Indiana Jones and the Great Circle ביקורת: מסע עולמי בעקבות הנוסטלגיה

Indiana Jones and the Great Circle מחזיר את אינדי למסכים, ועושה את זה בהצלחה הגדולה ביותר מאז 1989. עם עלילה מרתקת ומקורית, עיצוב דמויות נפלא ומשימות וחידות שקל להישאב אליהן, הוא מצליח להכנס ללב שלי למרות משחקיות בינונית ומטה.

גילוי נאות – אני אוהב את אינדיאנה ג'ונס, לפחות את מה שיצא עד 1989, כלומר הטרילוגיה הראשונה של הסרטים, שראיתי כל אחד מהם מספר רב של פעמים. גם שיחקתי בעבר כמה מהמשחקים שיצאו (ואהבתי אותם מאוד), וזו בדיוק הסיבה שחששתי מאוד מ-Indiana Jones and the Great Circle. האם זו תהיה אכזבה או הצלחה? התשובה שלי קצת מורכבת, אז בואו נתחיל.

לגמרי אינדי

המשחק Indiana Jones and the Great Circle מתרחש בשנת 1937, כלומר בין שודדי התיבה האבודה לבין מסע הצלב האחרון. לאחר שחזור מדויק להפליא של הפרולוג הנהדר בו אינדי משיג את הפסלון המוזהב, אנחנו נזרקים להרפתקה חדשה לגמרי עם נרטיב שנכתב במיוחד למשחק. אינדיאנה ג'ונס, או אינדי, נמצא בקולג' שלו ונתקל בתדהמתו בענק מיסתורי שמהמם אותו ובורח תוך כדי שהוא גונב פריט מהמוזיאון.

אינדי יוצא למסע חובק עולם כדי להשיב את הנגנב וכמובן שהוא מסבך את עצמו בתעלומה מסתורית ביותר, תעלומת המעגל הגדול. אליו תחבור ג'ינה, עיתונאית איטלקית ונועזת שמחפשת אחר אחותה שבאורח פלא קשורה קשר בקשר הדוק לתעלומה, ויחד הם יתייצבו מול אמריך ווס (Emmerich Voss), ארכיאולוג נאצי, מניפולטיבי ואכזר שיעשה כל שביכולתו להביא את הכוח האצור במעגל הגדול לידי הרייך השלישי.

עלילת המשחק היא אינדיאנה ג'ונס בהתגלמותו. כל מה שפורט על מיתרי הנוסטלגיה נמצא שם – מסתורין, הומור, תפניות מפתיעות, תפניות פחות מפתיעות והמון הערות סרקסטיות של אינדי. היא בהחלט לוקחת את הצד הנכון של ההיסטוריה – כלומר של הטרילוגיה הראשונה של הסרטים, ולא של שני הסרטים המאכזבים במיוחד שבאו שנים רבות לאחר מכן.

הדמויות המרכזיות במשחק כתובות נהדר ומשוחקות ברמה מאוד גבוהה על ידי המדובבים המוכשרים. אולי תטעו אפילו לחשוב שהאריסון פורד מדובב את אינדי, אך לא! מדובר בטרוי בייקר (Troy Baker) שהצליף בדיוק מרשים ונאמן למקור עם הטונאליות, הדיקציה וגוון הקול שלו (לשם ההגינות, מאוד חורה לי שהוא בור מוחלט שמביע תמיכה בנאצים הנוכחיים אבל אין ספק שהוא עשה עבודה טובה בדיבוב). ממש מרגישים את הרגשות של הדמויות ברגעים הטובים והרעים שלהן, וממש ניתן היה להתחבר לנרטיב החדש שהוצג בפנינו במשחק.

בעיני רמת הסיפור כל כך גבוהה שאם מצד אחד לא בא לכם לשחק אבל מצד שני הייתם רוצים לקבל עוד חווית אינדיאנה ג'ונס מזוקקת, פשוט תראו את כל סצנות המעבר. כאמור, זה כמה רמות מעל הניסיונות הגרועים להחזיר את אינדי למסך הגדול ואני ממליץ בחום. אילו זה היה סרט, הביקורת הייתה נעצרת פה פחות או יותר אבל יש עוד כמה דברים שחשוב שנדבר עליהם.

