Jump Force הוא משחק מהיר ועצבני עם אפקטים מרהיבים, פסקול אפי אך גם זמני טעינה ארוכים בהם פשוט תבהו במסך ותמתינו לאקשן.
כבר שנים חיכיתי למשחק שמאחד בין הרבה מגיבורי האנימה והמאנגה האהובים עליי וכשיצאה ההכרזה על Jump Force בכנס E3 האחרון ממש שמחתי. עד היציאה, BANDAI NAMCO דאגו לשמור את העניין על אש קטנה ופעם בכמה זמן הוציאו טריילר חדש שמציג דמות או פרט עלילה נוסף. לצערי, לא התכוננתי לאפשרות שהמשחק יהיה… מאכזב.
אזרח מן המניין או גיבור בתחפושת?
הסיפור זורק אתכם ללב Times Square בעיר ניו יורק, באמצע קרב אפי בין סון גוקו לפריזה. אתם משחקים עובר אורח אשר נפגע מקרן המוות שמפספסת את סון גוקו. למזלכם, טראנקס מהעתיד לא מאבד את העשתונות ואומר לכם שעל מנת שיוכל להחזיר אתכם לחיים עליכם לקום כגיבורים, ובלי לחכות לתשובה הוא משתיל בכם קוביה מסתורית בעזרתו של רובוט קטן וחמוד שנקרא Navigator.
לאחר שאתם חוזרים לחיים עליכם לעצב לעצמכם דמות, שם תגלו אפשרויות עיצוב אינסופיות. מגוון רחב של סגנונות שיער, עיניים, תווי פנים, קעקועים וצלקות למיניהן בשלל צבעים עומד לרשותכם. אפילו תוכלו ליצור שתי עיניים שונות לחלוטין, וכן ניתן לבחור את נימת הקול שתרצו עבור הדמות שלכם וכמובן את שמה.
ניתן לשמור עד 6 דמויות שונות ולבחור עם מי לשחק בכל פעם שאתם מתחילים את המשחק – דבר נחמד שמאפשר הרבה גיוון ובמידה ובחרתם לשחק אונליין – אפשרות להשוויץ ביצירתיות שלכם. בשלב הזה, אין לכם אפשרות לבחור ביגוד, וזה קצת חבל כי אתם נראים כאילו עזבתם את הבית עם הפיג'מה.
את הדמות שלכם תוכלו לצוות לאחד משלושת מנהיגי הצוותים: גוקו, לופי ונארוטו. בכל צוות שתבחרו, תקבלו מתקפות דגל של חלק מהדמויות בקבוצה שישוייכו לדמות שלכם באופן אוטומטי. את שאר המתקפות תוכלו לקנות בהמשך, אז הבחירה הזו בעיקר משפיעה על הדמויות שאיתן תבלו במהלך הסיפור.
באופן אישי, בחרתי בצוות בטא עם לופי כמנהיג, וקיבלתי מתקפות שכיף להשתמש בהן – הטון הרגוע שבחרתי לדמות שלי לא הוריד כהוא זה מההתרגשות והעוצמה שחשתי כשפגעתי באויב עם Red Hawk.
קוביות מסתוריות ותוכניות מרושעות
הקוביה שהחזירה אתכם לחיים נקראת קוביית אומברס (Umbras Cube). כמו שהיא נתנה כוחות על לאזרח מן השורה – היא יכולה גם לחזק ולהשחית דמויות מעולמות ה-Jump, ובמהלך הסיפור תילחמו לצד הגיבורים הן נגד נבלים מוכרים והן כנגד דמויות טובות שהושחתו על ידי הקוביות. המשחק סובב סביב הקוביות הללו, מה שמוביל אותנו למטה הארגון Jump Force שנקרא Umbras Base.
