לפני זמן קצר יחסית קיבלנו את המשחק South Park: The Stick of Truth. המשחק היה RPG קליל, דומה במשחקיות למשחקי Paper Mario האהובים, אלא שהוסיפו להם את ההומור המוקצן והמצוין של סאות' פארק. שלוש שנים וחצי לאחר מכן, והנה אנחנו עם משחק ההמשך.
אם במשחק הקודם הילדים שיחקו בשר הטבעות, הפעם הם משחקים בסופר גיבורים, וכל זה נשמע סופר פנטסטי. אך האם המשחק מצליח להצחיק, לבדר, ולגרום להנאה ממשחקיות? יותר מזה, האם המשחק מצליח להביא את מה שאהבנו במשחק הקודם תוך שיפור ושיפוץ הדברים שהפחות אהבנו? בקצרה: בהחלט! באורכה, הנה הביקורת:
המשחק מתחיל איפה שהקודם נגמר – הילדים משחקים ב"מקל האמת", ואתם בתור הילד החדש מנהלים את המערכה. אלא שקרטמן במהרה מחליף למשחק אחר לחלוטין, אתם מאבדים את מעמדכם הגבוה, וכדי להישאר רלוונטים אתם מצטרפים ל"קון וחברים", קבוצת גיבורי העל של קרטמן.
במהרה מתנהל קרב בין החבורה של קרטמן לחבורה מתחרה של גיבורי על, "חברי החופש", על חתול אחד ששווה מאה דולרים. כל זה כדי לבנות זכיינות גיבורי על מוצלחת שתגרוף מיליונים. אלא שבסיפור הזה מעורבים במהרה קונספירציות עירוניות, משפחות פשע, גזענות, נינג'ות, אלים לאבקראפטיים ונוכל על שכולם מכירים.
איזה זיכיון ינצח? מה תוציאו הפעם מהתחת כדי להציל את היום? והאם ההורים שלכם ישלימו? כל זאת ועוד הרבה כלול בסיפור המשחק שבקלות משתווה לעונה שלמה של סדרת הטלוויזיה.
עם כמה שאני אוהב את סאות'פארק בתור סדרה ובתור משחק מחשב, העלילה הרגישה לי טיפה מפוזרת מידי. בהחלט משעשעת, אך לא חפה מכשלים. למשחק הקודם הייתה עלילה מפוקסת, בעלת סיידקווסטים מרחיקי לכת, אך עם אותה מטרה מול העיניים כל הזמן: מקל האמת. פה חלק מנקודות העלילה מרגישות מנותקות מהעלילה והמון זמן מסך מוקדש לדמות שהיא בסך הכל די משנית, בין אם בסדרה ובין אם בעלילת המשחק.
בנוסף אני חייב להגיד שהמשחק מרגיש ארוך יותר ממה שהוא צריך להיות. אולי זה קשור בעלילה המפוזרת, אבל המשחק מסתיים הרבה אחרי מה שנראה כמו נקודת עצירה טובה. יש שלושה קרבות קליימטים לפני הסוף עצמו. יוצרי הסדרה, טריי פארקר ומאט סטון, מתמחים בסיפורים קצרים, וסיפור ארוך שמתאים לעונה, או משחק בן 20 שעות, מרגיש לא במקום. הרי עלילות סאות' פארק הן כאלו שמתאימות לפרק, טרילוגיה, או סרט. חלק גדול מהמערכה האחרונה של המשחק היה יכול להתאים לתוכן post-game, אבל במקום זה מרגיש כאילו העלילה נמרחת.
למרות העלילה הטיפה מבולגנת, העיר נראית טוב מתמיד. העיר גדלה עוד יותר – התווספו אליה עוד תושבים וניווט בעיר הוא יותר מרשים. בכל המשחק לא יוצאים מהעיר, ועדיין עולם המשחק רחב ובעל פינות לחקור ופאזלים לפתור. כמו כן, פאזלים סביבתיים הפכו להרבה יותר אינטואיטיבים. מעכשיו השליטה והפאזלים יותר אינטואיטיביים, וזה מעולה.
באופן כללי כל הממשק השתפר מאוד מהקודם. יותר נוח להחליף בין דמויות, לעצב את הדמות שלכם, להסתכל בקונסטגרם (לא שגיאת כתיב). הממשק לא רק מתפקד יותר טוב – הוא גם נראה יותר טוב. אם כי יש בעיה אחת קטנה: הכיתוב קטן מהרצוי, מה שעלול להפוך קריאת סטטוסים או אפקטים מיוחדים של חפצים לקשה ללא סיבה טובה.
