למרות שהוא לא חף מבעיות, Ni No Kuni 2 מספק חוויה מהנה ומיוחדת מבחינה ויזואלית. המשחק מתאים לשחקנים צעירים ובוגרים כאחד, וזה אחד מהדברים שהופכים אותו לכזה יפה.
Level 5 היא חברה מוצלחת אך קצת פחות מוכרת שהביאה במהלך השנים כמה כותרים שמוגדרים כקלאסיקות כמו Dark Chronicle, Professor Layton והמשחק Ni No Kuni, שמהמרכיבים הכי ידועים בו הן הסצנות שנעשו על ידי סטודיו Ghibli (שהשם שלהם מופיע בכל רשימת "סרטי אנימציה הטובים ביותר שיצאו") ובאופן כללי העיצוב במשחק בהשראת סטודיו זה. עכשיו ראינו את משחק ההמשך למשחק המקורי – Ni no Kuni II: Revenant Kingdom, ונשאלת השאלה – האם משחק ההמשך מצליח להשתוות לקודמו?
במשחק אנו עוקבים אחר הנסיך Evan, נסיך שאיבד את ממלכתו לאחר הפיכה צבאית של היועץ של אביו המלך. לאחר שהוא בורח בהצלחה חלקית הוא מחליט להקים ממלכה חדשה שבה יהיה שלום בין כל התושבים, ויותר מזה, להצליח למצוא דרך לעשות שלום בכל העולם. בדרך כמובן צריך לייצר את הבסיס לממלכה, למצוא אזרחים עבורה ולקבל הסכמה בין כלל הממלכות בעולם, וכמובן שדברים משתבשים כשברקע יש מזימה סודית שעלולה לעלות בשלום העולם כולו. העלילה מרגישה מעט ילדותית אבל יש לה כמה אלמנטים מתוחכמים יותר כמו התייחסות לבעיה של מתח בין גזעים ובעייתיות של בחירה בין חופש לביטחון. עם זאת לא חסרים גם קטעים אפלים יחסית במשחק ובייחוד בשעה הראשונה שלו.
הדמויות במשחק מגוונות: יש לנו את אוון, הנסיך, שהוא מאוזן יחסית, אבל יכול למות בקלות; רולנד, יועצו המסתורי של הנסיך שיותר טוב בהתקפה וספיגת נזק מאוון אבל לא טוב עם קסמים; טאני, פיראטית שהיא גרסא יותר פיזית של אוון; אביה באטו שהוא טנק לכל דבר ועוד כמה דמויות נוספות שנפגוש תוך כדי העלילה. הדמויות מגוונות גם בעיצוב וגם במשחקיות וזה כיף לשנות את הצוות ולראות איך הוא עובד. הפספוס הגדול כאן הוא בשילוב של הדמויות בעלילה. אין יותר מדי פיתוח של הדמויות מעבר לשעה הראשונה במשחק וכל הדמויות מלבד אוון ורולנד מנמיכות פרופיל פחות או יותר מיד לאחר שהן מצטרפות לצוות באופן קבוע. זה גורם לכך שהאירועים שקורים במשחק לא ממש מרגישים בעלי משקל כי הם לא משפיעים ישירות על הדמויות עצמן וזו כנראה ההחמצה הגדולה ביותר במשחק.
מבחינת משחקיות, מערכת הקרבות שהזכירה לי את פוקימון מהמשחק הקודם נזנחה לטובת מערכת חדשה שמזכירה את Dark Chronicle, עם אקשן מהיר ודגש על התחמקות ממהלכים של אויבים והחזרת תגובה כואבת. לאסטרטגיה במשחק יש אלמנט של בחירת צוות שמורכב מהדמויות השונות שאתם פוגשים לאורך הסיפור יחד עם יצורים קטנים ומשונים בשם היגלים שאוספים בעולם המשחק ועוזרים לכם תוך כדי הקרב. מערכת הקרב מהירה, כיפית וזורמת טוב אבל Dark Souls זה לא – המשחק קל מאוד ואי אפשר לשנות את רמת הקושי, וזה עשוי לאכזב את אלו מכם שמחפשים אתגר רציני. אתם תמיד יכולים למנוע מעצמכם לקחת ציוד חזק ולהמשיך להצטייד בציוד ישן או להמנע מגריינדינג ושימוש בחפצים אבל חבל שהדרך היחידה להעלות רמת קושי זה לקצץ בחקירת העולם, בעיקר כי יש הרבה עומק חבוי במערכת הקרב שלא בא לידי ביטוי.
