולטות של Ghost of Tsushima Director's Cut היא ההצגה החזותית המרהיבה שלו. הבימוי האומנותי של המשחק הוא שיעור מופת בעיצוב אסתטי, הלוכד את היופי השקט של האי צושימה עם נופים שופעים, מזג אוויר דינמי וסביבות מפורטות בקפידה. על המחשב האישי, ויזואליות אלו מועצמות עוד יותר עם תמיכה ברזולוציות גבוהות, קצב פריימים גבוה יותר והגדרות גרפיות מתקדמות.
למרות שאינני נוטה להשתמש במצב צילום במשחקים, כאן מצאתי את עצמי מצלם הרבה תמונות. היופי המדהים של הנופים, האור הדינמי ושפע הפרטים הפכו את חווית המשחק לחגיגה ויזואלית. לעיתים פשוט לא יכולתי להתאפק מללכוד רגעים מדהימים ולקחת פסק זמן מהמשימות כדי ליהנות מהנופים עוצרי הנשימה של האי צושימה.
שחקנים עם מערכות מתקדמות יכולים ליהנות מהמשחק ברזולוציה 4K בקצב של 60 פריימים לשנייה או יותר, עם אפשרויות לניתוב קרניים (Ray Tracing) וטקסטורות משופרות. גרסת המחשב האישי כוללת גם תמיכה בצגים רחבים במיוחד, המספקים חוויה סוחפת יותר למי שיש לו צגים תואמים. מרחקי ההצגה המשופרים והצפיפות הגבוהה של הצמחייה תורמים לעולם מציאותי ומרתק יותר, מה שהופך את הנופים הפוטוגניים והמרהיבים לעוד יותר עוצרי נשימה.
לשקוע בין ציוצי ציפורים ורעש חרבות
העיצוב הקולי והמוזיקה של המשחק הם חלק בלתי נפרד מחווייתו הסוחפת. המשחק כולל פסקול אותנטי ומרגש שהולחן על ידי אילן אשקרי ושיגרו אומבאיאשי, המשלב כלי נגינה יפניים מסורתיים עם אלמנטים תזמורתיים. המוזיקה הזו משלימה באופן מושלם את הטון הרגשי של המשחק, משפרת גם את הרגעים השקטים של ההרהור וגם את קטעי הלחימה האינטנסיביים.
אפקטי הקול מרשימים לא פחות, עם תשומת לב מדוקדקת לפרטים. עימותי החרבות, לחישת הרוח בין העצים וקולות הסביבה הטבעיים כולם תורמים לאווירה העשירה של המשחק. הדיבוב, זמין גם באנגלית וגם ביפנית, הוא מצוין, ומוסיף עומק ודקויות לדמויות. האפשרות לשחק עם דיבוב יפני וכתוביות באנגלית מוסיפה שכבה נוספת של אותנטיות, שמושכת חובבי קולנוע סמוראי.
כמה טוב שחיכינו למחשב
גרסת המחשב האישי של Ghost of Tsushima Director's Cut כוללת מספר תכונות המותאמות לפלטפורמה. הגדרות גרפיות מתקדמות מאפשרות לשחקנים להתאים את האיכות הוויזואלית לפי יכולות המערכת שלהם. בנוסף, המשחק תומך במגוון יחסיי צדדים, כולל צגים רחבים במיוחד ביחס של 21:9, מה שמציע חוויה קולנועית יותר.
מבחינת ביצועים, המשחק פועל בצורה חלקה על מגוון תצורות חומרה. Nixxes, שהביאו בשנים האחרונות פורטים די מוצלחים (Ratchat & Clank Rift Apart, Horizon Forbidden West) איפטמו את המשחק כדי להבטיח יציבות ותגובתיות, גם על מערכות בינוניות. זמני הטעינה מתקצרים משמעותית בהשוואה לגרסת הקונסולה המקורית, בזכות מהירות הקריאה המהירה יותר של כונני SSD מודרניים. יש לציין שהמשחק רץ נהדר על הסטים דק, אז אם יש לכם את המכשיר, תוכלו לקחת אתכם חווית סמוראים משובחת לכל מקום.
אחד מההיבטים המרגשים ביותר עבור שחקני המחשב הוא הפוטנציאל למודים. אף על פי שהמשחק אינו תומך רשמית במודים בעת ההשקה, קהילת הגיימרים של המחשב ידועה ביצירת שינויים לא רשמיים שיכולים לשפר או לשנות את חוויית המשחק. מאופטימיזציות גרפיות ושיפורים באיכות החיים ועד תוכן חדש לחלוטין, הפוטנציאל למודים עבור משחק שכזה יכול להאריך את אורך חייו ואת חוויית המשחק.
עם זאת, המעבר למחשב אינו תמיד חלק ולעיתים נתקלים בבאגים. לדוגמה, מסך שחור בעת הפעלת המשחק (קיים פתרון – שינוי הגדרת התצוגה), וגם חוסר תגובה בזמן דו-קרב כאשר נדרש ללחוץ על כפתור מסוים והוא פשוט לא מגיב, מה שעלול לגרום למוות בלתי צפוי, אך הבאג הספציפי הזה היה גם בפלייסטיישן 5 ואינו מיוחד לפורט.
אפשר להנות גם מחוץ לטוקיו
הגעתו של Ghost of Tsushima Director's Cut למחשב האישי מסמלת ציון דרך משמעותי, והופכת את אחד מהכותרים הטובים ביותר של PlayStation לנגיש לקהל רחב יותר. הנרטיב המרתק, המשחקיות הסוחפת והויזואליות המדהימה של המשחק מתורגמים בצורה יפה לפלטפורמת המחשב, נהנים מביצועים משופרים ואפשרויות התאמה אישית רבות. ניכר שהפורט שומר על האיכות והליטוש של המקור, תוך מתן שיפורים ספציפיים למחשב שמרוממים את החוויה.
עבור אלו שהחמיצו את השחרור המקורי או פשוט רוצים לחזור לאי צושימה בפירוט רב יותר, Ghost of Tsushima Director's Cut במחשב האישי הוא משחק שחובה לשחק בו. הוא עומד כעדות למשיכה המתמשכת של סיפורי סמוראים ולעוצמת הסיפור האינטראקטיבי, ומציע מסע בלתי נשכח דרך אחת התקופות המרתקות והסוערות ביותר בהיסטוריה. בין אם אתם חובבי משחקי אקשן-הרפתקאות, חקר עולם פתוח או נרטיבים היסטוריים, המשחק מספק חוויה שמעשירה לא פחות ממה שהיא מסעירה.
קיבלנו גישה לדמו של The Rogue Prince of Persia כדי לקבל תחושה על המשחק החדש שעתיד לצאת החודש, אז ראשית, לכל מי שהתחבר ל-Dead Cells, ל-Hades, ולנסיך הפרסי באופן כללי, הייתי ממליץ על המשחק הזה. כי זה בדיוק מה שהוא, שילוב בין שלושת המשחקים והעולמות האלה לכדי משחק איורי זורם זריז ומתסכל.
לא סתם המשחק נקרא The Rogue Prince
המשחק מתרחש בסביבות העיר קטסיפון בפרס לאחר שהנסיך התגרה במנהיג ההונים נוגאי (Nogai) ששלח צבא של חיילים להשמיד אותה. אנחנו נכנסים למשחק בדמותו של "הנסיך" ואנחנו שועטים קדימה כדי לנסות ולהציל אותה מפני הפולשים. בדרך אנחנו מגלים כמה המשחק עצמו זריז וזורם כך שמזכיר לנו את סדרת משחקי הנסיך הפרסי אך מצד שני דורש מיומנות ומחשבה לפני שנכנסים לקרב כמו ב-Dead Cells ו-Hades.
הסיבה שאני מזכיר את שני המשחקים הללו היא שאם הם היו עושים ילד ונותנים אותו לאימוץ ב-Ubisoft והוא היה מתגלגל למחלקה של הנסיך הפרסי אז בדיוק ככה הוא היה נראה, וגם בכלל שהמשחק פותח על ידי Evil Empire שפיתחה את Dead Cells. הגרפיקה מזכירה מאוד את Hades וגם נושא היכולות וכלי הנשק משתלב יחדיו עם Dead Cells אך זה לא הכל, סגנון ה-Side Scroller שמחזיר אותנו לימים העליזים של צעד רדיפה של הנסיך הפרסי הראשון רחוק שנות אור מתחושת המשחק הנוכחי.
