נינטנדו משיקה את ה-Game-Key Cards, אפשרות חדשה למשחקים פיזיים עבור ה-Nintendo Switch 2, שאינם מכילים את נתוני המשחק המלאים ובמקום זאת משמשים כמפתח להורדת המשחק לקונסולת הסוויץ' 2. נינטנדו הציגה את כרטיסי המפתח כחלק מהאסטרטגיה שלה לקונסולת ה-Switch 2, שתושק ב-5 ביוני 2025, והרעיון מאחורי הכרטיסים האלה נובע מהצורך להתמודד עם מגבלות אחסון פיזי של משחקים מודרניים, שגודלם עשוי לעלות על קיבולת הכרטיסים הפיזיים הרגילים של ה-Switch 2, המוגבלים ל-64 גיגה-בייט.
לדברי נשיא נינטנדו אמריקה, דאג באוזר (Doug Bowser), כרטיסי המפתח מאפשרים למפרסמים להמשיך ולמכור עותקים פיזיים בחנויות קמעונאיות גם עבור משחקים גדולים מדי להתאים לכרטיס רגיל, תוך שמירה על חוויית קנייה מסורתית.
אולי כדאי להבהיר – כרטיס מפתח נראה כמו כרטיס משחק רגיל ומוכנס לאותו חריץ בקונסולה, אבל במקום להכיל את המשחק עצמו, הוא מפעיל הורדה דיגיטלית מהשרתים של נינטנדו. לאחר ההורדה, הכרטיס חייב להישאר מוכנס בקונסולה כדי לשחק, בדומה לדרך שבה משחקים פיזיים עובדים כיום. יש צורך בחיבור אינטרנט חד-פעמי להורדה הראשונית ובדיקה ראשונית, אך לאחר מכן אפשר לשחק במצב לא מקוון כל עוד הכרטיס נמצא במכשיר.
בניגוד לשיטת ה"קוד בקופסה" שראינו בקונסולת ה-Switch המקורית, שבה היינו רוכשים קופסה ובתוכה קוד דיגיטלי חד-פעמי הקשור לחשבון, כרטיסי המפתח מציעים חוויה קרובה יותר למשחק פיזי. טטסויה ססאקי (Tetsuya Sasaki),מנהל כללי של מחלקת פיתוח הטכנולוגיה של נינטנדו, הדגיש ש"הכרטיסים יפעלו על כל מערכת שבתוכה הם מוכנסים", מה שמבדיל אותם מהמודל הדיגיטלי המוגבל יותר של הדור הקודם.
לגישה זו יתרונות וחסרונות; אחד היתרונות הבולטים הוא הגמישות שהם מציעים: בניגוד לרכישות דיגיטליות רגילות, הכרטיסים אינם קשורים לחשבון נינטנדו ספציפי או לקונסולה מסוימת, מה שמאפשר לשחקנים להשאיל אותם לחברים או בני משפחה ואף למכור אותם מחדש בשוק היד השנייה. זה שיפור מהשיטה הקודמת שאף משמר תחושה מסוימת של בעלות פיזית שחשובה לאוהדי משחקים מסורתיים.
יתרון נוסף הוא היכולת להתמודד עם מגבלות אחסון, כאמור, וכרטיסי המפתח מאפשרים למפרסמים להמשיך למכור עותקים פיזיים בחנויות גם עבור כותרים תובעניים כמו. בכך, הם משלבים בין הנוחות של ההורדה הדיגיטלית לבין חוויית הקנייה הקמעונאית.
עם זאת, לצד היתרונות, ישנם גם חסרונות בולטים שמעוררים חששות. ראשית, התלות המתמשכת בכרטיס עצמו היא מגבלה משמעותית – גם לאחר שהמשחק מורד ומתקן, הכרטיס חייב להישאר מוכנס בקונסולה כדי לשחק, מה שעלול להפוך לבעיה אם הוא נאבד או ניזוק (אם כי זה לא שונה ממשחק פיזי רגיל). חיסרון נוסף, ואולי המשמעותי ביותר לטווח הארוך, הוא תלות הכרטיסים בשרתי נינטנדו: כאשר החברה תחליט לכבות את שרתי ה-Switch 2, כפי שקרה עם קונסולות קודמות כמו ה-Wii, הכרטיסים עלולים לאבד את תפקידם עבור הורדות חדשות, מה שמעלה שאלות לגבי שימור משחקים והערך שלהם לאספנים.
בסופו של דבר, כרטיסי המפתח מייצגים פשרה בין העולם הפיזי לדיגיטלי, אבל הם לא חפים מביקורת. בעוד שהם מציעים פתרון יצירתי לבעיית גודל המשחקים ומאפשרים שיתוף ומסחר, התלות בכרטיס הפיזי, באינטרנט ובשרתים עתידיים עלולה להרתיע שחקנים שמחפשים חוויה פשוטה ובלתי תלויה יותר, ובטח לאחר שהכריזו שיהיה ניתן להשאיל גם עותקים דיגיטליים (אם כי לא למכור אותם מחדש). המהלך הזה משקף את המגמה הרחבה בתעשייה לעבר דיגיטציה, אך הוא גם מדגיש את האתגרים שבהם חברות כמו נינטנדו נתקלות בניסיון לשמור על איזון בין חדשנות לבין ציפיות הקהל המסורתי.
