הכותר ה14 (כן!!!) בסדרת Call of Duty, מחזיר אותנו חזרה למקום שבו הסדרה החלה – מלחמת העולם ה-2. לאחר שהסדרה התפצלה למספר קווי עלילה – סדרת ה-Modern Warfare וסדרת ה-Black Ops, הסדרה קפצה אל העתיד. זה קרה בכותר השני בסדרת Black Ops, ומאז, יחד עם שלושת המשחקים האחרונים (Ghosts, Advanced Warfare & Infinite Warfare שלא היוו רצף) Call of Duty הציגה בפנינו שדה קרב טכנולוגי מאוד. כעת, אנו זונחים את העתיד מאחור, פושטים את ה-Jetpacks וה-Exo-Suits, מוותרים על כל ה-Enhancements וחוזרים למלחמת העולם ה-2: גדולה, מפחידה, מאיימת, מלוכלכת – ובעיקר פוצעת, הורגת ומטילה מומים – פיזיים ונפשיים.
מה הוביל את Sledgehammer Games (הסטודיו שאחראי ל-Modern Warfare 3 ול-Advanced Warfare) לחזור חזרה? אין תשובה חד-משמעית. בסרטונים המקדימים ליציאת המשחק הם דיברו רבות על הצורך ללמד את הדור הנוכחי על מלחמת העולם ה-2. מעטים הם הוטראנים שעדיין בחיים, אלו שלחמו במלחמה הנוראית ההיא, והסטודיו חש שזו דרך נוספת להנציח את פועלם של גיבורי בשר ודם, שיצאו להילחם כנגד הצורר הנאצי לפני 80 שנה. הציניקנים שבינינו ישיבו כי זו היא ההצלחה של Battlefield 1, שחזר אל מלחמת העולם ה-I, והצליח להעביר את אימת המלחמה וזמנם הקצוב של הלוחמים במלחמת החפירות. כך או כך – זכינו לקבל לידינו משחק מצוין, שמצליח להעביר את חוויית המלחמה בצורה מוצלחת מאוד.
כמו המשחק, בואו לא נבזבז זמן ונסתער אל הביקורת.
סיפור
ישר אחרי סרטון הפתיחה שמספר לנו על אימת מלחמת העולם ה-2 (ושהביא אותי למסקנה הברורה שאני צריך טלוויזיה גדולה יותר) אנו מוצאים את עצמנו בבטנה של ספינה החוצה את תעלת למנש בדרכה לחופי חבל נורמנדי שבצרפת. אין Tutorial, אין זמן לכלום. אנו צופים במחלקה שלנו ברגע של שיחה וגיבוש. קאט – הגיבור שלנו כותב ביומן בזמן השיט אל עבר היעד, ובדיוק ברגע שבו עברה לכם המחשבה בראש של "כמה רומנטית היא המלחמה" – השטן בועט ברמפה של הנחתת שלכם, והגיהנום נשפך לכם על הראש.
Sledgehammer בחרו לפתוח את המשחק עם D-Day, ולא סתם – אלא לזרוק אתכם בחוף אומהה, כשאתם חלק מדיוויזית חיל הרגלים הראשונה: הדיוויזיה שנתקלה בהתנגדות הרבה ביותר בנחיתה על החוף ב-6.6.1944. אנחנו מגלמים את טוראי ראשון רונלד "רד" דניאלס, ויחד עם הסמל שלכם, ויליאם פירסון (המגולם על ידי ג'וש דאנהמל, ששיחק את לנוקס בסדרת סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי), תעשו את דרככם אל החוף, לכיבוש הסוללה וטיהור הבונקרים יחד עם חבריכם למחלקה – טר"ש רוברט זוסמן, ועוד לפני תום המשימה תקבלו תזכורת נוספת לאכזריות המלחמה. מצב הקמפיין רץ בקצב גבוה. אמנם יש משימות הדורשות התגנבות, אך רוב הזמן תמצאו את עצמכם נלחמים בכמויות בלתי נגמרות של חיילים נאצים, כאשר אתם רצים ממשימה למשימה – רגע אחד אתם כובשים עמדה, לאחר מכן מגנים עליה בחירוף נפש, חוצים את הכפר על גבי ג'יפ, נעזרים בטנקים לכבוש את היעד הבא, והקצב פשוט לא מאט.
אמנם אני עדיין בעיצומו של הקמפיין, אבל עד כה – הסיפור מרגיש עשוי היטב. הוא מצליח להעביר בצורה יפה את חווית הזוועה של מלחמת העולם ה-2, את מערכות היחסים הנרקמות בין חברי המחלקה, המנסים לשרוד את הטירוף יחדיו. למשחק יש המון ציפיות – עד כה, לטעמי, אף משחק בסדרה לא הצליח להתעלות על הסיפור של סדרת Modern Warfare.
