סדרת משחקיי פרסונה (Persona) היא סדרת משחקיי RPG יפנים בעלת היסטוריה ארוכה. במקור היא ספינאוף לסדרת משחקים אחרת בשם Shin Megami Tensei ובניגוד לסדרה הראשית שהיא בדרך כלל יותר אפית בגודל שלה ואפלה יותר בטון. משחקיי פרסונה בדרך כלל מתמקדים בדמויות במשחקים מאשר באירועים חורצי עולמות ויותר אופטימיים לגביי עתיד המין האנושי ויכולתנו להתמודד עם ישויות אלוהיות שלא בהכרח חפצות בטובתנו. לאחרונה יצא המשחק החמישי בסדרה (בלי לספור רימייקים וספינאופים של הסדרה עצמה), האם המשחק החדש מוצלח או שהוא פרסונה נון גרטה?

נתחיל בעלילה, עלילת המשחק עוקבת אחר הגיבור (השחקן מחליט מה שמו) – נער שבעקבות עשיית הדבר הנכון מסתבך עם אנשים חזקים בחברה ובשל כך הוא מקבל תיק פלילי ועכשיו מתייחסים אליו בגדר מוקצה בחברה והוא נשלח לבית של חבר של המשפחה בטוקיו. כאן אני אסטה מהנושא בשביל לדבר על כך שיש קצת "בעיה בתרגום" במשחק למי שלא מכיר את יפן שכן החלק הזה מרכזי במשחק ובמסר שלו. החברה ביפן היא מאוד לא סלחנית לאנשים שלא הולכים בתלם, כמו כאלה שיוצאים נגד בריונים אבל מסבכים את הבית ספר. כך שהמסר של המשחק: 'לא להיכנע למנגנון לא צודק', אולי לא חדש לאף אחד שקורא את הכתבה אבל יחסית לארץ שבה המשחק נוצר הוא כן מסר שלא נאמר מספיק.

בחזרה לעלילה, הגיבור שנמצא עכשיו באזור חדש ולא מוכר מקבל את הכוח של זימון פרסונות ה-"אני האמיתי מאחורי המסיכה" שמגיעים בתור ישויות מיסטיות או ספרותיות לעולם החיצוני וביחד עם אנשים אחרים עם אותו כוח משתמש ביכולת זו לחדור לעולמות בתוך התת מודע של אחרים ו"לגנוב את ליבם", לגרום להם להבין את הבעתיות של מה שהם עושים ולכפר על עוונותיהם. העלילה של המשחק טובה מאוד, הרשעים בה יחסית ריאליסטיים בצורה שלא נראית מוגזמת אבל מספיק בשביל כך שזה מרגיש קתרטי להביס אותם ודרכיי הפעולה שלהם נשמעות הגיוניות לעולם האמיתי כמו מורה ספורט שמתעלל בתלמידים כאשר צוות בית הספר שותק בשביל לא להוריד את המוניטין או גנגסטר שהמשטרה לא מצליחה לקשור את שמו לפשעים. כמו כן יש עלילה יותר רחבה שמתרחשת ברקע המשחק עם כמה טוויסטים משלה, כמה יותר ברורים מאחרים. דבר חשוב להגיד על העלילה זה שהיא מאוד אפלה, אפילו יחסית למשחקים קודמים בסדרה. ישנם התייחסויות להטרדות מיניות בנערות בגיל תיכון, זנות וסמים. שום דבר לא נראה על המסך אבל עדיף להיות מוכנים לזה.

persona-5-screen-04-ps4-us-30jun16

מבחינת כתיבה המצב פחות טוב, הרבה פעמים הדמויות יתלוננו על הבעיות בעולם כבעיות של "מבוגרים מנצלים ילדים" במקום בעיות חברתיות וזה נשמע מאוד ילדותי כאשר לא עוזר שהמשחק אוהב לחפור על הרעיונות שהוא מנסה להעביר כך שהם נאמרים כמה עשרות פעמים יותר מדי ובנוסף הרבה פעמים יש הקדשת זמן לחתך עבור מה שהאוכלוסיה הכללית חושבת על המצב. דבר שלא משתנה בהרבה בין איטרציות וחוזר על עצמו יותר מדי. אני אסכם בכך שהעלילה הראשית מצוינת ובהחלט גורמת לשחקן לרצות לראות מה קורה בהמשך אבל הכתיבה מורידה טיפה את הרושם הכולל.

