עם משחקיות פשוטה וקמפיין קצר, Hexagroove: Tactical DJ הוא הנאה גדולה לחובבי מוזיקה אלקטרונית. המחסור בתוכן ובבהירות שבו מונעים ממנו מבאמת להצליח ללמד אתכם תקליטנות.
יש הרבה דברים שאני זוכר מהילדות – משחקי לוח, ספרים טובים, כדורגל לבן מרוט לשחק ברחוב. אך יש שני דברים שמלווים אותי עד היום, המחשב האישי והגיטרה. כמובן שהמחשב הוא לא אותו מחשב, וגם את הגיטרה החלפתי בחדישה יותר, אבל תמיד היו לי כאלה בבית. בתור ילד, חייל, סטודנט. תמיד שמרתי לי פינה למחשב ומעמד לגיטרה.
כשקיבלתי לביקורת את Hexagroove: Tactical DJ, משחק אינדי ל-Nintendo Switch, הרגשתי שהמשחק הזה יהיה בדיוק בשבילי. המשחק מציע שילוב של משחק ומוזיקה, ולא סתם, אלא עם ניסיון ללמד מוזיקה דרך משחק. שזה בכלל רעיון שאני מאוד מתחבר אליו.
גיימיפיקציה היא הכנסת אלמנטים של משחקיות לפעולות יומיומיות. לקחת שיטות ניקוד, עלייה בדרגות, משימות ועוד, ולהטמיע אותם בתוך חיי היום יום שלנו. יש לזה עשרות דוגמאות כמו למשל גרף התקדמות בביצוע מטלה יום יומית, או קבלת ניקוד ועלייה בדרגה על שיחות עם לקוחות מבלי לקבל תלונה. עוד דוגמאות כוללות ניהול סיכונים באופן משחקי, ניהול פרויקטים כחלק מהעשרה מקצועית, להפוך בעיות מתמטיות למשחק תחרותי בין ילדים, או אפילו לתת תגים למי שמסמן רכב תקול לצד הכביש ב-Waze.
מחקרים רבים שנעשו בנושא מבהירים לנו שזה עובד. חברות רבות מיישמות זאת היום באפליקציות ובבניית יעדים. יש היום משחקים ללימוד קוד, אפליקציות לניתוח גרמי השמיים ואפילו תרגום ערכים לויקיפדיה על ידי משחק. יש כמובן גם שימושים מסחריים לרעיון הזה כמו השימוש של חברות מסחריות כדי למשוך אותנו לצרוך עוד, דרך עליית דרגות בנוסע המתמיד, או אפילו גרף התקדמות בלקיחת הלוואות מהבנק.
מנגן בבר קודר
Hexagroove: Tactical DJ מנסה להשתחל בדיוק כאן. זה לא בדיוק משחק, עם שעות של תוכן ומשימות, אבל זו גם לא תוכנה ליצירת מיקסים להשתמש בהם בבית. המטרה של המשחק היא ללמד את השחקנים איך בונים מיקס של מוזיקה אלקטרונית, מה חשוב ומה פחות, איך להאזין לרחשי הקהל, ומתי לדעת לסיים.
הקמפיין סובב סביב עשרה מועדונים. בכל פעם שמסתיים קטע במועדון אחד נפתח מועדון חדש עם סגנון חדש שמתאים לאופי המועדון. לכל סגנון יש את הלולאות שלו ואת הקהל שלו, וכל מועדון מפרגן באמצעות אביזרים ויזואלים שונים ונותן תחושה של מקום וסגנון שונה. בהחלט הרגשתי את ההבדל בין המקומות שתיקלטתי בהם.
Hexagroove: Tactical DJ מכיל ארבע מאות ועשרים לולאות של מוזיקה שמתחלקות בין עשרת הסגנונות. יש תופים, קלידים, מצילתיים, בס, אפקטים, ועוד ועוד. יחד עם ההתקדמות מתקבלים אפקטים נוספים וטריקים שמשמשים תקליטנים אמיתיים במועדונים.
להרים את הווליום
הסאונד במשחק פשוט מעולה. מפתחת המשחק Ichigoichie עשתה עבודה נהדרת ומצאתי את עצמי לא פעם מפזז עם הסוויץ' ביד. ההבדל בין הסגנונות ברור וההחלפה של לולאות מורגשת היטב ונכנסת חלק. בקיצור, פס הקול של המשחק בהחלט מאשש את העובדה שמדובר במשחק מוזיקה אלקטרונית. הסאונד של הקהל אמיתי ומחיאות הכפיים וקריאות העידוד משלהבות לגמרי.
עכשיו, כשאני אומר קהל אני כמובן מתכוון למקלות שנעים לפי הקצב. המקלות הללו הם הליבה של המשחק והם מכתיבים מה הם רוצים לשמוע. המטרה היחידה היא לרצות את המקלות. מקלות זה החיים. המקלות אוהבים כדורים, והכדורים רצים מצד לצד ונותנים ריענון לקצב האיטי משהו של המשחק. המקלות הם הביטוי להצלחה של השיר או לא, אבל גם איתם קשה לומר איפה הייתם טובים ואיפה פחות.
