Esoteric Ebb הוא CRPG איזומטרי בהשראת Disco Elysium ו-משחקי תפקידים שולחניים כמו D&D, שפותח כפרויקט סולו על ידי Christoffer Bodegård ומופץ על ידי המפיצה המוכרת Raw Fury. במשחק תשחקו כ-The Cleric (או בעגת ה-D&D כוהן) עם עוזר גובלין בשם סנל (Snell). יחד, הם חוקרים פיצוץ חנות תה בעיר נורביק, מטרופולין פנטזיה 5 ימים לפני בחירות ראשונות, תוך חשיפת קונספירציה פוליטית.
המשחקיות כוללת דיאלוגים עמוקים ומסתעפים, גלגולי קוביות חורצי גורלות, CHIMES (6 סטטים כמו Strength/Intelligence שמתווכחים בראשכם כמו מקהלה יוונית), עץ משימות (Questing Tree) שמשנה פליי-סטייל, קסמים מניפולטיביים (שליטה במוחות, דיבור עם מתים) ופה גם כישלון הוא לא בהכרח הסוף, ויכול להביא לסיטואציות משעשעות ומעניינות.
הסגנון האומנותי בסגנון סל-שיידינג (הצללה מצויירת) צבעוני ומזמין, המשחקיות נראית מאוד נגישה גם למי שבחייו לא שיחק משחקי תפקידים, שלא לדבר על D&D, וזה רק מה שאפשר לראות על פני השטח.
אם זה מעניין אתכם, יש עכשיו דמו זמין ב-Steam Next Fest (שמירות עוברות למשחק מלא!), וכרגע המשחק יגיע למחשב בלבד ב-3 במרץ, 2026.
במבט ראשון, המשחק Realm of Ink נראה כמו קלון של משחקי האדס. האמת? גם במבט שני ושלישי. מדובר במשחק רוגלייק מהיר ועצבני, עם סגנון אומנותי של המזרח הרחוק. המפתחת, Leap Studio, הוציאה את המשחק לגישה מוקדמת לסטים לקראת סוף 2024, וכעת הוכרז על תאריך השקה מלא למחשב ולקונסולות.
במשחק נשחק את דמותה של רד (Red), לוחמת אמיצה שנמצאת במרדף אחרי שד שועל ומגלה במהלך הדרך שהגורל שלה מוכתב מראש. עליה להשתחרר ממה שנכתב ונחזה מראש כדי לחשוף את האמת על הקיום שלה ולקרוא תיגר על מי שמתיימר לקבוע את החוקים.
המשחקיות, בלי כל ספק, דומה מאוד להאדס; קרבות אינטנסיביים ומהירים, דאשים, סוגי התקפות שונים והמון בילדים לנסות – ונראה שהמשחק הזה עושה את זה גם טוב, וגם מהמם ויזואלית. ניסיתי בעצמי את הדמו של המשחק לפני מעל שנה, ומאוד נהניתי, ואני בטוח שמאז החוויה רק השתפרה והתחדדה.
אם אתם אוהבים קרבות מרהיבים, אמנות ציורית ויפהפיה ולא פוחדים משפע של אפשרויות לבחור מביניהן, אולי תהנו מ-Realm of Ink שיצא ב-26 במאי, 2026 ויהיה זמין על ה-PlayStation 5, Xbox Series X|S, Nintendo Switch וכמובן גם על המחשב האישי, ויעלה כ-17$.
אחרי חודשים של ניחושים, בליזארד סוף סוף חושפת את ההתרחבות הבאה של היקום של Overwatch, אבל זה כנראה לא הפורמט שציפיתם לו. תשכחו ממשחק יריות תחרותי מגוף ראשון, ותגידו שלום ל-Overwatch Rush – ספין-אוף חדש וחינמי למובייל (iOS ואנדרואיד) שלוקח את הגיבורים המוכרים וזורק אותם למבט מלמעלה (Top-Down) בקרבות 4v4 מהירים, בסגנון שמזכיר מאוד שילוב בין Brawl Stars ל-Heroes of the Storm.
A new Overwatch experience is in early development ✨
Introducing Overwatch Rush– a new top-down Hero shooter set in the Overwatch universe designed specifically for mobile📱
בליזארד מבהירה בצורה חד-משמעית: לא מדובר בפורט של המשחק הראשי לסמארטפונים, אלא במשחק שנבנה מאפס במיוחד למסכי מגע. מדובר ב-Twin-stick Shooter שבו אצבע אחת שולטת בתנועה והשנייה בירי וביכולות.
סרטון משחקיות מוקדם ששוחרר כבר מציג קרבות תזזיתיים על מפות מוכרות (כמו בוסאן), בהשתתפות קאסט שכולל בשלב זה את טרייסר, ריינהארדט, מרסי, ריפר, סולג'ר 76, קיריקו, פארה ולוסיו. העיצוב הגרפי שומר על הסגנון המצויר של המותג, אבל עבר סוג של "פישוט" ויזואלי כדי להתאים לזווית העילית.
