לכולנו יש חלקים אפלים בליבנו; זה אם אתם מאמינים למערה המדברת המשמשת כתפאורה, קריין וסוג של יריב במשחק החדש של Double Fine – המערה (The Cave). כן, יש מערה מדברת (וזה אפילו לא הדבר הכי מוזר שתראו), מה עוד ציפיתם מ-Tim Schafer ו-Ron Gilbert – המוחות שהביאו לנו קלאסיקות כמו אי הקופים (Monkey Island) ו-Day of the Tentacle (ולאחרונה את Psychonauts ו-DeathSpank). על פני השטח הפלטפורמר/פאזל המצוייר הזה נראה כמו משחק פשוט העוסק במסע של גילוי עצמי, אך ככל שאתם יורדים עמוק יותר ויותר לתוך המערה, תתחילו לפקפק במוסר שלכם ובבחירות שאתם עושים. השאלה היא כמה אתם תהיו מוכנים לרדת לפני שהמצלמה המעצבנת והחזרה שוב ושוב על אותם איזורים ישגעו אתכם ופשוט תרצו לצאת החוצה?
בעוד שרוב המשחקים נותנים לכם להיכנס לנעליו של גיבור, הדמויות שבמערה לא כל כך טהורות והגונות; למען האמת, חלקן ממש מרושעות. זה טוויסט נחמד, וזה בהחלט הופך את הסיפור למעניין יותר. המשחק מתאר את עלילותיהן של שבע דמויות מיוחדות אשר, ממש כמו המערה עצמה, מסתירות סודות אפלים ונוראיים. במערה המיסתורית הן תצטרכנה להתמודד עם עברן המפוקפק ואולי אפילו לזכות בהיזדמנות שניה לעשות את הדבר הנכון (או שלא). זהו סיפור אפל עם הומור שחור ומונולוגים שנוניים – כולם באים מהקול הכל יודע אשר מלווה את חוקרי המערות דרך המסע המטריד שלהם (טכנית, רק דמות אחת היא באמת חוקרת, אבל שיהיה).
בכל פעם שאתם הולכים לטייל במערה, אתם תיקחו איתכם שלוש דמויות. אלו שאתם לוקחים איתכם למערה תשננה את החוויה שלכם בפנים, מאחר ולכל דמות יש את הסיפור שלו/שלה ואיזור מיוחד לפתוח בתוך המערה. מה שאומר שבשביל לחשוף את כל הצדדים האפלים של המערה ושל הדמויות תצטרכו לחקור אותה לפחות שלוש פעמים עם דמויות שונות. לצערנו, חלק מהאיזורים משותפים לכל הדמויות ולעבור דרכם שלוש פעמים בכדי לפתור את אותם הפאזלים שוב ושוב יכול להיות מעצבן. למרות זאת, ברגע שמגיעים לחלק שהוא מיועד לדמות ספציפית המשחק הופך להיות הרבה יותר מהנה וגורם לדרך הארוכה להיות שווה את המאמץ.
למרות שכל הסיפורים השונים של הדמויות יצירתיים ומהנים, חלקם טובים יותר במובנים מסויימים. לדוגמא, הסיפור של הנוסעת בזמן מציע מספר פאזלים חכמים, אך עלילה מטופשת, כאשר הסיפור של ה-Hillbilly מעניין יותר ומוצג בסביבה צבעונית ויפה, אך הפאזלים פשוטים מאד שלא מנצלים בכלל את היכולת המיוחדת של הבחור. במקרה של ה-Hillbilly, היכולת המיוחדת הזו היא (תופים בבקשה) לשחות מתחת למים לזמן לא מוגבל- יכולת אשר מאוד שימושית במערה תת-קרקעית. לכל דמות יכולת מיוחדת משלה, כמו האביר אשר יוצר מסביבו בועה אשר מגינה עליו או המדענית בעלת היכולת לפרוץ למחשבים. יכולות אלו הן הפיתרון להגיע למקומות המיוחדים של כל דמות ודמות, וכן גם לפתירת החידות באיזור זה ואחרים. מה שאומר כמובן שלפאזלים שונים יש מספר פיתרונות: בחלק אחד של המשחק תצטרכו לקחת נקניקיה השמורה ע"י צייד אשר אוהב לירות בדברים. הפיתרון הרגיל משלב רשמקול ומפלצת, אך אם אתם עם הנזיר אשר היכולת המיוחדת שלו היא להזיז דברים בכוח המחשבה, כל מה שתצטרכו לעשות זה לתפוס את הנקניקיה מרחוק ולהביא אותה אליכם, מבלי לשהצייד ישים לב.
אך גם העלילות המעניינות והפאזלים היצירתיים לא יכולים להציל את המערה מהגורמים והחלטות העיצוב הלא הכרחיים והמעצבנים שלה. בהתחשב בעובדה שהמשחק דורש מספר רב של משחקים חוזרים בכדי למצות אותו, זה די מעצבן לחזור דרך אותם איזורים של המערה שוב ושוב בגלל איך שהמכניקה של "שלושת נדמויות" עובדת. השחקן יכול לשלוט רק באחת מהדמויות בכל רגע נתון, מה שאומר שצריך לעבור דרך אותו איזור שלוש פעמים נפרדות ברצף (פעם אחת עם כל דמות). זה מעצבן ומאוד לא נחוץ בלשון המעטה. בעיה זו יכולה להיפתר ע"י צירוף חברים שישלטו בשתי הדמויות האחרות, אך בשל האופי של המשחק, המערה הוא אחד המשחקים הנדירים שיותר טוב לשחק אותם לבד.
פגמים נוספים כוללים שליטה בעייתי בגירסת המחשב (לוקח למשחק כמה שניות להבין שהפסקת להשתמש בעכבר ועברת להשתמש במקלדת וכך גם הפוך) וחלק יחסית ארוך ומשעמם בתחילת המשחק (סוג של טוטוריאל) אשר תצטרכו לעבור דרכו בכל פעם שתתחילו את המשחק עם דמויות חדשות. אך ברגע שאתם נכנסים עמוק יותר ויותר לתוך המערה כך גם משתפר המשחק.
כמו שהזכרתי כבר למעלה, המערה מתגאה בחזות הכמעט מצויירת שלה אשר מקנה למשחק תחושה אפלה ומקברית אף יותר. שבע הדמויות לא נראות כל כך אנושיות, עם מאפיינים ואנימציה טיפה מגוחכות – מה שמתאים מאד לסודות והנשמות המעוותות שלהן. לרוב האיזורים במערה יש מראה אשר ייחודי להם, ועינייכם לעולם לא ישתעממו מחקירת המערה (ישנו אפילו אי טרופי בתוך המערה), לפחות לא באיזורים שמיועדים לדמויות עצמן.
המערה בסך הכל משחק די מאכזב, לא משנה איך מסתכלים על זה. נכון, יש בו את השנינות והכתיבה בסטייל הייחודי ל-Gilbert ו-Schafer, אך זה פשוט לא מספיק בכדי להפוך אותו למשהו יותר מאשר פלטפורמר פאזלי ממוצע שאינו מציע כל אתגר אמיתי. מעריצים של סיפוריות טובה עדיין צריכים לשקול לשחק במשחק זה, מאחר וקשה שלא להינות מהסיפורים השונים של גילוי עצמי ותובנה נוקבת של שבע הדמויות. כנראה שלא תמצאו את מה שאתם הכי מחפשים, אך אם אתם מוכנים לעבור כל פעם דרך ההתחלה המשעממת, אתם תגלו שהמערה מחביאה יותר מסתם אוצר.
