Final Fantasy 7 Remake ביקורת: פנטזיה סוף

הודות לדיבוב מעולה, הוספת סיפורי רקע לדמויות ולעולם, Final Fantasy 7 Remake נותן חיים חדשים לעולם ומצליח להרגיש מיוחד במינו אפילו בקרב ז'אנר רווי ועתיק.

Final Fantasy 7 המקורי היה, ועודנו, משחק מיוחד במינו עבורנו ועבור אינספור גיימרים בעולם. כשהמשחק יצא אי שם ב-1997 לקונסולת הפלייסטיישן, הוא הציג איכויות גרפיות שלא נראו באותו זמן, יחד עם סיפור ודמויות ששבו לבבות ברחבי העולם. הרעיון של רימייק תמיד היה משהו שכל המעריצים דברו עליו שנים רבות.

הנה הגענו ל-2020, וסוף סוף קיבלנו את Final Fantasy 7 Remake. כבר שיחקנו מספר רימייקים מוצלחים במיוחד בשנים האחרונות למשחקים קלאסיים, והיות שהמשחק הוא בעצם רימייק של השעות הראשונות בלבד של המשחק המקורי, האם Final Fantasy 7 Remake ראוי לתשומת הלב שלכם?

עננים מעל מידגאר

את הסיפור תתחילו בתור Cloud Strife, חייל לשעבר בכוחות המיוחדים של שינרה – תאגיד ענק שחולש על כל תחום פוליטי וצבאי שאתם יכולים לחשוב עליו. בימים אלה, קלאוד הוא חלק מקבוצת האקו-טרוריסטים Avalanche. מטרת הקבוצה היא להיאבק בשינרה, שמייצרת ובונה כורים המשתמשים באנרגיה של העולם – מאקו – בתור חשמל.

אחרי משימה שגרתית להשמדת אחד הכורים, תפגשו את אריס (Aeris – לא תגרמו לי לומר Aerith לעולם) שנרדפת עי הטורקס (לא הם לא תורכים, אלא יחידת העילית של שינרה שעובדת מאחורי הקלעים). קלאוד עוזר לאריס לברוח, ומהנקודה הזו העלילה תתפתח ותגלו מדוע אריס חשובה לשינרה, ומהי הסכנה האמיתית לעולם.

Final Fantasy 7 Remake הוא לא הסיפור המלא של המשחק המקורי – הוא רק חלק קטנטן ממנו. למרות זאת, הרימייק מצליח לספר סיפור שעומד בפני עצמו, עם דמויות וההפתעות שישארו איתכם הרבה אחרי שסיימתם את המשחק.

בכל מקרה, מומלץ לשחק במשחק המקורי כדי להבין יותר ולעשות השוואות. לא תצטערו, גם המשחק המקורי מעולה.

פנטזיה חדשה-ישנה

אם אתם מעריצים ותיקים, אז החל מהפתיח תתחילו לעשות השוואות בין איך שאתם זוכרים את Final Fantasy 7 לבין מה שמולכם.

Square Enix הצליחה להפיח חיים בעיר מידגאר, שהיתה בנויה מרקעים סטטיים, דמויות בלוקיות ובועות טקסט. העיר מלאה פרטים ומלאת חיים ועוברי אורח – משהו שהיה אפשר רק לדמיין ב-1997. הכל באמת מרגיש חי ואותנטי. להגיע פעם ראשונה לרובע השעשועים של מידגאר ולראות את שלטי הניאון, לפגוש בדמויות מפוקפקות בסמטאות החשוכות, ולהיכנס לאחוזה של אחת הדמויות הססגוניות במשחק יהיה אחד הרגעים הזכורים לכם לטובה.

מאידך, מיד אחרי הפתיח המופלא, אתם נותרים באזור שמרגיש בדיוק ההפך – חסר חיים וחסר פרטים. תתקלו בחוסר העקביות הגרפית הזו לאורך כל המשחק, ובשביל אחד במעמד שכזה זה בהחלט מצער.

עם זאת, על כל פרט שיצרום לכם בעין יהיו אינספור פרטים אחרים שיעלו חיוך על פניכם. כל המקומות הזכורים לכם נבנו ועוצבו בצורה שתגרום לכם להרגיש שהייתם פה בעבר, אבל לא זכרתם את המקום באותה צורה. Square Enix בנתה את עולם המשחק עם מספיק נוסטלגיה וחדשנות, והתוצאה מרעננת.