טאלנטים, מודים ומרסי שיורה באנשים
בעוד שחלק מהדמויות (כמו סולג'ר) מרגישות כמו העתק ישיר של היכולות שלהן מהמשחק הראשי, אחרות עברו התאמה מאסיבית לפורמט ה-MOBA-לייט הזה. הדוגמה הבולטת ביותר היא מרסי – ב-Rush, הנשק הראשי שלה הוא האקדח ולא מטה הריפוי, ויכולת האולטימייט שלה שונתה לגמרי להילה אזורית (Aura) שמרפאת ומחזקת נזק במקביל לכל מי שקרוב אליה.
מעבר ליכולות הבסיס, המשחק משלב אלמנטים של התקדמות תוך כדי הסיבוב (Mastery Levels). שחקנים יוכלו לפתוח "Mods" (שדרוגים פסיביים כמו קיצור Cooldowns) ו-"Talents" שיכולים לשנות לגמרי את המשחק – כמו טאלנט שהופך את מכת האש (Fire Strike) של ריינהארדט לטורנדו אש ששואב אליו אויבים.
צפירת הרגעה לשחקני ה-PC (וקונסולות)
החשש המיידי של הקהילה עם הכרזות כאלה הוא תמיד "רגע, זה אומר שאין יותר תוכן למשחק הראשי?". אז כדי למנוע את טראומת Diablo Immortal, בליזארד הדגישה ש-Overwatch Rush מפותח על ידי צוות מובייל ייעודי ונפרד לחלוטין. צוות הפיתוח הראשי ממשיך להתמקד במאה אחוז ב-Overwatch שחווה בימים אלו מעין רנסנס.
המשחק נמצא כרגע בשלבי פיתוח מוקדמים (Early Development) וצפוי להיכנס בקרוב לשלבי בטא סגורים באזורים נבחרים (כמו הפיליפינים).
זהו הניסיון השני של בליזארד להיכנס בעצמם לתחום המובייל, אחרי הכישלון של Warcraft Rumble (את דיאבלו אימורטל יצרו NetEase בשיתוף עם בליזארד) ונותר רק לקוות שהם יפיקו לקחים.
אם להיות ריאליים, סביר להניח שיהיה מדובר במשחק עם רמה כזו או אחרת של P2W בדומה לברול סטארס, מאחר ואני מתקשה להאמין שהמונטיזציה תתבסס רק על סקינים.
זוג המשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green עוד מעט חוזרים ל-Switch. איתם חוזרת השאלה עתיקת הימים – איזו גרסה עדיפה? וזה קשה כי שני המשחקים מציעים אפשרויות מאוד טובות.
אין לי ספק שחלק מהאנשים יעדיפו לבחור את Pokemon Fire Red כי הם פשוט רוצים את המשחק עם התמונה של צ'אריזארד עליו – זו הבחירה הכי טבעית והגיונית ואני מאוד מבין ומסכים איתה. חלק אחר יעדיף לבחור את Pokemon Leaf Green כי נמאס להם לראות את צ'אריזארד בכל מקום, וכי זה אחד משני המשחקים היחידים שמככב על העטיפה שלהם אחד משרשרת ההתפתחות של בלבאזאור.
אבל הסיבה האמיתית לבחור באחד ולא באחר זה לפי הפוקימונים האקסקלוסיביים. פוקימונים שאפשר יהיה לתפוס במשחק אחד, אבל לא באחר, ולכן תצטרכו להחליף עם חברים כדי לתפוס את כולם. לשמחתכם, יש לי יכולות שימוש באינטרנט ולכן ריכזתי לכם את רשימת הפוקימונים האקסקלוסיביים לכל גרסה:
Leaf Green
Fire Red
Sandslash
Ninetales
Slowbro
Bellsprout
Victreebell
Starmie
Magby
Azurill
Azumarill
Sneasel
Octillery
Sandshrew
Vulpix
Slowpoke
Slowking
Weepinbell
Staryu
Pinsir
Magmar
Marill
Misdreavous
Remoraid
Mantine
Arbok
Arcanine
Golduck
Gloom
Bellossom
Cloyster
Scizor
Electabuzz
Quagsire
Quilfish
Skarmory
Ekans
Growlithe
Psyduck
Oddish
Vileplume
Shellder
Scyther
Elekid
Wooper
Murkrow
Delibird
אחד הדברים הבולטים פה זה שלגרסת Pokemon Leaf Green יש פוקימון אקסקלוסיבי אחד יותר מאשר ל-Pokemon Fire Red. עם זאת, קשה לומר בבירור איזו גרסה מציעה פוקימונים אקסקלוסיביים חזקים, חמודים, או מגניבים יותר. ל-Pokemon Fire Red יש את ארקניין, אבל ל-Pokemon Leaf Green יש את ניינטיילז. הקרב בין השניים צמוד, ואין פה מנצח אחד מוחלט.
