הפעם האחרונה שבאמת "חייתי" בתוך אזרות' הייתה ב-Shadowlands. מאז, הקשר שלי עם המפלצת של בליזארד היה בעיקר סטוץ פה ושם כמו ה-Legion Remix, גיחה קצרה בעונה האחרונה של Dragonflight כדי לראות שהדרקונים עדיין עפים, וכמה רגעים חולפים ב-The War Within שלא באמת השאירו חותם. כשכריס מצן עלה לבמה בבליזקון והכריז על ה-World Soul Saga, לא ממש התרגשתי. "סיפור אחד על פני שלוש הרחבות"' אוקיי, ו? במה זה שונה ממה שכבר חווינו חוץ ממיתוג? אבל אז הוא אמר World of Warcraft: Midnight. והם אמרו שהיא תתרחש בסילברמון.
סילברמון היא מבחינתי הפצע הפתוח של WoW (זה ולורדרון). אחד האזורים האהובים עליי במשחק שנזנח מאז 2007. הידיעה שאנחנו חוזרים לקואלת'לאס המעודכנת גרמה לי להבין שאין ברירה – אני חוזר פנימה. אבל הפעם, זה מרגיש אחרת לגמרי.
כשהמשחק (ואני) מתבגרים
אני לא יודע אם זה המשחק שהשתנה או אני, אבל כנראה שמדובר בשילוב של שניהם. נמאס לי מהמרדף הסיזיפי אחרי ה-Item level. נמאס לי מהלופ האינסופי של ריצה ל-Mythic Plus עם טיימר לחוץ על הראש או ריידים מחייבים רק כדי לקבל מספר גבוה יותר על הציוד שיאפשר לי לעשות בדיוק את אותו הדבר, רק קשה יותר. לחכות שעות ב-queue כדי למצוא קבוצה, פשוט חוויות שמיציתי. העולם הפתוח תמיד הרגיש לי כמו תפאורה ריקה, וחיפשתי משהו שאפשר לעשות לבד, בלי "עונשים" על זה שאני רוצה לשחק בדמויות נוספות (Alts).
הפתרונות התחילו להגיע עוד לפני Midnight, מערכת ה-Warband היא לא פחות ממהפכה. העובדה שההתקדמות שלי תופסת לכל החשבון ולא רק לדמות ספציפית היא משנה חיים לשחקן כמוני שאהב לשחק בהרבה דמויות במקביל. תוסיפו לזה את ה-Delves, אותם "מיני-דאנג'נים" לסולו (אפשר עם חברים) שמלווים ב-NPC שמתחזק איתכם ואתם בוחרים אם הוא יהיה טנק הילר או DPS, וקיבלתם משחק שסוף סוף מאפשר לי לשחק בקצב שלי, בלי להיות תלוי באף אחד.
מרגשים בבית
ואי אפשר לדבר על Midnight בלי לדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון – על הבית שבו הפיל גר. מערכת ה-Housing היא חלום רטוב של כל שחקן Animal Crossing או "סימס" שבמקרה משחק גם וואו. היא מנותקת לחלוטין ממערכת הכוח במשחק ומעניקה אפס יתרון תחרותי. נשמע גרוע? בדיוק להפך. שחקנים שלא מתעניינים בזה יכולים להתעלם מהמערכת לגמרי בלי להפסיד כלום, וזה שינוי מרענן מהימים שבהם בליזארד הכריחה אותנו לעשות דברים שלא רצינו כדי להתקדם.
המערכת עובדת בשכונות (המשויכות לרוב לגילדות) שהן אינסטנס של אחד משני אזורים: "אלייאנסי" או "הורדי". שחקנים יכולים להחזיק שני בתים כדי לחוות את שני העולמות, כשההבדל הוא קוסמטי בלבד. בשכונה יש פעילויות שמקדמות אותה ומאפשרות לבנות חדרים חדשים או להשיג חפצי קישוט. רמת הקסטומיזציה פשוט מטורפת, ראיתי שחקנים שבנו בתים שנראים כמו ספינות או חלליות.
כל שחקן בוחר חלקה בשכונה (ואם היא מתמלאת, ניתן ליצור "שכבה" חדשה), ומעצב את הפנים והחוץ כאוות נפשו. מה שיפה זה שבליזארד העניקה חפצי קישוט (Decors) רטרואקטיבית על כל מה שעשינו במשחק ב-20 השנים האחרונות, מה שנותן משמעות חדשה להישגים ישנים. בתור שחקן שדי הניח לבית שלו אחרי העיצוב הראשוני, אני עדיין המום מאיכות הפיצ'ר ומזה ששחקני הארדקור מושבעים מבלים שם שעות בחיפוש אחרי הרהיט המושלם (כן עמית, אני מסתכל עליך).
בימים האחרונה חלה סערה קטנה סביב מערכת הבתים, כשבליזארד העלו חבילה של חפצי קישוט במחיר די מוגזם. נקווה שבליזארד ידעו לעשות את האיזון בין החפצים שאפשר לקנות לבין אלו שאפשר להשיג דרך המשחק, ולא יבחרו לנעול מודלים אך ורק לחנות.
ב-Midnight, התחושה היא של "חזרה הביתה" במלוא מובן המילה. זה לא רק העדכון המיוחל לקואלת'לאס והחזרה לאנשים המוכרים, אלא העובדה ששוב אכפת לי מהעולם הזה. בגלל המצב בארץ (מלחמה עם איראן, אם אתם קוראים בעתיד) והיעדר זמן פנוי, אני מבלה את כל זמן המשחק שלי על ה-Steam Deck. וזה יצר דינמיקה שלא חוויתי מאז 2005: לראשונה, אני משחק ב-WoW בתור RPG לשחקן יחיד. אני קורא כל טקסט של קווסט, עושה משימות צדדיות, מחפש אוצרות ונהנה מהשקט. כל זה קורה כי במקום להתעסק בסיפורים גדולים מהחיים באיזורים שלא שמענו עליהם ולא מרגישים קשורים, חזרנו למקום מוכר, דמויות מוכרות, כאלו שאכפת לנו מהם.
על הבניה המחודשת של סילברמון אין לי מספיק מקום כדי לכתוב. מדובר בעיר היפה ביותר במשחק, שמרגישה הכי חיה והכי עדכנית. אני כבר עכשיו מתבאס על זה שהיא רק להרחבה אחת. לא מדובר רק בבניה מחדש, אלא גם בבניית איזורים חדשים לעיר, כאלו שהיו הרוסים בעבר (נהרסו עוד ב-Warcraft 3) וכעת הם נבנו מחדש, מה שממשיך את הסיפור באמצעות הסביבה. תשומת הלב לפרטים גם מפתיעה, כשניתן למצוא את הפסלים הישנים של Prince Kael'thas שבעבר קיבלו את הבאים לעיר, זרוקים מתחת למים אחרי המעשים הנוראיים שלו.
עוד מוקדם לסיכומים
יש עוד הרבה מה לגלות. מערכת ה-Prey החדשה שאמורה להעשיר את העולם הפתוח עוד צריכה להוכיח את עצמה, ואנחנו עדיין מחכים ל-Labyrinth – מעין "מגה-דלב" שנוכל להשלים בחלקים ובתקווה יציע רמות אתגר חדשות. העונה הראשונה עדיין לא יצאה לדרך, אבל בשורה התחתונה? לראשונה מזה הרבה זמן, אני לא משחק בשביל ה-Reset השבועי. אני משחק כי אני פשוט רוצה להיות באזרות'.