דיבוב סוף הדרך

פס הקול גם הוא עבר רענון. תמצאו פחות מוזיקת midi מסונתזת ויותר מוזיקה אינסטרומנטלית. זה בוודאי יגרום לטהרנים מביניכם להרים גבה ולנפח נחיריים, אבל התוצאה היא פס קול מהטובים ששמעתי, כזה שמתאר היטב את הלך הרוח במידגאר. הוא מגוון ומתואם לכל אזור – איטי ומאיים בכורי המאקו ובבניין שינרה, מחתרתי ונסיוני בעיר התחתית; קצבי ודיגיטלי או אפי ומחשמל – הכל מתואם ומחושב לסיטואציה. כמו המשחק המקורי, זהו פס קול אייקוני והתוצאה יוצאת מן הכלל.

בין אם אתם משחקים עם הדיבוב באנגלית או ביפנית, קאסט המדובבים עושה עבודה מצוינת וכל הדמויות מתעוררות לחיים עם כל מילה ומשפט ושיחה – פשוטו כמשמעו. זה הדיבוב מהטובים ביותר ששמעתי.

עם זאת, אני מוכרח לציין שההבדלים בין שפות לעיתים יוצרים בעיות, כי גם אם תבחרו לשחק בדיבוב היפני, התרגום שתראו על המסך תואם לדיבוב באנגלית. זה יוצר לא מעט מצבים בהם מה שהדמויות אומרות לאו דווקא תואם את מה שהתרגום מציג. בסך הכל התרגום אומנם מציג את התמונה הכללית בצורה טובה, אבל ישנם ניואנסים מיוחדים שהולכים לאיבוד – וזה חבל מאוד.

קרב עמוק באופן מפתיע

היבט נוסף שעבר חידוש הוא מערכת הקרב. זהו כבר לא קרב בתורות כמו בעבר אלא הכלאה בין מערכת קרב בזמן אמת לפקודות מתוזמנות.

מערכת הקרב לא תשאיר עליכם רושם חיובי בשעות המוקדמות של המשחק. לחיצה על ריבוע תגרום לכם לפצוח בקומבו פשוט, כשכפתור המשולש יהיה התקפה מיוחדת לכל דמות. כמות היכולות קטנה וחסרת ייחוד – במשחק המקורי היתה התקפה פיזית אחת, קסמים, והתקפת Limitbreak שבאה לשימוש בעיקר נגד בוסים. מערכת קרב רדודה היא לא עניין מתאים לשנת 2020. בטח שלא במשחק שכזה.

מערכת המאטריה נשארה כפי שהיא – אלו הם כדורי אנרגית מאקו מוצקים שכל אחד מעניק יכולת שונה: קסמים מאלמנטים שונים, קסמי תמיכה כגון ריפוי או מגן, והוספת יכולות כמו גניבת חפצים מאויבים או אפילו למידת התקפות מיוחדות מאויבים. יש כאן מגוון נאה למדי של אופציות, שנפתח באמת רק כשתתקדמו לתוך המשחק.

בעוד שכל דמות יכולה להשתמש בכל כדור מאטריה, כל דמות גם נבדלת מהאחרות ביכולות המיוחדות שלה, שמגיעות מהנשקים שתמצאו. כך למשל בארט (Barret), המתמחה בהתקפות ממרחק הודות למקלע היד שלו, יכול לפתוח במטח בלתי פוסק של יריות ולקבל יכולת שתמנע ממנו להזדעזע מהתקפות חיצוניות. אריס תקבל יכולת להטיל מעגל קסום שכל העומד בו יטיל כל קסם פעמיים ובהמשך תוכל ליצור מגן קסום רב עוצמה שניתן יהיה להסתתר מאחורי.

האפשרויות רבות ומגוונות, והרושם הראשוני של מערכת קרב צנומה וחצי אפויה ישתנה ויהפוך עד מהרה לחיובי; מסתתרת כאן מערכת מתוחכמת ועמוקה שתפתיע אתכם שוב ושוב במשך כל ההרפתקה.

אחת ההנאות הגדולות שלי היא לפצוח בקומבו פשוט עם טיפה (Tifa), כשהיא מטילה אגרופים ובעיטות מרובות על האויב, ומסיימת בקפיצה לגובה במטרה לנחות על ראשו של האומלל עם אגרוף; ואז לבטל את האנימציה הזו ולשלב את אותה התקפה עם היכולת המיוחדת שלה – Divekick. משם לעבור לבארט (Barret) ולבחור בהתקפה הפיזית שלו Smackdown, שתקפיץ את האויב חזרה לאויר, ו… אשאיר את זה לדמיון שלכם.