עוד אלמנט חשוב הוא הדמויות. הצוות הראשי שלך מורכב מעוד תיכוניסטים כמו הדמות הראשית, כל אחד עם סיבות משלו להמשיך להילחם נגד אנשים שמנצלים אחרים. הדמויות הראשיות כתובות טוב וכיף לראות אותם מדברים זה עם זה במהלך המשחק אבל יש בעיה בכך שהמשחק לא ממש נותן לשחקן לנשום מהעלילה, יש מעט מאוד אירועים שבהם הדמויות פשוט מדברות זו עם זו בצורה נינוחה ואפילו בקטעים כמו חופשה שנתית או יריד שנתי בבית ספר המשחק בעיקר מתעסק בעלילה הראשית במקום להשתמש בשינוי שיגרה בשביל קידום הדמויות וזה קצת חבל כי יש הרבה פוטנציאל שמתבזבז לבניית דמויות והצוות. הדמויות הצדדיות הן רובן מעולות והמשחק מדי פעם ישלב אותן לעלילה הראשית בצורה שמאוד זורמת.

המשחקיות מחולקת לשני חלקים: יש את החלק של העולם הרגיל וחלק של עולם הגנבים שמקושרים ביניהם בצורה מאוד טובה. בהתחלת כל חלק במשחק יהיה לך "מטרה" ראשית לגנוב את ליבה וזמן קצוב עבור המשימה. במהלך הזמן הקצוב תהיה צריך להחליט במה להתעסק כל יום, לדבר עם אנשים אחרים (ארחיב בהמשך), לעבוד בעבודות חלקיות, לשפר את היכולות שלך-מה שייתן לך גישה לארועים מתקדמים יותר עם אנשים אחרים או להיכנס למבוך להתחיל במשימה של גניבת הלב מהמטרה. כמות הזמן מוגבלת ואלא אם אתה משתמש במדריך כמעט בטוח שלא תספיק הכל בפעם הראשונה שאתה משחק ולכן צריך להתכונן מראש במה להשקיע ובמה לא.

nurse

אם בחרת להתחיל במשימה אתה תיכנס לעולם הפנימי בתוך המטרה שמגיע בתור "ארמון"-ייצוג של איך האדם חושב על העולם החיצון, שם על הצוות להתגנב תוך כדי לחימה באויבים שחוסמים את הדרך עד שהם מגיעים לאוצר בבסיס הארמון. מערכת ההתגנבות יחסית בסיסית אבל עובדת מספיק טוב בשביל סיפוק ההרגשה של להיות גנב, הבעיה היחידה שלי במערכת התגנבות היא שיש אויבים שמשום מה לא ניתן להתגנב מעבר להם אפילו אם הדבר נראה כך מהפטרול שלהם אשר ישתנה כאשר אתה מתקרב כך שלא ניתן להתחמק מקרב ובעיה באופן כללי היא שהעיצוב מבוכים נע בין מצוין לגרוע ולא ממש שומר על רמה אחידה.

מערכת הקרב חוזרת מהמשחקים הקודמים בצורה אפילו יותר טובה. בכל תור כל הדמויות בקרב מקבלות פעולה אחת, כאשר פגיעה בחולשה של היריב יכול לתת לך תור נוסף שניתן להעבירו גם לדמות אחרת. יש לך רשימת מהלכיי קסמים ומכות פיזיות שונים להשתמש בהם שילכו וישתפרו ככל שהמשחק ממשיך ואפילו קרבות רגילים יכולים להסתיים במוות אם השחקן לא נזהר. המערכת קרב כיפית, מהירה ומצריכה מחשבה בכל קרב – איך לנצל את המצב בצורה הטובה ביותר. הבעיה המרכזית שלי איתה היא שהיא קצת קלה מדי יחסית למשחקים קודמים, ואפילו בוסים, שאמורים להיות יריבים שעבורם אתה מתאמן כל המבוך, לרוב מאוד קלים וניתן להביסם עם אסטרטגיות מאוד פשוטות.