הגרפיקה המינימליסטית אך העשירה, המקלות, הזיקוקים, והקונפטי מצוינים ונותנים תחושה של הישג מבלי להעיק על העין ולהפריע להמשך המשחק. העבודה הגרפית על המשחק פשוט מעולה. חבל שהמשחקיות לא ברורה והניסיון ללמד תקליטנות לא ממש צולח.
לא שומעים טוב
המשחק עצמו בנוי בצורה מאוד פשטנית, אולי קצת פשטנית מדי. ל-Hexagroove: Tactical DJ יש קמפיין שלוקח בערך שעה, או אולי שעתיים, ובנוסף משחק רב משתתפים מקומי ואימון בסגנון חופשי.
הקמפיין מתחיל בצורה מבלבלת מאוד וזוהי נקודת החולשה העיקרית שלו. אין במשחק מצב לימוד ובעוד שיש עמוד הסבר לאיך משחקים, בתוך הקמפיין עצמו ההסבר מאוד כללי, ולא ממש מסביר איך משחקים או מה צריך לעשות כדי לשבות את הקהל. לקח לי לא מעט זמן כדי להבין את המשחקיות, וזה מגיע ממישהו שמבין במוזיקה. אחרי שדפדתי בהוראות המשחק, חזרתי למשחק, ושוב להוראות, ולבסוף הצלחתי להבין את הרעיון ורק אז המשחק התחיל לזרום.
שירים במשחק מורכבים מארבעה רבעים, אשר מוצגים במשחק כאורות במסגרת מסביב לתקליט. הכנסת לולאה לשיר מומלצת ברביע האחרון, כך שהלולאה תתחיל להתנגן החל מהרביע הראשון. הלולאה משנה צבעים בהתאם לתגובת הקהל אליה. זה מהווה את עיקר המשחק, והוא סך הכל נחמד מהבחינה הזו, אם כי לא מצריך עבודה משחקית מתוחכמת מדי ונוטה לשעמם די מהר.
כדי לשמור על המשחק מרענן, יש לכם מיני משחקים, והראשון ביניהם הוא כדור שמקפץ בקהל שאותו ניתן להקפיץ לפי הקצב. זה מהווה מעין מיני משחק עד להתחלפות הלולאה, אבל הוא לא מרשים במיוחד.
כל כמה זמן, המשחק קופץ לשלב חדש של בחירת כלים. אבל למרות ששיחקתי בשלבים שוב ושוב, לא הצלחתי להבין את החוקיות בחלק הזה במשחק. Hexagroove: Tactical DJ מצפה מכם לגוון בשימוש בלולאות חדשות, אבל רק במידה. המשחק לא יוצר הבנה מהותית לגבי המידה הנכונה, מה שמקשה על השגת ציון טוב ועל ההתקדמות לשלבים הבאים בשיר.
בין פאזות שונות בשירים, יש מיני משחקים של מעברונים, והראשון מביניהם מזכיר במידה מסויימת את Guitar Hero. אתם נדרשים להפעיל תווים לפי סדר הגעה, בתזמון מתאים, ופספוס אחד בדרך כלל יהרוס לכם לגמרי את הסינכרון ויביא לציון נמוך. מיני משחק נוסף נותן לכם לעקוב לאורך גל שמייצג את השיר באמצעות הסטיק הימני. זה דווקא היה מיני משחק חמוד ולא קשה במיוחד.
לאחר המשחקים הללו חוזרים לבמה הראשית ולתקליט וממשיכים לשלהב את הקהל שיגיב בזיקוקים וירי קונפטי באוויר וחוזר חלילה, עד לסיום של המיקס.
בכל השעות הרבות שהקדשתי ל-Hexagroove: Tactical DJ, לא הצלחתי להבין את שיטת הניקוד. לא מצאתי הסבר אחד, או עקביות בשיטה, ורק הספקתי לפתח כמה תיאוריות. חבל שבמשחק שמטרתו לימוד נגינה לא ממש מסבירים לך איפה טעית ואיך להשתפר.
הרעיון מאחורי Hexagroove: Tactical DJ שובה לבבות, אבל הביצוע עצמו לא נותן לי הבנה אמיתית של תהליך התקליטנות או של מוזיקה, וחבל, כי הרעיון מאחורי המשחק ממש טוב, והפוטנציאל עצום.
האסתטיקה הפשוטה שלו יפה ולא גורמת להסחות, והמוזיקה שלו באמת נשמעת טוב. אבל כמשחק מוגמר, הוא מרגיש לא אפוי עד הסוף ושחסרים בו אלמנטים של לימוד. אבל אם אתם בכל זאת רוצים להזיז את הראש בזמן שאתם שולטים בקהל של מקלות, מחכות לכם פה כמה שעות מהנות של מוזיקה.