העולם הזה של הנסיך הפרסי מנותק ממשחקים קודמים וכאן הנסיך קיבל את השרשרת עם חולות הזמן כבר בילדות, כך שהוא יודע שהוא לא יכול למות באמת. זה גורם לו להתחיל להתנהג בחוסר אחריות ופזיזות ולכן כל ענייני הפארקור. מעבר לך, הוא כנראה הפך לגאוותן כל כך שהלך והתגרה בהונים עד כדי כך שאלו תקפו את העיר ממנו הגיע.
The Rogue Prince of Persia הוא משחק שמשלב פארקור בעולם הדו מימדי כך שניתן לרוץ על קירות ולדלג מעל אויבים. מערכת הקרב מאוד מהירה ודורשת אימון אחרת פשוט יהרגו אתכם ותחזרו חזרה לנווה המדבר. אה, לא הזכרתי שהמשחק הוא Rougelike? טוב, אז כאן מתחילה ההנאה שלכם, או התסכול, תלוי מי אתם. הדמו מציע שני שלבים עמוסים באויבים, מלכודות ובוס אחד, ועד שתצליחו לנצח אותם אתם תמותו, הרבה, ממש אבל.
אחד הדברים היותר מלוטשים במשחק הוא הדינמיקה ביניכם לבין האויבים והסביבה, האנימציה זורמת והקרב חלק וכל נשק מביא איתו סט קומבואים ומכה נטענת כך שאין השהייה בין מכה למכה וניתן לשלב את הקרב עם קפיצות ודילוגים מעל האויבים ולבעוט אותם אל קירות, מלכודות, ואחד על השני כדי להמם אותם ולנצל את הרגעים הללו כדי לסיים את העבודה.
ימין ושמאל רק חול וחול
בכל פעם שתמותו חולות הזמן יקחו אתכם שלושה ימים אחורה אל לפני הפלישה של ההונים לנווה מדבר בו תמצאו נפח חביב ועוד דמות מסתורית שמצטרפת אחרי פעם או פעמיים שחולות הזמן מצילים אתכם ממוות סופי. העולם משתנה מעט בכל פעם שהורגים אתכם, גם מבחינת השלבים והאויבים וגם מבחינת המחנה שאליו מצטרפים מבנים ושיחות חדשות עם הדמויות הפוקדות אותו.
בינתיים אני נתקלתי בשני מבנים, האחד של הנפח והשני של הדמות המסתורית. אצל הנפח ניתן לראות את הנשקים שאספתם במשחק ובמבנה השני ניתן לראות את המדליונים. מבחר כלי הנשק דיי רחב וכולל זוג פגיונות שהם נשק ברירת המחדל שלכם, ונשקים נוספים כגון חרבות, גרזנים, חניתות, קשת ועוד. המדליונים מייצגים את ה-Perks שאתם תוכלו לשאת איתכם, ארבעה סך הכל, שנותנים לכם יכולות שמשלבות אלמנטים כמו אש,רעל, או פשוט מרפא אתכם בכל מיני וריאציות, ולמיקום המדליונים יש חשיבות מאחר וכל אחד יכול לשדרג את הסקילים השכנים.
מדליונים, שדרוגים, ונשקים ניתן לרכוש במבנים הללו האמצעות Spirit Glimmering, שהוא אחד משני מטבעות שקיימים במשחק, והם יתווספו למאגר הנשק והמדליונים שעלולים להופיע לכם במהלך ריצה. המטבע השני הוא פשוט מטבע זהב והוא מאפשר לשדרג את הנשק שאתם משתמשים בו או לרכוש בחנויות שנמצאות לאורך השלבים במשחק.
את ה-Spirit Glimmering תאספו לאורך הדרך בין אם זה בהריגת אויב או בין אם תמצאו ברחבי המפה, הבעיה היא שאם לא הצלחתם להעביר אותם לנווה המדבר שלכם אז הם ילכו לאיבוד. ניתן לשלוח אותם לנווה המדבר באמצעות גביע אש סגולה שיופיע לכם מפעם לפעם במפה ולכן עדיף לחפש אותם כדי לא לאבד את כל מה שאספתם.
הבאגים בגישה המוקדמת פשוט קורעים, המשחק אמנם ממליץ לשחק עם קונטרולר אבל למי שאין הוא מאפשר משחק עם מקלדת ועכבר. אז כשתתבקשו ללחוץ על 'ק' כדי להפעיל אינטראקציה עם העולם, פשוט תלחצו על Alt+Shift ותחזירו את השפה לאנגלית. במקרה אחר אם תקפצו מחבל אתם עלולים למצוא את עצמכם מצויים עם הגב כלפי השחקן ותנסו ללכת אל תוך המסך וכדי להשתחרר מהסיטואציה המוזרה הזו תצטרכו לטפס על קירות.
עושה רושם שהמשחק נמצא בכיוון הנכון ואני בטוח שחובבי הז'אנר יהנו ממנו, וגם אני בתור אחד שפחות מתחבר למשחקי ה-Roguelite side scrollers מצאתי את עצמי מתאמץ ורוצה להתקדם ולנצח את הבוס הבודד הזה שיש לגישה מוקדמת להציע, אך עד עכשיו ללא הצלחה. המשחק יצא ב-14 למאי בגישה מוקדמת, והציפיה למה עוד הנסיך מסוגל לעשות מאוד גדולה.
ביקונקט טכנולוגיות, חברת הייבוא, שיווק והפצה של מוצרי טכנולוגיה מובילה בשוק, מתרגשת להציג בגאווה ובהתרגשות את ההשקה החדשה של מותג הגיימינג המרשים – GLORIOUS.
GLORIOUS Victory
GLORIOUS הוא ייצוג אמיתי של חברת חומרת גיימינג, שנוצרה על ידי חובבי גיימינג נלהבים, שהחליטו לכפות שינוי מהותי בתעשיית הגיימינג. הסיפור המרתק של GLORIOUS מתחיל בשנת 2014, כאשר גיימר מושבע נתקל באתגר זמינות לציוד גיימינג ומה שניתן היה להשיג הגיע במחיר גבוה. ברצונו להעניק לגיימרים כלים מושלמים לשחק ברמה הגבוהה ביותר. הוא החליט לקחת את המשבר בידיים וליצור מוצרים ייחודיים שיתאימו לצרכי הגיימר המודרני. עם תמיכת הקהילה ותקציב צנוע, נולד המותג GLORIOUS – חברה שכבר מתמודדת עם התעשייה בגאווה ובהצלחה.
מוצרי GLORIOUS מיועדים לשנות את חוויית הגיימינג ולהעניק לגיימרים את היתרונות הגדולים ביותר במחירים סבירים. ליין המוצרים החדש של GLORIOUS שיושק בישראל כולל מגוון רחב של מוצרים כמו עכברים ומקלדות, המעוצבים לתת את הביצועים המירביים בכל משחק. בין המוצרים שמיוצגים בהשקה זו, נמצאים העכברים GLORIOUS Model D Wired ו-GLORIOUS Model O Wireless, שנוצרו על מנת לספק את המהירות, השליטה והנוחות המרביות לכל גיימר. עם טכנולוגיית החיבור האלחוטי פורצת הדרך וחיישנים מתקדמים, מוצרי GLORIOUS מציעים חווית משחק מדהימה ואמינה.
Model D Wired and Wireless
עכברי הגיימינג קלי המשקל GLORIOUS Model D wired ו-GLORIOUS Model D Wireless, מציעים ארגונומיה, תכונות מתקדמות ומיועדים לספק מהירות, שליטה ונוחות מרביות לכל גיימר. עם עיצוב מתקדם ומשקל של 69 גרם בלבד, הם מאפשרים ניקוי קל ושמירה על זרימת אוויר מקסימלית במהלך המשחק. העכברים מגיעים עם מחווני DPI שניתן להגדיר ולתכנת באמצעות תוכנה ייעודית, חיישן PixArt 3360 עם דיוק ברמת הפיקסל ותגובה מיידית, נורות RGB, ורגליות G-Skates המאפשרות תנועה חלקה וללא מאמץ על משטח העכבר.
גרסאת ה-Wired מצוידת בכבל Ascended קל וגמיש, המעניק תחושה כמעט אלחוטית, ומחירו 329 ש"ח, ואילו גרסת ה-Wireless מספקת פעולה מהירה ונוחות מקסימלית עם חיבור אלחוטי 2.4 GHz ללא Lag לתגובה מיידית. בעזרת טכנולוגיית חיישן BAMF המתקדמת וסוללה עוצמתית המחזיקה עד 71 שעות של שימוש רציף, הוא מתאים במיוחד לגיימרים המחפשים את הביצועים הגבוהים ביותר ללא פשרות ומחירו 499 ש"ח.