במטה תפגשו את מנהל הארגון, גלובר (Glover) שיסביר לכם שהעולם האמיתי ועולמות ה-Jump איכשהו השתלבו, ועליכם לעזור לתקן את המצב ולהחזיר את הקוביות המושחתות לבסיס. גלובר הוא דמות חדשה וחוץ מניהול הארגון הוא גם משמש כסוג של מורה רוחני של הדמויות.
המטה מהווה את הלובי במשחק, ומזכיר קצת את העולם של Xenoverse. תוכלו לראות שם דוכנים של קרבות אונליין ואופליין, משימות, חנויות לקניית חפצים ומתקפות ועוד. מעבר לזה תוכלו לקפוץ, לעשות מחוות, לזרוק טקסטים מובנים לאוויר הלובי ומסיבה כלשהי תאלצו לטרוח ולהדליק את המפה כל פעם שתפעילו את המשחק.
Jump Force מציג לנו גם שני נבלים מקוריים חדשים בשם קין (Kane) וגלנה (Galena), אשר עובדים מאחורי הקלעים ומפזרים קוביות מושחתות במטרה להשמיד את העולם הקיים ולהקים אחד חדש וטוב יותר, בלי אמונות טפלות כמו "תקווה" ו"צדק".
הנבלים והעלילה הם קלישאות, ולכן הסיפור לא הצליח לתפוס את תשומת הלב שלי. גם המשימות הקשורות בסיפור לעיתים הרגישו די מיותרות וחזרו על עצמן. זו כנראה תוצאה של שילוב בין כל כך הרבה עולמות, אבל יש לי הרגשה שיכלו לעשות משהו שישאב אותי יותר ויגרום לי לרצות לדעת את הסוף.
אנגארד!
רוב הקרבות הם בפורמט של 3 על 3, כאשר במשימות הקשורות לעלילה, אחת הדמויות תמיד תהיה הדמות שלכם. לרוב דיאלוג הפתיחה בקרבות די בנאלי, אבל במקרים מסויימים תבחינו בניואנסים של דמויות דוגמת היריבות רבת השנים של וג'יטה וגוקו ואזכור לקרב האחד והיחיד שהיה בין לופי לזורו ב-Whiskey Peak, ממש בתחילת המסע לקו הגדול.
כאשר הקרב מתחיל, כדאי שלא תנמנמו כי זה יכול לעלות לכם בחלק רחב ממד החיים שלכם. הקרבות מהירים, מלאי אקשן וחסרי מעצורים. בנקודה הזו אין ספק שהושקע רוב המאמץ של היוצרים – התנועות, היכולות והמתקפות הייחודיות לכל דמות נותנות הרגשה מעולה ומרגישים את המתח בכל נקודה. לא פעם ולא פעמיים הייתי על פס צר של חיים רק כדי לתת קאמבק מטורף ולהפוך את היוצרות.
התנועה הבסיסית משותפת לכל הדמויות, כך שברגע שאתם שולטים בזה, תוכלו לשחק עם כל דמות כמעט בלי הפרעה. המכות הבסיסיות כוללות מכות מהירות ומכות כבדות. המכות הללו נחסמות בקלות על ידי כפתור ההגנה, ובשביל לשבור את המגן תצטרכו לתזמן נכון את ההתקפות שוברות ההגנה שיתנו לכם אפשרות לנטרל את ההגנה ולהתחיל קומבו משלכם. אפשרות אחרת היא ללחוץ על בעוד כפתור הזריקה שיתפוס את היריב ו…יזרוק אותו לאלף עזאזל.
כל שלוש הדמויות חולקות מד חיים אחד, כמו גם את מדי התנועה, היכולת וההתעוררות. מד התנועה מאפשר לכם לנוע במהירות לעבר האויב או להתחמק מיריב שתפס אתכם בקומבו אכזרי; מד היכולת הוא המפתח לשימוש במתקפות המיוחדות של הדמויות; מד ההתעוררות מתמלא תוך כדי קרב ובעיקר אם אתם אלו שחוטפים חזק, ומאפשר לכם להשתמש ביכולת האולטימטיבית של הדמויות.
