Super Mario Bros. Wonder ביקורת: מופלא, מחדש ונוסטלגי

Super Mario Bros. Wonder הוא משחק המריו הדו מימדי הטוב ביותר שקיבלנו. הוא מצליח לחדש וגם להעלות נשכחות מימי המגסון השמחים של שנות ה90, אך אי אפשר שלא לחוש תחושת פיספוס בפלא (ראיתם מה עשיתי כאן?) שהמשחק הזה יכל להיות אם נינטנדו רק היו מעיזים קצת יותר.

אז כפי שהזכרתי כבר בהתחלה, בילדותי היה לי מגסון (פמיקום בישראלית, לא ניכנס לזה) וגדלתי על מריו 3 עם חליפת הטנוקי האגדית שאיפשרה לנו לעוף ולהשתמש בזנב שלנו כנשק קטלני (כמות הרפרנסים שלי לשנות ה90 מפתיעה גם אותי). כשהתחלתי לשחק במריו וונדר, הרגשתי בבית כמעט מיד, בהתחלה זה היה טוב, ואחר כך קצת פחות.

המשחק בנוי מעולמות שבהם תטיילו ודרכם תיגשו לשלבים מסוגים שונים כמו אתגרים מבוססי זמן, אתגרי תגים (בהם ניגע בהמשך) או פשוט שלבים רגילים. על מנת להתקדם ולפתוח עוד שלבים, נצטרך לאסוף Wonder seeds. זה עובד די דומה לירחים במריו אודיסיי אם שיחקתם. כל שלב יעניק לנו Wonder seed אחד, אך אם נחקור את השלב לעומק נוכל למצוא בו עוד אחד.

כדי לעשות זאת, נצטרך למצוא את ה-Wonder flower שחבוי איפשהו בשלב, וברגע שנגע בו השלב יתהפך כמעט לגמרי וישנה את כל החוקים שאתם מכירים, ויהפוך למעין שלב משני בתוך השלב העיקרי. אם תעברו אותו, תמצאו את ה-Wonder seed הנוסף. זוהי כמובן לא חובה, ואפשר להתקדם במשחק ממש בקלות גם אם לא תחקרו שלבים לעומק ותמצאו את כולם, זה יותר בשביל שחקנים שאוהבים להשלים משחקים ב-100%.

הפיל שבחדר

ואם מדברים על קושי, המשחק לא מציג אפשרות לבחירת רמת קושי, אך זוהי אכן אפשרות במשחק. ראשית, לכל שלב יש דירוג קושי שמדורג על ידי כמות כוכבים, אך הדרך העיקרית להקל על עצמכם היא באמצעות השימוש בדמויות השונות. המשחק מאפשר להשתמש במגוון דמויות כמו מריו ולואיג'י שלא באמת משנות משהו חוץ מאת מראה הדמות שלכם.

תוכלו גם להשתמש ביושי (על מגוון צבעיו) כשיושי חסין לנזק ולמעשה הדרך היחידה להיפסל כיושי היא ליפול לתהום. בתמורה להקלה זו, לא תוכלו להשתמש בכוחות הזמינים בשלב, אבל לא באמת תצטרכו אותם. הכוחות האלו הם מה שהופך את מריו משרברב פשוט לשרברב יורק אש, ובמקרה של מריו וונדר, משום מה לפיל. לא ברור לי למה נינטנדו החליטו שפיל יהיה הכח המרגש של המשחק, אבל לצערי זה לא עבד כל כך טוב.

מעבר לכך שהוא לא עושה שום דבר שמרגיש מיוחד, הוא גם מרגיש כבד ואיטי. כח נוסף שאהבתי הוא יותר הוא מריו מקדחה (מני ממטרה מישהו?) שמאפשר לכם להיצמד לתקרה או לאדמה. תוכלו גם להשתמש בכח אחד ולשמור כח אחר ולהחליף ביניהם מתי שתרצו. אבל אחרי שראינו את מריו הופך לחתול, דביבון מעופף וטי רקס, הכוחות שזמינים במריו וונדר היו רק "בסדר".

במהלך המשחק נפגוש הרבה אוייבים מוכרים ממשחקים ישנים, אך גם הרבה אוייבים חדשים ומפתיעים כמו שור בלתי עציר, שהדרך היחידה לנצח אותו היא להשתמש בכח הכבידה (לגרום לו ליפול נו) ואפשר גם לרכב עליו. האוייבים החדשים מהנים ומחדשים, ואני לא אספר יותר מזה כדי לא להרוס לכם.

תגים שמגוונים

מערכת נוספת שתפגשו במשחק היא מערכת התגים. את התגים תוכלו לקנות באמצעות Wonder coins שתאספו בשלבים, או להשלים אתגרים עבורם. אותם תגים מעניקים יכולות מיוחדות כגון קפיצה גבוהה יותר, קפיצה מקירות, דאייה לאחר קפיצה וכו'. התגים האלו יכולים לשנות את איך שתשחקו ותחקרו את השלבים שבמשחק והם בהחלט מרעננים את המשחק, אבל היה מאכזב לגלות שלכל אורך המשחק נוכל להשתמש רק בתג אחד כל פעם, והיה נחמד אם הייתה האפשרות להשתמש בשניים או שלושה, מה שבאמת היה מרגיש מחדש ומרגש.

מריו וונדר מגיע עם מצב מולטיפלייר, שלצערי לא ניסיתי אבל הוא מאפשר לעד 4 שחקנים לשחק יחדיו ברשת או על אותו סוויץ', ויותר חשוב, אם אחד השחקנים משחק את יושי, תוכלו לרכב עליו.

במשחק שפותח על ידי נינטנדו כמעט ומיותר לציין שהוא נראה נהדר ורץ נהדר על הסוויץ', וגם הסאונדטרק שלו קצבי ומתאים לרוח המשחק.

מריו וונדר הוא משחק מריו דו מימדי נהדר, אם לא הטוב שבהם, ומתאים כמשחק לכל המשפחה, או לחובבי מריו אדוקים שרק חיכו למשחק חדש בז'אנר. לטעמי נינטנדו באמת הכניסו כל מה שצריך כדי ליצור משחק מעולה, אבל פיספסו בדברים הקטנים כדי לגרום לו להרגיש יותר חדשני מנוסטלגי, אתם יודעים, כמו במריו אודיסיי.

עותק הביקורת של Super Mario Bros. Wonder סופק על ידי נינטנדו ישראל