Model O Wireless
העכבר GLORIOUS Model O Wireless הוא עכבר גיימינג אלחוטי קל משקל עם פעולה מהירה וביצועים מעולים, המבוסס על טכנולוגיה אלחוטית 2.4GHzהמספקת השהיה כמעט אפסית וביצועים ללא רעש. עם חיישן BAMF המתקדם שעוצב ותוכנן יחד עם PixArt, הוא מציע דיוק מדהים ומהירות מעקב של 19,000DPI ו-400IPS, וקצב דגימה של עד 1000Hz.
הוא טיפה יותר קל מהאחים שלו ושוקל 68 גרם ומגיע עם סוללה עוצמתית שמספקת עד 71 שעות של שימוש רציף. ניתן כמובן לשחק בו תוך כדי טעינה עם כבל Ascended שכמעט ולא אמור להיות מורגש. יש לו שישה כפתורים מובנים הניתנים להגדרה ובגדול דיי מציג יכולות כמו האחים שלו אך מעוצב נמוך יותר וסימטרי בעבור שחקנים המחזיקים את העכבר ביד שמאל. מחירו 499 ש"ח
GLORIOUS GMMK 2
למשתמשי המקלדות, GLORIOUS מציעה את מודל GMMK 2, מקלדת גיימינג מכאנית המעוצבת במיוחד עבור גיימרים ויוצרים. עם תמיכה בהתאמה אישית עמוקה ותאורת RGB מרהיבה, המקלדת מציעה חוויה ייחודית של משחק.
מקלדת הגיימינג GLORIOUS GMMK 2, הינה מקלדת מכאנית מתקדמת ומעוצבת. עם פריסה של 99 מקשים ותמיכה בתאימות QMK להתאמה אישית עמוקה, היא מספקת חווית הקלדה חלקה ונעימה. עם תאורת RGB מרהיבה ותמיכה במתגים הניתנים להחלפה, היא מציעה פונקציונליות מתקדמת וחווית משחק מדהימה לכל גיימר.
המקלדת מאפשרת רמה מתקדמת של התאמה אישית של מקשי פונקציה ומקרו, מאפשר גם כן תאורת RGB לכל מקש עם 16.8 מיליון צבעים, שיוצרת חוויה ויזואלית מדהימה וסוחפת. המקלדת זמינה בשני גדלים; ה-GMMK 2 בגודל מלא (96%) המציע פריסה קומפקטית המשלבת את מקשי החיצים עם לוח מקשי המספריםשמחירה 729 ש"ח, וה-GMMK 2 TKL בגודל קומפקטי (65%) שם הדגש הוא על חיסכון במקום תוך השמירה על מקשי חצים חיוניים ומחירה 629 ש"ח.
בהשקת GLORIOUS בשוק הישראלי, ביקונקט מתרגשים להציע את הפתרון האידיאלי לצרכי הגיימינג וקוראים לכם להצטרף ולעבור לשלב הבא של גיימינג עם GLORIOUS!
עם דמויות מעניינות, תעלומות מפתיעות, ובימוי מצויין, Master Detective Archives: RAIN CODE הוא משחק מיסתורין מרתק שגורם לכם להרגיש שאתם פותרים את התעלומות כמו בלשים אמיתיים.
Master Detective Archives: RAIN CODE הוא משחק מיסתורין מבית היוצר של סדרת משחקי Danganronpa. המשחק שם אתכם בלב תעלומות רצח שונות ומשונות, ונותן לכם לפתור אותן בעצמכם דרך רמזים עדינים והמחשות, ככה שאתם ממש מרגישים כמו בלשים אמיתיים. הוא מסקרן, מצחיק, וקריפי במידות נכונות, ומציע שפע של דמויות כיפיות וצבעוניות.
בין אמת לצדק
ב-Master Detective Archves: RAIN CODE (או פשוט, RAIN CODE), אנחנו נחשפים לעולם מרתק עם ארגון בלשים שלחלקם יש גם כוחות על, ולכולם יש שמות מגניבים, כמו האלארה נייטמר (Halara Nightmare), מלאמי גולדמיין (Melami Goldmine), או ויויה טויילייט (Vivia Twilight). לרוע המזל, אנחנו משחקים את הבלש עם השם הכי מעפן, יומה קוקוהד (Yuma Kokohead), בחור צעיר שלוקה באמנזיה.
יומה מתעורר בחדר ציוד ומגלה שהוא איבד את הזכרון, ושהוא נרדף על ידי מלאכית מוות נרקיסיסטית שקוראת לעצמה שיניגאמי-צ'אן (Shinigami-chan), שבתרגום חפיף מיפנית יהיה משהו כמו "מלאכית המוות החמודה". לאורך המשחק, שיניגאמי-צ'אן יורה בדיחות גסות ומורבידיות ללא הפסקה, צוחקת על הגורל האומלל של גופות שאנחנו מוצאים בחקירות, ועל גודל החזה של הדמויות הנשיות שאנחנו פוגשים. אם שיחקתם ב-Danganronpa, אפשר להשוות את התפקיד שלה לזה של מונוקומה, הדובון האכזרי שמנחה את המשחקים.
אבל למרות שהיא רעילה במיוחד, שיניגאמי-צ'אן מתפתחת לאורך העלילה להיות דמות כיפית ומעניינת, ואפילו סימפתית למדי. ביחד עם יומה, שגם הוא מתחיל בתור בלש פחדן ועלוב למדי, הם שניהם גדלים להיות צמד חמד של בלשים שמאוד כיף לראות את האינטרקציות ביניהם.
בסיפור, השניים עולים על רכבת לכיוון "רובע קאנאי" (Kanai Ward), עיר עפופה גשם נצחי ומיסתורין. לאורך ההרפתקה, הם נתקלים בשלל דמויות, ביניהם בלשים ושומרי סדר. בכל פרק במשחק, דמות משנה אחרת תלווה אתכם, תלמד אתכם מיומנויות אחרות, ותזכה להרבה זמן מסך. דמויות המשנה הללו היו הדמויות המעניינות ביותר, ומאוד נהניתי מכל האינטרקציות איתן.
ובכללי, גם מבעד לבדיחות הגסות הסטנדרטיות, המשחק יודע מדי פעם להפתיע עם רגעים קומיים באמת טובים, ולא פעם באמת נקרעתי מצחוק. המשחק מצליח לאזן טוב בין קומדיה לקריפיות ודרמה, ומאוד נהניתי מהפן הזה, הרבה יותר מבמשחקים קודמים של היוצרים.
בכל פרק מחדש, העלילה הופכת מהר לעגומה והשניים נתקלים בתעלומת רצח חדשה, ובכל פעם מחדש, הם נדחקים לפינה ונאלצים לפענח את הרצח כדי להציל את המצב. התעלומות בסיפור הן מקוריות ושונות מאוד גם ממשחקים קודמים של היוצרים. RAIN CODE יודע להפתיע, ולתת תעלומות מלהיבות ומרתקות, אבל גם מרגשות וטרגיות.
בין התעלומות, השניים צריכים גם לחקור תעלומה אחת גדולה, ולגלות את הסוד הגדול של רובע קאנאי. זה מצד אחד מעניין לראות את התעלומות השונות בסיפור, ולמעשה הרגשתי קצת רע כשבכל פרק חדש ציפיתי כבר שמישהו ימות כדי שיתחיל האקשן, ומצד שני, התעלומה המתמשכת שמלווה את הסיפור מעניינת גם היא, במיוחד כשהמשחק ממשיך להמטיר רמזים לגביה.
אגתה כריסטי מאשרת
ב-RAIN CODE נופלת עליכם האחריות לפענח את תעלומות הרצח בסיפור, שברובן נראות בלתי אפשריות לגמרי. אבל עם זאת, המשחק יודע טוב מאוד איך להנחות אתכם כדי לפתור את התעלומות הללו, ועדיין להרגיש שאתם אלה שמגיעים לכל המסקנות בעצמכם.
הפתרון של התעלומות לרוב מתחלק לשני חלקים עיקריים – חקירה, ומבוך המיסתורין. בחלק של החקירה, אתם תעברו בזירת הפשע וזירות רלוונטיות אחרות, ותלקטו רמזים. בחקירות שבהן עוזרת לכם דמות של מאסטר-בלש, אתם גם תוכלו להעזר בכוחות העל שלהם כדי לאסוף רמזים שלא היה ניתן לאסוף אחרת.