אני באופן אישי כנראה אלך על Pokemon Fire Red, גם כי זו הגרסה שאני שיחקתי כשהמשחקים יצאו, וגם כי אני פשוט יותר אוהב את ארקניין ואת סייתר. את האחרים אצטרך להשיג בעזרת החלפה מחבר, מה שידרוש ממני להפגש עם אנשים פיזית, כי המשחקים לא יתמכו בהחלפות אונליין.
מה שלא תבחרו, בטוח שיהיה לכם כיף, כי מדובר במשחקים היסטוריים ומאוד כיפיים לדעתי. את הבחירה שלכם ואחרות תצטרכו לבצע ב-27 בפברואר, כש-Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green יוצאים ל-Switch ו-Switch 2.
זוג הרימייקים למשחקים הראשונים בסדרה, Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green בדרך ל-Switch ו-Switch 2, ואיתם עולה השאלה הגדולה – האם זו התחלה של גל משחקי פוקימון ישנים שיגיעו לסוויץ'? קשה לדעת ונינטנדו נוטה להיות לא צפויה כל כך, אבל בואו נסתכל על זה מכל הכיוונים.
אם Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green בדרך ל-Switch, האם זה רק עניין של זמן עד שגם Pokemon Ruby, Pokemon Sapphire ו-Pokemon Emerald גם יגיעו? יש בי צד אופטימי שאומר שכן, וצד אופטימי שאומר שלא. שני הצדדים אופטימיים, פשוט לא מסכימים ביניהם.
אז למה שבעצם כן יביאו את המשחקים האלה? בראש ובראשונה, כנראה שהמכירות המעולות של Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green יעזרו לעודד את Nintendo להבין שזה כנראה רעיון טוב. נראה שלמרות שהמחיר של 20$ הרתיע אנשים בהתחלה, בסופו של דבר אנשים הולכים וקונים את המשחקים הללו, גם אם הם שיחקו אותם עשרות פעמים במכשירי ה-Game Boy או באימולטורים.
אבל סיבה נוספת מעניינת יותר היא שבלי Pokemon Ruby, Pokemon Sapphire, ו-Pokemon Emerald, לא ניתן באמת להשלים עד הסוף את ה-National Pokedex במשחק. במילים אחרות – את האתגר הסופי והאחרון של Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green לא ניתן להשלים בלי שיצאו שאר המשחקים.
מצד שני, אולי לא צריך להיות יותר מדי אופטימיים. בפוסט הרשמי של Nintendo על יציאת זוג המשחקים, הם אומרים מפורשות שההוצאה המחודשת בפורמט הזה היא בהכרח לכבוד 30 שנה לסדרה, ולא כחלק ממגמה חדשה שלהם או משהו כזה. הם דאגו לרשום מפורשות שמדובר ביחס מיוחד למשחקים בגלל שהם חוגגים 30 שנה לסדרה.
אני מאוד מקווה שיצאו עוד משחקים ישנים בסדרה בפורמט הזה, שכן מאוד קשה להשיג עותק מקורי שלהם היום, וכל אחד מהם מציע קסם משלו. עד אז נוכל להנות מ-Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green שיוצאים ל-Switch ו-Switch 2 ב-27 בפברואר.
לכבוד חגיגות 30 שנה ל-Pokemon השנה, זוג הרימייקים למשחקים הראשונים בסדרה, Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green, מקבלים הוצאה מחודשת עם מעט מאוד שינויים ל-Switch. בעוד שהם חולקים את אותה המפה הכללית יחד עם Pokemon Let's Go Pikachu ו-Pokemon Let's Go Eevee, התוכן שלהם שונה וכולל מספר איזורים נוספים. בנוסף לאלה, המשחקים המקוריים ל-Game Boy Advance הציעו גם זוג אוונטים שאפשרו להגיע לאיזורים חדשים ולתפוס פוקימונים שלא זמינים במשחק הבסיס.
נתחיל במה שידוע לנו – זו לא הפתעה גדולה למי שכבר שיחק במשחקים המקוריים, אבל בשונה מ-Pokemon Let's Go Pikachu ו-Pokemon Let's Go Eevee, במשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green, אנחנו קופצים לגיחה קצרה לקבוצת איים דרומית למחוז קאנטו, ה-Sevii Islands. באיים הללו יש מספר משימות, במהלך הסיפור הראשי, ואחרי שסיימתם את הליגה, ואפילו אפשר לתפוס בהם פוקימונים אגדיים.
זו היתה הפתעה רצינית להתקל באיים הללו כששיחקתי במשחק המקורי, שכן הם היו תוכן שחדש לגמרי למשחקים, והזכירו לי את הפרפרים בבטן כשגיליתי שמסתתר מחוז שלם נוסף במשחקים Pokemon Gold ו-Pokemon Silver (והלוואי שהם יזכו לחידוש או גרסה ל-Switch בקרוב).
