Paper Mario: The Origami King ביקורת: קצת יצירה וקצת ניירת

עם קרבות בוסים יצירתיים, עלילה מהנה, ופאזלים סביבתיים מעולים, Paper Mario: The Origami King הוא משחק הרפתקאות מהנה עם מערכת קרבות רפטטיבית.

Paper Mario: The Origami King הוא משחק תפקידים חדש בסדרת הצד של משחקי מריו, שמגוללת את החיים המוזרים של מריו שעשוי מנייר. הוא עומד בפני עצמו בסדרת משחקי Paper Mario, ומתאים לכל אוהבי מריו באשר הם.

כמו דפים מספר בדיחות טוב

הסיפור של Paper Mario: The Origami King מתחיל כשצמד האחים מוזמן לפסטיבל אוריגמי בטירה של הנסיכה פיץ' (Peach). הם מגלים מהר מאוד שעל הטירה השתלט נסיך אוריגמי בשם אולי (Olly). אולי מכתיר את עצמו כמלך החדש באיזור, מקפל את מרבית תושבי הממלכה, וחוטף את הנסיכה יחד עם הטירה שלה.

כדי לעצור אותו, מריו משתף פעולה עם אחותו הלא-מרושעת של אולי, אוליביה (ההורים שלהם היו מאוד נבזיים בבחירת השמות שלהם). ביחד הם מטיילים ברחבי הממלכה, מתיידדים עם בעלי ברית מפתיעים, ונלחמים כדי לשחרר את השליטה של המלך אולי על הממלכה.

לאורך ההרפתקה שלהם, מריו ואוליביה עוזרים לדמויות ביזאריות שונות, מתרגשים ביחד, ונהנים מהרגעים הקטנים והיפים במשחק, מה שמקנה אווירה מצויינת של הרפתקה. אלה מלווים בכתיבה הומוריסטית ומתוחכמת מצויינת, שמלאה בבדיחות לכל הגילאים, ואפילו רפרנס לשיר Thriller של מייקל ג'קסון. אבל באופן מפתיע, המשחק לא רק מצחיק. מבעד לחזות הילדותית שלו, Paper Mario: The Origami King יודע גם לרגש.

אבל בעוד שהיא מרגשת לפרקים ומצחיקה לפרקים, העלילה של Paper Mario: The Origami King לא עמוקה במיוחד. אין כאן בחירות, דיאלוגים פילוסופיים, או טוויסטים מפתיעים במיוחד. הכל חד וחלק, כמו נייר, שזה בסדר גמור, כי זה מה שמצופה ממשחק שכזה.

רוב הדמויות שתפגשו לאורך ההרפתקה שלכם יהיו מצחיקות, צבעוניות, ועם שורה אחת של דיאלוג. לשמחתנו, הדמויות שיצטרפו אליכם להרפתקה עצמה, כמו אוליביה או בובי הבוב-אומב (Bob-omb), הן דווקא יותר עמוקות ומעניינות. יוצא לחוות הרבה מהדמויות הללו לאורך ההרפתקה, והן הופכות את ההרפתקה למעניינת, מצחיקה ומרגשת.

איך שהדף מתקפל

המסע שלכם בממלכה יקח אתכם לכל הקצוות שלה. החל ממדשאות יפהפיות, להרים, מדבר, וים, Paper Mario: The Origami King מלא באיזורים מעניינים לחקור. כל איזור כזה בנוי ממספר מפות, כולל ערים, מבוכים, ושבילים מסתעפים שמחברים ביניהם.

בעוד שהמשחק מתיימר להיות משחק עולם פתוח, המסלול שלכם בין האיזורים השונים הוא לינארי למדי. יש מעט מאוד כוחות חדשים שיביאו אתכם לחזור אחורה לאיזורים שכבר ביקרתם בהם, וההתקדמות שלכם תלויה בעיקר בהסרת מכשולים גדולים מדרככם כחלק מההתקדמות בסיפור. זה קצת מאכזב, כי הייתי שמח ליותר סיבות לחזור לאיזורים שכבר ביקרתי בהם.

אבל גם אם אין לכם סיבה ממשית לחזור לאיזורים שכבר סיימתם, יש בכל אחד מהם די והותר דברים לעשות. מרבית האיזורים יציעו לכם שלל פאזלים סביבתיים לפתור כדי להשיג חפצי אספנות ולהציל טואודים (Toads), תושבי הממלכה של פיץ'. כמעט כל פאזל כזה הוא יצירתי ומיוחד, והם פשוט הנאה צרופה.

אחת מהדרכים הכי מגניבות לפתור את הפאזלים הסביבתיים היא באמצעות היכולת של מריו שנקראת Ten Thousand Fold Arms. כשמריו משתמש ביכולת הזו, הידיים שלו מתקפלות לצורה של אקורדיון, ואתם יכולים להשתמש בבקרי התנועה של הסוויץ' כדי לשלוט בהן ולהזיז דברים בעולם של מריו.

