רה שמרגישה כמו סרט מצויר שהשתבש – בקטע הכי טוב שיש. Mouse: P.I. For Hire מצליח לסחוף, לשעשע ולתת מנה יפה של אקשן, שקשה להתמקד בפגמים שלו.
מאז שהוכרז לראשונה, Mouse: P.I. For Hire הצית את הדמיון של קהילת הגיימינג בזכות דבר אחד בולט במיוחד: המראה הוויזואלי שלו. הרעיון של לקחת משחק יריות מהיר ועצבני (אני יודע שרציתם שאכתוב בומר שוטר, אבל אני בומר ואני לא אכתוב את זה) ולעטוף אותו באסתטיקת אנימציית "צינורות גומי" (Rubber-hose animation – אנימציה בה הגפיים נראות גמישות וללא מפרקים קשיחים) בשחור-לבן סטייל מיקי מאוס של שנות ה-30, הרגיש כמו פגיעה בול בפוני.
כעת, אחרי שהמשחק נחת אצלי וברחבי העולם, יצאתי לבדוק האם הבלש הפרטי ג'ק פפר (Jack Pepper) מספק חוויה בלשית עשירה עם בשר (אולי יותר נכון לומר גבינה), או שמדובר רק בעטיפה יפה עם יותר חורים מגבינה שוויצרית.
אין כמו נואר
עלילת המשחק לוקחת אותנו למטרופוליס העכברי המושחת "מאוסברג" (Mouseberg). אנחנו נכנסים לנעליו של ג'ק פפר, בלש פרטי קשוח ומצולק, שמנסה לפענח שורה של מקרי פשע מסתוריים שמתלכדים לקנוניה אחת גדולה. המשחק עושה עבודה פנטסטית בלגעת בכל הקלישאות האהובות של ז'אנר הנואר: פאם פאטאל מסתורית, דמויות מפוקפקות מוסרית, כנופיות של (מכרסמים) חמושים ואווירה כבדה ומתוחה.
הכתיבה שומרת על טון שנון וקליל שמלא בבדיחות ומשחקי מילים, ולא רק על גבינות ועכברים, מה שמאזן את האפלוליות של העלילה מחד, ומאידך עדיין נותנת את התחושה של תעלומה רצינית שדורשת את הפוקוס שלנו. העלילה מצליחה לסחוף ולסקרן והדמויות מדובבות מצויין ובאופן משכנע למדי כך שפשוט כיף להשאב למאוסברג ולסביבתה.
למה לדבר אם אפשר לירות
ליבת המשחקיות של Mouse: P.I. For Hire היא זירת הקרב. מדובר במשחק יריות מגוף ראשון (FPS) קצבי, אלים ומהיר במיוחד ששואב השראה ישירה ממשחקי יריות של, ובכן, בומרים. האקשן כאן פשוט נהדר; תנועת הדמות חלקה, זורמת ומספקת תחושת שליטה כמעט מושלמת, ארסנל הנשקים מגוון וניתן לשדרוג, ואנימציות המוות של האויבים מהנשקים השונים יכולות להעלות גיחוך (למשל רובה החומצה שפשוט ממיס את האויבים עד שנשאר מהם רק גל של עצמות).
עיצוב השלבים מגוון מאוד ומעביר את השחקן דרך מעבדות מסתוריות, אולפני קולנוע ישנים וכמובן, שלבי ביוב אפלוליים. השלבים מלאים בסודות ובפינות נסתרות שמציעים כסף, קולקטביליה או שדרוגים ומתגמלים את זמן החקירה שלכם. כמעט בכל מקום תגלו גם נשק חדש או יכולת מיוחדת שתעזור לכם בחקירה או בקרב, וזה משאיר את הקרב מרענן למדי.
אם הייתי משנה משהו בקרב, זה את הספוגיות של האויבים; לא יכול להיות שאני יורה עם שוטגאן בראש של דמות והיא פשוט מנערת את הראש מצד לצד כאילו רק נתתי לה נוגרה. לפעמים זה מרגיש שהנזק שהאויבים מקבלים נמוך באופן חריג ממה שהייתי מצפה לראות, בטח במשחק ששולח עליי גלים אחרי גלים של אויבים מעבר לכל פינה.
בגזרת הדיוק, מצאתי שעדיף לי להשתמש בשלט כשאני משחק בסוויץ' 2, ובאופן אירוני, שעדיף לי לוותר על מצב העכבר. כשאין לי ביד השניה מקלדת שתומכת ואני עדיין חייב ללחוץ על כפתורים נוספים בשני הג'ויקונים כדי ללכת ולבצע פעולות כמו קפיצה, זה ממש מפספס את המטרה, לפעמים גם תרתי משמע.
האלמנט הבלשי לצערי לא מודגש מאוד בפן המשחקי. למרות שג'ק פפר הוא חוקר פרטי, חלק החקירה ואיסוף הראיות מרגיש יותר כמו תפאורה ופחות כמו מכניקה אמיתית. הראיות כמעט מתחברות מעצמן, ולא נדרשת מהשחקן מחשבה בלשית אמיתית או קישור עצמאי של קצוות חוטים.
בנוסף, מגוון האויבים בשלבים השונים מעט דליל, וחבל שהמפתחים לא לקחו את העיצוב הנהדר שלהם צעד אחד קדימה עם עוד סוגי אויבים ודפוסי התקפה ייחודיים. הבוסים לעומת זאת ממש כיפיים ולעיתים גם מלחיצים קצת – אבל הם מהווים אתגר והקרבות איתם יכולים להיות אינטנסיביים מאוד. כיף חיים.
שילוב מנצח
כבר ציינתי קודם שנהניתי מאוד מהסגנון החזותי והאמנותי של המשחק. אמנם מדובר בדמויות שטוחות ודו מימדיות בעולם תלת מימדי, אך השילוב הזה ממש מהפנט, בקטע טוב. האנימציה של האויבים שמגיבים לפגיעות, הפיצוצים האמנותיים, ופס הקול שמלווה בג'אז חי ותוסס יוצרים חוויה חושית שקשה למצוא במשחקים אחרים; זה מרגיש כאילו נכנסתי לתוך סרט מצויר אבוד משנות ה-30 שהשתבש לחלוטין, בדיוק מהסוג שכיף לצפות בו.
המשחק נראה כמו מכתב אהבה נוסטלגי, הן לתור הזהב של האנימציה והן לז'אנר הקדמון הזה שהביא לנו משחקים כל כך טובים. עם משחקיות מהירה ומהנה, עולם נוטף סטייל וגבינה וסיפור נוארי מרתק, קשה מאוד להתמקד בנקודות החלשות שלו. זה כנראה לא משחק לכל אחד, אבל מי שנהנה מהדברים הטובים הללו, כנראה לא יתחרט על הזמן שהוא השקיע בו.
מפתחת: Fumi Games
מפיצה: PlaySide Studios
תאריך יציאה: 16 באפריל, 2026
עותק הביקורת של Mouse: P.I. For Hire סופק על ידי https://www.keymailer.co
#keymailer