לכו לחקור

העלילה הראשית מלווה אותנו במשימה הראשית וכאמור, היא מוצלחת מאוד. המשימות הראשיות מובילות אותנו ברחבי העולם וחושפות אט-אט את תעלומת המעגל הגדול. נצטרך לחקור מקומות שונים, לפתור פאזלים מעניינים ולעיתים מעט מאתגרים ולפעמים אף לקחת את העניינים לידיים ולחבוט בכמה נאצים. תמיד כיף.

המשימות הללו עשירות, מרתקות ולמרות שלעיתים הן מעט איטיות הן עדיין מושכות את השחקן להתמיד ולהתקדם. מדובר בסגנון משחק די לינארי כאשר חלק מהפרקים במשחק גדולים יחסית ומאפשרים מרחב יותר גמיש על מנת לחקור את האזור, וחלק מהפרקים נצמדים הרבה יותר ללינאריות. השילוב שלהם נותן חווית משחק שמרגישה דינמית יותר עם שינוי מקצב טוב.

באזורים הפתוחים יותר נמצאות משימות הצד, שהן בעיני הצלחה גדולה מאוד. דרכן, המשחק מעודד אתכם לצאת ולחקור את המפות, לחשוף סודות ולגלות תעלומות נוספות, כמו גם לעזור לדמויות הסובבות אתכם בכל מיני דברים. הרבה מהמשימות הללו מאוד מושקעות עם סיפור צד שמצד אחד לא דרוש לצורך העלילה הראשית אבל כן יכול להאיר ולהוסיף לה נופך נוסף.

כמו במשימות הראשיות, גם כאן במקרים רבים תצטרכו לפתור פאזלים ולמצוא את הדרכים להגיע למקומות מסויימים. הבעיה הגדולה שלי עם המשימות הללו היא שלפעמים ניחשף אליהן לפני שיש לנו התקדמות מספקת בסיפור כדי להגיע למקומות הנדרשים; המשחק לא מציין זאת וזה מבזבז לא מעט זמן משחק רק כדי שאתייאש, אמשיך בעלילה ואגלה פתאום שעכשיו אני יכול סוף-סוף להשלים את המשימה הצדדית.

לצד הדברים הללו, יש את המשימות הפשוטות יותר, כמו למצוא את כל הפתקים/עתיקות/ארטיפקטים וכדומה שניתן למצוא. נכון, זה בנאלי מעט, ואולי תוכלו לוותר על זה, אך חשוב לדעת שכאשר תמצאו ספרים מסויימים תוכלו לפתוח יכולות חדשות או לשדרג את מד החיים והסטמינה שלכם. נדרש? לא בהכרח. מקל על המשחק? בהחלט.

קרב מגוף ראשון

בנקודה זו אציין שרוב המשחק מתנהל מגוף ראשון, במטרה להוסיף אימרסיביות למשחק והמקרים בהם עוברים לגוף שלישי הם קבועים, למשל התנדנדות על השוט, טיפוס וכדומה. באופן אישי הייתי מעדיף את נקודת המבט של גוף שלישי, בטח בהתחשב בעובדה שמשחקים קודמים של אינדי היו בצורה הזו וכך גם יותר כיף בעיניי לשחק משחק הרפתקה.

ב-Indiana Jones and the Great Circle גם תצטרכו להתמודד עם אויבים, ומולם יש לכם שתי גישות – להתחמק או להלחם. היתרון בגישה השקטה הוא שיש פחות סיכוי שתמותו בתהליך, אך בתמורה תאלצו להכנע לקצב משחק איטי וזהיר יותר, לפחות עד שתצליחו להשיג תחפושת שתשטה בהם. מצד שני, הגישה ההתקפית עשויה לתת לכם להתקדם מהר יותר, אך הסיכוי למות גבוה הרבה יותר ובסוף אולי יקח לכם יותר זמן בצורה הזו.

הנשק העיקרי שלכם במשחק הוא הסביבה – הרבה חפצים יכולים לשמש אתכם לקרב, לפידים, מטאטאים, מחבתות ועוד היד נטויה, בהם תוכלו להשתמש עד שישברו על האויבים שלכם. כמובן, יש לכם את השוט שיכול לנטרל אויבים מנשקם ולהביא אותם אליכם (בתנאי שפתחתם את היכולת הזו) ואת האגרופים שלכם. מרבית פעולות הקרב הללו ידרשו מכם ניהול נכון של מד הסיבולת והן לא רעים כשמדובר באויב או שניים.

