הנסיכה פיץ' נהנית מאור הזרקורים במשחק חמוד מאוד שמתאים בעיקר לקהל צעיר תודות לגיימפליי נגיש ופרזנטציה קסומה. אך למרות זאת, המשחק לא חף מתסכולים.


הנסיכה פיץ', הגברת הראשונה של נינטנדו, מוכנה לשוב למרכז הבמה, לעמוד באור הזרקורים, ולככב במשחק חדש משלה מאז… (בודק ויקיפדיה) 2005?! אתם רוצים לומר לי ש20 שנה לא היה משחק רק של פיץ'?! טוב נו, מוטב מאוחר מאשר אף פעם, אני מניח…

אז איך Princess Peach: Showtime, המשחק הראשון בכיכובה של הנסיכה פיץ' מזה 20 שנה? בקצרה – חמוד מאוד, די קל, וקצת מתסכל בדרכים שלא ציפינו להן.

כל העולם במה

אם לא הבנתם את זה ממשחקי המילים המטופשים בתחילת הביקורת הזו (או מהטריילרים, או מהשם של המשחק), Princess Peach: Showtime מתרחש בתיאטרון, קצת כמו Super Mario Bros. 3. רק שהפעם הדמויות לא משחקות בהצגה, אלא התיאטרון כולו בסכנה ממכשפה מרשעת בשם גרייפ (Grape).

הנסיכה שלנו צריכה לעזור לשחרר את צוות התיאטרון ולהביס את המכשפה והמשרתים החמוצים שלה (The Sour Bunch) לגמרי לבדה, בלי עזרה של השרברב המשופם או האח הלא-יוצלח שלו (אתם תחליטו מי זה מי).

והאמת, שזהו בערך מבחינת סיפור. כמו הרבה משחקי מריו, הסיפור הוא יותר כמו מסגרת בשביל השלבים השונים שנשחק ולא העניין המרכזי, אפילו במשחק שרובו מתרחש על במת התיאטרון. זה סיפור מסגרת חמוד שבעצם נותן תירוץ מצויין לנסיכה פיץ' לקחת על עצמה תפקידים רבים ושונים ובכך להציע מגוון רחב של גיימפליי ואתגרים.

אני לא אומר שהסיפור לא חשוב, אבל אני גם קצת כן… הוא מכתיב את האווירה ומניע את השחקן להמשיך לטפס בקומות התיאטרון, אבל גם אם תחליטו לא לקרוא את כל הדיאלוגים בין הדמויות (ולא, אי אפשר לדלג עליהם) לא תפספסו יותר מדי ותהנו מהמשחק לא פחות. אני באופן אישי איבדתי עניין בסיפור מהר מאוד, והמשכתי לשחק רק בגלל הגיימפליי המגוון והשלבים המקסימים.

משחק תפקידים

הנסיכה פיץ' היא אמנם נסיכה, אבל היא יכולה להיות עוד כל כך הרבה דברים אחרים. כל מסך מלהק את פיץ' בתפקיד אחר עם תלבושת אחרת: לפעמים היא סייפת, לפעמים בלשית, לפעמים נינג'ה ועוד. כל תפקיד כזה מגיע עם יכולות משלו. למשל, נינג'ה פיץ' יכולה להתגנב מאחורי אויבים או לקפוץ בין קירות, בלשית פיץ' יכולה למצוא רמזים וסודות, וסייפת פיץ' יכולה… להרביץ לדברים עם חרב.

הגיוון הזה הוא החוזק המרכזי של Princess Peach: Showtime. כל תפקיד מביא איתו אתגרים חדשים ואפילו משחקונים משלו, והם מרגישים שונים מספיק בשביל להפתיע ולשעשע כל פעם מחדש.

הבעיה היחידה שיכולה להיות לכם עם כל האתגרים והמשחקונים האלה היא שהם פשוט… קלים. מדובר במשחק קל; אפילו מאוד קל. הנסיכה פיץ' היא לא מריו. זה אולי נשמע כמו דבר מובן מאליו, אבל חשוב להבין שמשחק בכיכובה של פיץ' לא יהיה דומה לכזה בכיכובו של מריו. אל תצפו למשחק פלטפורמר שהולך ונהיה מורכב יותר משלב לשלב, שדורש קואורדינציה והתמדה כדי לסיים את החלקים הכי קשים שלו. Princess Peach: Showtime הוא משחק לילדים, ואני לא אומר את זה כעלבון או משהו כזה – זהו משחק יחסית קז'ואלי שמתאים לשחקנים צעירים.