משהו שמאוד יפה בחקירה במשחק, זה שהיא מקדשת את אמנויות הבלשות בצורה שאין כמוה. כל פרק ישים דגשים על עקרונות אחרים, כל בלש יבליט אספקטים אחרים, הכל בצורה מרתקת ומסקרנת שתגרום לכם להתבאס אם אתם לא בלשים גם במציאות.
אבל רק רמזים לא יספיקו כדי לפתור את התעלומה – בחצי השני של פתרון התעלומות, ובעזרת הכוחות המיסתוריים של שיניגאמי-צ'אן, אתם תכנסו למבוך המיסתורין כדי לחבר ביחד את הרמזים בצורה מוחשית שתעזור לכם להגיע לכל המסקנות בקלות.
מבוך המיסתורין הוא הדרך של המשחק להמחיש עבורכם את האספקטים הפחות טריוויאליים בתעלומה. הוא מפרק בשבילכם את התעלומה לתתי בעיות, מביא לכם כמות מוגבלת של רמזים להשתמש בהם כדי לפתור כל בעיה, אבל ככה לא חושף בפניכם שום פרט בצורה גלויה מדי. כל תת בעיה כזו מוצגת בתור מלכודת או פיצול במבוך, והפתרון שלה יהיה דרך מיני משחק כזה או אחר.
המשחקונים מגוונים, ביניהם משחקונים שיגישו לכם את הפתרון בכפית, כמו משחקון השלמת מילים, ו-Quick Time Events שבהם תענו על שאלות שהמשחק יורה עליכם במהירות.
אבל ברוב המוחלט של המשחקונים, RAIN CODE מזמין אתכם לנסות וגם לטעות. למשל, במבוכי המיסתורין תמצאו פיצולים בדרך שיתנו לכם לחקור כיווני חקירה שונים, שכל אחד מהם מוביל לאיזור אחר במבוך, אבל רק אחד יוביל לאמת. גם אם בחרתם בתיאוריה לא נכונה, המשחק יתן לכם הרבה פעמים להמשיך לחקור אותה, עד שתגיעו למבוי סתום ותצטרכו להוכיח איזה רמז פוסל את התיאוריה הזו. האספקט הזה במשחקיות נפלא בעיני, והרבה פעמים עזר לי לפסול רעיונות שעלו לי לראש טרם החקירה, או עזר לי להפנים רמזים מסויימים שנתקלתי בהם.
לאורך החקר של המבוכים, אתם גם תתקלו בפאנטום מיסתורין (Mystery Phantom), אויבים שהם לאו דווקא הרוצח עצמו, אלא התגשמות של דמויות שרוצות למנוע מכם מלהגיע לפתרון. כשתתקלו בהם, זה יוביל למשחקון הכי נפוץ במבוכים, ה-Reasoning Death Match. בקרבות הללו, אתם תצטרכו להקשיב למונולוג של הפאנטום, תוך כדי שאתם שולטים על יומה ומתחמקים פיזית מהמילים של המונולוג, שעפות עליכם. כשאתם מזהים סתירה במונולוג, תוכלו להשתמש ברמז כדי להפריך את אותה הסתירה ולקדם את העלילה. בקרבות הללו יכול לקחת הכי הרבה זמן להגיע למסקנה שהמשחק מצפה שתגיעו אליה, וזה בסדר, כי ככה אתם מגיעים למסקנה בצורה הכי טבעית, וזה לא מרגיש מאולץ.
לאחר רצף ארוך של משחקונים שכאלה, אתם תגיעו למשחקון האחרון במבוך, שבו תצטרכו לשבץ את כל הרמזים שאספתם כדי לשחזר את הרצח, ואת כל הדברים שהרוצח היה צריך לעשות כדי לגרום לדברים לקרות כמו שהם קרו. זה בעיני היה סוג המשחקון הכי טוב, ועזר לי להפנים בצורה הטובה ביותר את כל התעלומה.
התעלומות במשחק נהדרות, וגם ההתמודדות איתן מרתקת לא פחות. רק במעט מאוד פעמים המשחק חשף קצת יותר מדי באגרסיביות את הפתרון מבלי שהספקתי להפנים את הטוויסט, וברוב המקרים, הוא פשוט יגרום לכם להרגיש גאונים.
לאלו מכם ששיחקו במשחקי Danganronpa, כל המשחקיות הזו תרגיש די מוכרת, ובעוד שכל מיני משחק קיבל גרסה שונה ב-RAIN CODE, הקונספט הוא אותו הקונספט ותרגישו בבית. זו גם הסיבה העיקרית שלדעתי שווה לשחק במשחקי Danganronpa לפני המשחק הזה. מצד שני, גם אם כבר שיחקתם במשחקים הקודמים של היוצרים, RAIN CODE מצליח לחדש, גם בתעלומות שלו וגם באיך שהוא ניגש לפתור אותן. במקום להרגיש כמו Danganronpa 4, הוא מרגיש כמו סוג משחק חדש, שמסוגל לגמרי להתקיים לצד סדרת משחקי Dagnanronpa.
עיר שכולה גשם וזכרונות טובים
בין התעלומות, יהיה לכם גם מספיק זמן לטייל ברובע קאנאי. המפה של העיר מחולקת לאיזורים ספציפיים, ולא עולם פתוח או משהו כזה, אבל זה מרגיש כאילו יש לכם מספיק מה לראות, במיוחד כי העיר מאוד מעניינת. רובע קאנאי היא עיר סייברפאנקית שעפופה, כאמור, בגשם נצחי, ולכן כשאתם מסתובבים בה, יש מלא דברים מעניינים לראות. בין אם אלה הולוגרמות, שלטי חוצות בתאורת ניאון, ובניינים מאולתרים מצינורות ענק. הגשם ששוטף את העיר מתנקז בצינורות ניקוז, ומציף איזורים אחרים.
כשאתם חוקרים את העיר, יהיו לכם פה ושם משימות צד להשלים. לעיתים אלו משימות צד עם זרים, לעיתים אפילו דמויות שפגשתם בחקירה קודמת, ולפעמים תתקלו בתעלומות (קטנות) חדשות. משימות הצד לא סופר מתוחכמות, אבל שמחתי להשלים אותן והן לא באו בכמות מוגזמת. דרך ההשלמה של משימות הצד, אתם תוכלו לעלות רמות ולרכוש יכולות שישפרו את ההתמודדות שלכם עם המשחקונים במבוכים.
בנוסף למשימות הצד, אתם תאספו פסלונים שמסתתרים בשלל מקומות בעיר, ולפעמים אפילו במקומות שתוכלו להגיע אליהם רק כשאתם חוקרים זירת פשע. הפסלונים הללו הם גם סוג של פרט אספנות במשחק, אבל גם פותחים לכם דיאלוגים חדשים עם הבלשים שמלווים אתכם במשחק.
בדיאלוגים עם הבלשים אתם יכולים לצפות בכל זמן שתרצו, כולל גם אחרי שתסיימו את המשחק. הם ברובם די ריקים מתוכן, אבל נותנים לכם להכיר עוד את הדמויות המשניות במשחק, ונותנים להן עוד זמן מסך, באווירה יותר קאז'ואלית.
ואם אתם רוצים עוד זמן מסך לדמויות המשנה, המשחק מציע גם Season Pass עם סיפורי צד ל-5 מהדמויות. סיפורי הצד הללו נועדו בעיקר למי שכבר סיים את המשחק, כל אחד מהם באורך של חצי שעה עד שעה, ובעוד שהם מציעים כמות מינימלית של משחקיות, הם היו מאוד מהנים ונותנים לכם לחוות עוד קצת מהבלשים השונים ואיך שהם מתמודדים עם תעלומות משלהם.
בנוסף לאלה, המשחק מגיע עם נובלה שמספרת את סיפור הרקע של מנהל סוכנות הבלשות המקומית, יאקו פוריו. מדובר בסיפור לא מאוד ארוך שמספר על תעלומה מהעבר של יאקו, ועוזרת לנו להתחבר אליו עוד יותר.
גשם, ניאון, ודם ורוד
RAIN CODE משחק יפהפה, והיופי הזה מתחלק לכמה אספקטים. בראש ובראשונה – הוא מסוגנן מאוד. בין אם אלה הדמויות עם סגנון הציור הייחודי של היוצרים, הדם הורוד, שעוזר להקל על השוק של לראות דמויות מתות, העיר הצבעונית והמרהיבה, או המבוכים הפסיכדליים – המשחק מעניין וייחודי, וככה המשחק נראה טוב גם אם ברמה הטכנית החומרה שמריצה אותו מיושנת.