אולם כשמדובר על מקום שורץ אויבים, המשחק מגוף ראשון מתחיל באמת להציק, עם כל האימרסיביות הנחשקת. במקומות כאלה הרבה פעמים תצטרכו להילחם ביותר משני אויבים, (בדרך כלל בקרבות יותר פיזיים כי התחמושת מאוד מוגבלת ומשום מה הדמויות שם טנקיות). כשזה קורה, המנגנון הקאנוני והנחמד של נטרול אויבים מנשק בעזרת השוט ושימוש בנשק הזה נהיה מאתגר. למה? בואו נזכור שאנחנו מדברים על משחק של Bethesda, ולכן הנשק של האויבים מושלך לא מעט פעמים למקומות מוזרים. אם היה מדובר במשחק מגוף שלישי זה היה עוזר מאוד להבין איפה הנשק הקרוב ולהצליח לתפוס אותו לפני ששיגעון ההמון מכריע את אינדי.

לתחושתי, זו אבן הנגף העיקרית של הקרבות במשחק, ואילו יכלנו להעביר בלחיצת כפתור את המצלמה מגוף ראשון לגוף שלישי וחוזר חלילה (כמו במשחק אחר של Bethesda, למשל The Elders Scroll V: Skyrim) זה היה משפר פלאים את החוויה מהמערכת הזו. החברים שם ב-Bethesda,אתם עדיין יכולים לעשות את זה!

רגל פה רגל שם

העולם של המשחק נראה טוב, ובמקרים מסויימים אפילו מעולה. ניכרת הרבה מחשבה מסביב לאזורים השונים שחוקרים במשחק ובפרט בעיצוב הפאזלים המוצלח, אבל לא רק. הם בהחלט הצליחו להכניס לאווירה חובקת העולם של המשחק, בזה אין ספק.

אולם, הרבה פעמים נראה שהמידול לוקה בחסר, הרבה מהעיצוב סתמי במקצת (לדוגמה המווווון דלתות דמה) והעולם נראה פחות חי ממה שהייתי מצפה ממשחק בן ימינו. כמו כן, היו לא מעט דברים שהוציאו אותי לחלוטין מריכוז, כמו חפצים שמרחפים להם באוויר ופיזיקה מאוד מוזרה (למשל הליכה על חתיכת אבן יכולה פתאום להעיף אותה כמה מטרים מהשחקן). בשורה התחתונה – המשחק היה צריך עוד כמה שעות אפייה בתנור, וחבל ש-Bethesda ממשיכים בדרך הזו.

עיצוב הדמויות הראשיות מעולה בעיניי. שיחזרו את המראה של אינדיאנה ג'ונס שגולם על ידי האריסון פורד הצעיר עד לרמת הצלקת בסנטר. הבעות הפנים מוצלחות בעיניי ומאוד משקפות את מה שהדמויות חוות בסצנות המעבר. מצד שני, כל הדמויות שמסביב הן שבלונה שחוזרת על עצמה בקטע מאוד מטריד; האויבים נראים כאילו יצאו ממפעל ייצור, עם הבעות די מקובעות, הניצבים יכולים לעמוד מול קיר ולדבר עם עצמם או אפילו סתם לבהות בו בשתיקה רועמת. אחרי כל ההשקעה והרצון הטוב באימרסיביות, דווקא בפן הזה מפשלים? חבל ממש.

להבדיל, פס הקול של המשחק פשוט מצויין, ומתכתב מאוד עם הפרנצ'ייז האל-מותי הזה. רק לשמוע את זה החזיר אותי אחורה בזמן לחוויה הנהדרת של הסרטים. פס הקול קלע בול בכל הסיטואציות וכמובן שקשה לי עכשיו להוציא את מנגינת הנושא מהראש.

אם אסכם, Indiana Jones and the Great Circle הוא משחק מכובד מאוד בעולם של אינדיאנה ג'ונס, ומאוד נהניתי לשחק אותו, חרף מגרעותיו. הנרטיב המצויין, הדמויות הכיפיות והתעלומות הנהדרות שהייתי צריך לפתור לגמרי היו שווים את המשחקיות החלשה יחסית שהוא מציג. לולא הם היו קולעים בנקודות החזקות הללו, זה היה משחק בינוני לגמרי, אם לא פחות.

עותק הביקורת של Indiana Jones and the Great Circle נרכש עצמאית.