לא היה ספק שהאיים הללו יכללו בגרסה הזו, אבל איפה שכן היה ספק זה בזוג איים אחרים – זוג האיים Birth Island ו-Navel Rock. בגרסת ה-Game Boy Advance, היה ניתן לבקר בחנויות רשמיות ברחבי העולם בתאריכים מסויימים ולחבר את המשחק כדי לקבל כרטיסים במשחק שמאפשרים לשוט לזוג האיים הללו.
ב-Birth Island אתם מוצאים את עצמיכם באי משולש עם פסלון משולש במרכזו. ברגע שאתם פותרים את החידה באי, מגיח הפוקימון המיתי Deoxys וכך ניתן להלחם ולתפוס אותו במשחקים.
ב-Navel Rock אתם זוכים לבקר באי עם זוג מערות, אחת תיקח אתכם גבוה לעבר השמיים ואחת עמוק מתחת לאדמה. למעלה תפגשו את הפוקימון האגדי Ho-oh, שבאותו הזמן היה ניתן להשיג אך ורק בעזרת המשחק Pokemon Colosseum, ולמטה תפגשו את הפוקימון האגדי Lugia, שבאותו הזמן היה ניתן לתפוס אותו אך ורק במשחק Pokemon XD: Gale of Darkness. זוג המשחקים הללו גם צפויים להגיע ל-Switch, אבל דווקא במסגרת מנוי ה-Nintendo Switch Online המורחב.
עוד לא ידוע אם זוג האוונטים הללו יהיו זמינים במשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green, אבל לדעתי יש סיכוי גבוה שהם ינתנו, משתי סיבות. הראשונה היא שביציאת המשחק Pokemon Crystal ל-Nintendo 3DS, האוונט שמאפשר לתפוס את הפוקימון המיתי Celebi היה זמין ולכן יכול להיות שאותו הדבר יקרה כאן. השניה היא שבלי Ho-oh ו-Lugia, לא ניתן להשלים עד הסוף את ה-Pokedex של המשחקים, וזה יהיה מהלך מוזר מצד Nintendo למכור מוצר שלא ניתן להשלים עד הסוף.
מנגד, בגלל שעוד לא הוכרז שום דבר, יכול להיות שכל מה שאני אומר לא נכון, והאוונטים פשוט לא יהיו זמינים. גם במקרה הזה, המשחקים המקוריים מציעים מספר גליצ'ים שמאפשרים בכל זאת להגיע לאיזורים הללו ולתפוס את הפוקימונים הללו, אז הנועזים שביננו יבדקו גם אותם.
המשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green צפויים לצאת ל-Switch ו-Switch 2 ב-27 בפברואר.
זוג הרימייקים למשחקים הראשונים בסדרה, Pokemon Fire Red & Leaf Green בדרכם ל-Switch, ואיתם עולות מלא שאלות. הגדולה שבהן היא איך בכלל יהיה אפשר להחליף פוקימונים במשחק. בפוסט הרשמי של Nintendo הוסבר שהדרך היחידה להחליף פוקימונים במשחק, וכן גם לבצע קרבות ושאר מצבי המשחק מרובי השחקנים, ידרשו חיבור ויירלס לוקאלי.
בפוסט הרשמי של נינטנדו נאמר:
Whereas the games’ connectivity features required the Game Boy Advance Game Link cable or Game Boy Advance Wireless Adapter on the Game Boy Advance system, those features can now be enjoyed on Nintendo Switch 2 or Nintendo Switch via built-in local wireless connection.
"בעוד שאפשרויות הקישוריות של המשחקים דרשו את הכבל ל-Game Boy Advance או את מתאם הויירלס של ה-Game Boy Advance (אז זה היה ממש מהפכני!), ניתן יהיה להנות מהאפשרויות הללו עכשיו ב-Nintnedo Switch 2 או Nintnendo Switch בעזרת חיבוריות הויירלס הלוקאלית המובנית של המכשירים".
זה קצת מרגיש כמו פספוס, שכן המכשירים תומכים בקישוריות אונליין נרחבת, אבל עם זאת – זו אולי קצת חזרה לשורשים במלוא המובן. זה פשוט אומר שאם אתם רוצים לאסוף את כל הפוקימונים, או סתם לפתח פוקימונים כמו מאצ'וק או קדאברה, תצטרכו למצוא חברים שגם להם יש את המשחק, ולפגוש אותם בחיים האמיתיים. או שתוכלו לעשות את זה באחד האירועים בחנויות של נינטנדו ישראל כמובן!
זוג המשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green עתידים לצאת ל-Switch ו-Switch 2 ב-27 בפברואר, ונשאר ממש מעט זמן לחכות!
המירוץ לדור הבא של העיבוד הגרפי מקבל תפנית דרמטית השבוע, כאשר ענקית הטכנולוגיה Samsung מאשרת כי החלה במשלוח הרשמי של זיכרונות ה-HBM4 הראשונים עבור פלטפורמת רובין (Rubin) של Nvidia. למרות שארכיטקטורת ה-Rubin עצמה נחשפה בעבר, החדשות המגיעות כעת מדרום קוריאה מאשרות כי שרשרת האספקה נמצאת בהילוך גבוה הרבה יותר מהצפוי.