המדים הללו ושימוש בכל אחד מהם מוסיפים עומק למערכת הקרב, ומד ההתעוררות מוביל למהפכים מפתיעים, כמו שהייתם מצפים לראות בקרבות מהסדרות עצמן.
במהלך הקרבות אתם תראו שלל אדיר של מתקפות, שאת רובן כבר תוכלו לקנות בשלב מוקדם של המשחק. תוכלו ללכת למצב אימונים בו תוכלו לבדוק את היכולות שלכם ולהתאמן על תזמונים נכונים ושימוש נכון ברכשים החדשים שלכם ולבחור את הסגנון שהכי מתאים לכם.
אלמנט הסיוע בקרב הוא רכיב מעניין וחשוב. כפתור הסיוע עובד בשתי דרכים – לחיצה קצרה מחליפה את הדמות הנוכחית בדמות הבאה בתור שנכנסת לזירה ומגיעה מאוד קרוב לאויב, מה שיכול להוביל לקומבואים יפים. אם לוחצים לחיצה ארוכה על כפתור הסיוע, הדמות הבאה בתור פשוט תיכנס, תעשה התקפה מיוחדת ותצא החוצה.
דרך נוספת למתקפת סיוע היא לחיצה על כפתור ההתעוררות תוך כדי קומבו רגיל. חברי הקבוצה יצטרפו אליכם לקומבו משותף ומגניב. יש משהו מספק בלראות את שיתוף הפעולה חוצה העולמות הזה.
בחרת משימה? עכשיו תמתין
אחת הבעיות היותר גדולות של Jump Force היא מסכי הטעינה. בבחירת משימה מקדמת עלילה, נכנסים למסך טעינה, שזה הגיוני בסך הכל. אחרי הטעינה מופיעה הסצנה הרלוונטית לאותה משימה. אבל בעוד שההייפ לקראת הקרב מצטבר (לדוגמה לופי פוגש את שחור הזקן – Blackbeard) אתם מקבלים מסך טעינה נוסף, ולא מהסוג הנחמד שלוקח שתי שניות וחצי כמו שהיה לדוגמה ב-Xenoverse. לאורך העלילה עליכם להשתתף בהמון משימות כאלה, ולצידם המוני מסכי טעינה. מרוב מסכי טעינה, לעיתים מצאתי את עצמי פשוט מפסיק עם המשחק והולך לעשות דברים אחרים עד שמד העצבים שלי יירגע.
מסך בחירת הדמויות במשימות גם היה איטי – כאשר נפתח הרוסטר לבחירת הדמויות שישתתפו בקרב, לקח יותר מדי זמן לכל דמות להיטען כך שתוכלו לראות אותה בצורה מלאה. זה לא אקוטי, אבל זה מוריד מהחוויה הכללית.
אפקטים ברמה אפית ודיבוב חצי קלאץ'
בקרבות הויזואליות ממש יוצאת מן הכלל – האפקטים החזותיים מרהיבים ומדוייקים ויורדים עד לפרט הכי קטן. תוכלו אפילו להבחין כי הבגדים של הדמויות מתאבקים ונקרעים ושהדמויות עצמן מקבלות חבלות, מה שמוסיף אותנטיות למשחק. המתקפות המיוחדות ויכולות האולטימייט נראות נהדר ומלוות באפקטים הקוליים המתאימים. בנוסף, תוכלו לזהות שם ניואנסים נוספים של דמויות, כגון העובדה שסאנג'י מפריח לבבות במקום לבעוט כאשר הוא מתמודד מול דמות נשית ושגון מתעלף ולא ניתן יותר לשימוש אחרי שהוא משתמש ביכולת האולטימייט שלו.