מעבר לקרב יש לך את מנגנון הפרסונות, שכנאמר הם יצורים שאתה מזמן בקרב בשביל להילחם עבורך. לדמות הראשית יש יכולת מיוחדת להשתמש ביותר מפרסונה אחת ודרך זו באה לידי ביטוי בכך שבמהלך קרב אתה יכול לדבר עם האויבים בשביל לגייס אותם כפרסונה וגם אתה יכול להשתמש בפרסונות שיש לך בשביל לשלב אותן בשביל פרסונה חדשה וחזקה יותר עם המהלכים של הפרסונות הקודמים (למי שרוצה לטעון שזה חיקוי פוקימון, סדרת Megami Tensei באה עם הרעיון הרבה לפני שמשחק הפוקימון הראשון יצא). מערכת הדיבור עם האויבים קצת מעצבנת, הרעיון שהאויב שואל אותנו שתי שאלות. השאלה הראשונה בשביל להבין מה הטון שהאויב אוהב והשאלה השנייה בשביל לבדוק אם באמת מצליחים בגיוס, לרוב זה ייראה יותר מזל מה אומרת כל תשובה בטון שהמפתחים התכוונו וזה יכול לגרום לעצבים כאשר כמה פעמים מנסים לתפוס פרסונה ללא הצלחה.

Makoto

כמו שנאמר ניתן לדבר עם דמויות במהלך היומיום וכאן מערכת הSocial Link מהמשחקים הקודמים חוזרת בתור מערכת "אנשי הסוד". במשחקים קודמים בסדרה דיבור במהלך הזמן הפנוי עם אנשים אחרים נתן את היכולת לייצר פרסונות חדשות וחזקות יותר, במשחק זה נוסף האלמנט שבנוסף ניתן לך יכולות מעבר לכך, כמו למשל: יותר זמן פנוי במהלך בית ספר, יכולת לקנות חפצים חדשים, יכולות חדשות לדמות הראשית במהלך קרב או יכולות חדשות לדמות ספציפית בצוות. השיפור לא רק גורם לכך שכל קשר הרבה יותר משפיע מבחינת משחקיות, אלא גם הופך את הקשרים עצמם לכאלה שמרגישים הרבה יותר חשובים וכדאיים. זה שילוב נהדר של שני החלקים במשחק. הקשרים עצמם כתובים טוב בין אם זה עם החברים בצוות שלך או כאשר אתה פוגש אנשים מחוץ לצוות עם בעיות משלהם שאתה עוזר להם, לפעמים עם עזרה קטנה של כנופיית גונבי הלבבות.

הגרפיקה במשחק היא טובה, אך לא מדהימה כאשר העיצוב דמויות ופרסונות מעולה. הארמונות גם נראים טוב ולרוב מביאים בצורה מאוד טובה את הרעיון כמה שפלה הצורה שבה הנבלים חושבים על העולם. מה שראוי לשבח הוא הסטייל. הפוזות של הדמויות במהלך קרב, מסכיי סיום בסוף קרב, העיצוב של הממשק והתפריטים אפילו זמניי הטעינה נראים מדהים. המשחק נוטף סטייל מכל הכיוונים וזה עוזר לחוויה הכללית ולרושם שהוא מותיר אחריו. המוזיקה גם מעולה עם מנגינות טובות במהלך קרבות ובחיי היומיום. אני הודה שפחות התרשמתי מהמוזיקה יחסית למשחקים קודמים בסדרה אבל עדיין הרמה של המוזיקה גבוהה והיא מעבירה את המצב רוח באופן טוב.

לסיכום פרסונה 5 הוא ההמשך שמי ששיחק במשחקים הקודמים חיכה לו. הוא משפר את המערכת כמעט בכל צורה עם מעט מאוד פספוסים, עם זמן משחק שנע בין 80-100 לפעם הראשונה המשחק שווה את מלוא המחיר. אני ממליץ בחום עליו לכל חובב משחקיי תפקידים באשר הוא וגם לאחרים שרוצים לנסות את הז'אנר ולא יודעים מאיפה להתחיל.

תגובה 1

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here