משחקיות
למי שלא יודע, אחד מהמאפיינים של סדרת Call of Duty הוא ההמחשה של העובדה שבקרב אתה לעולם לא לבד. Sledgehammer לקחו את זה צעד אחד קדימה בכך שהפעם המחלקה שלכם לא רק משמשת תפאורה או מקדמת את העלילה בזמן המעברים. הפעם היא תסייע לכם במשימות: בין אם באריזות תחמושת, באיתור אויבים או בערכות עזרה ראשונה. כן, קראתם נכון – בניגוד לנהוג בסדרת Call of Duty עד כה – לאחר שנפגעתם תצטרכו להשתמש בערכת עזרה ראשונה על מנת לחזור לבריאות, וזהו משאב נוסף אותו תצטרכו לנהל. היכולות של חברי המחלקה לעזור לכם נטענת ע"י הרג אויבים נוספים.
בנוסף – ניתן לאסוף חפצים המפוזרים במהלך השלב, או לבצע פעולות הרואיות כמו להציל חייל אחר ממוות בטוח או לגרום לכניעתם של אויבכם מבלי להרוג אותם, כחלק מהשאיפה לסיים את המשחק ב-100%. כמובן, מכיוון שאתם לא לבד, בשניות הבודדות שהמשחק רגוע, יש שיחות קצרות בין חברי המחלקה, דרכן אנחנו והם מתוודעים אחד לשני בצורה יותר טובה.
גרפיקה וקול
המשחק נראה לא פחות ממדהים – המנוע עומד בצורה יפה בכל מה שנדרש ממנו בסצינת הפתיחה המרשימה, וגם כאשר כדורים שורקים מעליכם, פגזים מתפוצצים לרגליכם והמסך מוצף בכאוס – כמות הפריימים לשניה (FPS) נשארת יציבה. המשחק תומך כמובן ב-Xbox One X ברזולוציית 4K, ואם ברשותכם אחד כזה, תאלצו להוריד את התוסף עם התקנת המשחק. אני בדקנו את המשחק על ה-Xbox One הרגיל, והוא רץ מצוין. גיא, שיחק במשחק על גבי ה-PC, והוא לא מדווח על תקיעות או גמגומים, למרות טענות כאלה ואחרות שמסתובבות באינטרנט.
בגזרת הקול, כיאה למשחקי Call of Duty – הכל נשמע אמיתי ומדויק. במידה ואין לכם מערכת קולנוע ביתית, הייתי ממליץ לכם להשתמש בזוג אוזניות טובות, על מנת לצלול לאווירה כמו שצריך. כמובן, שהקול הראשון שחיכיתי לשמוע כאשר הוכרז שהכותר השנתי ייקח אותנו חזרה למלחמת העולם ה-2 הוא קול ה"פינג" המתכתי שרובה ה-M1 Garand משמיע כאשר הוא מגיע ל"גמר" מחסנית (שבניגוד לדעה הרווחת, ניתן לטעון אותו מחדש טרם הגמר, וב-WWII זה אכן כך). כל שאר כלי הנשק: ה-MG42, מקלע התומפסון, הרימונים – הכל נשמע כפי שהוא אמור להיות, והסאונד המוצלח תורם לאווירה הסינמטית.
משחק מקוון מרובה משתתפים (Multiplayer)
גם מצב מרובה המשתתפים נוכח, והוא מכיל מספר לא מועט של שינויים. הדבר הראשון שתבחינו בו הוא מצב "המפקדה" (Headquarters). זהו בעצם הלובי שבו אתם ממתינים להיכנס למשחק הפך להיות אינטראקטיבי: אתם שולטים בדמות שלכם ממבט Over the shoulder. המפקדה מוצבת בחוף אומהה (השלב הפותח של קמפיין היחיד), ויכולים לשהות בה עד 48 שחקנים בו זמנית. במפקדה תוכלו לצפות בסרטוני הדרכה על הדיווזיות, לנסות את ה-Score streaks שלכם, להילחם ב-1v1 נגד שחקנים אחרים, או לצפות בשחקנים אחרים במצב זה, ולפתוח קופסאות פרסים (Loot Boxes).
עסקאות המיקרו לא פסחו על CoD ואמנם תקבלו קופסאות מדי פעם לאחר שתשלימו משימות, או תוכלו לרכוש באמצעות מטבע שצברתם מניצחון במשחקים או מאיסוף המשכורת שלכם. כלומר, שחקנים שיהיו מעוניינים בכך יוכלו לרכוש קופסאות נוספות בכסף אמיתי, ולפתוח כלי נשק וסקינים מהר יותר. בנוסף, חלק מהמשימות במפקדה הן לצפות בשחקן אחר פותח קופסאות. מה הסיבה? פסיכולוגית הוכח כי צפייה באחרים תעודד אותכם לקנות קופסאות נוספות בעצמכם. כמובן שניתן לרכוש Season Pass על מנת לקבל את כל התוספות למשחק שיצאו במהלך השנה.