אבל לא כל פרט במשחק נראה טוב כמו הקרבות – אנימציית ההליכה בלובי לוקה בחסר ולא אסטתית – בלשון המעטה. באמת, הדמות נראית כאילו היא רצה תוך כדי התקף אפילפסיה. בנוסף, חלק מהסצינות במשחק אינן מדובבות ובהן רואים את הדמויות עומדות כמו גלמים עם תיבת טקסט מתחלף בתחתית המסך. זו הדרך לאבד אינטרקציה שיכלה להיות מאוד מעניינת ומשעשעת לו היינו שומעים גם את האינטונציה של הדיבור (בעיקר צעקות קולניות), למרות היעדר ההבעות וזה עדיין יותר טוב מסצנה חצי מדובבת.
אין כמו אסופה מדוייקת של צלילים כדי להכניס אתכם לאווירה. המוסיקה בלובי משרה אווירה נינוחה, הקלילה ובטוחה, בעוד שבקרבות וסצנות מפתח תיתקלו בנימה האפית שהמוסיקה מכתיבה. הליווי המוסיקלי נותן לכם את התחושה שאתם חלק ממשהו גדול מכם, אבל עדיין משמעותיים.
דיבוב הדמויות נעשה באופן נאמן למקור והינו בשפה היפנית בלבד (עם כתוביות באנגלית כמובן), הן בסצנות והן במהלך הקרבות. בשביל אוהב אנימה כמוני הסידור הזה די מעולה, כי לרוב הדיבוב לאנגלית מוריד מאוד מאופי הדמות המדובבת. הקולות שהגיבורים והנבלים משמיעים במהלך קומבואים רגילים נותנים את הרושם שאתם צופים בסדרה עצמה, כל שכן כשהם מפעילים את המתקפות המיוחדות שלהם ולרוב צועקים בקולי קולות. זה חלק מהכיף בעולמות ה-Jump, כמעט תמיד צועקים שם.
לעומת זאת, באנימציית הדיבור ישנה מין נוקשות לא מוסברת ולא מאוד נעימה לעין, וכן חסרות הבעות הפנים שכל כך מאפיינות דמויות אנימה. זה נראה כאילו המעבר לעולם האמיתי השאיר עליהם חותם חזק מדי.
בסצנות המדובבות בהן מופיעים יאגאמי לייט וריוק הוחלט שלא לדובב את ריוק, כך ששומעים דו שיח בין השניים אבל ריוק עונה בצורת טקסט על המסך ותו לא. בדקתי וזה לא באג – לא רשום אפילו שחקן קול לדמות, מסיבה שנשגבת מבינתי. מה שכן, מסתבר שהדמות שלנו יכולה לראות את ריוק גם בלי לגעת במחברת המוות. אולי העובדה שהדמות שלנו הייתה מתה לולא הקוביה מסבירה את זה – הדמות שלנו בעצם נמצאת בלימבו שבין חיים למוות ולכן מסוגלת לראות שיניגאמי.
נוסעים נכבדים, רכבת ההייפ עזבה את התחנה
Jump Force הוא משחק מכות כיפי בסך הכל, גם אם לא הכי מתוחכם וממולח. הוא לא ענה על הציפיות שלי ממנו ולדעתי עוד טיפה מחשבה במהלך הפיתוח, גם אם הוא היה יוצא מאוחר יותר בעקבות כך, הייתה תורמת להנאה הכללית מהמשחק ומזניקה את הערך שלו בעיני. אמנם נהניתי לשחק עם כל מיני דמויות, כאלה שאני מכיר וכאלה שלא, והסיפור היה קוהרנטי ביחס למשחק שמשלב 16 עולמות (כולל העולם האמיתי), אבל מכל השאר, נהניתי קצת פחות.
למשחק צפויה לצאת הרחבה עם תשע דמויות נוספות בעתיד, אבל ללא שיפור משמעותי אני ממש לא בטוח שאטרח לשחק בה.
תודה רבה לאינג׳ויסטיק חיפה על עותק הביקורת.