לקפל, למעוך, וקצת להחתך

כמשחק תפקידים, אתם מדי פעם תתקלו באויבים מקופלים שמריו יצטרך להלחם בהם. Paper Mario: The Origami King מציג מערכת קרב חדשה בתורות שמורכבת משלושה שלבים של קרב. האויבים מסודרים סביבכם על גבי מעגל, ובשלב הראשון תוכלו להחליק לוחות על המעגל כדי לסדר את האויבים בתבניות כך שתוכלו לפגוע בכמה אויבים ביחד. בשלב השני של הקרב, אתם תקבלו הזדמנויות לתקוף את האויבים של מריו באמצעות קפיצה או פטיש. בשלב השלישי של הקרב, אם נשארים אויבים עומדים, הם יתקפו את מריו, ואז יתחיל סיבוב חדש.

השלב הראשון של הקרב, שבו אתם צריכים לסדר את האויבים בקבוצות, הוא איפה שכל האקשן נמצא. המשחק מגביל אתכם בזמן ובמהלכים כדי לסדר את האויבים בקבוצות, כדי לייצר אתגר. אבל התוצאה מכבידה על מערכת הקרב והופכת אותה למייגעת. אם סידרתם את האויבים לא נכון, בין אם זה בגלל מגבלת הזמן או סתם בגלל לחיצה שלא במקום, אתם תכנסו לסבב התקפה שלא יאפשר לכם לנצח את כל האויבים, ובכך תמשיכו לעוד סיבוב של קרב. מאחר והקרבות תכופים, והחלקים המאוחרים בהם פחות מעניינים, ההארכה הזו של הקרבות הופכת אותם למייגעים וחזרתיים במיוחד.

בשלבים מאוחרים יותר במשחק, תתקלו באויבים שהופכים את עצמם לבלתי נראים בזמן שאתם מסדרים אותם בקבוצות, מה שהופך את הקרבות מולם למעצבנים במיוחד. תשומת הלב הרבה שכל חלק בקרב דורש הופכת את הקרבות לדורשניים יותר מדי, ומכיוון והם לא מתגמלים במיוחד, פעמים רבות העדפתי למצוא דרכים להמנע מקרבות.

אבל קרבות הבוס הם כבר משהו אחר לגמרי, ומהחלקים הטובים במשחק. בקרבות הבוס, מריו מתחיל בחלק החיצוני, ובשלב הראשון בקרב אנחנו מרכיבים לו מסלול באמצעות הזזת הלוחות. הקרבות מול הבוסים דינמיים ומגוונים, והדרך היצירתית שבה צריך להתמודד איתם הופכת אותם לחלקים הטובים ביותר במשחק שתצפו אליהם כל פעם שתתקדמו בו.

ניירות מכל הצבעים

עולם הנייר של Paper Mario: The Origami King הוא צבעוני ויפה. כל חפץ שתראו עשוי מנייר, גם העצים (הו האירוניה), המים, הציפורים האבנים, והבתים. מעבר לנופים הצבעוניים שהם תענוג להתבונן בהם, מה שהכי הרשים אותי במשחק היה הדמויות המקופלות המפורטות. כל דמויות האוריגמי במשחק נראות כאילו הן באמת מקופלות, ומקבלות תחושת נפח אמיתית.

עם זאת, המצלמה במשחק לא בשליטתכם, ולכן פעמים רבות פספסתי פרטים ודרכים מאחר והם פשוט לא היו מאוד בולטים. כמו בהרבה משחקים דומים, כמו למשל The Legend of Zelda: Link's Awakening, לפעמים אפשר להתקע על פאזלים סביבתיים במשך דקות ארוכות בגלל שהפתרון לא בולט מספיק, ואם היה אפשר לשלוט במצלמה, זה היה עוזר מאוד.

פס הקול של המשחק מצויין, גם אם לא כולו הכי קליט. קל להתעלם ממנגינות הרקע בעולם הפתוח, אבל מנגינות הקרב אינטנסיביות ויכניסו אתכם לקצב של הקרבות.

Paper Mario: The Origami King כמשחק הרפתקאות הוא מעולה, עם חידות סביבתיות מהנות, ואיזורים שכיף לחקור. לרוע המזל, מערכת הקרבות היצירתית לא מממשת את הפוטנציאל שלה, והופכת לחזרתית ומשעממת מהר מאוד.

הסיפור שלו הוא לא סיפור מורכב, אבל הוא כזה שגם צעירים ובוגרים יהנו ממנו. הוא מציע כמויות של הומור שנון שיעלה חיוך על הפנים שלכם, יחד עם דמויות ייחודיות ומהנות. לצד העלילה הכיפית שלו, קרבות הבוס היצירתיים שלו הם השיא של המשחק, ואתם תעבירו כל רגע במשחק בציפיה לקראת קרב הבוס הבא.

עותק הביקורת של Paper Mario: The Origami King סופק על ידי נינטנדו ישראל.