חוץ מקפיצה, כל הפעולות שפיץ' יכולה לעשות ממופות לכפתור אחד, ומה שהכפתור הזה עושה משתנה בהתאם לתלבושת שתקבלו באותו שלב. זה אומר שכל בעיה או אתגר שתיתקלו בו בדרך כלל יפתרו על ידי לחיצה על אותו כפתור. אין פה באמת יותר מידי מחשבה, אבל המטרה של המשחק היא פחות לגרום לכם לחשוב, ויותר לגרום לכם להיות מוקסמים.

מחזה קסום

“קסום" היא באמת המילה הכי טובה לתאר את Princess Peach: Showtime. הכל במשחק הזה נוטף קסם וחמידות, מהדמויות שמלוות אתכם ועד לאנימציות החלקות של פיץ' (האהובות עלי הן של מחליקת קרח פיץ', שפשוט זזה וקופצת בחינניות יתרה).

בעוד שפיץ' עצמה נעה בחן, אי אפשר לומר את אותו הדבר על קונסולת הסוויץ' המזדקנת. לא הייתם מצפים שמשחק שנראה כמו סרט מצוייר (אם כי בתלת מימד) יכביד ויקשה על קונסולת הסוויץ' הוותיקה, אבל חוויתי לא מעט צניחות פריימים, בעיקר בזמן cutscenes בסוף כל שלב. מכיוון שהגיימפליי עצמו זז חלק, הנפילות האלה לא מאוד מפריעות, אבל הן בהחלט מורגשות.

התפאורה של כל שלב שונה לחלוטין משל קודמיו, ושולחת אותנו כל פעם למקום חדש, בין אם זו עיירה מאובקת, טירה מכושפת, או אפילו סט של תוכנית בישול. לא הייתי קורא לסביבות האלה מרשימות במיוחד, אבל הן עושות את העבודה. שלבי הנינג'יטסו זוכים פה בציון לשבח, בעיקר בגלל היצירתיות הויזואלית שלהם. לדוגמה, כשנינג'ה פיץ' מתגנבת דרך דשא גבוה, היא מחזיקה לוח קרטון עם ציור של דשא כדי לתעתע בשומרים הלא-מאוד-חכמים.

כפי שהזכרתי קודם, פיץ' לובשת לא מעט תלבושות שונות במהלך ההרפתקה שלה, אבל אם אלה לא מספיקות לכם תוכלו להשיג עוד שמלות בשלל צבעים ותבניות. הן לא באמת מוסיפות שום דבר לחוויה, אבל היי – פיץ' נראית נהדר בכל אחת ואחת מהן, אז יהיה לכם קשה להתנגד לדחף להרחיב את המלתחה שלה.

ההצגה חייבת להימשך

אבל אם במקרה לא תמצאו את אחת השמלות של פיץ' במהלך שלב, ותרצו לחזור כדי לאסוף אותה או את אחד הניצוצות (ה-collectibles של המשחק) שפספסתם במהלך הריצה הראשונה, תגלו שאתם חייבים לשחק את השלב כולו מההתחלה עד הסוף. השלבים די קצרים וקלים אז זה לא היה כל כך נורא לו רק הייתם יכולים לדלג על הסרטונים או הדיבורים שמלווים אותם – אבל לא… תהיו חייבים לצפות בהכל כל פעם מחדש, וזה לא רק משעמם, זה גם די מתסכל.

המשחק מאוד לא ידידותי לאלה שרוצים לאסוף הכל ולגלות כל סוד, בטח בהתחשב בקהל היעד שלו, שאולי לא הכי מתורגל ועלול להזדקק לכמה ניסיונות כדי לצלוח כל משחקון ללא טעויות ולהשיג את כל הניצוצות החבויים בכל שלב.

אבל למרות זאת, Princess Peach: Showtime הוא משחק מאוד, מאוד חמוד ואין לי ספק בכלל שחובבי מריו, בעיקר הצעירים מביניהם, יהנו לגלות את כל מה שיש לו להציע. הגיימפליי הפשוט והנגיש, לצד הנראות משובבת הנפש יתפסו ויחבקו חזק את הילד הפנימי שלכם, וכמו עם כל דבר שקשור לילדים, גם כאן צריך קצת-הרבה סבלנות.

מפתחת: Good-Feel

מפיצה: Nintendo

תאריך יציאה: 22 במרץ 2024

ז'אנר: אקשן, הרפתקה

זמין על: Switch

בוקר על: Switch

עותק הביקורת של Princess Peach: Showtime סופק על ידי נינטנדו ישראל.