אבל בנוסף, הבימוי והאנימציה של המשחק עובדים ביחד כדי ליצור אווירה מעולה, שלא היה אפשר במשחקים אחרים של היוצרים. המשחק מתפרע עם זוויות צילום מדוייקות, תזמונים של תיאורה ודיאלוגים, והבעות פנים דרמטיות של הדמויות, והתוצאה מרגשת ומלהיבה במיוחד. יש רגעים במשחק שהאימפקט הרגשי שלהם היה מאוד חזק בזכות הבימוי המעולה הזה.
בפן העיצובי של המשחק, מתבלט העיצוב של שיניגאמי-צ'אן, שכל מה שסובב סביבה עוצב במטרה להיות לא רק סקסי, אלא גם ממש פטישי. המשחק לא לוקח את זה רחוק מדי, ובכל זאת מדובר באנימציות מאוד קריקטוריות, אבל זה משהו שיכול לגרום לכם להרים גבה, ובגלל זה תרצו לדעת למה לצפות. אחת הדוגמאות היא משחקון שחוזר על עצמו במבוכים, שבו שיניגאמי-צ'אן מסתררת בתוך חבית כשהיא לבושה בבגד ים, וצריך לשבור את החבית כדי לחלץ אותה משם, ובסוף המשחקון היא מדגמנת את בגד הים בזריזות ויורה לייזר מהעיניים. מה המטרה של זה? מה המשמעות? זו תעלומה שקצת יותר קשה לפתור.
לרוע המזל, לפחות לעת כתיבת הביקורת, המשחק זמין אך ורק ב-Switch, והבאגים הויזואליים שם בולטים. בעיקר מדובר בטקסטורות שמהבהבות ברגעים מסויימים, שזה יכול להיות מסיח או מפריע, ורק לעיתים נדירות הרגשתי ממש בירידת ביצועים של ממש. עדיין, ברוב המוחלט של הזמן, זה לא מפריע מספיק כדי לגרוע מהמשחק, כי בכל זאת לא מדובר במשחק אקשן.
הסאונד במשחק מצויין. זה מתחיל בדיבוב, והדמויות יודעות לשדר את הדרמה והרגשות במידת הצורך. וזה ממשיך במוזיקה, שנעה בין ג'אז-רוק קצבי ומגניב, ו-Lo-Fi מרגיע. היא עוזרת לחזק את הרגעים הדרמטיים בסיפור, ללוות את המשחקונים ברגעי האקשן, ואת החקירות ברגעים היותר רגועים, ובעיקר נתקעת בראש במידה שהייתי צריך לרכוש את הפסקול כדי שאוכל לשמוע אותו גם אחרי שסיימתי את המשחק.
Master Detective Archives: RAIN CODE הוא משחק שהתעלה על הציפיות הגבוהות שהיו לי ממנו, אחרי ששיחקתי משחקים קודמים של היוצרים. למעשה, אם הייתי משלים אותו כשהוא יצא בשנה שעברה, סביר להניח שהוא היה נכנס לרשימת משחקי השנה האישית שלי, ואולי אפילו לראשה.
עם דמויות כיפיות, תעלומות מרתקות, ובימוי מרגש, RAIN CODE מציע סיפור שישאיר אתכם דבוקים למסך. דרך המשחקונים שלו, הוא יודע להדריך אתכם איך להגיע לפתרון התעלומות, ולהרגיש כמו בלשים אמיתיים כאילו פענחתם את הכל לגמרי לבד. הויזואליות שלו נהדרת, ולמרות שהוא סובל מבאגים גרפיים בולטים מדי פעם, חוויית המשחק היתה נהדרת, ובהחלט מתעלה על רוב המשחקים המתחרים בז'אנר.
בין אם אתם מעריצי אגתה כריסטי, אוהבי אנימה ומיסתורין, או פשוט מחפשים תעלומה מספקת להתחפר בה, Master Detective Archives: RAIN CODE הוא בהחלט משחק שצריך להופיע אצלכם ברדאר.
Blizzcon הוא הכנס השנתי של… Blizzard והוא רץ כמעט בכל שנה מאז 2005. תקופת הקורונה גרמה לו לגמגם כמו לכל כנס אחר, ולאחר מכן הוא שב בצורה דיגיטלית, אחרי שחזר להיות אירוע על מלא מלא ב-2023 חשבנו שחוזרים לשגרה, אבל מסתבר שלא.
מוקדם יותר היום הכריזה Blizzard כי הכנס השנתי לא יערך, וכי הם יעדכנו את השחקנים שלהם בהתפתחויות בנוגע למשחקים שלהם דרך כנסים אחרים (ונתנו כדוגמה את Gamescom שנערך באוגוסט, ובו הם גם חשפו את ההרחבה Legion ב-2015. מדובר על חדשות לכאורה מפתיעות מאחר ובשנה שעברה (2023) הכנס חזר לפורמט המלא שלו ונערך בקליפורניה כמו בעבר, עם חזרתו של כריס מטסן האגדי לבליזארד שדאג להכריז על שלושת ההרחבות הבאות של World of Warcraft.
למה לכאורה מפתיעות? ובכן, עלות ההפקה של כנס כזה היא עצומה, וראינו כנסים גדולים אחרים מתבטלים לחלוטין (E3). יתכן גם שאחרי הפיטורים הגדולים ב-Microsoft כבר אין להם את הצוות שמסוגל להפיק אירוע כזה. אבל אם נסתכל גם ברמת התוכן, פשוט אין להם משהו שמצדיק כנס כזה. שלושת ההרחבות הקרובות של World of Warcraft כבר הוכרזו כאמור, כשהקרובה מביניהם כבר בשלב האלפא. Overwatch 2 מת קלינית כבר כמעט מיום שיצא, ולמעשה חוץ מהרחבה לדיאבלו 4, אין להם ממש מה לספר לנו.
לא ברור האם בליזקון יחזור בעתיד, ואם כן באיזו תצורה, אבל אלו אכן חדשות מאכזבות למעריצים.
תור גיימינג, היבואן של נינטנדו ולגו בישראל משיקים חנות פופ אפ חדשה בקניון שער הצפון ובה מוצרים ממגוון מותגים רחב במיוחד.
״Gaming Store" הקונספט החדש של תור גיימינג. מדובר במתחם המשתרע על כ122 מטר רבוע. במתחם מבקרים ושחקנים יוכלו לחוות ביחד מהעולם הענק שתור גיימינג הביאו לארץ בשנים האחרונות.
בחנות החדשה ניתן יהיה להתרשם מ16 מותגים ביניהם פוקימון, זלדה, מאריו ולגו. בנוסף לקוחות מתקשים יוכלו לקבל סיוע ממומחים של החנות ברכישה. ולא, התזמון של פתיחת ה-Gaming Store בהחלט אינה מקרית. מדובר בניסיון ורצון אמיתיים לחזק את המורל של תושבי הצפון וזריקה רצינית של לבבות לאיזור הצפון שחווה קשיים כבר תקופה משמעותית. המבקרים והלקוחות שיגיעו לחנות יהנו ממגוון של משחקים, מרצ׳נדייז במבחר ענקי וגם מעמדות משחק לקהל הרחב.
תמונה מבפנים של הגיימינג סטור
האם תבקרו גם כן ב Gaming Store החדשה? בואו לבקר בחנות בכתובת: קניון שער הצפון, דרך חיפה 30, קריית אתא
Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים מאתגר, שמלא ברגעים אפיים שישאירו בכם זכרונות טובים, לצד תנועה איטית ואויבים אכזריים. הוא יודע להפתיע לטובה אבל באותה מידה לאכזב, ובעיקר דורש סבלנות מרובה.
Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים טוב, אבל בהחלט לא משחק תפקידים לכל אחד, ולמעשה, אם אין לכם איזשהו היסוס כשאתם מתלבטים אם ללכת לשחק אותו, אתם כנראה לא מבינים עד כמה הוא הולך להיות כבד. הכובד הזה הוא המקור לחוזקה הגדולה ביותר של המשחק, אבל גם הפיצ'ר שהכי יפריע לשחקנים מתנדנדים. הוא משחק שבו פחות משנה היעד, כמה אתם חזקים, כמה משימות הצלחתם, והרבה יותר משנה הדרך שאותה עברתם כדי להצליח את כל זה.
שיר של צ'יל ולחץ
Dragon's Dogma 2 הוא משחק שבנוי מחוויות, ואפילו הסיפור שלו בנוי יותר מחוויות מאשר עלילה רציפה. אחרי הקדמה לא מאוד ארוכה, אתם תמצאו את עצמכם בצפון הממלכה, והמשחק פחות או יותר ישחרר אתכם לעשות מה שבא לכם, איך שבא לכם. לאורך הדרך, אתם תמשיכו לקבל משימות שהן בפועל משימות סיפור, אבל המשחק בהחלט דואג שהן לא ירגישו כמו משימות סיפור, אלא כמו משימות צד שאתם עושים ובמקרה מקדמות גם את הסיפור.
