בעוד שהוא לא מתעלה מעל שאר המשחקים בז'אנר, Fe הוא משחק מקורי ויפה, ותוספת נפלאה לז'אנר ה-Metroidvania. האסתטיקה והמכניקות המוצלחות שלו הקסימו אותי ונהניתי ממנו לכל אורכו.

אני מת על משחקים בז'אנר Metroidvania ומשחקים דמויי זלדה, ומהרגע שראיתי את Fe בתערוכת Gamescom 2017, נדלקתי עליו ברמות. המשחק פותח בידי הסטודיו העצמאי Zoink והופץ ומומן על ידי EA והתוכנית האירופאית למימון של משחקי אינדי, ובתערוכת גיימסקום פגשנו את המפיק של המשחק והוא סיפר לנו על מקור המשחק. מסתבר שבשוודיה, שמשם הסטודיו מגיע, נותנים לילדים להתרוצץ ביערות כמה שבא להם (ככה זה כשאין מלחמות או אירועי ירי המוני), והמשחק משקף את ההרפתקאות הדמיוניות של חברי הסטודיו מהילדות שלהם.

במשחק אנחנו משחקים ייצור קטן בשם Fe שלא באמת דומה לאף חיה ספציפית, אבל הוא איפשהו בין דרקון לשועל. לאחר שיצורים מסתוריים בשם The Silent Ones מתחילים לחטוף יצורים שונים ביער, אנחנו יוצאים למסע דרך היער הסבוך על מנת להציל את החיות השונות, תוך כדי שאנחנו לומדים עוד ועוד על היצורים המסתוריים הללו ולמה הם לוכדים את החיות השונות ביער.

המשחק לא מדובב, אין בו טקסט, ואפילו כשאנחנו מקבלים יכולת מיוחדת, מלמדים אותנו אותה באמצעות ציורים ותמונות של הכפתורים. את העלילה אנחנו עוברים דרך cutscenes, ציורי קיר שאנחנו מוצאים, וליבות של Silent Ones שאנחנו מוצאים ונותנים לנו לחוות זכרונות שלהם, ומבט לתוך סיפור הרקע שלהם. כל אלה הופכים את הדרך שבה העלילה מועברת למאוד ייחודית, גם אם העלילה עצמה תשאיר אתכם עם מלא שאלות. אני מתאר לעצמי שהסגנון הזה לא יתאים לכל אחד, אבל אני באופן אישי מאוד נהניתי מזה, והרגשתי שזה מוסיף עוד קסם למשחק ה-כבר-מאוד-קסום הזה.

בניגוד למשחקים כמו Legend of Zelda או Metroid, אין במשחק Fe מערכת לחימה כלשהי. אנחנו משחקים יצור שהוא על פניו חסר אונים נגד הסכנות השונות ביער, וכשמגיע הזמן להתמודד מולן, המשחק מקבל אלמנטים של התגנבות. אני באופן אישי לא חובב גדול של התגנבות, ולמען האמת עזבתי הרבה מאוד משחקים מהעבר ששיחקתי בהם בילדותי בגלל שהגעתי לשלבי התגנבות שכאלה. על אף שאני לא נהנה מהתגנבות במיוחד, ההתגבנות ב-Fe היא סלחנית, מעניינת, ופשוטה מספיק בשביל שאני אהנה ממנה עד מאוד.

למשל לעיתים אתם תתגנבו מעבר לשומר ותמצאו צמח שהזרעים שלו נפיצים, תאספו אחד כזה, ותפוצצו כלוב שאיזה אייל לכוד בו, ואז האייל הזה יעזור לכם להשבית את השומרים ותוכלו להתגנב עוד. המשחק ממשיך להציג דרכים יצירתיות להתמודד עם ה-Silent Ones והאתגרים השונים שהוא זורק עליכם, וזה ממש מהנה.

מעבר להתגנבות, המשחקיות במשחק מתבססת בעיקרה על פלאטפורמינג, שכמובן הולך ומשתפר ככל שתקבלו יכולות חדשות. בתחילת המשחק תוכלו רק לקפוץ, לשיר ולהרים דברים, אבל לאורך המשחק אתם תלמדו גם לטפס על עצים, לדאות, ועוד. זה כיף, בעיקר היכולת לדאות, כי המפה במשחק מלאה בעצים לטפס עליהם ולדאות מהם, ויש המון דרכים להגיע מנקודה א' לנקודה ב', ותחושת החופש הזו מאוד מספקת.