המהלך הזה של Samsung לא רק מעמיד אותה בעמדת יתרון מול היריבה המושבעת SK Hynix, אלא בעיקר מאותת לגיימרים ולמשתמשי הקצה כי החומרה שמניעה את עולם הבינה המלאכותית והגרפיקה המתקדמת מוכנה לשלב הייצור המלא. מדובר בזיכרונות בתקן החדש שמבטיחים רוחב פס אדיר של 22 טרה-בייט לשנייה, נתון שמשנה לחלוטין את חוקי המשחק עבור כרטיסי המסך שיגיעו לשוק בשנה הקרובה.
המשלוח שהחל השבוע הוא לא רק עניין של לוגיסטיקה, אלא הוכחה ליכולת של Samsung לעמוד בתקנים המחמירים של Nvidia עבור שבבי ה-10 ננומטר מסוג 1c DRAM. לפי הדיווחים, Samsung הצליחה להשלים את תהליכי האימות הטכניים (Qualification) מוקדם מהצפוי, מה שעשוי להוביל לכך שפלטפורמת Rubin תוצג במלוא תפארתה עם נתוני אמת כבר בכנס GTC שייערך במרץ הקרוב.
מה שמייחד את הייצור הנוכחי הוא השימוש בתהליך ייצור של 4 ננומטר עבור שכבת הבסיס של הזיכרון, דבר שנועד לפתור את אחת הבעיות המרכזיות בחומרת קצה – פליטת חום גבוהה. היכולת של Samsung לייצר גם את הזיכרון וגם את שכבת הבקרה תחת קורת גג אחת נותנת לה יתרון משמעותי במהירות האספקה ובשיפור היעילות האנרגטית של השבב כולו.
עבור קהילת הגיימרים, ההתקדמות המהירה הזו בייצור ה-HBM4 היא סימן חיובי במיוחד לקראת סדרת כרטיסי המסך הבאה. למרות שה-Rubin מיועדת בתחילה לשוק השרתים וה-AI, ההיסטוריה של Nvidia מלמדת שהטכנולוגיות הללו מחלחלות במהירות לסדרות ה-GeForce. הזיכרון החדש עשוי לאפשר לכרטיסי המסך העתידיים לטפל בכמויות אדירות של טקסטורות ברזולוציית 8K או בחישובי Ray Tracing מורכבים מבלי להיתקל בצווארי בקבוק שנובעים מרוחב פס מוגבל.
בנוסף, העובדה שיש כעת תחרות עזה בין Samsung ל-SK Hynix על לב-ליבה של Nvidia עשויה לעזור במניעת מחסור במלאים, בעיה שהעיבה על השקות רבות בשנים האחרונות. ההתפתחויות האחרונות מציבות את פלטפורמת Rubin כקפיצת הדרך המשמעותית ביותר של Nvidia מאז המעבר לארכיטקטורת אמפר. העובדה ש-Samsung כבר מספקת רכיבים סופיים מעידה על כך שהמעבר לייצור המוני של כרטיסים שלמים נמצא ממש מעבר לפינה.
בסיכומו של דבר, נראה כי שנת 2026 הופכת לשנה שבה החומרה מדביקה את הדרישות התובעניות של התוכנה, והקרב בין יצרניות הזיכרון רק מאיץ את הקצב הזה. אם הכל ימשיך כמתוכנן, אנחנו צפויים לראות את ההשפעות של המשלוחים הללו על מדפי החנויות כבר בחצי השני של השנה, עם רמת ביצועים שתגרום גם לכרטיסי ה-Blackwell החזקים ביותר להחוויר.
הזירה התחרותית לגיימרים לא מפסיקה לרתוח, ונראה שחברת Logitech G החליטה לשבור את הכלים עם הכרזה שטורפת את הקלפים עבור שחקני ה-eSports. החברה, שנחשבת לאחת המובילות העולמיות בתחום הציוד ההיקפי, הכריזה על נחיתתו של ה-G PRO X2 SUPERSTRIKE בישראל. לא מדובר בעוד שדרוג קוסמטי לעכבר המוכר, אלא במוצר שנושא בתוכו טכנולוגיה חדשה לחלוטין שמבטיחה לשנות את הדרך שבה אנחנו מקליקים, עם התמקדות בנתון הקריטי ביותר לכל גיימר מקצועי: זמן ההשהיה.