בנוסף למערכת הקרב הסטנדרטית, לאורך המשחק יהיו מקרים שבהם תדרשו לשלוט על צבא בקרב. גם כאן המשחקיות היא קצת קלה מדי, כאשר האסטרטגיה הופכת ל-"תשתמש ביחידה שחזקה נגד היחידה של היריב" במנגנון אבן, נייר ומספריים בסיסי. ה-AI של היריב גרוע מכדי לנסות להתנהג באגרסיביות ולהעניש בניית צוות לא מתאים למשימה הספציפית, וזה די חבל. עדיין, זה תמיד מספק לנצח צבאות גדולים יותר וחוסר תשומת לב כן יכול לעלות לכם ביוקר.
החלק האחרון במשחקיות, ואולי המרכזי ביותר, הוא בניית הממלכה של אוון. תוך כדי המשחק תבנו בניינים ותגייסו אזרחים (דבר שמזכיר את סדרת Suikoden). כל בניין יתן לכם בונוס אחר למשחק כמו מהלכים חדשים, ציוד או חפצים וזה גורם לכך שתמיד תהיה לכם סיבה לקפוץ ולראות מה אפשר לשפר. את הבניינים תבנו באמצעות כספי מיסים שנאספים אוטומטית כל כמות זמן מסויים. כל אלה מתקיימים בנפרד מהכסף הרגיל במשחק, ולכן זה בא בנוסף ולא על חשבון דברים שאתם תרצו לקנות לעצמכם. גיוס האזרחים (שיש כמעט 100 אפשריים) נעשה דרך השלמת משימות צד שהם נותנים. מגוון האזרחים עצום ולכל אחד יש אישיות משלו ורקע אישי, וזה מעלה את השאלה אם לא היה עדיף לקצץ קצת בכמות האזרחים ובמקום זה להשקיע יותר בדמויות הראשיות. המשימות עצמן ייחודיות ונותנות עוד רקע לתוך חייו של האזרח אותו אתם מגייסים. החלק הזה של המשחק מאוד כיף, ממכר ומשתלב מאוד בקלות עם שאר המשחק ולא מרגיש כאילו עוצרים הכל כשמשקיעים בפיתוח בניין או שניים וקופצים חזרה לעולם.
הויזואליות של המשחק מעולה (ובעצם למה ציפיתם אחרי כל מה שאמרנו), הדמויות נראות טוב ומעוצבות בצורה ייחודית, כל עיר וזירה במשחק נראים נהדר והסטייל האיקוני של סטודיו Ghibli נשמר מהמשחק הקודם. עם זאת נראה שהתקציב למשחק נגמר די מהר והרבה מאוד מיקומים במשחק, בייחוד בזמן משימות צדדיות, הם פשוט העתקים של סביבות ישנות ולא ממש מעניינים במיוחד. התנועה בעולם היא תלת מימדית, בסיסית אבל כיפית. זה גם האופן שבאמצעותו תסתובבו בממלכה שתשבנו ומבחינתי זה הרגיש קצת מאכזב כי ציפיתי שמקום כל כך מרכזי במשחק יהיה מקום שאפשר לראות בצורה יותר מפורטת, בין אם זה איך שהוא מתפתח או איך האזרחים שלכם חיים בו.
המוזיקה במשחק נהדרת ומתאימה למשחק ואפילו הדיבוב באנגלית הוא טוב ברובו. עם זאת השימוש במוזיקה קצת מוזר, ישנם הרבה קטעי עלילה במשחק שהמוזיקה פשוט עוצרת ללא סיבה והסצנה מתנהלת בשקט, על אף שיכלו להמשיך ולהשתמש במשהו מהפסקול המעולה. בנוסף הדיבוב הוא רק חלקי, אפילו בקטעים חשובים מאוד לעלילה וזה פוגע בכמה שנקשרים לעלילה ולדמויות (שכמו שנאמר לא ממש מפותחות גם ככה). לא ממש מובן לי איך עם כל כך הרבה השקעה במשחק, דווקא פה החליטו ללכת חצי דרך.
המשחק ארוך למדי, בעיקר אם אתם בוחרים להשקיע לא מעט בפיתוח ממלכה וקווסטים צדדיים, אבל המשחק מאפשר לעשרות שעות נוספות של משחקיות אם משקיעים בכל הקווסטים הצדדיים ופיתוח הממלכה עד הסוף. המשחק אמנם קל מאוד, מה שהופך אותו לבחירה מעולה עבור שחקנים צעירים יותר, אבל גם מבוגרים יוכלו להנות ממנו באותה מידה.