המשימות השונות במשחק ממש לא עמוסות בעלילה או דיאלוגים. ברובן המוחלט אין איזה מוסר מיוחד או משהו כזה. למעשה, בחלקן אפשר להכשל ולהחמיץ קו עלילה שלם.
הכשלון במשימות מתחלק לשתי צורות – האחת היא אם פשוט דמות מפתח במשימה מתה או אם טעיתם בבחירה, והשניה היא כשחולף יותר מדי זמן מאז תחילת המשימה והיא פגה תוקף, או שהסיפור עבר את הנקודה שבה היא יכולה להשתלב. שני האספקטים האלה לא נשמעים נוראיים מאוד במשחק רגיל, אבל ב-Dragon's Dogma 2 אין אפשרות להשתגר ממקום למקום בחופשיות (יש, פשוט לא בחופשיות), ואין אפשרות לשמור ולטעון כאוות נפשיכם. התוצאה עבורי היתה שהרגשתי מאוד לחוץ בתחילת המשחק, ומאוד השתדלתי להתרוצץ ממקום למקום ולהשלים את המשימות שקיבלתי מוקדם כדי שהן לא יפוגו תוקף.
זה יכול להיות עבור חלקכם דילברייקר של ממש, וגם אותי הוציא מאיזור הנוחות. אבל כתוצאה מזה, למדתי להעריך ולהנות יותר מכל משימה שהשלמתי, ולזכור גם את הכשלונות בתור חוויות.
כל אחד ימצא פה את הפתרון שהכי מתאים לו. עבורי זה היה להרגע, להרשות לעצמי להכשל במשימות פה ושם, ופשוט לזרום עם זה. ברגע שהפנמתי את זה, המשחק הפך לרגוע וקליל בדיוק כמו שרציתי שהוא יהיה. במקום לרדוף אחרי כל קווסט, וללכת כל פעם מצד אחד של היבשת לצד השני, התחלתי לשחק רגוע יותר, והמשחק הפך באמת לאוסף של הרפתקאות.
המשחק לא מציע אפשרות להשתגרות חופשית או Fast Travel. במקום זה, יש לכם מערכת של קריסטלי מעגן (Portcrystal) ואבני מסע (Ferrystones) שבאמצעותם ניתן להציב עוגנים ולהשתגר אליהם. בנוסף, יש מערכת של כרכרות שאפשר לנסוע בהן מערים מסויימות, אבל הן מוגבלות מאוד וזמינות רק עבור נתיבים ספציפיים. כדי ללבות את האש עוד יותר – ה-Portcrystal זמין לרכישה מחוץ למשחק מה שנותן קצת תחושה שיש פה ניסיון לפתות שחקנים לשלם עבור נוחות.
בנוסף לכל זה, מהירות הריצה שלכם מחוץ לעיר היא איטית להחריד, ומד הסטמינה יגרום לכם לעצור כל כמה שניות. אני מבין שהיתה פה כוונה לחזור לשורשים של הז'אנר ולדחוק שחקנים להנות מהדרך, אבל בו זמנית המשחק שורף הרבה יותר זמן ממה שהוא היה צריך, וזה מרגיש קצת לא מתחשב בשחקנים, במיוחד כשצריך לחזור על אותה הדרך שוב ושוב. קשה להדגיש עד כמה ההליכה היא חלק גדול במשחק – אם המשימה שלכם לא נמצאת על הנתיבים של הכרכרות, אתם תצטרכו ללכת דרך ארוכה ברגל, מה שיכול לקחת בין מספר דקות לעשרות דקות ארוכות, אולי אפילו יותר, כתלות בכמה בעיות יש לכם בדרך.
עם כל זה, יש בעיה נוספת שפוגעת במשימות במשחק, וזו העובדה שהמשחק לא מדריך אתכם בצורה ברורה בנוגע למה אתם צריכים לעשות, ובעיקר, מדריך אתכם בצורה רעה. במספר משימות הייתי צריך לחפש מישהו ספציפי לדבר איתו בעיר, שזה אומר להסתובב בחוסר אונים ברחבי העיר עד שאני במקרה מוצא את האדם הרצוי. במשימה אחרת, הייתי צריך להעביר דקות ארוכות בלדבר עם כל האנשים באיזור, רק כדי לגלות שהחמצתי דלת סתרים שהובילה אותי למטרה שהייתי אמור להגיע אליה. מצד אחד, זה שוב מזכיר לי משחקים קלאסיים שלא ידעו להדריך אתכם בצורה ברורה ואז הייתם צריכים לשבור את הראש, אבל מצד שני, זה מתסכל ומוציא את הכיף ממשימות ממש מהר.
ל-Dragon's Dogma 2 יש מפה רחבה לחקור. היא לא עמוסה במיוחד, ולמעשה, היא דלילה בהרבה מהמפות במשחקים כמו The Elder Scrolls V: Skyrim או The Witcher 3. אבל הבניה שלה מתבלטת לטובה. בין יערות מעורפלים למנהרות שמובילות אתכם לפסגות ועיר תת מימית, המשחק עמוס במקומות מעניינים שבעיקר נראים מעניינים, ללא מסכי טעינה בין לבין.
אבל איפה שהמפות בולטות לרעה זה בעיצוב המבוכים, שהם ברובם משעממים ולינארים במיוחד. למשל, באותה עיר תת מימית, אתם מוצאים את עצמכם מגיעים אליה, הולכים ישר, עולים על גרם מדרגות, וזהו, זו היתה העיר התת מימית. הקונספט – מגניב ברמות, אבל הביצוע? מבאס בהחלט. ולצערי, נתקלתי באכזבות שכאלו פעם אחר פעם בעודי מתקדם במשחק.
המכשף, הכימרה, ותיבת האוצר
כשאתם רק מתחילים את Dragon's Dogma 2, אתם תרגישו מאוד חלשים. אם תנסו לשחק אותה רמבו ולהתנפל על כל אויב שניקר בדרך שלכם, אתם תמותו, הרבה. למעשה, בנקודות מסויימות במשחק, הוא לגמרי מזכיר את Dark Souls, ומרגיש שהוא שוחק אתכם בכל מפגש עם אויבים. מערכת הקרב עצמה תורמת לתחושת החולשה הזו שבתחילת המשחק. אתם מוגבלים במד סטמינה, תוקפים לאט, ולרוב המקצועות אין יכולת התחמקות או גלגול, אז כל אויב שרוצה יעיף אתכם לעזאזל. גם ההתקפות שלכם ירגישו מאוד חלשות, וזה יאריך קרבות יותר ממה שהיה יכול להיות כיף.
אבל ברגע שאתם חוזרים לעיר, אתם יכולים לקפוץ לגילדת המקצועות המקומית ולרכוש יכולות חדשות, וזה הופך כל הרפתקה מתישה למתגמלת ומספקת. אתם יכולים לצרף עד 4 יכולות כאלו בכל פעם, ולכל מקצוע יש את הניואנסים שלו. עם ההתקדמות, אתם תשיגו יכולות שיוסיפו יותר אקשן לקרב ויאפשרו לכם לנצח אויבים מסויימים בזריזות תוך ניצול חולשות. רק כשאתם מתקרבים לסוף ההתמקצעות של הדמות שלכם, אתם תתחילו להרגיש באמת חזקים, אבל בטח מהר מאוד פשוט תעברו לשחק במקצוע אחר.
בתחילת המשחק זמינים לכם רק 4 מקצועות (Vocations), ואתם יכולים לעבור ביניהם בחופשיות כשאתם מבקרים בגילדה בעיר. אתם תפתחו עוד מקצועות כאלה דרך משימות צד, ותוכלו לשנות את סגנון המשחק שלכם לאורך הדרך לפי מה שכיף לכם. אני לא הייתי ממליץ לחכות למקצוע ספציפי לפני שאתם מבצעים מעבר מקצוע, פשוט כי המשחק מציע מספיק תוכן כדי שתוכלו להתמקצע בכיף ב-3 או 4 מקצועות, ואולי אפילו יותר. אני התחלתי את המשחק בתור קשת, עברתי למכשף, ובסופו של דבר לקשת קסום.