עם זאת, לא מעט פעמים, בעיקר לאחר שסיימתי את המשחק וחזרתי לאסוף את החפצים השונים שנשארו לי לאסוף, הרגשתי שיש הרבה איזורים שאני "לא מבין איך אני מגיע אליהם", שזו באופן כללי בעיה נפוצה במשחקים מהז'אנר. לעיתים קרה לי שראיתי מקום שאני רוצה להגיע אליו, אבל לקח לי הרבה זמן להבין מאיפה אני צריך לטפס או לקפוץ בשביל להגיע אליו. זה לפעמים נחמד, בעיקר כשמגלים בסוף לאן רוצים ללכת, אבל זה יכול להיות גם טיפה מרגיז. בנוסף, בעוד שהמוביליות של Fe משתפרת לאורך המשחק, היו לא מעט איזורים שהיה די מסובך להגיע אליהם גם אחרי שהשגתי את מרבית הכוחות, ואיזושהי אפשרות של fast travel היתה יכולה לעזור למשחק מאוד.

בנוסף לפלאטפורמינג ולהתגנבות, המשחק מציג מכניקה חדשה וייחודית לו – שירה. היכולת המרכזית של Fe היא שהוא (או היא, למען האמת המשחק לא מבהיר באף שלב את המין של הדמות שלנו) יכול לשיר ולהתחבר לטבע. בתחילת המשחק, Fe יכול לשיר רק בשפה אחת, אבל לאורך המשחק אנחנו זוכים להציל חיות מזנים שונים ואלו מלמדות אותנו לשיר בשפה שלהן.

השירה במשחק מאפשרת להתיידד עם חיות, שעוזרות לנו לפתור חידות שונות, ובנוסף כל שפה שנלמד מאפשרת לנו לתקשר עם סוג פרח שונה עם תפקידים שונים, כמו למשל פרח עם זרעי פצצה, או פרח שמייצר משב אוויר שמטיס אותנו למעלה. כל אלה מוסיפים הרבה מאוד גיוון לפתרון של חידות ולמעבר בין איזורים שונים במשחק ומאוד נהניתי מזה. בנוסף, כששרים לחיות על מנת להתיידד איתן, יש מעין מיני משחקון שבו צריך לסנכרן את תדר השירה לתדר השירה של החיות, וזה גם כן כיפי ומספק מאוד.

למשחק יש סגנון ויזואלי יוצא מן הכלל, וזה בולט כבר מההתחלה. למשחק יש אסתטיקה שמזכירה במעט את Ori and the Blind Forest, ויש להם הרבה במשותף. הסביבות צבעוניות ויפות, היצורים אלגנטיים, והצמחיה נראית מציאותית, עד כדי הסגנון הפוליגוני המופשט של הגרפיקה. הפעם היחידה שבה היה משהו שהפריע לי בגרפיקה, היה כשהגעתי לאיזור מלא בערפל, בשלב די מוקדם של המשחק, שהקשה עלי מאוד להבין לאן אני רוצה ללכת, ולדעתי זה קצת סרבל על המשחקיות באותו קטע.

המשחק מאוד מרגיע, והרבה מזה בזכות הפסקול המצויין שלו. את המשחק מלווה מוזיקה קלאסית שהולחנה והוקלטה במיוחד בשביל המשחק, והיא משתלבת מעולה בסביבות השונות, ודואגות להשאיר אתכם באווירת זן שכזו. החיות השונות עושות קולות חמודים, ורק את הקול של Fe מעט לא אהבתי.

המשחק עושה שימוש מאוד טוב גם באפקטים קוליים, והוא מעמעם את המוזיקה כשאתם מתחילים לשיר לחיה כלשהי, שיוצר אפקט מאוד מיוחד לדעתי. הכל מאוד אלגנטי ונשמע טוב, וזה עוד אחד מהאספקטים המעולים במשחק.

Fe הוא בדיוק מה שציפיתי ממנו מהרגע שראיתי אותו. הוא יפהפה ומקורי, ולדעתי הוא משחק שלא כדאי לאוהבי הז'אנר לפספס. כצפוי ממשחק אינדי בסדר הגודל הזה, Fe לא משחק ארוך במיוחד, אבל הוא מאוד מהנה לאורכו, למי שאוהב את האסתטיקה שלה ואת סגנון המשחק הזה.

הוא לא חופשי מבאגים ובעיות, אבל כל אלה הם דברים שלא מונעים ממנו להיות משחק הרפתקאות כיפי ומסוגנן, ואני כבר מצפה בקוצר רוח למשחק הבא של הסטודיו.