לב העניין במוצר החדש הוא טכנולוגיית ה-SUPERSTRIKE, פיתוח בלעדי של מעבדות Logitech שנועד להחליף את המיקרו-סוויצ'ים המכניים או האופטיים המסורתיים שהכרנו עד היום. המערכת החדשה המכונה HITS משלבת חיישן אנלוגי אינדוקטיבי יחד עם משוב רטט שפועל בזמן אמת. המשמעות עבור השחקן היא לא רק המהירות התיאורטית של האות החשמלי, אלא היכולת להרגיש את ה"קליק" בדיוק במילי-שנייה שבה הפקודה נשלחת למחשב. זהו פתרון שמנסה לגשר על הפער התחושתי שנוצר לעיתים במנגנונים אלקטרוניים מהירים, ומעניק שליטה פיזיקלית חסרת תקדים.
כשצוללים למפרט הטכני מבינים שתכננו אותו לקצה העליון של הביצועים. העכבר מצויד בחיישן ה-HERO 2 המפורסם של החברה, המציע רזולוציה של עד 44,000 DPI ומהירות מעקב של 888 IPS. הנתונים הללו, בשילוב עם תאוצה של מעל 88G, מבטיחים שגם התנועות המהירות והחדות ביותר של שחקני FPS לא יגרמו לאובדן מידע או לקפיצות בסמן. בנוסף, הקישוריות האלחוטית בטכנולוגיית LIGHTSPEED תומכת כעת בקצב דיווח של עד 8kHz, מה שהופך את התקשורת בין העכבר למחשב לכמעט מיידית.
היתרון המרכזי של ה-G PRO X2 SUPERSTRIKE על פני המתחרים בשוק נעוץ בוורסטיליות שלו. בעוד שרוב עכברי הגיימינג מציעים נקודת לחיצה קבועה מראש, כאן השחקן יכול לבצע התאמה אישית מלאה דרך תוכנת ה-G HUB. המערכת מאפשרת בחירה בין עשרה שלבי הפעלה שונים וכיוונון של מרחק הלחיצה, מה שמאפשר להפוך את העכבר לכלי עבודה שונה לחלוטין עבור משחקי צליפה איטיים לעומת משחקי פעולה מהירים הדורשים הקלקות מהירות. בבדיקות המעבדה של החברה נרשמו שיפורים של עד 30 מילי-שניות בזמן התגובה, נתון שמרגיש כמו מעבר ממשחק על שרת מרוחק לחוויית LAN מקומית ומהירה.
למרות כל הטכנולוגיה שנדחסה פנימה, Logitech הצליחה לשמור על המשקל המינימליסטי המזוהה עם סדרת ה-Superlight, והעכבר שוקל 61 גרם בלבד. העיצוב הארגונומי נשמר כדי לאפשר נוחות מקסימלית בשימוש ממושך, בעוד שהסוללה מספקת עד 90 שעות של עבודה רציפה. השילוב בין המשקל הקל לבין היכולת "להרגיש" את הלחיצה דרך מנגנון הרטט החדשני, מעניק לשחקנים יתרון טקטי ברור במצבי לחץ שבהם כל תנועה קובעת.
ה-G PRO X2 SUPERSTRIKE זמין לרכישה מוקדמת בישראל החל מה-23 בפברואר, ברשת KSP, כאשר המכירה הרשמית בכלל החנויות הנבחרות תחל בשבוע הבא. המחיר המומלץ לצרכן יעמוד על 849 ש"ח, תג מחיר שמשקף את מעמדו כציוד פרימיום המיועד לאלו שלא מוכנים להתפשר על אף מילי-שנייה בדרך לניצחון.
ה-Cherry XTRFY M68 Pro Wireless הוא עכבר שיודע בדיוק מי הוא ולמי הוא נועד. הוא לא מנסה לרצות את כולם – הוא בנוי לגיימרים תחרותיים שרוצים את כל יתרון אפשרי: 55 גרם עם שלדה סגורה, Polling Rate של 8000Hz יציב באלחוטי, וזמן תגובה מהנמוכים שנמדדו אי פעם בעכבר גיימינג. הפשרות שהוא עושה כדי להגיע לשם – ובייחוד יציאת הטעינה בצד – לא יתאימו לכולם, אבל למי שמחפש כלי מדויק ומהיר לסביבה תחרותית, הוא בהחלט שווה עצירה.
Cherry XTRFY הוא מותג שנולד כ-Xtrfy שוודית ב-2013, ונרכש על ידי Cherry הגרמנית ב-2022. אם אתם מכירים את המתגים המכניים המעולים של Cherry, אתם כבר מבינים את ה-DNA – גישה גרמנית למהנדסות, עם פוקוס שוודי על ביצועים תחרותיים. ה-M68 Pro הוא חלק מהדור השישי של עכברי Cherry XTRFY – ליין שנבנה מחדש אחרי המיזוג, עם שני דגמים: ה-M64 Pro הארגונומי לימניים וה-M68 Pro הסימטרי. לקחתי את ה-M68 Pro לסשנים ארוכים, ויש לי מה לומר.