אויבים קטנים תמצאו בכל פינה במשחק, אולי אפילו לעיתים תכופות מדי. אבל האתגר הכי מספק ב-Dragon's Dogma 2 הוא המפלצות הענקיות שתלחמו מולן. המפלצות הללו כוללות אויבים כמו ציקלופים ומינוטאורים, וכן גם כימרות ודרקונים קטנים. את האויבים הגדולים צריך לנצח תוך שאתם תוקפים את נקודות התורפה שלהם, ולומדים להתחמק מההתקפות שלהם.
הקרבות הללו הם השיא של המשחק, ומציעים הרבה יותר אתגר ואסטרטגיה – אפשר לטפס על המפלצות באמצע קרב, המוזיקה משתנה כשאתם פוגעים בהם במידה מסויימת, וחלקים מהשריון שלהם נשברים לאורך הקרב, וכל זה מייצר חווייה מדהימה.
אחוות הדרקון
בנוסף לדמות שלכם, אתם בונים גם דמות חייל (Pawn) שתעזור לכם במשימות. אתם בוחרים לה מקצוע ומתחזקים אותה, ובנוסף שואלים שתי דמויות Pawn משחקנים אחרים באינטרנט כדי להרכיב קבוצה של 4 דמויות סך הכל. ככה מצד אחד יש לכם דמות שתעזור לכם למצות את המקסימום מהדמות שלכם (למשל, דמות תמיכה שתחזק או תרפא אתכם בזמן שאתם תוקפים, או דמות טנק שתמשוך אש בזמן שאתם נלחמים מרחוק), ומצד שני, יש לכם אינטרקציה עם שחקנים אחרים בצורה עקיפה. זה מצחיק לראות את היצירות (לעיתים מטורפות) של שחקנים אחרים, ומנגד, יש לכם תמריץ טוב לבנות דמות Pawn שימושית כי אתם מקבלים פרסים כששחקנים אחרים שואלים את הדמות שלכם.
בזמן שאתם מטיילים, ה-Pawns לא סותמים את הפה. לפעמים הם אומרים דברים לא חשובים, כמו לדבר על הרכב הקבוצה שלכם, אבל לפעמים הם יראו לכם מערה סודית או תיבה שהם מצאו בזמן שהם חקרו את העולם אצל שחקן אחר. כך הם עוזרים למלא את החלל הריק של המשחק שיחסית דל בדיאלוגים, תוך כדי שאתם מטיילים בעולם.
ה-AI של ה-Pawns יחסית טוב לדעתי, וברוב הזמן, הם ידעו לנחש מה אני רוצה לעשות במפה או בקרב, ולתמוך בי בהתאם. היו מספר פעמים שה-Pawn שלי, לוחמת בשם עמליה על שם דמות שאהבתי ב-Unicorn Overlord, זינקה על מפלצת שמעדה במורד מצוק, וכתוצאה מזה מתה. אירועים שכאלה מצד אחד גרמו לי לחשוב "מה ה-Pawns הדבילים האלה חשבו לעצמם?" שזה משעשע בפני עצמו, ומצד שני הפכו את ההרפתקה להיות יותר מאתגרת וחווייתית כי אז הייתי צריך לחפש מקום להחיות בו את ה-Pawn שלי.
בסופו של דבר, גם האירועים שאמורים להיות מתסכלים, או המשחקיות שלעיתים יכולה להרגיש מסורבלת, תורמים לאווירת ההרפתקה המתגמלת והמספקת, אם אתם באים בגישה הנכונה.
מבעד למסך ומה שמוצאים שם
אחד הדברים ששומרים את ההרפתקה ב-Dragon's Dogma 2 מהנה, זה העיצוב המרשים שלו. זה לא שהוא המשחק הכי יפה בשוק, יש יפים ממנו, וזה לא שכל סביבה במשחק מעניינת או יפה, אבל האיזורים שכן, הם מרשימים במיוחד. בין שערי מתכת ואבן ענקיים, מדרונות הרריים, גשרים ומפלי מים, וטירות ענקיות, עבודת הקונספט בעיצוב המשחק בולטת פה לטובה, ונראה שהמשחק עבר תרגום טוב מהקונספט ארט לעיצוב השלבים עצמו.
אני בדרך כלל לא שם לב לקצב פריימים בשניה של משחק, וגם כאן לא, אבל לאלה שחשוב להם, בקונסולות המשחק צפוי לרוץ סביב ה-30FPS ומעלה, אבל לא באמת יגיע ל-60FPS. לי אישית לא היו בעיות ביצועים במהלך המשחק על ה-PlayStation 5.
בכל מה שנוגע לסאונד, המשחק לא מאוד מתבלט. הסביבות שקטות למדי, הדיבוב לא מרובה, והרגעים היחידים שבהם המוזיקה כן זכורה לי מהם, זה ברגעי השיא של קרבות מול מפלצות גדולות.
בסופו של דבר, Dragon's Dogma 2 הוא משחק תפקידים טוב, אבל אחד שמיועד לשחקנים מאוד מאוד ספציפיים שגם יש להם הרבה סבלנות. יש לו הרבה רגעים טובים, אבל הם קורים אחת לכמה זמן, ומוקפים ברגעים מעייפים ומרגיזים.
המשחק לא מתסכל באותה מידה כמו Dark Souls וחבריו, אבל הוא בהחלט בנוי לשחקנים שאוהבים מידת אתגר וטקטיקה דומות. הוא יאפשר לכם לרוץ כמו לגולס, אבל רק אחרי שאתם לומדים לשרוד קצת כמו הוביט.
אבל אם אתם מרגישים שאתם מוכנים להרפתקה שתציע לכם מלא חוויות שתזכרו עוד הרבה זמן, אולי גם אתם תרצו ללכת ולצוד מפלצות אימתניות ב-Dragon's Dogma 2.
Dragon's Dogma 2 מציע סוג של תהליך גדילה טבעי שמתבטא במשחקיות ובהתמודדות שלכם עם העולם, ואני כאן כדי לספר לכם על החוויות המוקדמות שלי איתו. המשחק הביא לי שוק בהתחלה, שמאוד שונה מאיך שהמשחק ממשיך להתגלגל, אבל בואו נישאר רגע אי שם, בתחילת המשחק.
התחלה קשה
הקושי ב-Dragon's Dogma 2 מתגלה די בהתחלה. הוא מורכב משני סוגים של אתגר – הראשון מתבטא בכך שאתם פשוט רק התחלתם לשחק ואתם לא כאלה חזקים. האתגר השני הוא שהוא לא מסביר לכם בצורה טובה מה אתם צריכים לעשות. להרבה מזה אתם מתרגלים, אבל המשחק מחמיץ ככה הזדמנות לתפוס את השחקנים כבר מהרגעים הראשונים.
לדוגמה, טוטוריאלים מופיעים ונעלמים בשניה, ועכשיו לכו תחפשו אותם בתפריטים, שגם לא הכי ברורים. והמיני-מפה הקטנה שמופיעה לכם בפינה בזמן שאתם מטיילים מראה אייקונים שלא תמיד ברור למה הם מתייחסים, ומה אתם אמורים לעשות איתם, ולא באמת רשום באף מקום. כמו כן, בשלב מוקדם במשחק, נלחמתי מול ציקלופ. באמצע הקרב הוא נפל וקיבלתי התרעה לנסות לטפס עליו. ניסיתי, לא ממש הבנתי איך בדיוק, הוא קם, בעט בי, והעיף אותי לעזאזל תוך כדי שאני מאבד בבת אחת 90% מהחיים שלי. בקרבות הבאים כבר הבנתי מה לעשות, אבל החווייה הראשונית היתה מאוד כואבת.
וככה Dragon's Dogma 2 – לומדים דרך חוויות איך לא להתרוצץ כמו ברברי. רק ברגע שהפסקתי לנסות לשחק במשחק כאילו הוא איזה God of War, והתחלתי לשחק בצורה קצת יותר טקטית, התחלתי באמת להנות מהמשחק, ואז הוא נהיה באמת שואב.
כיף לטייל ביחד
מוקדם מאוד במשחק, אנחנו זוכים להכיר את הפיצ'ר האיקוני של סדרת משחקי Dragon's Dogma, ה-Pawns. בנוסף לדמות שאתם תשחקו, אתם מעצבים דמות משנה שתלווה אתכם כחלק מהקבוצה. אתם מנהלים לה את המקצוע ואת הציוד, וכל המטרה של הדמות הזו היא לשרת אתכם. זה אומר שמשלב מוקדם במשחק, אתם כבר לא תרגישו בודדים בעולם העצום של המשחק, אלא כחלק מקבוצה.