לפני שנדבר על הקרב עצמו, נדבר על דמות השחקן, הילד החדש. אני מאוד אוהב את אפשרויות העיצוב השונות של הדמות. אני לא מדבר רק על איך שהדמות נראית (אף על פי שזה נהדר שמראה הדמות לא משפיע על המשחק עצמו, דבר שהמשחק הקודם כן עשה), ואני לא מדבר על בדיחת הפוליטיקלי קורקט שמאפשרת לשחקן לבחור גזע, לאום, זהות מגדרית, דת ואף קריפטונייט. אני מדבר על עיצוב החלקים הקריטיים למערכת הקרב.
ראשית, המשחק לא כולא את השחקן למקצוע אחד כל המשחק. למעשה אפשר לשנות את המקצוע בכל רגע נתון. עם זאת, העניינים מתחילים להיות מעניינים ברגע שמקבלים יותר ממקצוע אחד, שכן לאחר זאת אפשר לשלב מהלכים שונים ממקצועות שונים ובכך ליצור את הדמות עם סגנון הקרב היחודי שלה. מה שמתאים לכם.
פיצ'ר חדש במשחק הזה הוא בנייה של חפצים. החל משיקויי ריפוי ועד לארטיפקטים מיוחדים שמעלים את כמות החיים, התמחות בסוגי מהלכים, הכוח הכללי של הצוות, ודברים נוספים אחרים. לשחקן ניתן חופש כמעט מוחלט על הדמות שלו במהלך רוב המשחק, ואני ממש אהבתי זאת.
כעת לפיל שבחדר – הקרבות עצמם. המשחק עצמו עדיין משתייך לז'אנר ה-RPG מבוסס התורות, אך הפעם הוסיפו לקרבות את המרחב הגיאוגרפי. במהלך כל תור השחקן יזיז את הדמות עליה הוא שולט, יבחר באחד משלושת המהלכים שלו, כאשר לכל מהלך יש איזור השפעה שונה, ויפעיל אותו באיזור המתאים. מלבד נזק רגיל יש גם נזק אלמנטלי (דימום, קור, שריפה ועוד), שינוי מיקום היריב לטובתכם או דחיפתו אל תוך אויב אחר, זימונים, חפצים, ואף מתקפה אולטימאטיבית יחודית לכל מקצוע.
הילד החדש לא נלחם לבד, אלא נעזר בחבריו לשכונה. הפעם העזרה אינה מוגבלת לאדם אחד, ומאפשרת לצרף לקבוצה עד שלושה ילדי סאות' פארק נוספים. כל דמות באה עם היכולות שלה, סגנון הקרב הספציפי שלה והמתקפה האולטימאטיבית שלה. עם קבוצה של 4 דמויות, 3 מהן נבחרות מתוך 12 והרביעית מעוצבת על ידי השחקן, ישנן אינסוף קומבינציות שונות שהשחקן יוכל להשתמש בהן. אין אסטרטגיה אולטימטיבית, יש 50 כאלה. על השחקן לבחור את מה שמתאים לו, והמשחק נותן לו החופש לעשות זאת.
אך המשחק אינו חף מבעיות, אם כי רובן הן טכניות. אני מאוד אוהב את האנימציות במהלך הקרב, אך פעמים רבות מידי נתקלתי באנימציה שפשוט לא נכנסה לפעולה. דמות הגיבה לא איך שהיא הייתה אמורה, במקום לזוז בעזרת אנימציה, דמויות ריחפו ממקום למקום כאילו זה מצגת פאוור פוינט, ואף קרה לי שדמות מתה, אך היא עדיין נשארה עומדת, מה שממש הפריע לתכנון הקרב. בהתחשב בגרפיקה הפשוטה של המשחק, הייתי מצפה לקצת יותר בדיקות בנושא זה.
אז אם אתם מחפשים עוד סאות' פארק בחייכם, קנו את המשחק הזה. אם אתם מעוניינים בכניסה קלילה אל ז'אנר ה-RPG מבוסס התורות, המשחק הזה מומלץ בהחלט. בתור המשך, הוא יותר מעושה את העבודה ובתור משחק הוא מהנה בהחלט, גם אם פה ושם יש פאשלה, או שהמשחק מרגיש טיפה ארוך.