סופר קל ובעיצוב ייחודי
הדבר הראשון שתרגישו כשתרימו את ה-M68 Pro הוא כמה הוא קל. 55 גרם. עם סוללה בפנים. בלי חורים. זה לא מובן מאליו – רוב עכברי הגיימינג הקלים משיגים את המשקל הנמוך שלהם עם שלדת רשת, מה שאומר אבק, מה שאומר בלאגן. Cherry בחרו ב-Solid Shell נקי ואיכותי שנראה פרימיום ומרגיש יציב, ואיכשהו עדיין הגיעו ל-55 גרם. זה בהחלט הישג הנדסי.
כשמנערים את העכבר אין רעשי רעידה, הכפתורים מרגישים מוצקים, והשלדה לא מתכופפת. העכבר מגיע בשלושה צבעים: שחור עם אקסנטים אפורים, לבן עם אקסנטים טורקיז, ומהדורה מיוחדת של Team Vitality בשחור וצהוב. אין RGB – ובצדק, Cherry לא הגיעו לכאן לארגן מסיבות. מה שכן, הגרסה השחורה מושכת טביעות אצבע ושומניות בצורה מסיבית. אם אתם רגישים לזה, הלבנה היא בחירה חכמה יותר.
ה-M68 Pro נראה שונה ממרבית העכברים בשוק, ובמיוחד ניכרת החזית הנמוכה שלו – 7.7 מ"מ גובה בלבד בצד הקדמי. בעוד שרוב העכברים הם כמו גבעה קטנה, ה-M68 הוא מדרון שיורד בחדות לכיוון הקדמי. העיצוב הזה פותח בשיתוף עם שחקני esports מקצועיים, ובפועל – זה עובד.
האצבעות שלי ישבו בזווית טבעית יותר, והיד יכלה לעטוף את העכבר בצורה שמרגישה נוחה ויציבה. ב-Claw Grip זו פשוט חוויה מצוינת. ב-Palm Grip זה גם עובד טוב, אם כי בעלי ידיים גדולות במיוחד עלולים למצוא את עצמם קצת צפופים. הכפתורים הראשיים כוללים חריצי נוחות שמעמיקים לכיוון הקצה הקדמי, מה שנותן לאצבעות "בית" טבעי. אחרי שעות של משחק לא הרגשתי עייפות ביד – וכשאתם מרגישים את ההבדל הזה, אתם מבינים שמישהו ישב לחשוב על העיצוב הזה ברצינות.
יציבות בעכבר אלחוטי זה לא סתם גימיק
בואו נדבר על הסיבה שאנשים קונים את העכבר הזה. ה-M68 Pro מגיע עם Polling Rate של 8000Hz במצב אלחוטי – ולא סתם על הנייר. ב-8KHz כשמישהו מציע "יציב" זה לא תמיד מה שמתקבל בפועל; עכברים רבים מתקשים לעמוד בזה ומדווחים על תנועות בצורה לא עקבית בקצבים גבוהים. ה-M68 Pro מצליח פה. מי שיש לו מסך 240Hz ומעלה ההבדל מורגש בהחלט; התנועות חלקות יותר, הכיוון מדויק יותר, ותחושת ה-connection לסמן נהיית מיידית.
החיישן הוא PixArt PAW3395, אחד הטובים בשוק. הוא עוקב בצורה מושלמת גם בתנועות מהירות ועל פדים גדולים: אין החלקות, אין קפיצות, אין הפתעות. ומבחינת Click Latency, ה-M68 Pro נמצא בין הנמוכים ביותר שנמדדו בעולם, סביב 3ms מהרגע שלוחצים עד שהמחשב מקבל את הפקודה. בגיימינג תחרותי, כל מילישנייה כזו יכולה להיות ההבדל.
הבדלים בין משחק תחרותי ומהיר לצ'יל
השתמשתי ב-M68 Pro בסשנים ארוכים של מספר סוגי משחקים כדי לראות איך הוא מחזיק מעמד לאורך זמן ובתנאים שונים. ב-Call of Duty: Black Ops 7 זה היה הכי מורגש – קצב הירי המהיר, המעברים הפתאומיים בין מרחקים, והצורך לעבור ממטרה למטרה תוך חלקיקי שניות הם בדיוק הסביבה שבה ה-8000Hz מציג את עצמו לראווה. הכיוון הרגיש חד ומיידי בצורה שמשחקים ב-1000Hz פשוט לא מגיעים אליה. ב-Helldivers 2, שם הכאוס הוא חלק מהמשחק ואתם מסתובבים 360 מעלות כשחמישה Chargers (במקרה הטוב) רודפים אחריכם בו זמנית, לא נרשמה סיבה לדאגה. העכבר עמד בזה ללא מאמץ, והמעקב נשאר מדויק גם בתנועות הפאניקה המהירות ביותר. והייתה פאניקה.