די מהר, תוכלו לגייס עוד שתי דמויות כדי להשלים לקבוצה של 4 דמויות. ככה תוכלו לבחור דמויות ממקצועות שחסרים לכם בקבוצה, או כאלה שיאפשרו לכם לשחק את הדמות שלכם בקלות. אני בחרתי לשחק דמות קשת, אז עזר לי לגייס לוחמת וקוסמת, כדי שזו תמשוך את תשומת הלב של האויבים, וזו תרפא אותי בסוף הקרב.
ה-Pawns די חכמים, אבל כמובן רחוקים מלהיות מושלמים. הם עוזרים לכם גם מחוץ לקרב – למשל למצוא את הדרך; הם מראים לכם איפה יש סולמות, תיבות, ושאר דברים, והם מדברים ללא הפסקה. לפעמים הם מדברים על הרכב המקצועות בקבוצה, לפעמים על זה שגייסתם רק Pawns נשים או גברים, ולפעמים על כמה שאתם אוהבים לאסוף דברים בדרך. אבל לפעמים הם גם קופצים לשחייה במים ומתים מיד. הכל יכול לקרות.
אז נכון, לא מדובר במשחק קו-אופ, אבל כשיש סביבכם דמויות מחשב עם AI טוב שלא סותמות את הפה, זה כמעט מרגיש כאילו אתם כן משחקים לצד דמויות אנושיות, ויוצר אווירה נהדרת.
להנות מהדרך
Dragon's Dogma 2 הוא משחק של חוויות, וזה נהיה ברור משלב מוקדם במשחק. למשל, באחת המשימות הראשונות במשחק התבקשתי למצוא מערה של גובלינים ולחסל אותם. הגעתי לשם, חיסלתי אותם, הכל הלך חלק, אבל כשיצאתי מהמערה כבר היה לילה. בדרך חזרה לעיר, נפלתי למארב של גובלינים. הקוסמת בחבורה מיהרה לכשף את הנשקים שלי ושל ה-Pawn שלי ולהרים מעגל ריפוי. ה-Pawn שלי, עמליה, מיהרה להדוף את ההתקפות של הגובלינים, ואני נשארתי מאחורה ויריתי עליהם בקשת. עם החושך של הלילה, והאורות של הלפידים של הגובלינים, של שיחים בוערים, ושל הנשקים המכושפים של חברי הקבוצה, זה יצר חווייה אפית שלגמרי הרגישה כמו קטע משר הטבעות.
אין במשחק אפשרות לעשות Fast Travel בצורה שאנחנו רגילים אליה, אבל זה מרגיש בסדר, לפחות בנקודה הזו במשחק. מנגנון ה-Fast Travel במשחק מבוסס על שירות כרכרות שיכולות לקחת אתכם לערים שונות במפה. אז פעם אחת קיבלתי משימה לקחת מכתב לעיר נידחת במפה, ולקחתי את הכרכרה לכיוון אותה העיר. כשאתם עולים על כרכרה, יש לכם אפשרות לצפות בדרך, או להרדם (במשחק, לא במציאות) ואז המשחק מדלג לנקודת היעד.
בכל מקרה, יש מצב שתותקפו באמצע הנסיעה, ואז המשחק יעיר אתכם. במקרה שלי, גריפין נחת על הכרכרה, והיא הושמדה כליל. אז אין בעיה, המשכתי קצת ברגל ונתקלתי בכרכרה אחרת, עליתי עליה, נרדמתי, והתעוררתי לגלות אוג שהרג את השוורים שגררו את הכרכרה. פה כבר הבנתי שהמשחק רוצה שאמשיך את הדרך ברגל.
למרבה המזל, העולם של Dragon's Dogma 2 מאוד יפה, אולי מהיפים שראיתי במשחקים, עם הרבה איזורים שמזמינים אתכם לחקור אותם. אז גם אם אתם הולכים ברגל ממקום למקום, אתם זוכים להנות מנוף עוצר נשימה, לצלילי הדיאלוגים הבלתי פוסקים של ה-Pawns שלכם כמובן.
יש לי עוד דרך ארוכה ב-Dragon's Dogma 2, הרבה לאן להתחזק, ומלא משימות להשלים. בינתיים, מרגיש שככל שאני משחק בו יותר, ככה כיף לי יותר. אם ההרגשה הזו תמשך, מבלי להציג קשיים מסוגים חדשים, הוא בהחלט יוכל להיות משחק פנזטיה ראוי למעריצי משחקים כגון The Elder Scrolls V: Skyrim. עד אז, אני בטוח שצפויות לי מלא הפתעות וחוויות מלהיבות.
רשת iDigital חתמה עם Apple העולמית על שיתוף פעולה עמוק יותר, ובהשקעה של 7 מילון דולר מקדמת את חוויית השירות שלה (בסניף רמת אביב כרגע) לחוויה הכי קרובה ל-Apple Store הבינלאומית. הלכנו לראות במה מדובר.
iDigital מציבה את הלקוח במקום הראשון
הפורמט הקמעונאי APP (Apple Premium Partner) בעצם מגדיר את עיצוב החנות כך שחווית הלקוח היא בראש סדר העדיפויות. באופן סימבולי, החנות ברמת אביב תהייה הראשונה מבין סדרת חנויות שישודרגו או ייפתחו בהתאם לפורמט.
החנות תוכננה ועוצבה על ידי Apple ואף הוטסו רהיטים ייחודיים במיוחד כדי לספק את חווית הלקוח שכוללת איזורי התנסות במכשירים, הדרכות מלאות על הפיצ'רים של המכשירים בכדי לעזור ללקוח למצות את הפוטנציאל של המוצר, מגוון רחב מאוד של מוצרים משלימים בשונה משאר חנויות הרשת שכוללים לדבריהם רק 15% מסך מוצרי ההשלמה.
חווינו הדגמה של iPad ושל MacBook אשר הוקרנו על מסך מאחורי ה-Expert ובהם הוסברנו לנו פיצ'רים כגון "מרכז הבמה" שפועל בכל אפליקציות הוידאו ומאפשר מעקב אחר הדמות במידה והוא זז (כמו צלם שזז אחרי הדובר שנע לאורך הבמה), ופיצ'ר חביב של ה-Reactions שמשלב AR תוך כדי שיחה כך שניתן על ידי מחווה של לב עם הידיים לשלוח לבבות או סימון "וי" עם האצבעות ולומר מזל טוב ולקבל אנימצייה של יום הולדת וכו'.
מטרת ההדגמות שנכחנו בהן היא לחשוף אותנו לחוויית הקונים ולהראות לנו איך ניתן למצות את הפוטנציאל של המכשירים ואיך לשפר את הפרודקטיביות תוך כדי השימוש בהם. אותן אינטראקציות והסברים עם ה-Experts יהיו בפינות ישיבה יעודיות בכדי לגרום ללקוח חוויה נוחה ולא לחוצה.
תיקון כחלק מהחוויה
בתוך הסניף ובפעם הראשונה, הסניף יכלול מעבדת תיקונים אשר מבטיחה (בכפוף למלאי) תיקון של עד 48 שעות, אלא שבעל פה נאמר כי רוב התיקונים יהיו ברמת של כמה שעות, כלומר לכו לשחק במכשירים בחנות או לשתות קפה בחנות ליד והמכשיר שלכם יהיה מוכן. במידה וזהו באמת תיקון הדורש את מלוא 48 השעות, בעצם חתימת ההסכם לקידום פורמט ה-APP, החנות מתחייבת לעמוד בסטנדרטים של Apple בכל הנוגע לתיקון המכשירים והאופן בו הם יתוקנו.
המעבדו הזו מצטרפת למעבדה בפתח תקווה ובעצם תהווה מעבדה שנייה בארץ, כדי להקל על הלקוח. רק חבל ש"המהפכה" הזו לא מתבצעת באופן רוחבי בכל חנויות הרשת אלא טיפין-טיפין, כך שעד הסוף הרבעון הראשון של 2025 יתווספו רק עוד שתי חנויות לפורמט וגם הן ייפתחו רק במרכז – גלילות ודיזינגוף.
אז מה בחבילה?
iDigital מכוונת לשנות את קונספט המכירה והשירות כדי לספק לצרכן הישראלית תחושה של חו"ל וחוויית After Sale משודרגת. מה זה אומר בגדול? סניף אחד כרגע במרכז, אליו יצטרפו עוד שניים אשר ויספקו שירותי תיקון והדרכות יד ביד למכשירים כדי שהלקוח יבין לעומק מה הוא מסוגל להפיק מהמכשיר. בנוסף לכך ובשבוע הראשון של ההשקה, יגיעו יוצרי תוכן שילמדו את הבאים לחנות את הסודות שלהם ליצירת התוכן, כל אחד בתחומו.