אם נתעלם מהמונטיזציה, מצב המשחק מרובה-המשתתפים מצוין. חלקכם ישמחו לשמוע שאין יותר Jetpacks, עם החזרה למלחמת העולם ה-2. המפות מגוונות, ומכילות תמהיל טוב של אזורים סגורים ופתוחים כאחד, ומבחינת מצבי המשחק Sledgehammer פינקו אותנו: מצב המשחק החדש – "War" – מלחמה, שבעצם מדמה שלב עם "סיפור", בוא תשחקו את אחד משני הצדדים ותצטרכו לתקוף ולכבוש יעד מסוים תוך השלמת משימות שונות: בניית גשר, הרס ציוד קשר, ליווי טנק, ועוד. כאשר הצד השני מגן.
מצבי משחק נוספים שחוזרים הם ה-Team Deathmatch, מצב ה-Domination המוצלח, Hardpoint, ואנו זוכים לגרסא שפויה יותר של Uplink – משחק הכדור שהמפתחת הציגה לראשונה במשחק הקודם שלה – Advanced Warfare. מצב זה נקרא הפעם Gridiron. בנוסף, על מנת ליצור גיוון מסויים ולחדש את שיטת בחירת הנשקים או ההטבות שלכם למשחק, כאשר תגיעו למפקדה לראשונה תצטרכו לבחור אחת מחמש דיווזיות. כל אחת מהדיווזיות תתן לכם הטבה שונה והמטרה היא שתחברו אחת שתואמת את סגנון המשחק שלכם: אתם אוהבים לצלוף באנשים מרחוק? אין בעיה – תבחרו בדיווזית ה-Mountain, שתשפר את דיוק רובה הצלפים שלכם ותקל עליכם בכיוון אל עבר המטרה. כרגע ניתן להחליף בין הדיווזיה שלכם בלחיצת כפתור, גם במהלך משחק ולא רק בלובי או במפקדה. בנוסף המפתחת אמרה שהכוונה שלה היא ליצור תחרות בין הדיווזיות. לא ברור כל כך איך, וכיצד, אבל אני מניח שזה יהיה בדומה למצב ה-Faction War של המשחק For Honor.
Nazi Zombies
ואחרון חביב – מצב הזומבים. הרי מה יותר כיף מלהרוג נאצים? נכון. להרוג זומבים. ומה יותר כיף מלהרוג זומבים? להרוג נאצים-זומבים (או זומבים-נאצים). בשונה מהמשחקים הקודמים בסדרה, מצב הזומבים הוא מעט יותר ידידותי למשתמש. הסיפור יותר ברור – יש שלב Intro (עם כמה Jump-scares), ישנו ניסיון להפיח היגיון במכניקה של מצב זה, וכשתתקעו תוכלו לצפות במשימות שעליכם לבצע על מנת להתקדם. בנוסף, תוכלו לבחור בין 4 תפקידים שונים: התקפה, שליטה, חובש ותומך-לחימה, כל אחד עם בונוסים משלו וכלי נשק מעט שונים, דבר שיפיג עניין מחודש במצב משחק זה, גם במידה ותצליחו לסיים את השלב. העלילה מאחורי מצב הזומבים מספרת על ניסיון של הרייך השלישי ליצור את הרייך הסופי באמצעים על-טבעיים. השלבים מעוצבים נפלא, הזומבים השונים מאתגרים, ויותר מפעם אחת מצאתי את עצמי יושב על קצה הספה, מנסה להדוף את גלי הזומבים הבלתי נגמרים שהסתערו עליי, מבלי להיכנס לפאניקה.
סיכום
בסופו של יום, Sledgehammer Games הוכיחו שהם לא נופלים משתי המפתחות האחרות – Infinity Ward ו-Treyarch, והצליחו להחזיר את הסדרה למקורותיה בצורה מוצלחת ומעניינת. מדהים לצפות ביומני המפתחים, ובכתבות הנלוות על המשחק שמדברות ומציגות ראיונות עם יוצאי המלחמה הזו. קיבלנו הזדמנות נוספת להתוודע אל מלחמת העולם ה-2, ואופציה לחנך את הדור הצעיר על זוועות המלחמה, בדרך שונה ואינטרקטיבית.
הגרפיקה והקול של המשחק מצויינים, הקמפיין זורם ומחזיר אתכם שוב ושוב, עד שתסיימו אותו. מצב המולטי-פלייר, לאלו מכם שלא התחברו לכל ה-Jetpacks יתאים כמו כפפה ליד, והוא לא פחות ממעולה. בנוסף, נדמה כי אפשר להשתפר מול שחקנים אחרים בצורה די מהירה, ולהימנע מהתסכול שמאפיין את מצב מרובה המשתתפים של הסדרה הזו. מצב הזומבים מוצלח מאוד, וכמובן שניתן לשחק בו לבד, עם חבר במסך מפוצל, או ב-Co-op של עד ארבעה שחקנים.
במידה ולא יצא לכם לשחק ב-Call of Duty הראשון, ללא ספק – רכשו את המשחק, וגם אם כן, ואהבתם את זירת ההתרחשות של מלחמת העולם ה-2 – זהו משחק שונה לחלוטין מקודמיו המודרניים והעתידיים, כאשר קווי הדימיון הם השייכות לסדרת CoD, המלחמה, ומצב ה-FPS.
נתראה במפקדה!