עברתי גם ל-Hades 2, שם הדיוק צריך להיות אחרת לגמרי – לא מהיר-מהיר, אלא מבוקר ומדויק. גם פה ה-PAW3395 שיחק אותה: אין drift, אין jitter, הסמן הולך בדיוק לאן שאתם רוצים. ואז עשיתי קפיצה גדולה ועברתי ל-Anno 117 – ז'אנר לגמרי שונה, שם אתם גוררים מפות, מסתובבים בממשק ולוחצים על בניינים קטנים בדיוק. ופה דווקא הרגשתי את הפשרה: בלי תוכנה, לא יכולתי לכייל DPI מדויק לממשק האסטרטגי, ונאלצתי להתפשר על אחד הפריסטים הקיימים ולהתאים את מהירות הגלילה בתוך המשחק עצמו. לא deal breaker, אבל תזכורת שה-M68 Pro נבנה לגיימינג תחרותי – לא לכל דבר.
סוללה מרשימה וטעינה מהצד
Cherry מבטיחים עד 90 שעות של שימוש, וזה מספר שמחזיק מים. אחרי כמה ימים של שימוש אינטנסיבי לא הייתה שום דאגה. הטעינה לוקחת כשעתיים, ואפשר להמשיך לשחק בזמן הטעינה עם כבל ארוג גמיש שמגיע בקופסה. הכבל נחמד ולא מאוד מפריע כשמשתמשים בו כחוטי. אציין שיציאת ה-USB-C נמצאת בצד ימין של העכבר. לא מקדימה כמו כל עכבר אחר בעולם – בצד.
למה? כדי לשמור על החזית הנמוכה. Cherry קיבלו החלטה הנדסית מודעת, ואני מבין את ההיגיון – אבל משחק חוטי עם כבל שיוצא מהצד הוא חוויה מוזרה. עבורי זה לא שבר את הכלים, כי השתמשתי בעיקר באלחוטי, אבל אם אתם מתכננים לשחק הרבה במצב חוטי, ממש חשוב לדעת את זה לפני שמוציאים את הארנק. גם כיסוי הגומי של היציאה קטן ומאבד את עצמו בקלות – פרט קטן שמעצבן.
כמו כן, דבר נוסף שחשוב לדעת: נורית חיווי הסוללה קטנה ומאוד קל לפספס אותה. כשהסוללה מתרוקנת, הנורית הופכת לאדומה – אבל היא כל-כך לא בולטת שאם אתם שקועים במשחק, תגלו שהעכבר מת רק כשהוא מפסיק לזוז. למרות זמן הסוללה המרשים, שווה לפתח הרגל של טעינה בין סשנים ולא לחכות לאזהרה.
יתרון ומגבלה באותה נשימה
ה-M68 Pro הוא פלאג אנד פליי במלוא מובן המילה, והוא מגיע בלי תוכנה. בכלל. כל ההגדרות נעשות דרך כפתור בתחתית העכבר שמחליף בין מצבים: DPI, Polling Rate, Debounce Time, Lift-off Distance. מצד אחד זה נפלא – אין צורך להתקין שום דבר, אין bloatware, אין תוכנה שרצה ברקע, הכל עובד על כל מחשב ישר מהקופסה.
מצד שני, ה-DPI מוגבל ל-8 פריסטים בלבד: 400, 800, 1200, 1600, 3200, 4000, 7200 ו-26000. אם אתם עובדים עם 1800 DPI? לא קיים. אם אתם רגילים ל-2400? תצטרכו להסתגל לפריסט הקרוב ביותר או לפצות בהגדרות המשחק. גם ההגדרות דרך הנורית לא אינטואיטיביות במיוחד – צריך לקרוא מדריך. אחרי פעם-פעמיים מתרגלים, אבל זה לא "פתח קופסה ומיד תבין".
אם אתם גיימרים תחרותיים שמחפשים את כל היתרון הטכני האפשרי, שמשחקים על מסך 240Hz ומעלה, ושמעדיפים Plug & Play על פני תוכנה מסורבלת, ה-M68 Pro הוא בשבילכם. אנשים עם Claw Grip יאהבו אותו במיוחד, ו-Palm Grip עם ידיים בינוניות יעבוד מצוין. לעומת זאת, אם אתם משחקים הרבה במצב חוטי, אם אתם צריכים DPI ספציפי שלא נמצא בפריסטים, אם אתם רוצים Bluetooth, RGB, או תוכנה לניהול מאקרו ופרופילים, זה לא המוצר עבורכם (אולי תשקלו מוצרים כמו ה-Logitech G Pro Superlight 2 ו-Razer Viper V3 Pro שמציעים תוכנה מלאה עם פשרות ביצועים קטנות יחסית.
ה-Cherry XTRFY M68 Pro Wireless הוא עכבר מצוין שיודע בדיוק מה הוא – כלי מדויק ומהיר לגיימינג תחרותי, שלא מתנצל על הבחירות שעשה. אם אתם מוכנים לקבל את הפשרות האלה, תקבלו עכבר שיקשה לכם לחזור לאחרים, במחיר של כ-599 ש"ח.
עכבר ה-Cherry XTRFY M68 Pro Wireless סופק לביקורת על ידי א. גולן תקשורת, היבואן הרשמי של המותג בישראל.