מעבר לאנימציות הנהדרות, Square Enix הכניסה מכניקת זעזוע למערכת הקרב, כשכל אויב שהצלחתם לזעזע יכנס להלם ויהיה חסר ישע ופגיע ביותר לזמן קצר. יתכן שהמפתחת רצתה להמנע מקרבות בוסים ספוגיים וארוכים מידי, והמערכת הזו תוכננה להלחם בזה כדי להמנע כמה שיותר מקרבות בוסים מונוטוניים. הוסיפו לכך התקפות בוסים משתנות ככל שהם נפגעים יותר, והתוצאה היא קרבות בוסים שאכן ישעממו אתכם לעיתים רחוקות מאוד. כל בוס, במיוחד בחלק האחרון של המשחק, הוא ייחודי בהתנהלותו, ומערכת הזעזוע מוסיפה להתרגשות ולחשש מהשלב הבא בקרב.

תשמחו בוודאי לשמוע שחוסר עקביות בגרפיקה לא תמצאו בקרבות בוסים, כשכל קרב בוס יתלווה באותן אנימציות אפיות ואורות מנצנצים כמיטב המסורת של Square Enix – אלו הן גולת הכותרת של המנוע הגרפי.

רימייק זו לא מילה

כשסוף סוף תגיעו לסיום המשחק, ותבינו שהעברתם יותר מ-30 שעות בחלק שבמשחק המקורי לקח לא יותר משעות ספורות, יתגלה האומץ האמיתי של Final Fantasy 7 Remake. בניגוד לרימייקים אחרים שקיבלנו בשנים האחרונות, שרובם היו נאמנים ביותר למקור עם שינויים קלים, Final Fantasy 7 Remake החליט לקחת דרך מעט שונה. כמות התוכן אומנם תפחה עם קווסטים צדדים פשוטים, אך התוצאה הסופית היא משחק עם הרבה יותר אופי ועומק עלילתי מאשר מה שהמשחק המקורי היה יכול לספק ב-1997. כל משימת צד תאיר על עולם המשחק ותוסיף נפח נוסף למידגאר, והדמויות שתפגשו בדרך מוסיפות ערך סיפורי משלהן.

כאמור, תצפו לסיים את המשחק בסביבות 30 שעות ומעבר – כמות שעות לא רחוקה מכמות השעות שהייתם משקיעים כדי לסיים את הסיפור במשחק המלא המקורי! בעוד אירועים רבים נשארו כמו שהיו, Square Enix עשתה צעד אמיץ ביותר ושינתה כמה רגעים מהותיים בעלילה המקורית, כשהשיא מגיע בסוף המשחק. לא נעשה ספויילרים, אך דעו שהמשחק נותן משמעות שונה למילה רימייק שלא נתקלתם בה בעבר. בעוד שהסוף בנוי בצורה לפיה ניתן לשחק במשחק הזה כמשחק מלא בפני עצמו, ללא תלות בעתיד או בעבר, האפשרויות שנפתחות בפני היוצרים והשחקנים עצומות בהיקפן והשפעתן.

אם אתם מציידי הגביעים, תשמחו לשמוע ש-Square Enix הוסיפו למשחק מעין NG+. לאחר שסיימתם את המשחק בפעם הראשונה, הרמה הקשה נפתחת, ותוכלו לבחור בכל פרק במשחק ולנסות אותו כשאתם עדיין מצוידים בכל מה שאספתם. זה לא יהיה לחינם, כי ישנו תוכן נוסף ואיקוני לגלות במצב שכזה, וכישורי הקרב שלכם יעמדו למבחן בחלקים הכי לא צפויים.

וזה אפילו לא הסוף

אני עדיין זוכר את ההכרזה ההיסטורית על Final Fantasy 7 Remake ב-E3 2015, ואת ההודעה שקיבלתי מאבי ק, שהיה עם צוות גיימרספאק באולם של סוני באותו הזמן: "תומרררררררררררררר". מרגש. אבל היה שווה לחכות כל אותן שנים.

Square Enix הגדילה לקחת חלק קטנטן שהיווה את הקדימון למשחק המקורי, ולהפוך אותו למשחק AAA מלא. המשחק מ-1997 פינה מקום להרפתקה מודרנית עם איכויות הפקה כיאה למשחק בסדרת Final Fantasy, עם כמות תוכן שלא תבייש אף משחק שחקן יחיד היום.

הקאסט והעולם לא איבד שבריר מהייחודיות שלו; ההפך הוא הנכון. הודות לדיבוב מעולה, הוספת סיפורי רקע לדמויות ולעולם, Final Fantasy 7 Remake נותן חיים חדשים לעולם ומצליח להרגיש מיוחד במינו אפילו בקרב ז'אנר רווי ועתיק. יש המון תוכן לשתות, מערכת קרב ובניית דמות מהנה וייחודית, והמון Easter Eggs לגלות. ובאופן מפתיע – סיום שמעריצים ישנים וחדשים כאחד ידונו פה לפחות עד שהחלק הבא ייצא.